ליקוטי מוהר"ן· רבי נחמן מברסלב
תורה רמז
חלק א
אִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (רעיא מהימנא צו דף כז:), שֶׁ"תֵּיקוּ" הַנֶּאֱמַר בַּשַּׁ"ס הוּא בְּחִינַת מְחֻסַּר תִּקּוּן, דְּהַיְנוּ שֶׁנֶּחְסָר הַנּוּן שֶׁל "תִּיקּוּן" וְנַעֲשֶׂה "תֵּיקוּ".
וְדַע שֶׁזֹּאת הַנּוּן פְּשׁוּטָה כְּשֶׁנֶּחְסֶרֶת מֵהַתִּיקּוּן וְנַעֲשֶׂה בְּחִינַת תֵּיקוּ כַּנַּ"ל, אֲזַי הִיא נִשְׁפֶּלֶת וְנִכְפֶּפֶת, וְנַעֲשֶׂה מִזֶּה בְּחִינַת "קִינוֹת", שֶׁהוּא אוֹתִיּוֹת "תִּיקּוּן", רַק שֶׁהַנּוּן נִכְפֶּפֶת כַּנַּ"ל. ה' יִגְאָלֵנוּ וְיִתְהַפְּכוּ הַ"קִּינוֹת" לְ"תִּיקּוּן", וְיִתְתַּקֵּן הַ"תֵּיקוּ" הַנַּ"ל: