ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט
הוה מתפלל בשלמה של מלכות
בעז"ה מילין דאגדה ליום מלאת כ"ה שנה מעת ניתן כתר מלכות אונגארן על ראש המלך פראנין יאזעף הראשון יר"ה בשמונה לירח יוני בשנת התרנ"ב לב"ע.
אמר דוד המלך ע"ה, ה' בעזך ישמח מלך, ובישועתך מה יגל מאוד:
תאות לבו נתת לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה. כי תקדמנו ברכות טוב תשית לראשו עטרת פז:
ונ' לבאר אמר ירמי' הנביא פ' ט'. כה אמר ה':
אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו. אל יתהלל עשיר בעשרו:
כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה כי באלה חפצתי נאום ה':
הענין החכם המתהלל בחכמתו, ההלול הזה יתן עדותו עליו, כי החכם הזה דעתו אשר ברב השתדלותו בחכמה הגיע למדרגה המעולה הזאת, וכל איש אשר ישפיע עליו מחכמתו הוא אשר האציל מבינתו, ונאמר על איש כזה, וישכח ישראל עושהו. כי לא מלבו יבין האדם חכמתו כ"א ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. וכן הגבור אם יתהלל בגבורתו אף כי הוא בגבורתו יעמוד לימין אביון משופטי נפשו, בכל זאת ההלול הלז יתן עדותו, כי דעת הגבור הזה, אשר ע"י תהליכותיו בדרכי חיותו וכיו"ב השיג הגבורה, אבל לא כן הוא, כ"א ברצות ה' מזיח אפיקים רפה, ונכשלים אזרו חיל. וכן העשיר המתהלל בעשרו אם גם ירבה עשות צדקה וחסד בעשרו, ההלול הלזה מורה, כי דעתו, אשר כחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה, אבל לא כן הוא, כ"א העושר והכבוד לפניו ית'. ואמנם מה כשרון על דרך זה להחכם בחכמתו ולגבור בגבורתו ולעשיר בעשרו? הכשרון הוא, כי השי"ת בחר באלו השלשה לא לפי זכותם, כ"א אחרי שהוא ית' צריך לחכמים למען יבינו לעם כי יש אלקי' בשמים המשגיח על כל בריותיו ולפניו כל אדם עתיד ליתן דין וחשבון:
ותכלית הדעת זאת, למען יפרס אדם דרכו וילך באורחות יושר, וזה החסד שעושה החכם וכן הגבור הוא שליח מהשי"ת לעמוד לימין אביון להושיעו משפטי נפשו ולעשות משפט בארץ. וכן העשיר הוא שליח מהשי"ת לעשות צדקה בארץ, ואם שלשה אלה אחרי הוודעם, כי המה רק שלוחי השם ב"ה ולא מעצמם זכו לשליחות, ולא בזכותם בחר בהם ה' ועד"ז ייטיבו השלשה עם בני אדם, אזי ראוים להתהלל שעשו באמונה רצון השי"ת, וז"ש, אל יתהלל טש חכם בחכמתו. לאמר, כי הוא אשר בהשתדלותו השיג החכמה. ואל יתהלל הגבור בגבורתו, לאמר, כי ע"י אורחותיו הגיע לגבורה. ואל יתהלל העשיר בעשרו. לאמר, כי כחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה, כי אם בזאת יתהלל כל אחד מאלה השלשה, אם יגמול חסד איש לפי ערכו עם בני אדם יאמין, כי המה זכו לווה שזכו יען כי אני ה' עושה חסד. ע"י החכם, המבין לאדם דעת. ומשפט. ע"י הגבור. וצדקה ע"י העשיר ואשר בחרתי בהם להיות שלוחי לא מחמת זכותם, כי אם באלה האנשים חפצתי. והנה המלך הוא האיש אשר בו בחר ה' ית' וקשטו בחכמה להנהיג בחכמתו אנשים לרבבי רבבות, ולהיות גבור, כי מלך במשפט יעמיד ארץ והוא גם הוא העשיר האמתי, ואם יאמין, כי החכמה, הגבורה ועושר מיד ה' המה לו, אזי בכל עת נכון לבו בטיח בה' וכל העוז אשר לו אחרי כי מה' לו מי הוא אשר יוכל להמעיט עזו מידו! ובעת היו יהיה בסבך ונושע אם יאמין כי הישועה מה' היתה ישמח ויגל בכפלים, ישמח בישועה הנעשה לו, ויגל ע"ד אשר מוצא חן בעיניו ית' להיות בישועתו. וזה מאמר דוד המע"ה "ובישועתך" בעת צר ואתה ה' תושיענו מה יגל מאוד, כי הגילה כפולה:
על התשועה ועל אשר מצא חן בעיניך שתושיענו. ואמר ישעי' ע"ה בעת ירצה ה' בנו. והי' טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע. הכוונה בעת צרה יקראו הנתונים בצרה בחזקה אל ה', ככ' בנינוה, ויקראו אל ה' בחזקה. אבל פעמים שהאדם אינו מבין צרתו, ואם גם ירחשו שפתיו תפלה, אבל לא בקריאה, וז"ש, טרם יקראו, בחזקה, ואני אענה. וביאר דבריו ואמר. עוד הם מדברים, כדבר איש אל רעהו, ואני אשמע. וזה מאמר דהמע"ה, תאות לבו נתת לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה. כי הקריאה בחזקה היא בגרון ככ' קרא בגרון אל תחשוך. אבל אצל דוד המע"ה, וארשת שפתיו, אף שעדן לא קרא בגרונו, בל מנעת סלה. והנה העטרה שישיתו למלך על ראשו אם גם הוא מול בני אדם סימן גדולה אבל בהעלות המלך על לבו גודל המשא אשר ישא על נפשו להשקיט ולרפות רבבי רבבות אשר לא כדעת זה דעת זה, דאגה זאת, לעשות כרצון איש תכביד עליו העטרה, אבל בעת יצוה ה' ברכתו במלכותו, אשר כל בני מדינות מלכותו ישכילו ויבינו כי רצה ה' מעשיו ודרכיו, וברצות ה' דרכי איש, גם אוביו ישלים אתו. אזי כל אנשי מלכותו יאהבהו כאהבת בנים לאביהם, וכל אשר יצוה עליהם ישר לפניהם ויעבדהו שכם אחד, אזי תנעם העטרה לנפשו ותקל על ראשו, וז"ש כי תקדמנו. תקדם אותו, בברכת טוב, אזי תשית לראשו עטרת פז, תהי' העטרה שנתעטר בה יקרה כפז על נפשו. והנה בעיניהם ראו כל יושבי אונגארן אשר מעת שתו העטרה על ראש מלכנו קדמו ה' למלכינו ולמדינתינו בברכות ובמשך הכ"ה שנים שעברו עלינו, מיום הושת העטרה הוסיפה מדינתינו בעושר וכבוד. לזאת נקרא על היום הזה, שבו הושת העטרה, זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. נגילה ונשמחה בעצומו של יום, נגילה ונשמחה במלכינו יר"ה, נגילה ונשמחה בכפלים, על כי עשה ה' ית' את היום הזה ונתפלל אליו בלבב שלם, שתהא גם הלאה יד ה' נטויה על מלכינו ועל מדינתינו לטובה, ויהי נועם ה' עלינו נצח סלה: