ליקוטי מהריל על כתובות· רבי י־הודה ליב מזקילקוב
דף עג.
בגמרא לא תימא טעמ' דרב כיון שכנסה סתם וכו' וקשה הא ודאי אי אפשר לומר כן דהא א"כ בעי למיתי' לה כתובה כפירש"י ובמתניתין קתני כנסה סתם תצא שלא בכתובה וגם תוס' הקשו זאת ונ"ל לתרץ בפשיטות דאם נימא דכתובה דרבנן שלא תהא קלה בעיניו להוציאה א"כ במתני' י"ל דמיירי דקדשה סתם וכנסה סתם לכך תצא שלא בכתובה כיון דנמצא עלי' נדרים ולא מגירי דילי' הוא כי הוא לא ידע רק היא גרמה שהוצרך להוציאה בשביל שלא הגידה לו בשעת קדושין שיש עלי' נדרים לכך תצא שלא בכתובה כיון דאין לומר דלא תהא קלה בעיניו להוציאה דהא נדרים לא שכיח א"כ אוקמה אד"ת דאין לה כתובה משא"כ בקדשה על תנאי וכנסה סתם יש לה כתובה כיון שאמרינן דאחיל לתנאי וסבר וקיבל אף אם יהי' עליה נדרים לכך בעי למיתב לה כתובה וזה פשוט עוד יש לתרץ קושי' הנ"ל די"ל דמתני' כנסה סתם איירי בקדשה על תנאי וכנסה סתם ונמצאו עלי' נדרים עינוי נפש דבהא מודה רב שלא אחיל לתנאי ואף דכנסה סתם ולא פירש היינו דע"ז סמיך דודאי לא דת נדר שיהי' לה עינוי נפש או אפשר בפשוט י"ל דיש חילוק בין עינוי נפש לאינו עינוי נפש דרב מיירי באינו עינוי נפש דע"ז י"ל דאחיל אבל עינוי נפש דמתגנ' עליו אזי אפשר בכנסה סתם לא מחיל: