ליקוטי מוהר"ן· רבי נחמן מברסלב
תורה ל · חלק א
מֵישְׁרָא דְּסַכִּינָא בְּמַאי קָטְלֵי לָהּ,
בְּקַרְנָא דְּחַמְרָא.
וּמִי אִיכָּא קַרְנָא לְחַמְרָא,
וּמֵישְׁרָא דְּסַכִּינָא מִי הֲוֵי.
אַיְתוּ לֵהּ תְּרֵי בֵּיעֵי, אָמְרוּ לֵהּ: הֵי זוּגְתָא חִוַּרְתָּא וְהֵי זוּגְתָא אֻכְמְתָא. אַיְתֵי אִיהוּ תְּרֵי גְּבִינֵי, אָמַר לְהוּ: הֵי דְּעִזָּא חִוַּרְתָּא וְהֵי דְּעִזָּא אֻכְמְתָא:
מֵישְׁרָא דְּסַכִּינָא בְּמַאי קָטְלֵי לֵהּ וְכוּ'.
א הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת, אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג, כִּי אִם עַל־יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים; מֵעִלָּה לְעָלוּל, מִשֵּׂכֶל עֶלְיוֹן לְשֵׂכֶל תַּחְתּוֹן. כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים בְּחוּשׁ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג שֵׂכֶל גָּדוֹל, כִּי אִם עַל־יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּת בַּשֵּׂכֶל הַתַּחְתּוֹן.
כְּמוֹ הַמְלַמֵּד, כְּשֶׁרוֹצֶה לְהַסְבִּיר שֵׂכֶל גָּדוֹל לְהַתַּלְמִיד, הוּא צָרִיךְ לְהַלְבִּישׁ אוֹתוֹ בְּשֵׂכֶל תַּחְתּוֹן וְקָטָן, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל הַתַּלְמִיד לַהֲבִינוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מַצִּיעַ לוֹ מִתְּחִלָּה הַהַקְדָּמוֹת וְשִׂכְלִיּוֹת קְטַנִּים שֶׁמְּסַבֵּב לוֹ תְּחִלָּה, כְּדֵי לַהֲבִינוֹ עַל יְדֵי זֶה הַמְכֻוָּן, שֶׁהוּא שֵׂכֶל עֶלְיוֹן וְגָדוֹל: