למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד יב
אתמר בפ"ק דביצה דף ו' ע"ב ליכתוב רחמנ' חמץ ולא בעי שאור ואנא אמינ' ומה חמץ וכו' ע"ש והדבר קשה הא אין ממ"ה וכבר עמד ע"ז מהרש"א ז"ל בס' ג"ה סי' ח' ע"ש:
והנה מה שהקשה שם לב"ה הא לק"מ דבלא"ה פריך דאפי' מדינא לא אתי דאיכ' למפר' כדפריך וזה מוכרח דאלו לתי' ז"ל עדיין קשה הא דתני' במכילתא פ' בא כי כל אוכל מחמצת ונכרתה למה נאמר לפי שנא' כי כל אוכל חמץ ונכרתה שאור מנין ת"ל מחמצת עד שלא יאמר יש לי בדין חמץ שאינו מחמץ אחרים ענוש כרת שאור וכו' א"ר וכו' לא אם אמרת בחמץ שכן ראוי לאכילה וכו' ת"ל מחמצת ע"כ והשת' ק' דאין ממ"ה אלא ודאי כדאמרן ועי' תוס' דר"פ איזהו נשך ד"ה אמרי' וכו' ע"ש אמנם קשה אצלי אכתי למה חלקן הכתוב הא לב"ה ידעינן תרוייהו מחילוק הכרת דצריכה ואמאי צריך לחלק בלאוי. ומה שתירץ בזה הרב ז"ל ע"ש אינו נוח לי דלפי' צ"ל דמאי דקאמר וב"ה צריכי דאי כתב שאור וכו' דהיינו בלאו א' וא"כ איך קאמר אבל חמץ אימא לא דהא כתביה. ולומר דאימא לא דקאמר היינו דדוק' ככותבת אין זה אמת דמהיכ' משמע מחילוק הלאוין דחמץ נמי בכזית גם עיין פירש"י ז"ל דפ' כ"ש דכ"ג וקשה אכתי לב"ש ליכתוב שאור ולא בעי חמץ בלאו בפ"ע ולומר דלב"ש ס"ל כיון דכתיבי מיהא תרוייהו בכזית זה דוחק גדול דהוו סברות הפוכות ואיברא בגמרין פ' אלו עוברין דף מ"ג מוקי קרא דמחמצת לנתחמץ מחמת ד"א ע"ש וע' בתוס' פ' כ"ש דף כ"ח ע"ב ד"ה מחמת וכו' ע"ש:
ומה שיראה לענ"ד עפ"י מ"ש התוס' בפ"ז דנזיר דף מ"ז ע"ב אהא דגרסי' התם ומה כהן הדיוט שאינו מטמא לרחוקים וכו' וכתבו התו' שם ד"ה אי ברחוקים וכו' וז"ל דק"ו דקאמר לאו דוקא וכו' דאי על רחוקים בא להזהיר הרי הוא מוזהר ועומד משהיה כהן הדיוט וכו' דאטו משנעשה כ"ג פקעא קדושת כהן הדיוט וקדושתו להיכא אזלא וכו' עש"ב ולפי דבריהם ניחא נמי מאי דק' התם מהא דאין ממ"ה ובירוש' שם אמרו אם לאוסרו ברחוקים הרי הוא בכלל כהן הדיוט ע"ש וה"נ בנדון דידן כיון דלא שייך להעשות שאור אא"כ הי' חמץ א"כ זכינו לדין שמכיון דמשהיה חמץ הרי הוא מוזהר ועומד מני' דידיה אטו משנתחמץ יותר ונעשה שאור פקע חימוציה מני' וזה נ"ל ברור. וניחא לי נמי הא דאמרי' בפ"י יוחסין דף ע"ז ע"ב לא יאמר גרושה בכ"ג ותיתי בק"ו מכהן הדיוט ע"ש בפירש"י ז"ל ובמהרימ"ט ז"ל וכ"כ שם הרא"ם ז"ל בפ' לא יחלל ע"ש ועיין בחי' הריטב"א ז"ל בפ"י יוחסין שם ע"ש:
וראיתי בש"מ למהר"ב ז"ל בפ"ק די"ט שם שכתב וז"ל וא"ת והא אין עונשין מדין ק"ו י"ל דכיון דלא הוי ק"ו אלא על השיעור בלבד לא הוי אלא גילוי מילתא בעלמ' עכ"ד והם דברים תמוהים כמו שיראה הרואה וצ"ע (ואפשר שצ"ל הביעור במקום השיעור) ועיין להרב עצמות יוסף ז"ל ע"ש:
ובהכי ניחא לי הא דתניא בספרי פ' ראה לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי והלא דין הוא ומה בשר בחלב שמותר לב"נ אסור לישראל אמ"ה שאסור לב"נ א"ד וכו' יפ"ת וכל הדומים לה יוכיחו שאסורין לב"נ ומותרין לישראל וכו' ת"ל לא תאכל הנפש וכו' ע"כ ומאי ק"ו הוא זה הלא אין ממ"ה גם שי"ל דעדיפא מינה דחי. מ"מ לדאמרן א"ש דגילוי מילת' הוא דישראל גופייהו כשהיו ב"נ היו אסורין וא"כ לא פקע. אמנם תמה אני דמאי פרכא היא זו דיפ"ת וכו' יוכיח דהא כה"ג עביד ק"ו בפ"ד מיתות דנ"ט ליכא מידעם דלישראל שרי ולגוי אסור ופריך הרי יפ"ת ומשני שאני התם משום דלאו בני כיבוש נינהו והרי פחות מש"פ משום דלאו בני מחילה נינהו ע"ש בפירש"י ז"ל וה"נ א"כ מה יוכיח יפ"ת לשאר מצות וכעת צ"ע ועוד יש לתמוה דהא אצטריך לאסור לב"נ כדאית' התם ע"ש וצ"ע: