ליקוטי מוהר"ן· רבי נחמן מברסלב
תורה רנ · חלק ז
וְזֶה בְּחִינוֹת: וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל, הַנֶּאֱמַר בְּעֵת שֶׁחָלָה (ישעיהו ל״ח:ג׳). בְּכִי גָּדוֹל דַּיְקָא, כִּי הִמְשִׁיךְ לְתוֹךְ הַבְּכִי אֶת הָרְאוּת וְהַהַשְׁגָּחָה, שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת גָּדוֹל, בְּחִינוֹת תְּפִלָּה וְכוּ' כַּנַּ"ל.
וְזֶה מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּדָוִד בְּעֵת שֶׁבָּכָה עַל צַעֲרוֹ (שמואל־א כ): עַד דָּוִד הִגְדִּיל – שֶׁהִגִּיעַ בְּכִיָּתוֹ לִבְחִינוֹת הַשְׁגָּחָה, בְּחִינוֹת גָּדוֹל כַּנַּ"ל, כִּי עַל־יְדֵי הַהַשְׁגָּחָה נִצּוֹלִים מִכָּל מִינֵי צַעַר וְיִסּוּרִין כַּנַּ"ל: