אור ברסלב
ליקוטי מהריח חלק א ח"א סדר ק"ש על המטה

ליקוטי מהריח חלק א· רבי ישראל חיים פרידמן

ח"א סדר ק"ש על המטה

ח"א סדר קביעת עתים לתורה

הנה בכל הסידורין נדפס ברכת המפיל קודם ק"ש וכן הוא ברמב"ם ובכל בו ובאבודרהם ובסדר היום ובנט"מ אך השל"ה במס' חולין כתב לברך המפיל לבסוף כדי שלא להפסיק בדיבור אחר הברכה וכ"כ בשערי ציון בשם כתבי האריז"ל (וצ"ע דבפע"ח ובמשנת חסידים מבואר דברכת המפיל אומר תחלה ע"ש) וכן הוא באמת הסדר בגמרא ק"ש ואח"כ ברכת המפיל וכן הוא ברוקח ע"ש וכ"מ לכאורה ממה שכתבו בשם הראב"ד דלכך אלהי נשמה אינה פותחת בברוך שהוא סמוכה לברכת המפיל דשינה לא הוי הפסק ע"ש ע"כ דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד:

והנה נוסח הטור וש"ע ק"ש ואח"כ ברכת המפיל ואח"כ המזמורים וכ"כ בסידר ר"ע וטעמם עיין במג"א ואלו ואלו דברי אלהים חיים:

באי אמ"ה המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי הנה בנוסח הרי"ף ורוקח ליתא הך ותנומה על עפעפי ונוסח ר"ע (ומשקיע שנת תרדמה על עפעפי ונוסח הרמזים ומשקיע תנומה על עפעפי אך נוסח דידן הוא בגמ' ובראש וטור ובאבודרהם ומאיר לאישון כת עין במקצת סידורין ליתא וגם בנוסח הרא"ש ליתא ונוסח ר"ע ומנוחה על אישן בת עין) ונוסח רי"ף ורמב"ם (והמאיר לאישן בת עין) אך נוסח דידן הוא בגמרא ובטור ובשערי ציון ובמשנת חסידים (ועיין בפרמ"ג שר"ל שעל ידי השינה נתחזק מאור העינים) יהר"מ ה' אלהי ואלהי אבותי הנה בגמ' וברי"ף ורמב"ם וראש וטור ליתא רק ה' אלהי אך נוסח דידן הוא באבודרהם ובשערי ציון ובמשנת חסידים שתשכיבני לשלום ותעמידני לחיים ולשלום בגמ' ליתא הך ותעמידני לחיים ולשלום ונוסח מקצת סידורין ותעמידנו לשלום וכן היא בסידר ר"ע ונוסח הרוקח ותעמידני לעשות מצותיך לשלום (ובנוסח הרי"ף ורמב"ם ליתא כאן הך ותעמידני וכו' רק אחר ותהי מטתי שלימה לפניך איתא ברי"ף ותעמידני ממטתי לחיים ולשלום וברמב"ם ותעמידני ממנה לחיים ושלום) אך נוסח דידן הוא ברא"ש וטור ובאבודרהם ותן חלקי בתורתך ותרגילני לדבר מצוה ואל תרגילני לדבר עבירה ואל תביאני לידי חטא ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון וישלוט בי יצ"ט ואל ישלוט בי יצה"ר ותצילני מפגע רע ומחלאים רעים במקצת סידורין כל זה ליתא וגם בנוסח הרא"ש וטור והאבודרהם ליתא אך הטור מביא נוסחא זו בשם ר"ע ולפנינו הוא ג"כ בגמ' וכן הוא ברי"ף וברוקח וטעם בקשת תפלה זו בשעת השינה עיין בצל"ח משום דבשעת השינה אדם בטל מן התורה והמצות אלא שהוא הכרחי מצד שהוא אדם וכדי שלא יראה כפורק מרצונו הטוב העול התורה והמצות לכך מתפלל ותן חלקי בתורתך וכו' ע"ש ואפשר להטעים דבריו הקדושים יותר עפ"י דברי המדרש והנה טוב מאד זה השינה שמתוך שאדם ישן קימעא עומד ויגע בתורה ע"ש לכך אנו מתפללין בשעת השינה ותן חלקי בתורתך ר"ל שכוונת השינה זו כדי ללמוד תורה ואל יבהלוני רעיוני וחלומות רעים והרהורים רעים ברי"ף וברוקח כל זה ליתא ונוסח הגמ' ור"ע ורא"ש וטור ואל יבהלוני חלומות רעים והרהורים רעים ונוסח הרמב"ם והאבודרהם ואל יבהלוני חלומות רעים ולא הרהורים רעים ותהא מטתי שלימה לפניך והאר עיני פן אישן המות ברוקח כל זה ליתא ונוסח הרי"ף ורמב"ם ואבודרהם (והאירה עיני פן אישן המות) אך נוסח דידן הוא בגמ' וברא"ש וטור ועיין באבודרהם שר"ל שלא יהיה ח"ו שינת עולם ע"ש היינו מפני שכמה אנשים אשר שכבו ולא קמו עוד ומטעם זה כתב בסדר היום שנוהגים לומר הוידוי קודם השינה כי אדם אינו יודע עתו ודלמא ח"ו לא יקום כי הלילה והשינה מקום סכנה היא כמ"ש המג"א סי' רל"א והשל"ה כתב רמז ע"ז שוב יום אחד לפני מיתתך כי השינה היא אחד מס' במיתה ע"ש בא המאיר לעולם כולו בכבודו הנה נוסח ר"ע והרי"ף המאיר לכל העולם כולו בכבודו אך נוסח דידן הוא בגמ' וברמב"ם וברא"ש וע' בא"ר בשם התשב"ץ שיאמר ברכת המפיל בעמידה אך כתב שראשונים ואחרונים לא הזכירו זה:

שמע ישראל וכו' הנה דעת הטור והש"ע לומר רק פ' שמע וכן נראה מפשטות לישנא דהגמ' ודעת הר"ח הובא בטור לקרות גם פ' והיה אם שמוע לפי שיש בו ובשכבך ובקומך ורש"ל כתב בשם הר"י לקרות כל השלש פרשיות שיש בהם רמ"ח תיבות והוא שמירה לרמ"ח אברים (ולפי זה צריך להתחיל אל מלך נאמן וכ"כ בעט"ז ובבאה"ט בשם האריז"ל ועיין בסי' רל"ה בט"ז ובמג"א דאם קרא בביהכנ"ס מבעוד יום אז מן הדין צריך לקרות קידם השכיבה כל הג' פרשיות ועכ"פ הב' פרשיות וג"כ יכוין לצאת בה: ועיין ברמ"א כאן דכתב לעיין לעיל סי' ס"ג אם מותר לקרות ק"ש כשהוא שוכב והנה דעת המג"א דאם כבר קרא ק"ש אחר צאת הכוכבים וקורא על המטה לשמירה מותר כשהוא שוכב ועיין בא"ר דכן נראה דעת הלבוש אך כתב דמדברי רמ"א לא משמע הכי ושכן משמע מתר"י דאין לחלק ע"ש:

והנה במקצת סידורין איתא אחר הק"ש הללויה שירו לה' שיר חדש וכו' וכן הוא בסידר האריז"ל וכפי הנראה משם שכוונת המזמור הלז הוא משום שני פסוקים אלו (יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם) ע"ש ובאמת בסידורי ספרד ליתא רק שני פסוקים אלו וכן הוא במשנת חסידים ע"ש:

ויהי נועם וכו' הנה נוסח הגמרא הוא ואומר מיושב בסתר עד כי אתה ד' מחסי וכן הוא בסידר האריז"ל ובשערי ציון והטעם עיין באבודרהם לפי שיש בו ס' תיבות וכו' וכ"כ בס' אלפסי זוטא על מס' ברכות מהרמ"ע ועיין בסידר השל"ה וז"ל יאמר מיושב בסתר עד כי אתה ה' מחסי ולא יותר והמוסיף גורע כי הכל ע"פ סוד ע"ש אך בכל הסידורין שלנו הנוסחא מויהי נועם עד אורך ימים וכו' ועיין בכל בו שמביא הב' נוסחאות וז"ל ואומר ויהי נועם עד אחר אורך ימים אשביעהו וי"א מיושב בסתר עד כי אתה ה' מחסי ע"ש וטעם נוסח דידן עיין במג"א סי' רצ"ה ובמחה"ש שם שהוא כדי להשלים השם היינו הק"ל תיבות והשם הזה הוא מסוגל להבריח המזיקין והקליפות ומטעם זה כופלין הפסוק אורך ימים שבזה נשלם הק"ל תיבות ע"ש:

ה' מה רכו וכו' רבים אומרים לנפשי וכו' נראה לפענ"ד דאפשר הכוונה עפ"י דברי הגמרא במס' שבת כל האומר דוד חטא (ופרש"י בבת שבע) אינו אלא טועה אפשר מי שכתוב בו וה' עמו ע"ש וזה שאמר כאן רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה (ופרש"י לפי שבא על א"א) אבל ואתה ד' מגן בעדי ר"ל מ"ש וד' עמו הוא מגן בעדי כי איך אפשר שיחטא וד' יהיה עמו כדברי הגמ' הנ"ל כנ"ל בדרך אפשר:

השכיבנו ה' אלהינו כן נוסח הסידורין שלנו ויש אומרים השכיבנו אבינו לשלום וכבר כתבתי מזה בסדר תפלת ערבית ע"ש והנה בשערי ציון יש נוסח אחר בנוסח השכיבנו ע"ש והוא נוסח האבודרהם וסידורי ספרד ע"ש. ודע דבש"ע הסדר לומר השכיבנו אחר כל פסוקי דרחמי ע"ש אך נוסח דידן כפי הסדר באבודרהם ע"ש והנה מזמור יושב בסתר ומזמור ה' מה רבו הוא מדברי הגמ' פ"ב דשבועות והשכיבנו מביא הטור בשם אביו הרא"ש ומכאן ואילך הוא רק פסוקים מלוקטים ויש בזה כמה נוסחאות לא הרי זה כהרי זה הצד השוה שבהם אלו ואלו דברי אלהים חיים ונוסח סידורי דידן מובא במט"מ ע"ש:

ברוך ה' ביום וכו' הנה נוסח הטוש"ע בשם ר"ע ברוך ה' ביום וכו' ברוך ה' בקומנו ויאמר ה' אל השנון וכו' עד מוצל מאש ה' ישמרך מכל רע וכו' עד מעתה ועד עולם בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה' אל אמת וכן הוא נוסח הכל בו ע"ש ונוסח האבודרהם ואומר ברוך ה' ביום וכו' כי בידך נפשות החיים והמתים אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה' אל אמת ובמט"מ כתב בשם ס' המוסר לומר ג"כ יחד שמך וקיים מלכותך תמיד ומלוך עלינו לע"ו אך יראו עינינו כתב דהוא בנוסח שלנו ולא מצא בשום פוסק ומחבר ע"ש אך לפענ"ד נראה דכיון דאומרים יחד שמך וקיים מלכותך וכו' אומרים ג"כ יראו עינינו וכו' דהוא ג"כ מעין זה:

המלאך הגואל וכו' מובא ברוקח ובתשב"ץ ובכל בו ועיין במט"מ שהוא המלאך המזומן לשמירה ויאמר אם שמוע תשמע וכו' הנה בכל בו מביא פסוק זה בשם י"א וטעם אמירת פסוק זה עיין במט"מ ויאמר ה' אל השטן וכו' עיין באבודרהם שפסוק זה מסוגל מאוד לשמירה וכבר כתבתי לעיל בשם ר"ע וטוש"ע וכל בו לומר אחר פסוק זה פסוקי ה' ישמרך מכל רע וכו' וכן הוא באבודרהם ומוסיף ג"כ לומר פסוק אם תשכב לא תפחד וכו' אך במט"מ ליתא וכנוסח דידן הנה מטתו שלשלמה וכו' הובא בכל בו ובאבודרהם ובמט"מ יברכך ה' וכו' עד וישם לך שלום הוא בר"ע וברוקח וכל בו ואבודרהם והטעם לאמירת ברכת כהנים עיין בסידר השל"ה ובפע"ח מפני שיש בו ס' אותיות וזה סוד הנה מטתו שלשלמה ששים גיבורים והוא מדברי המדרש פ' קרח ע"ש הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ליתא בר"ע וברוקח ואבודרהם וכל בו אך הוא במט"מ לישועתך קויתי ה' מובא ברוקח ועיין בתשב"ץ שמהר"ם היה אומרו בששה פנים (לישועתך קויתי ה' לישועתך ה' קויתי קויתי לישועתך ה' קויתי ה' לישועתך ה' לישועתך קויתי ה' קויתי לישועתך):

בשם ה' אלהי ישראל וכו' הוא בכל בו ולחש זה נובע מפדר"א והוא מסוגל לשמירה ועיין במעבר יבק שמביא נוסחא אחרת בלחש זה מימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל ומלפני רפאל ומאחורי אוריאל וכו' וכן הוא בזוה"ק סתרי תורה וירא דף צ"ז ע"ב אך נוסח דידן הוא באבודרהם הלכות ברכות בשם פרדר"א ע"ש:

אשרי כל ירא ה' וכו' הנה בתשב"ץ מוזכר לומר שמחתי באומרים לי וכו' כדי להזכיר ירושלים אך נוסח דידן לומר מזמור אשרי כל ירא ה' והטעם עיין במט"מ מפני ששם ג"כ מוזכר ירושלים וגם איתא בי' ענינים המורים על חלומות טובים כדאיתא בפ' הרואה הרואה גפן בחלום וכו' הרואה אילן זית וכו' וגם מסיים בשלום על ישראל ע"ש אשתך כגפן פוריה אפשר הכוונה בדרך סמך עפ"י דברי חכמז"ל במס' יומא ובסוכה אבר אחד יש באדם מרעיבו שבע משביעו רעב ודוגמא לזה מצינו נמי גבי יין בגמ' טובא מגריר גריר פורתא סעיד וזה אשתך (ר"ל עניני אישות) כגפן פורי' ר"ל כמו הפרי של הגפן דהיא היין כ"ז כתבתי רק בדרך סמך רגזו ואל תחטאו וכו' ליתא בטוש"ע וברוקח ובכל בו ואבודרהם אך הוא במט"ע והטעם ע"ש מפני שמפסוק זה אנו למדין שאין אוכלין ושותין ואין מדברים אחר הק"ש שעל המטה כמ"ש הכל בו נהגו כל ישראל שאין אוכלין וכו' וסמכי אקרא דכתיב אמרו בלבבכם על משכבכם וזו ק"ש ואח"כ ודומו סלה:

ועיין במט"מ שנהגו לומר אדון עולם באחרונה לפי שיש בו בידו אפקיד רוחי וכו' ע"ש ועיין בשערי ציון ובסידר האר"י והשל"ה והיעב"ץ ששם יש מזמורים ופסוקים אחרים ואני לא באתי לפרש רק כפי נוסח סידורי דידן המצויים בידי כל:

ועיין בר"ח פ"ז משער הקדושה שקודם שישכוב יבדוק במעשיו אשר עשה כל היום (וכן הוא בזוה"ק פ' קרח עד לא ישכוב בעי בר נש למעבד חושבנא מעובדוהי דעביד כל יומא) ויכתבם ברמז לקיים וחטאתי לנגדי תמיד ע"ש והנה מספרים מאיש קדוש אחד שכל מעשה אשר עשה כל היום אשר הם נגד רצון הקב"ה הי' כותבם על הנייר ולא הלך לשכוב עד שבכה כל כך שמחק בדמעות עיניו כל הכתב:

ועיין בקיצור של"ה בשם הרמ"ק שקודם שילך לשכוב ינשק המזוזה ויאמר ה' שומרי ה' צילי על יד ימיני ה' ישמור צאתי ובואי לחיים ולשלום מעתה ועד עולם שדי ישמרני מכל חלאים רעים ומחלומות רעים וממקרי לילה ויאמר אח"כ ז' פעמים בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחיתיך ועיין בפרמ"ג סי' רס"ז בשם השל"ה דבשבת לא יאמר ה' שומרי ה' צילי וכו' דבשבת א"צ שמירה רק יאמר זכור את יום השבת לקדשו אך הפרמ"ג מסיים דלדידן שאומרים בתפלת ערבית דשבת ושמור צאתינו ובואינו עפ"י טעם הט"ז והמג"א שם א"כ יש לומר ג"כ הפסוקים הנ"ל ע"ש:

ועיין עוד בקיצור השל"ה שם להזהיר להמון עם שבשעה שקורין ק"ש שעל המטה פושטין בגדיהם ונוגעים בגופן ע"ש ובאמת אפילו בלא חשש זה דנוגע בגופו אסור לפשוט הבגדים בשעת ק"ש כמ"ש הט"ז בסי' קצ"א דבכל מילי דמצוה לא יהיה עוסק בדבר אחר ואפי' תשמיש קל אסור וזה בכלל ואם תלכי עמי קרי ועיין בסוף מס' הוריות שלא יניח מלבושיו תחת מראשותיו משום שקשה לשכחה ולכאורה צ"ע מפ"א דתמיד דקאמר שם דהכהנים היו פושטין הבגדי כהונה ומניחין תחת ראשיהם ובגמ' שם מסיק דתחת ראשיהם ממש ע"ש ואפשר דבגדי כהונה שהי' קודש לא היו קשים לשכחה ועי' בסידר היעב"ץ שדעתו נוטה דאם מפסיק איזה דבר בין הבגדים מותר:

ועיין ועיין ביומא דף ע"ח דהישן במנעלים טועם טעם מיתה ולכאורה צ"ע טב"י או"ח סי' שי"ז דת"ח אינם חולצים מנעליהם משבת לשבת ע"ש אך י"ל דת"ח אינם משגיחין ע"ז דבלא"ה הם מימתין עצמן על התורה או אפשר דזה דוקא כשישן שינת קבע (ואפשר דזה הוא ג"כ כוונת רש"י ז"ל ביומא שם ויהיה ישן כל הלילה ע"ש) משא"כ ת"ח שאין ישינים רק עראי: ועיין במג"א בשם הגמ' שבת הישן בבית יחידי אחזתו לילת ר"ל והמג"א כתב דבית היינו חדר ע"ש ועיין בס' אשל אברהם דאם נר דולק מותר ועיין בס' שערי רחמים מהגר"א דבסוכה מותר לישן יחידי דשומר מצוה לא ידע וכו' ע"ש:

הלכות צניעות הנה הטעם דלא תיקנו ברכה על הנאת התשמיש אף דאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה עיין בס' דרך פקודך משום דמכחיש כחיש ומטעם זה נמי לא מברכין ברכת אשר יצר אחר התשמיש משום דזה ניתקן להודות לה' על פתיחת הנקבים המוציאים המותרות ובאם נסתם היה קשה להגוף משא"כ בנידן דידן אדרבה להיפך והא דלא תיקנו ברכת המצוה ע"ש בשם נועם אלימלך זצללה"ה פ' וישלח משום דא"א בלי תאות יצה"ר ובכ"ז כתב בשם הרב הקדוש מו"ה צבי הירש מזידיטשוב זצללה"ה שהגם דלא תיקנו ברכה על הנאה זו מ"מ כיון דבעכ"ח נהנה יתן הודאה לשמו יתברך ויתעלה בכל לשון שמבין ע"ש:

העונה האמורה בתורה הטיילים בכל יום וכו' ות"ח מליל שבת לליל שבת והטעם שעונת ת"ח בליל שבת דוקא שלא יבטל מד"ת ועיין בספר תורת חיים מהרב הקדוש מו"ה חיים מקאסיב זצללה"ה והיה אם שכוח תשכח ר"ת אשתו שלזה היא שמחה (כי והיה לשון שמחה) אם תשכח מאשה ע"ש ונראה לפענ"ד להוסיף איזה נופך משלי על דברים הקדושים שזה הוא ג"כ שאמר אח"כ את ה' אלהיך כי את ה' אלהיך היינו ת"ח ות"ח צריך לשכוח מאשתו כי עונת ת"ח בליל שבת דוקא שלא לבטל מד"ת ועפ"ז אמרתי בדרך צחות שזה כונת חכמז"ל אהבה דוחקת את הבשר כי אהבה נקרא אהבת התורה כמ"ש באהבתה תשגה תמיד וג"כ נקראת התורה אילת אהבים וזה שאמר אהבה (היינו אהבת התורה) דוחקת (ר"ל מדחה) את הבשר היינו מ"ש והיו לבשר אחד כי ע"י אהבת התורה נדחה העונה כל ימי השבוע וכל פטפוטי דאורייתא טבין: ועיין בבאה"ט בשם האריז"ל דכל אזהרות חז"ל על זיוג ליל שבת הוא דוקא במי שמשמש לשם הריון ע"ש אך עיין במקדש מלך פ' יתרו שמביא ראיה מכמה מאמרי הזוהר והתיקונים שאי אפשר לומר כן ותלמידי האריז"ל לא כיונו יפה לפי שהאריז"ל כתב שהפלגת הזוהר על זיוג בחצות לילה זה דוקא במשמש להריון ע"ז שפטו התלמידים בעצמם שה"ה לענין ליל שבת ע"ש ועיין בא"ר שכתב ג"כ שמדברי הגמרא והפוסקים משמע דאין חילוק בין משמש להריון או לאו לענין ליל שבת ע"ש:

ליל טבילה הוא ג"כ עונה והוא מדברי רש"י ז"ל ברכות דף כ"ד והוה ידענא דביום טבילה הוה ופרש"י יום שטבלה אשתו דהוה ליל תשמיש ע"ש (ועיין בד"ח שמקשה על פרש"י דא"כ ליל טבילה הוי למימר דהא נשים טובלין בלילה ע"ש ולפענ"ד דברי רש"י ז"ל הם נכונים עפ"י דברי הירושלמי סוף פ"א דתענית הובא בב"י סי' תקע"ד וז"ל תאבי בנים משמשין מטותיהם ר"ל אפילו בשני רעבון אמר ר' יוסי ובלבד יום שטבלה ע"ש הרי דגם שם אמרינן יום שטבלה) וכן הוא בהדי' בזוה"ק בראשית דף נו"ן ע"ש וכדמית ראי' יש ג"כ מדברי הגמ' ברכות דף כ"ף ר' יוחנן יתיב אשערי דבית טבילה אמר כי סלקא בנות ישראל מטבילה מסתכלי בי ונהוי להו זרעא דשפירי כוותי ע"ש:

ועיין בס' חופת חתנים שאשה שאירע טבילתה בליל חגיהן שקורין ניטל (הובא ביו"ד סי' קמ"ט) לא תזדקק לבעלה וע"ש ג"כ שקבלה היא ביד נשים כשרות שאשה שלא זכתה לבנים תטבל במוצש"ק ע"ש (ועיין בשו"ת אבני צדק לאדמו"ר הגה"ק זצלה"ה יו"ד סי' ק"ז שמקפידין שלא לחתוך האשה שער ראשה תוך שלשה ימים לטבילה:

ועיין ביו"ד ברמ"א סוף סי' קצ"ח ליזהר כשיוצאת מן הטבילה שיפגע בה חברתה שלא יפגע בה תחלה דבר טמא או גוי ואם פגעו בה דברים אלו אם היא יר"ש תחזור ותטבול ועיין בש"ך בשם הרוקח וכל בו דאם פגעה בסיס אין קפידא ואדרבא (וע"ש ג"כ בשם הגמ' פ' ע"פ מאן דפגע באשה העולה מטבילה יאמר הפסוק שופך בוז על נדיבים ויתעם בתוהו לא דרך ובשם סולדות אהרן מביא שם גרסא אחרת הפסוק דאיוב ומזיח אפיקים רפה ע"כ סיים לומר תרוי' ע"ש) ועיין בס' זכירה שנשים צנועות שלוחים אחר תינוק חריף בתורה לפגוע בו אחר הטבילה:

ועיין בבה"ט בשם הזוה"ק שאשה שמאחרת טבילתה כדי לצער בעלה עבירה גדולה בידה וגורמת כמה רעות ע"ש והנה שפתי לא אכלה מלספר מה ששמעתי מפי כבוד אדמו"ר הגה"ק מו"ה יחזקאל שרגא האלברשטאם זצללה"ה משינאווא שפעם אחת חלם לזקניתו (אם אביו מרן רבינו הקדוש מו"ה חיים זצללה"ה מצאנז) שראתה איך שמוליכין אשה אחת לטבול וידעה שאשה זאת זה איזה שבועות אשר שבקה חיים לכל חי ושאלה מה טיבה של טבילה זו והשיבה לה שכל טבילה אשר לא טבלה בזמנה מחויבת להשלים (ובודאי הכוונה ע"ד שכתב הבה"ט בשם הזוהר הנ"ל) ואם תרצה לדעת מהו המקוה הלז תיקח איזה חפץ ותושיט למימי המקוה ותראה שתשרוף החפץ ולקחה הסינור שקורין (פארטיך שירציל) ועד המקום שהטבילה במים נשרפת ואח"כ אמרו לה שלכך הראה לה הדבר הזה כדי שתודיע גם לשאר נשים כך חלם לה והוא בבוקר כאשר לבשה הבגדים והנה חצי סינור נשרפת:

היוצא לדרך היא עונה והוא מדברי הגמ' יבמות דף ס"א והוא ב"כ בזוה"ק בראשית דף נו"ן (וע"ש בזוה"ק ג"כ שגם הבא מן הדרך חייב לפקוד אשתו) ושיעור הדרך הזה עיון בפתחי תשובה יו"ד סי' קפ"ד שהוא י"ב מיל וכ"ז אם אינו הולך לדבר מצוה אבל אם הולך לדבר מצוה לא דמטרדי ופרש"י דטריד במצוה או מטריד בתשמיש ויבטל ממצוה ע"ש והכה מפי' הראשון משמע דאינו חייב בתשמיש אבל מפי' הב' משמע דאינו נכון לשמש דילמא יבטל עי"ז ממצוה:

והנה כל אלו העונות חייב לקיים אף בימי העיבור ומניקה מג"א ועיין בא"ר בשם השלה"ק דאף שאין אשתו מתעברת מ"מ מעורר למעלה ומשפיע נשמה ע"כ יש היתר לשמש עם אשתו אף שהוא מעוברת או מנוקה או עקרה וזקינה כי מתהוו מזה נשמה קדושה ע"ש ולכאורה מדברי ס' חסידים סי' ש"פ לא נראה כן דקאמר דמן הדין היה לאסור לשמש כשאשתו מעוברת אלא הותרה כנגד יצה"ר ע"ש ועיין בכתבי האריז"ל שרבינו האריז"ל כשהיה לו ליל טבילה לא היה הולך לישן קודם שלא יהרהר רק היה עוסק בתורה עד חצות לילה אבל בסדר היום כתב דראוי שלא לשמש באשתו קידם שישן כי מתוך שהם נעורים הם מתלהבים ביצה"ר ואי אפשר שאותו זווג יהיה קדוש לגמרי אבל אחר שכבר נרדמו שניהם וישנו כבר נתבטל מהם קצת היצה"ר וכו' ע"ש וכל הלבבות דורש ה':

סדר קדושת הזיווג עיין בש"ע שאף כשהוא מצוי אצלה לא יכוין להנאתו אלא כאדם הפורע חובו ולקיים מצות בוראו (וצע"ק מדברי רש"י ז"ל פ"ב דנדה דף י"ז ד"ה אונס שינה דכתב מתוך שהוא נאנס בשינה אינו מתאוה לה כל כך ומשמש לקיים מצות עונה בעלמא או לרצותה ולבו קץ בה והוא מבני תשע מדות ע"ש) ובזה כ' בספר קדושת לוי איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני ד' דשאר בשרו היינו אשתו לא תקריבו אליה משום לגלות ערוה רק אני ה' צויתי דהיינו לקיים מצות בוראו ע"ש והנה שמעתי בשם הרב הקדוש מו"ה מאיר זצלל"ה מפרימישלאן שפי' ע"פ זה ג"כ דברי הרמ"א בריש או"'ח ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב כי בשכבו על משכבו ר"ל כשהוא מצוי אצלה (כמ"ש למה יקח משכבך מתחתיך) ידע לפני מי שוכב היינו שלא יקל ראשו רק לקיים מצות בוראו:

ודע דהלכות צניעות הוא באו"ח סי' ר"מ וביו"ד היא הלכות כיבוד אב ואם בסי' ר"מ ואפשר הכוונה בדרך סמך משום דטענות הפושעים הוא דא"צ לקיים כיבוד או"א כי להנאת עצמו היו מכוונים וממילא קא נולד כמ"ש בחיי אדם אך כבר אמרו שאנו מצווין שאף כשהוא מצוי אצלה לא יכוין להנאתו רק לקיים המצוה רק הנאה ממילא קא אתי' ובזה פירשו קדושים תהיו איש אמו ואביו תיראו כי קדושים תהיו היינו לקדש עצמו במותר ועי"ז איש אמו ואביו תיראו כי לא יהיה שייך עוד טענות הפושעים ככל וזה שרמזו ג"כ שהלכות צנועות והלכות כיבוד או"א הם שניהם בסי' ר"מ לומר שלכך נתחייב בכיבוד אב משום דקיים הלכות צניעות כ"ז כתבתי בדרך סמך ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונך:

ועיין בזוהר פ' וארא ופ' תצא וז"ל לית לי' לבר נש לשמשא עם אנתתיה עד דמספר עמה שמא נתחלפה לו בשידה ועפ"ז פי' בס' עבודת ישראל מהמגיד הקדוש מקאזניץ זצללה"ה שזה הכוונה במה שאמרו בחולין בני אדם האיך מותרים בנשותיהם בלילה אלא בטביעת עינא דקלא:

ועיין בסידר האריז"ל שהוא היה נוהג עצמו פרישות מר"ה עד מוצאי יוהכ"פ ובג' ימים שקודם חג השבועות וי"ז בתמוז ומר"ח אב עד ליל י"א באב עשרה בטבת וב' ימים ראשונים של פסח וב' ימים של שבועות וליל הוש"ר וליל שמ"ע ועיין בש"ת דלבני ח"ל גם בש"ת אסור ע"ש אך כ"ז דוקא אם אינו ליל טבילה דליל טבילה אינו אסור רק בט"ב ויוהכ"פ:

ועיין בס' חסידים סי' תתע"ד מעשה באחד שנתן לאשתו זקוק אחד בליל טבילה לקנות בו מעיל אמרה לו תן לי רשות לקנות בו ספר ואשאיל לאחרים שילמדו בו ונתעברה וילדה בן וכל אחיו היו עמי הארץ ואותו בן היה ת"ח ע"ש ומצאתי רמז למעשה זו בספר תהלים בפסוק הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד עפ"י פי' דברי שלום על תהלים שכתב הון ועושר בגימטריא בעושי צדקה ור"ת בביתו וצדקתו עומדת לעד (בועל) והוא סמך ליתן צדקה קודם הבעילה וע"ש עוד וצדקתו עומדת גימטריא וזה בכותבי ספרים להשאיל ע"ש וסמיך לי' זרח בחושך אור לישרים ר"ל שיזרח אור מבין החושך דאף שכל הבנים הם עמי הארץ בן זה יהיה ת"ח:

הנה הספרים הקדושים החמירו מאוד בטבילת ב"ק גם בזה"ז ועיין בספר מאור ושמש פרשת אמור דאם הוא לומד או מתפלל ואינו נזהר בטבילה זו אי אפשר להגיע לגופו תורה ומצות ואם הוא לומד ספרי הקבלה והוא בלתי טהור יוכל לבוא לידי אפיקורסת ע"ש והנה לכאורה הלא פסקינן בש"ע או"ח דבטלו לטבילת עזרא וכי מי שאינו הולך בדרכי החסידות רק מקיים דברי הש"ע או"ח וכי אינו טוב אך זה אינו דודאי מי שמקיים דברי חכמים חכמי הש"ע נקרא קדוש ואורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע אך הענין נראה לפענ"ד עפ"י מ"ש הרמב"ם פ"ד מהלכות דעות איך יתנהג האדם איזה מאכל יאכל ואיזה משקה ישתה וכו' ואח"כ אמר כל המנהג עצמו בדרכים אלו אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו ובמשנה שאחריה כתב כל אלו שאמרנו אינו אלא לבריא אבל החולה או מי שנהג מנהג רע שנים רבות יש לכל אחד דרכים אחרים כמו שנתבאר בספר רפואות ע"ש הנה כמו כן ממש הוא נידן דידן דהנה הש"ע או"ח מתחיל בדיני השכמת הבוקר ואח"כ איך יתעטף בציצית ויניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל ואח"כ איך יתנהג עצמו בדיני משא ומתן וסדר האכילה ותפלת מנחה ומעריב והנהגות הלילה ודיני שבת וי"ט וא"כ בודאי מי שנוהג עצמו כסדר הזה אינו צריך לשום ספרי הרפואות (היינו ספרי החסידות) ובטוח הוא שלא יחלה אבל מי שהוא חולה מכבר אז בודאי צריך לדרוש בספרי הרפואות כמ"ש הרמב"ם ז"ל הנ"ל. וחוץ לזה הלא יש כמה דעות בהפוסקים הראשונים שלא בטלו לטבילתו רק לד"ת אבל לא לתפלה וכ"כ בסידור היעב"ץ דהעיקר הוא שלא בטלו וכן הרמב"ם ז"ל אע"פ שכ' בספרו הגדול שבטלו לטבילתו מ"מ כ' באגרת הביאו בתר"י פ' מי שמתי ובר"ח פי"א משער האהבה והשל"ה בשער האותיות שמעולם לא בטלו ע"ש ועיין בירושלמי פ"ג דברכות ובפי' החרדים שם משמע שגם נשים היו טובלין טבילה זו ע"ש:

ועיין בספר מגיד תעלומה על מסכת ברכות דף כ"ב דבראה קרי ח"ו טוב הוא לטבול במים קרים דמוציא זרע לבטלה ח"ו חייב מיתה ומים קרים בגימטריא מ"ת וכשטובל עצמו במים הקרים נפטר ממיתה ע"ש:

ועיין בשל"ה הלכות תשובה בשם אביו הגאון זצללה"ה דמי שנאנס לעשות איסור צריך טבילה (וסמך לזה ממה דאמרינן בירושלמי מעשה בריבה אחת שנשבה וכשפדאוה הטבילה על שאכלוה דברים אסורין) וקו"ח מי שעושה איסור ברצון ח"ו אז כשעושה תשובה צריך טבילה ע"ש וכ"כ באו"ז סי' קי"ב שכל בעלי תשובה צריכין טבילה ע"ש ומכאן יש סמך למנהג של אנשי מעשה הנוהגים לטבול בכל יום בשחרית כי בכל לילה עושין תשובה על מה דעבדין כל יומא כאשר נצטוינו מפי הזוה"ק (והנה מספרים מרבינו הקדוש בעל נועם אלימלך זצללה"ה שבכל לילה קודם השינה הי' אומר רבש"ע מחול לי על מה שעשיתי היום ומכאן והלאה אני מקבל עלי שלא אחטא עוד ואם כי הלא מאתמול אמרתי כך אך היום אני אומר באמת שלא אעשה כן עוד וכן היה אומר בכל לילה זי"ע ועכ"י) לכך בבוקר טובלין עצמן כדין כל בעלי תשובה שצריכין טבילה:

תם ונשלם חלק ראשון:

שנת עת ק"ץ ע"י המסדר האותיות במלאכת הקודש באמונה מו"ה יוסף בר' דוד צבי זצ"ל. נין ונכד הבעל סמ"ע מצד אמי זקנה בתי' ז"ל ונין ונכד מצד אמי זקנה אסתר מענים אמה של אבי זקני אברהם נכד הרהצ"ק ר' מרדכי כ"ץ ור' שמחה כ"ץ עד הרב הגאון הצדיק אביר הרועים הר' חיים כהן ראפאפארט זצ"ל שהיה אב"דדק"ק לבוב ושם מנ"כ:

סוף הספר

תוכן העניינים

ליקוטי מהריח חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה