ליקוטי מוהר"ן· רבי נחמן מברסלב
תורה כג · חלק יא
(שַׁיָּךְ לְאוֹת ד): וְזֶה בְּחִינַת מְזוּזָה וְכוּ'. וְזֶהוּ: וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ וְכֶסֶף וְכוּ', כִּי שַׁדַּי הוּא בְּחִינַת בְּרִית וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת: שַׁדַּי – שֶׁאָמַר לְעוֹלָמוֹ דַּי, דְּהַיְנוּ שֶׁשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וְאוֹמֵר "דַּי" לְמַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, וְאֵינוֹ מִתְאַוֶּה יוֹתֵר, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁבִירַת תַּאֲוַת מָמוֹן שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית כַּנַּ"ל: