ליקוטי מהריל על כתובות· רבי י־הודה ליב מזקילקוב
דף יח.
גמרא משום דקבעי למיתנא סיפא אם יש עדים וכו' והא קיימא לן המלוה אח חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדם וקשה לי הא מצי למיתני באומר פרעתיך תוך זמנו ובאמת עדיין הוא תוך זמנו מההלואה והוא אומר פרעתיך ולכך ברישא נאמן משום מגו דלא לוה כלל או שהי' אמר שלוה רק שהוא אחר זמנו ופרע לו אבל בסיפא דיש עדים שלוה ושהוא תוך זמנו אינו נאמן דליכא מגו אך ז"א דהא בבבא בתרא הוא איבעי' דלא אפשיטא בתבעו אחר זמני ואמר פרעתיך תוך זמנו אי אמרינן מגו במקום חזקה וא"כ לא מצי למיתני במתנ' דנאמן משום מגו ואף דא"צ לפרוע לו כיון דהוא אבעי' דלא אפשיטא והדין דהוה קולא לנתבע מ"מ לא שייך למתני נאמן בסתם אך קשה דהנה ספר הפלאה כותב סברא דיש חילוק לענין מגו במקום מנהג דהוא כך אם טוען אלמנה נשאתיך ויש עדים שיצאה בהנומא ולבעל יש מגו דפרעתי ולא אמרינן מגו דהוא לבטל המנהג משא"כ אם אין עדים שיצאה בהנומא רק שהבעל מודה שיצאה בהינומא וטוען שאעפ"כ היתה אלמנה דיש לו מגו דלא יצאה בהנומא ומהני אף דהוא לבטל המנהג כיון דיש לו מגו בעיקר הדבר ולפ"ז נ"ל בע"ה לענין מגו במקום חזקה דהוא אבעי' דלא אפשיטא היינו רק בהך דתבעו לאחר זמנו ואמר פרעתיך ת"ז אבל אם יש לו מגו דאי בעי הוי אמר שהוא אחר זמנו או שהי' אומר שלא לוה כלל הוי מגו בעיקר הדבר אזי ודאי אמרינן הך מגו וסברא זו לכאורה ברורה מכח כ"ש דהא לענין מגו נגד המנהג אף דודאי לא מהני מ"מ בעיקר הדבר מהני כנ"ל מכ"ש גבי הך מגו נגד חזקה דאינו ודאי דלא מהני דהא הוא רק איבעי' דלא אפשיטא מכ"ש די"ל בשיש מגו בעיקר הדבר מהני ולפ"ז קשה ליתני מודה ר"י במנה לי בידך ושהוא תוך זמנו רק שאומר פרעתיך ולכך נאמן משום מגו כנ"ל אך ז"א דא"כ האיך יתב' בסיפא אם יש עדים אינו נאמן הא מגו במקום חזקה הוא איבעי' דלא אפשיטא וא"כ לא שייך למיתני אינו נאמן והיינו דצריך לפרוע ואמאי הא הוי קולא לנתבע אך קשה א"כ מה קמבעי' בבבא בתרא אם אמרינן מגו במקום חזקה תפשוט מהך מתני' מדלא נקט מודה ר"י במנה וכו' והוא תוך זמנו וכנ"ל אלא ודאי אמרינן מגו במקום חזקה לכך לא מתני משום דבסיפא אם יש עדים נמי נאמן ודוחק לומר משום דהי' ספק לר' שסידר המשניות אם אמרינן מגו במקום חזקה ואף אם הוא ספק הוא ג"כ שפיר דלא מצי למיתני בסיפא דיש עדים דאינו נאמן דהא הוי קולא לנתבע דזה דוחק דהיה ספק לרב וא"כ קשה: