ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט
תפארת שבת
אודה ה' בכל לבב, בסוד ישרים ועדה! רבות עשית ה' אלקי, נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך, אגידה ואדברה עצמו מספר. בשנת תרל"ח לאלף הששי העיר נותן התורה יתברך שמו את רוחי להביא על מזבח הדפוס מה שחנני ה' החונן לאדם דעת ושם חלקי בתורתו, ולעטר ספרי זה באמרי קודש של מרן הגאון חתם סופר זי"ע, והדפסתי ארבעה חלקים הראשונים, בם הצעתי:
הגהות מרן זי"ע על ארבע שו"ע והגהות ממני על ש"ס ומשניות וארבע שו"ע וארבע חלקי היד החזקה, וצרפתי אליהם שמעתתא על סוגיות שונות ומילי דהספידא על אנשי אמנה אשר אבדו עם שאר חי' אגדה, ובחלק החמישי, אשר נחלק לשני חלקים, בחלקו הראשון העתקתי אגרת מיד הרמב"ם אל הסולטאן, אשר הי' בימיו במצרים, בעניני הליכות הגוף להעמיד הבריאות על מכונו וכמו כן רפואות וסגולות מהס' אמתחת בנימין:
ובחלקו השני חי' על מס' חולין ממני המחבר ונכלל בו ג"כ הגהות על שו"ע חו"מ מהגאון כרם שלמה והערות על ס' שו"ת ח"ס, נוב"י, יהודה יעלה:
ובחלק הששי הדפסתי ממרן זי"ע הגהות על שו"ע יורה דעה וספר היקר מעלות ומדות:
ובחלק שביעי חי' על מס' נדה ממרן זי"ע וקונטרס על ה' נדה וממני המחבר חי' על מס' גיטין וקראתי שם החלק השביעי ס' ה'ג'ן' גיטין נדה:
ובחלק השמיני חברתי את האוהל להיות אחד, והדפסתי בכרך אחד הגהות מרן זי"ע על כל ארבע שו"ע וממני המחבר חי' על מס' קידושין:
ובחלק התשיעי חי' ממני המחבר על מס' בבא מציעא נדרים וסוכה:
ובחלק העשירי חי' ממני המחבר על מס' כתובות, בבא קמא בבא בתרא. אודה לשמו ית' כי טוב כי לעולם חסדו ! ובנתים זכני קוני לסיים בלימוד התלמידים מס' שבת ואבוא אי"ה בחלק נוכחי, חלק האחד העשר להדפיסו. ובכל החלקים ימצאון חי' על כמה סוגיות ה"ה רשומים בסוף כל ספר על לוח תוכן הענין, והנני קורא לחלק אחד עשר זה בשם תפארת שבת כמו שקראו אותו מסדרי תפלת מנחה לשבת תפארת גדולה ושם זה לשבת נאה ויאה, כי שקולה שבת כנגד כל התורה כולה. ולמדו זה בירושלמי נדרים ממה שאמר השי"ת למרע"ה על לקוטי המן בשבת עד אנה מאנתם לשמור מצותי חוקותי ותורותי ומומר לחלל שבתות בפרהסיא מומר לכל התורה כולה ולא מצינו בכל ארבעים שנה שהנהיג מרע"ה את אבותינו מיתת ב"ד רק במגדף ומקושש, וראה מה כ' בפ' המן, "על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים" ואמר במעשה בראשית, ויברך אלקים את יום השביעי, ונתקשו המפו' בענין ברכה זאת, וכי הדבר פשוט, כי האדם אשר נשמת אלקי בקרבו לא נברא להיות עובד אדמתו, כ"א כמו שאמר ישעי' ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובני ככר אכריכם וכרמיכם, ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלקינו $ציור בספר$ ועד"ז הי' גורל אדה"ר קודם החטא אבל מאחר שצפה השי"ת, כי האדם מעותד לחטוא ועי"ז ואדם ביקר בל יבין, כי אם בזעת אפיך תאכל לחם ובעצבון תאכלנה כל ימי חייך, הקדים הטוב ומטיב לרעים ולטובים לקדש את יום השביעי ולברך אותו, אשר ששת ימי המעשה יכינו לו טרפו גם ליום השביעי, ונאמר על יום הקדוש הזה, ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עונה, כי שביתת השבת לא יגרע מחלקו הקצוב לו מדי שנה בשנה, אשר על כן הקללה שקילל השי"ת האדם לאחר החטא לא ניתנה על יום המבורך הזה, והמאמין זה באמונה שלימה יקיים וקראת לשבת עונג, ויתקיים בו אז תתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך וכל זמן ששמרו ישראל השבת הי' קידוש השם לכל באי עולם וע"ז תקנו לנו, וינוחו בו ישראל מקדשי שמך. ואמנם אם נשים על לב האיך בעונותינו נפלה עטרת ראשינו, שבת קודש, הנקרא עטרת ישועה, והאיך נקל בעיני ההמון לפסוע ברגלים מזוהמות על מתנה גנוזה שהנחילנו צורינו בשבת קודש, אם נשים כזאת על לב, תכסה כלימה פנינו ונודה לגומל לחייבים טובות שיאריך אפו עלינו ומצפה לתשובתינו, אבל בעונותינו קוינו לשלום ואין טוב אזכרה ימים מקדם, ימי ילדותי, אשר בהגיע מדי שבוע בשבוע יום רביעי בשבת, אשר בההכנה לשבת קודש היתה ממשמשת לבא היינו שמחים אלי גיל, ובבא בעש"ק לעת ערב והאבות שבו לביתם מתפלת ערבית וקבלו בביתם בשמחה וחדוה עוד הפעם השבת קידש בזמרם הפיוט שלום עליכם, ומה גם בעת ישבו על השלחן האיך היו מזמרים בחדוה בזמירות של שבת, הי' היום הזה לכל בני ישראל אורה ושמחה ואיך בעוה"ר נהפך בזמנינו השמחה לתוגה ! פקח עיניך וראה מעת ערבה שמחת עונג שבת בבתי בני ישראל, מה עלתה בהם ובעוה"ר יד שרים וסגנים היו במעל הזה, שמשכו ידם מלהודות ולהלל על שלחן ה', ונתקיים בכמה ביוצאי חלצם, תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה. פקח נא עיניך וראה מה שאמרו רז"ל בפ"ק דמגילה על פסוק כטוב לב המלך ביין. כי המלך סתם במגילה משמש קודש וחול, וע"ד שראה השי"ת ביום השביעי האיך עם בני ישראל ביום השבת על שלחנם בשורות ותשבחות ואו"ה עוסקין בדברי ליצנות נגזר על ושתי ליהרג, להקדים רפואה למכה שתבא אסתר ותלבש מלכות. ומה יש עוד להשיב ? על זה נאמר, אם לא תדעי לך היפה בנשים, צאו לך בעקבי הצאן, עיי' רש"י שיר השירים על פסוק זה. ואמר הכ' דום לה' ר"ל המתן עד יערה עלינו רוח ממרום ויתקיים בנו' ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך להטות לבבינו אליו ולשמור חקותיו מצותיו ומשפטיו כל הימים. ואמרו רז"ל, אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד הם נגאלין. וזה נ' פי' הנוסח שאנו אומרים בתפלת מנחה לשבת, וינוחו בם ישראל מקדשי שמך, רמזו בתיבה בם, על שתי שבתות שאמרנו, ר"ל שינוחו מעול הגלות, וע"י וינוחו בם יגאלו גאולה שלימה במהרה בימינו אמן $ציור בספר$