אור ברסלב

ליקוטי מהריל על כתובות· רבי י־הודה ליב מזקילקוב

דף ע.

דף כג.

ד"ה המדיר וכו' וקשה וכו' מגופה דמתני' הוה לי' למפרך ע"ש ונ"ל לתרץ בפשוט דלא מצי מקשה מגופ' דמתני' די"ל כסברת רש"י לקמן גבי הגיע זמן והיינו דבשלמא על תשמיש לא חל הנדר כיון דמשוד מדאוריית' משא"כ במזונות דהוא דרבנן וא"כ חל הנדר מדאוריית' לכך פריך מקונם וכו' דמעשה ידי' כמי לא הוי רק מדרבנן ואמאי אין צריך להפר וק"ל:

בא"ד ועוד כי מוקי לה בגמר' שהדירה כשהוא ארוסה וכו' א"כ מתשמיש נמי חל הנדר וליתני במתני' יוציא ויתן כתובה בשבת א' לב"ה וכו' ע"ש ונ"ל לתרץ דודאי הא דאמרינן דהמדיר את אשתו מתשמיש דיוצי' בשבת א' לב"ה אם היא אמרה דתמתין עוד שמא ימצא פתח לנדרו אזי ודאי הדין דימתין עוד ולא יוציא רק איירי דאשה אינה רוצה להמתין והנה לפ"ז גבי הדירה כשהוא ארוסה ונשאת ואם אמרינן דיש בכלל זה גם תשמיש א"כ עדיין לא נבעלה כלל והנה נ"ל לכאורה דכשאמרו דיוצי' ויתן כתובה היינו רק עיקר כתובה אבל תוספת כתובה לא בעי למיתב לה כיון שלא נבעלה ואף אם אמרינן חיבת חופה קונה מ"ע חופה דלא חזי' לביאה איבעי' הוא בגמר' בפ' אע"פ דף נ"ו וא"כ וודאי אין מחויב ליתן לה התוספ' כתובה וא"כ ודאי ניחא לה להמתין עד ל' יום בכדי שלא ימצא פתח לנדרו:

עוד נ"ל בעז"ה לתרץ דהנה לכאורה קשה לי לרב דמוקי מתני' במפרש והיינו הפשט המדיר את אשתו מליהנות לו עד ל' יום אזי הדין יעמיד פרנס ולפ"ז אם נימא דהמתני' מיירי בהדירה כשהוא ארוסה ואח"כ נשאת א"כ לכאורה צ"ל דמיירי שפירש לנדרו על שלשים יום ונשאת תיכף אחר הנדר דאל"כ קשה תמתין עד אחר שלשים יום אחר נשואין א"ו דאיירי דנישאת תיכף או די"ל דפירש בפירוש על ארבעים יום וניסת אחר עשרה ימים לאחר הנדר עכ"פ קשה הא אף כשהדירה כשהוא ארוסה ולא היה עדיין משועבד לה וחל הנדר מ"מ הא לא חל הנדר רק על עכשיו ועל ימים הבאים אחרי כן לא חל הנדר מעיקרו רק כל יום ויום חל הנדר דהא הוי לדבר שלא בא לעולם וכמו דאם אמרינן דאדם מקנה דשב"ל עכ"פ לא חל עד שיבוא לעולם והראי' שיוכל לחזור קודם שבא לעולם כמבואר בפוסקים א"כ אף בנידון דידן שהדירה שלא תהנה מנכסיו שלשים יום אזי ודאי לא חל הנדר עכשיו אכל שלשים יום דעדיין לא באו לעולם רק כל יום ויום חל הנדר וא"כ מעת שנישאת אזי נדרי' ושעבוד באים כאחד ואמאי יוכל להפקיע השעבוד עיין בר"ן גבי מגלגלת בהדי' דכותב הר"ן דאם נדרי' ושעבוד באים כאחד אזי אינו מפקיע וא"כ קשה אך זה אינו דאף שאותו יום חל השעבוד מ"מ נדרי' קודם דכיון שהגיע אותו יום חל הנדר למפרע וכמו בדבר שלא בא לעולם דאם אמרינן אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אזי מעת שבא לעולם חל למפרע א"כ הכא נמי באופן זה חל למפרע מעת שנדר ואז לא היה שעבוד אך קשה לי אמאי חל הנדר דהא אם נדר בפסח שלא ישב בסוכה אזי ודאי אין הנדר חל דהא נשבע לבטל המצוה ואף שבעת שנדר לא היה עדיין חיוב לישב בסוכה מ"מ אין הנדר חל וא"כ הכא נמי אם הדירה עכשיו שלא תהנה אחר השעבוד ג"כ לא מהני דהא אין הנדר חל עכשיו רק כל יום ויום כנ"ל וא"כ דמי לסוכה כנ"ל אך ז"א דאף שזה יום הוא אחר השעבוד כיון שנשאת מ"מ בעת שנדר שהית' ארוסה אזי לא היה הדבר ברור באם יהיה אותו יום שעבוד דדילמא לא יכניסנה עדיין קדם שלשים יום של הנדר ולא יהיה חייב לה מזונות לפיכך אף שנשאת וחל השעבוד חל הנדר כל היום למפרע כיון דאז לא היה ברור שיהי' לה שעבוד עליו באותן הימים אך קשה אם אמרינן דיש ברירה אזי אמאי חל הנדר דהא כיון שנשאת הוברר למפרע שאלו ימים יהי' השעבוד אך ז"א דהא בדאורייתא אין ברירה לחומרא וא"כ לכך אסורה מלהנות לו דלחומרא חל הנדר מטעם אין ברירה וכנ"ל ולפ"ז לא קשה קושית תוס' הנ"ל על רש"י דהנה איתא בר"נ דף ט"ו ע"ב בד"ה והא מן התורה משועבד וכו' וז"ל וא"ת והא האי נדרי' הוה רק דרבנן דהנאת תשמיש לית בי' ממשא וי"ל דבאומר קונם גופך עלי מתשמיש עסקינן דהא דומי' דאינו ישן קתני לה ואוקמי רבינא בבל יחל דרבנן ע"ש והנה אף דאנן פסקינן דאין ברירה היינו בדאורייתא ולחומרא אבל אם מדאורייתא הוא קולא אף אם נימא אין ברירה רק דמדרבנן יהי' חומרא אם נימא אין ברירה אז אמרינן יש ברירה ולקולא כיון דהוא מדרבנן א"כ לפ"ז יש לומר שפיר דמלהנות לו משמע נמי תשמיש ולא קשה קושית תוס' דא"כ כשהדירה כשהוא ארוסה ונשאת הא מתשמיש כמי חל הנדר וא"כ יוציא בשבת א' לב"ה וכו' זה אינו דהא מדאוריית' אינו חל הנדר אתשמיש דהוי דבר שאין בו ממש רק מדרבנן הוי הנדר משום בל יחל וא"כ בדרבנן אמרי' יש ברירה ולקולא ואין הנדר חל אף דהדירה כשהוא ארוסה דהא הנדר אינו חל עכשיו רק כל יום ויום כנ"ל והוי כמו סוכה כנ"ל דהא הוברר הדבר למפרע בשעת הנדר שאותן הימים יהיה משועבד לה לכך לא חל אתשמיש רק אהנאת מזונות מנכסיו דהוא דבר שיש בו ממש ולא קשה קושית התוס':

עוד תירוץ על קושי' ראשונה של התוס' דמקשו על רש"י ליפרך מגופה דמתני' דקשה דהא גבי מעשה ידי' דודאי הוא רק מדרבנן וא"כ מדאורייתא חל הנדר דז"א דהא אין הנדר חל דדיבור שאין בו ממש הוא רק מדרבנן הוא בבל יחל וא"כ לא קשה ושפיר א"צ להפר ודו"ק ולפ"ז לא קשה קושית תוס' הנ"ל על רש"י די"ל דהא דלא א אמרינן דיוציא בשבת א' בשביל תשמיש היינו משום דתשמיש דבר שאין בו ממש הוא וא"כ הנדר הוא רק מדרבנן ואם כן לא אתי נדר דרבנן ומפקיע שיעבוד עונה דאורייתא כיון דמדאורייתא משועבד הנאתו לה משא"כ מזונות היינו במדיר מלהנות דדבר שאין בו ממש רק בל יחל דרבנן ואם כן חזינן דאין צריך להפר והיינו דנדר דרבנן לא מפקיע שעבוד דרבנן וא"כ הכי נמי גבי מזונות אף דנדר דאורייתא הוא דיש בו ממש וי"ל הא גם השעבוד דאורייתא דסובר דמזונות דאוריית' וא"כ בודאי דמי נדר דאוריית' לנדר דרבנן ושעבוד דאוריית' לשעבוד דרבנן וכי היכי דהתם לא מצי מפקיע הכי כמי גבי נדר דאורייתא ופריך שפיר:

שם בגמרא וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה וכו' וקשה לי הא י"ל דמיירי בנדרה היא שלא תהנה ממנו והוא קיים לה ואף דקתני המדיר את אשתו מ"מ הא גבי קישוט נמי קתני לשון זה ומפרש הגמרא דאיירי בנדרה הוא וא"כ לענין מזונות ברישא י"ל דמיירי כמי כה"ג ומה פריך אך לשיטת רש"י י"ל דל"ק כיון דרש"י מפרש דלשון מלהנות לו משמע נמי תשמיש והיינו שהוא לא תהנה ממנו א"כ אם איירי מתני' בנדרה הוא שלא תהנה ממנו קשה דא"כ הא תשמיש נמי בכלל הנאה וא"כ הוי נדרה אתשמיש נמי שלא תהנה ממנו והיינו הנאת תשמשך עלי קונם וא"כ חל הנדר נמי אתשמיש וא"כ אמאי קתני דתמתין ל' יום הא הדין כן הוא שלא תמתין רק שבת א' לב"ה רק לשיטת תוס' דלהנות משמע רק הנאת מזונות א"כ קשה מה פריך הגמרא וא"ל משום דלא הוי נדרי עינוי נפש וא"כ לא מצי הבעל להפר וא"כ אמאי יתן כתובה ז"א דהא מבואר בנדרים דף פ"ב הנאת פלוני עלי יפר ע"ש ויש לומר דמזה מוכיח רש"י שיטתו ולשיטת הרמב"ם דיוכל להשרות אשתו ע"י שליש אפי' אם אינה רוצה רק שלא ע"י נדר ולפ"ז י"ל אף אם נימא בנדרה היא וקיים לה הוא אזי הוא נותן אצבע בון שיני' היינו לענין דצריך ליתן כתובה ולא אמרינן דתצא בלא כתובה מטעם אי אפשי באשה נדרנית דאם אין רצונו בנדרנית הוי לי' להפר וגם כיון דהוא יוכל להפר א"כ הוא לבדה לא גרמה שתצא כי אף שנדרה הלא יוכל הוא להפר וא"כ כיון שגם הוא גרם שיהי' הנדר טוב לכך לא מפסדת כתובתה אבל לענין מזונות אם הדין דאף אם היא אינה רוצה להתפרנס ע"י שליש מ"מ יוכל לפרנסה ע"י שליש רק בלא נדר א"כ סברא פשוטה אף אם נימא דהוא נתן אב"ש מ"מ כיון דהיא נדרה ולא הוא אזי יוכל לפרנסה ע"י שליש לעולם ואמאי קתני יוצא ויתן כתובה אחר שלשים יום אלא ודאי דאיירי בנדר הוא ואם נימא כשיטת הירושלמי דאף בלא נדר אינו יוכל לפרכס ע"י שליש אם היא אינה רוצה אזי אפשר אם נימא דהוא נתן אב"ש לכך אחר ל' יום צריך להוציא בכתובה ואם נימא דרש"י סובר כהירושלמי הנ"ל אזי מוכיח רש"י שיטתו דלהנות לו משמע נמי תשמיש וכנ"ל ודוק:

בתוספות ד"ה הכי נמי כיון דמשועבד לה וכו' לאחר ל' תהנה ותאסר לכאור' קשה מה פריך הגמרא דילמא מיירי שהבעל הדירה ממזונות ותלאו בתשמיש כמו שפירשו התוס' ואחר הנדר תיכף נדרה היא ג"כ שלא תהנה ממנו וקיים לה הוא וא"כ לא שייך הסברא שתהנה ממנו אך י"ל דמ"מ פריך הגמרא שפיר דהא מצי לילך לגבי חכם להתיר נדרה שתהי' יכול להנות ממנו ואם אינה רוצה אזי אמאי יוציא ויתן כתובה הא המניעה ממנה לשיטת רש"י לקמן בנדרה הוא וכו' קשה ולשיטת התוס' אתי שפיר אך לדעת הפוסקי' דאם קיים לה הבעל שוב אינו יכול החכם להתיר משום דעל דעת בעלה לבד הוא נודרת עיין ביו"ד סימן רל"ד סכ"ג בהג"ה א"כ קשה אך ז"א דא"כ קשה לשמואל דהטע' דימתין שמא ימצא פתח לנדרו ואם נימא דמיירי שהדירה שיאסור תשמישה עליו אם יזון א"כ קשה הא איתא ביו"ד סי' רכ"ח ס' כ"ז דאין חכם יוכל להתיר עד שיחול הנדר אבל בנידון זה האיך יוכל להתיר הנדר של תשמיש הא עדיין לא נאסר עליו אלא ודאי משום דתוכל היא ליהנות ממנו ויאסור בתשמיש מדין הנדר ואח"כ יוכל החכם להתיר ולפ"ז ע"כ בלא נדרה היא הנאה ממנו ודוק ודבר זה צריך עיון:

בא"ד דהא לר' יהודה דאמר בפרק ב' דנדרים קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר וכו' ופירש המהרש"א ז"ל דהיינו כיון שאסורה לשמש עכשיו משום שמא תהנה א"כ תאסור עכשיו אחר שבת ע"כ ולכאורה יש מקום עיון דלא דמי דבשלמא במדיר מתשמיש סברי ב"ה דאחר שבת יוציא משום דאסורה להשתמש מגירי דילי' לחוד שהוא הדירה משא"כ כאן דמגירי דילי' מטעם שנדר מכל מקום היתה מותרת לשמש עכשיו רק דשמא תהנה היא א"כ כיון דגם מגירי דיל' הוא האיסור תשמיש עכשיו לכאורה יש לומר דגם אחר שבת לא יוציא ויתן כתובה ולכאורה י"ל פשוט הפשט בדברי התוס' כיון דאסורה ליהנות עכשיו וכו' אף דאין חיוב להוציא אזר שבת א' מטעם שהוא מגירי דיל' ג"כ כנ"ל מכ"מ קשה לאחר ל' תהנה ותאסור כמו שפי' תוס' לעיל וא"ל דאם תהנה תהי' אסורה למפרע בתשמיש ועבדי איסורא במה ששמשו קודם לכן ז"א דהא הדין דאסורה בתשמיש מדרב יהודה דשמא תהנה וא"כ לא שמשו תוך ל' וא"כ קשה תהנה ותאסור אחר ל' יום וק"ל:

תוכן העניינים

ליקוטי מהריל על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה