ליקוטי מוהר"ן· רבי נחמן מברסלב
תורה נד · חלק יא
זֹאת הַתּוֹרָה נֶאֶמְרָה בְּשַׁבָּת חֲנֻכָּה, וְאַחַר שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה הַזֹּאת אָמַר: אֲנִי אָמַרְתִּי עַתָּה אֵיךְ מַדְלִיקִין נֵר חֲנֻכָּה, בְּחִינַת לְאַמְשָׁכָא מְשַׁח רְבוּת קֻדְשָׁא וּלְאַדְלָקָא בּוּצִינָא (זוהר בראשית לא, ויקרא ז, שמיני לז, אמור פח, קד, בהעלותך קנד), שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ (שמות ל׳:כ״ה), שֶׁהוּא הַדַּעַת, כַּיָּדוּעַ. הַיְנוּ בְּחִינַת הַגְדָּלַת הַדַּעַת הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת זִכָּרוֹן הַנַּ"ל; וְלֹא בֵּאֵר יוֹתֵר: