ליקוטי מוהר"ן· רבי נחמן מברסלב
תורה קב · חלק ב
וְזֶהוּ: אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי. בֵּיתִי הוּא יִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת לא:): חֲבָל עַל דְּלֵית לֵהּ דַּרְתָא וְכוּ'. רוֹצֶה לוֹמַר, כְּשֶׁהַצַּדִּיק מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת אֱלֹקִים, עַל יְדֵי זֶה:
וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי, וְתַרְגּוּם אוּנְקְלוֹס: וְעַל מֵימַר פֻּמָּךְ, הַיְנוּ הַתְּפִלָּה, יִתְּזַן כָּל עַמִּי, הַיְנוּ שֶׁיִּתְעוֹרֵר הַשֶּׁפַע בָּעוֹלָם.
וְזֶהוּ: רַק הַכִּסֵּא – הַיְנוּ מִעוּט הַמַּלְכוּת, כִּי "רַק" הוּא מִעוּט, "כִּסֵּא" הוּא מַלְכוּת.
אֶגְדַּל מִמֶּךָּ – הַיְנוּ מִעוּט הַמַּלְכוּת, שֶׁעַתָּה הִיא בְּמִעוּט, נִתְגַּדֵּל מִמֶּךָּ. כִּי מִכֹּחַ הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא בְּיִרְאָה, מוֹרִיד שֶׁפַע בָּעוֹלָם, וְנִתְגַּדֵּל מַלְכוּתוֹ כַּנַּ"ל: