אור ברסלב

לישרים תהילה· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]

חלק א

המשל מדבר

שיחה א'

תהלה לבדה בשדה בין ההרים

הוֹי צֵל כְּצוּף מָתוֹק, הוֹי יִבְלֵי מָיִם,

מִפָּז יְקָרִים יַחַד,

הָרֵי מְנוּחָה, כָּל סַלְעֵי מַרְגּוֹעַ,

הַבּוֹדְדִים שַׁלְוָה וּמְפִיקִים שֶׁקֶט.

מָה אֶבְחֲרָה בָכֶם, כַּמָּה אָגִילָה

עַל שִׂיחֲכֶם כִּי שָׁח, עַל עַנְוַת דֶּשֶׁא,

מִכָּל שְׁאוֹן עָרַי כִּי הִכְרִיעוּנִי,

מַה נַּחֲלָתִי כִּי מָרָה שָׂבַעְתִּי,

וִיהִי לְבָבִי לָהּ עַד עוֹלָם קָבֶר,

בַּל יִתְּנוּנִי אֶת כַּעְסִי הוֹדִיעַ.

אֶל יַד כְּסִיל אָדָם כִּי יִבְלָעֵנִי,

אָל יַד אֱוִיל נִבְעָר מַחְפִּיר מַרְשִׁיעַ

יִנָּתְנוּ דוֹדַי בִּזְרוֹעַ כֹּחַ,

הוֹדִי לְזָר יַסְגִּירוּ,

בִּי הוֹלְלִים יַכְתִּירוּ.

אֶרְאֶה וּבַת עֵינִי מִכַּעַשׂ תֵּכַהּ,

וּכְשֶׂה לְטֶבַח דּוּמִיָּה אֵלֵכָה.

תֵּבֵל אֲהָהּ תֵּבֵל! אֵיכָה הִרְחַבְתְּ

אַךְ אֶל דְּבַר כָּזָב אֶת מַעְגָּלָיִךְ?

מוֹשַׁב נְגִידִים אֵיךְ שֶׁקֶר הוֹשַׁבְתְּ

תּוֹךְ אַרְמְנוֹת עֻזֵּךְ וּבְטִירוֹתָיִךְ?

שיחה ב'

רהב ותרמית

רהב: מָתַי אֲשַׁלֵּם אוֹ מֶה לָךְ אָשִׁיבָה

אָחִי, כְּעַל כָּל טוּב כָּל תַּגְמוּלֶיךָ?

הֵן מָצְאָה כַּבִּיר עֹצֶם יָדֶךָ

לָתֵת שְׁאֵלָתִי וּלְהַמְצִיאֵנִי

הַבַּת תְּהִלָּה זֹאת כִּי אִוִּיתִיהָ.

עַתָּה שְׁאַל מִמֶּנִּי,

כִּי כָל־יְכָלְתִּי לֹא אֶמְנַע מִמֶּךָּ.

תרמית: רַהַב יְדִיד נַפְשִׁי! הִנֵּה עֵינֶיךָ

רָאוּ וְלֹא זָר אֶת פֹּעַל פָּעַלְתִּי,

כִּי רַק בְּזֵעַת אַף וִיגִיעַת נָפֶשׁ

לָךְ עַד הֲלוֹם הֵבֵאתִי.

עֵת כַּאֲרִי בַיַּעַר

נוֹהֵם בְּעֶבְרָתוֹ שׁוֹאֵג לַטָּרֶף,

יַחְפּוֹז זְנָבוֹ וּכְמוֹ דָּם יַאְדִּימוּ

עֵינָיו מְזָרֵי פַחַד,

כֵּן קָם לְנֶגְדִּי אִישׁ מִלְחַמְתִּי שֶׂכֶל,

לָתֵת לְהָמוֹן דָּעַת,

לִבּוֹ לְהַשְׂכִּיל אַף עֵינָיו לִפְקוֹחַ,

לִבְלִי חֲפוֹץ בָּךְ וּלְבִלְתִּי קַחְתֶּךָ,

לוּלֵי בְּתַחְבּוּלוֹת אָז הִתְחַזַּקְתִּי,

לוּ בַּחֲלָקוֹת לֹא אוֹתוֹ דָּחִיתִי,

מִנַּחֲלָתוֹ זֶה לָעַד גֹּרָשְׁתָּ.

רהב: אַךְ מֶה בְּנַפְשִׁי עָוֶל

מָצָא לְהַרְחִיקֵנִי,

כִּי כֵן לְעֶזְרָתִי צֵאת הִתְחַזָּקְתָּ?

תרמית: רַהַב יְדִידִי! אִלּוּ

לֹא יִמְצְאוּ בָךְ רַק כִּי הִתְגַּדַּלְתָּ

מִימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ

תָּמִיד בְּבֵית דִּמְיוֹן, הִנֵּה דַיֶּךָּ

לִמְאֹס בְּנַפְשָׁךְ כָּל־לִמּוּדֵי שֶׂכֶל,

אַף כִּי הֲלֹא כָּמוֹנִי כֵּן יָדַעְתָּ,

כִּי כָל־הֲדַר יָפְיָךְ, כָּל־יִפְעָתֶךָ

לוּלֵי מְזִמּוֹתַי וּנְכָלַי רַבּוּ,

כֻּלָּם כְּאַיִן מֵאֶפֶס נֶחְשָׁבוּ,

כֶּסֶף וְזָהָב, חֵן, כָּבוֹד וָיֹפִי,

אִם מִבְּלִי תַרְמִית יַעַמְדוּ רֶגַע,

פָּז רַב לְטִיט יָשׁוּב, יֹפִי לָנֶגַע,

חֵן טוֹב לְמָאוֹס, אַף כָּבוֹד לַדֹּפִי.

שיחה ג'

שכל יושר וסבלנות

שכל: רֵעִי כְּאָח לִי! יִוָּדַע לָךְ אֹמֶן

כִּי צַר מְאֹד לִי עַל צָרַת נַפְשֶׁךָ,

וּכְאֵבְךָ אַךְ כִּכְאֵבִי יָדָעְתִּי;

הֵן זֶה בְּרִית רֵעִים חָק־אַחְוָה סֶלָה.

כִּי תֹאֲמִים יַחְדָּו כִּתְאֹמֵי בָטֶן

יִתְעוֹרְרוּ אֶל כָּל מִקְרֶה וָפֶגַע.

אַךְ מָה אֲדַבֵּר, כִּי מֵעֵת עָבָרוּ

מֵי הַמְּבוּכָה הַמָּרִים הָאֵלֶּה

עַל הָעֲנִיָּה זֹאת עִיר מוֹלַדְתֵּנוּ,

לֹא נָח לְבָבִי לֹא שָׁקַט מֵרֹגֶז

מִכָּל־אֲשֶׁר רוֹאֶה יוֹם יוֹם אָנֹכִי.

הֵן זֶה בְּעֵינָי זָר לֹא אֵדָעֵהוּ,

אֵיכָה כְּהַיּוֹם אֶל עוֹלָם יֹאמֵרוּ

בָּנוּי, וְהִנּוֹ אַךְ תֹּהוּ וָבֹהוּ,

יָמִין רְאֵה וּשְׂמֹאל שׁוּב נָא הַבִּיטָה,

מֶה עַל מְכוֹנוֹ בַּמִּשְׁפָּט וָצֶדֶק

תִּמְצָא מְכוֹנָן? אַךְ אֶת־זֶה חָזִיתִי,

עַוְלָה כְּמוֹ פוֹרַחַת,

נֵץ הֶעֱלָתָה וַתִּגְמוֹל שַׁלָּטֶת,

זָדוֹן וְלָצוֹן עַלִּיזִים יִמְשֹׁכוּ,

גּוֹי לֹא מְעַט אַחַר הֶמְיָתָם שָׁקֶר,

וּמְתֵי אֱמוּנָה עַד־אֶרֶץ שָׁפָלוּ,

לֹא נִכְּרוּ בַּחוּץ כָּל־מַיְשִׁיר לָכֶת,

עַל תָּם וְסָר מֵרָע הַלְעֵג יַלְעִיגוּ,

נָקִי וּבַר לֵבָב פֶּתִי יִקְרָאוּ,

זִמָּה מְזִמָּה לָמוֹ,

רֶשַׁע - תְּבוּנָה, אַף תַּהְפּוּכוֹת דָּעַת.

אַךְ אַחֲרֵי רוֹאִי זֶה אֶת־כָּל־אֵלֶּה,

אִם לֹא לְךָ רַק אֶל־רַהַב יִתֵּנוּ

עַתָּה תְּהִלָּה, לָמָּה

אֶתְמַהּ וְאִפָּלֵא? הֵן אָז נִפְלֵאתִי,

לוּ יִתְּנוּהָ לָךְ, כִּי לָךְ יָאָתָה.

הֵן כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי

תַּרְמִית בְּבוֹאוֹ אֶל־הָמוֹן מִנֶּגֶד,

לִבִּי כְּבָר הִכָּנִי

וָאֵדְעָה כִּי לֹא טוֹבָה תַּגִּיעַ

עַל יַד מְעַוֵּל זֶה, וּכְבָר יָדַעְתִּי

הָמוֹן וְשִׂיחוֹ, כִּי הוּא אֶל־כָּל־רוּחַ

יָנוּד כְּמוֹ נוֹד הַקָּנֶה בַּמָּיִם.

אָכֵן לְעֵת כָּזֹאת שָׁוְא נִתְיַגֵּעַ,

כִּי זֶה לְבַב הָמוֹן נִשְׁבָּה וַיֵּלֶךְ

אָסוּר בְּזִקֵּי זֶה גִבּוֹר הַצָּיִד,

לֹא יַאֲמִין עוֹד אֶל־כָּל־אִמְרֵי קֹשֶׁט

וּלְכָל דְּבָרַי אֹזֶן

יַאְטֵם כְּפֶתֶן בַּל שׁוּב מִנִּי חֹשֶׁךְ.

כִּי כַּאֲשֶׁר נָקֵל הוּא לוֹ לָלֶכֶת

אַחַר כְּזָבִים אוֹ מַרְאֵה עֵינַיִם,

קָשֶׁה בְּעֵינָיו כֵּן אוֹתָם הַנִּיחַ,

לִמְשׁוֹךְ בְּעוֹל בִּינוֹת, בִּמְסִלּוֹת דָּעַת.

אֵין טוֹב אֲשֶׁר אֶדּוֹם אֵפוֹא מִמֶּנּוּ,

פֶּן עוֹד נְהִי לָבוּז מֵאֵין תּוֹחֶלֶת,

לָשׁוּב עֲצַת חָכְמָה מוּסַר אִוֶּלֶת.

מַשְׁחִית דְּבָרָיו כָּל־דוֹבֵר עַל־אֹזֶן

סוּגָה בְּאִוַּלְתָּהּ, כִּי לֹא שׁוֹמָעַת,

נוֹתֵן לְלֵץ מוּסָר עֵצָה אֶל־פֶּתִי,

עוֹכֵר שְׁאֵרוֹ הוּא אַף חוֹמֵס דָּעַת.

יושר: שֶׂכֶל מְאוֹר עֵינַי אַלּוּפִי סֶלָה,

אַנְחוֹת לְבָבִי רַבּוּ,

דָּמִי בְּקִרְבִּי אֵשׁ, רוּחִי שַׁלְהָבֶת,

אַף כָּל־אֲשֶׁר סָבִיב עֵינַי תִּרְאֶינָה,

עֵצִים לְגַחַלְתִּי הֵמָּה גַּם יַחַד,

לַבְעִיר עֲצָמַי בָּם וּלְמַעַן תַּעַל

עַל מוֹקְדָהּ נַפְשִׁי יוֹמָם וָלָיְלָה.

מִי יִתְּנֵנִי עָיִט,

מִבַּד לְבַד אָעוּף, בֵּין סִבְכֵי יָעַר,

עַל הַרְרֵי עַד בֶּטַח

בֵּין צֶאֱלִים בּוֹדֵד נַפְשִׁי תַּרְגִּיעַ,

כִּי לֹא בְאַנְחָתִי אֶתְהַלֵּךְ תֶּמֶס,

בֵּין מִצְהֲלוֹת קִרְיָה וּשְׁאוֹנֵי קָרֶת.

רוֹעֶה עֲדָרָיו נַעַר

אֵין מִמְּנָת חֶלְקוֹ טוֹבָה בָּאָרֶץ,

כָּל מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ תִּשְׁפַּלְנָה שָׁבֶת,

בַּל תַּחֲמוֹד נַפְשׁוֹ בִּגְדוֹלוֹת לֶכֶת,

כִּי אִם רְעוֹת צֹאנוֹ אֶל עֵין הַמָּיִם,

וּלְפִיו חֲלָבָם קַחַת,

יַבִּיט כְּצֵאת אָדֹם מִקָּדִים שָׁמֶשׁ,

מַעְיָן אֲשֶׁר נֶאְמָנוּ

מֵימָיו וְלֹא יִכְזָבוּ,

יָשׁוּר בְּלֵב שָׂמֵחַ,

הָלוֹךְ וְנַגֵּן מִתְהַלֵּךְ אֶל רֶגֶל

צֹאנוֹ כְּמַרְעִיתָם, עֵינָיו יִבְחָנוּ

עִשְּׂבוֹת הֲרָרָיו, אַף שִׂפְתוֹתָיו שֶׁבַח

אֶל־יוֹצְרָם תַּבַּעְנָה.

אַשְׁרָיו וּמַה טּוּבוֹ, כַּמָּה יִמְתָּקוּ

לוֹ כָּל־יְמֵי חַיָּיו, כַּמָּה יַרְגִּיעַ!

כִּי כָל־אֲשֶׁר תַּהְפּוֹךְ תֵּבֵל הַלֵּזוּ

עָלָיו מְסִבּוֹתֶיהָ,

יִבְזֶה וְלֹא יָחוּשׁ, לֹא יֵדַע רֹגֶז,

יִשְׂמַח בְּעָנְיוֹ, כִּי לֹא חָמַד עֹשֶׁר,

תוכן העניינים

לישרים תהילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה