ליקוטי מוהר"ן· רבי נחמן מברסלב
תורה נג · חלק ג
וְאֵלּוּ הֵן חֲמִשָּׁה דְּבָרִים, שֶׁנִּבְדָּל מַדָּעוֹ מִן מַדָּעֵנוּ.
הָרִאשׁוֹן, שֶׁבְּמַדָּעוֹ הָאֶחָד יוֹדֵעַ יְדִיעוֹת רַבּוֹת, וְאֵין רִבּוּי בְּמַדָּעוֹ:
הַשֵּׁנִי, יוֹדֵעַ הַדְּבָרִים קֹדֶם הִמָּצְאָם, אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵין לָהֶם הֲוָיָה כְּלָל:
וְהַשְּׁלִישִׁי, שֶׁמַּדָּעוֹ מַקִּיף דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם תַּכְלִית:
וְהַרְבִיעִי, שֶׁאֵין שִׁנּוּי בִּידִיעָתוֹ. וְאֵין שִׁנּוּי כְּשֶׁיּוֹדֵעַ הַדָּבָר בְּכֹחַ, וְאַחַר־כָּךְ שָׁב פֹּעַל:
וְהַחֲמִישִׁי שֶׁיְּדִיעָתוֹ אֵין מוֹצִיא הַדָּבָר מֵאֶפְשָׁרוּתוֹ: עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ ז"ל.