ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט
בתנחומא
ר"פ זו, "צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה" אמר הקב"ה, קיימו מ"ש למעלה מן הענין, ואח"כ זאת תורת העולה, למה "כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה אפילו בעולה מה כתיב למעלה מן הענין, "והי' כי יחטא ואשם והשיב את הגזילה אשר גזל ואת העושק אשר עשק" ואח"כ זאת תורת העולה, אם בקשת להקריב קרבן לא תגזול לאדם כלום, למה כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה, ואמתי אתה מעל' עולה ואני מקבל' כשתנקי כפיך מגזל.
אמר הנביא עמוס, כה אמר ה' "הך את הכפור וירעשו הספים ובצעם בראש כולם" וד' רז"ל, קופה מלאה עונות ועבירה אחת של גזל ביניהם מי מקטרג בראשם, גזל. הענין כמו שפירש רש"י ר"פ נח, אף שהשחית בדור המבול כל בשר דרכו, והשחתה היא ע"א גילוי עריות מ"מ לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, ככתוב שקץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס" והענין ע"ד שפירשתי ד' רש"י בחולין, אין מקבלין קרבנות ממומר לחלל שבתות, לפנינו הגירסא ברש"י חמירא שבת כע"א והמג"א סימן ש"א הביא הגירסא חמירא שבת מע"א והביא המג"א ראי' לגירסא זו, דאמרינן כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"א כדור אנוש מוחלין לו, שנאמר "אשרי אנוש יעשה זאת, שומר שבת מחללו" ומ"מ הדבר צריך ביאור, וביארתי הענין עם דברי רש"י פרשת ואתחנן על פסוק "אשר חלק ה' אלקיך לכל העמים" פירש רש"י, החליקן בדברים ועי"ז עובדין ע"א, וביקש ממני תורני אחד במרחץ פראנצעסבאד לבאר לו דברים אלו, וזאת היתה תשובתי. המתנגדים לתוה"ק הם שני כתות בני אדם הכת האחת ע"י שלא יוכלו לסבול כי בורא שמים' וארץ כבודו להשגיח על בני אדם הנמשלים לרמה ותולעה ככתוב "אף כי אנוש רמה" ולזה אמרו כמו שאמר דוד המלך ע"ה בשמם "רם על כל גוים ה', אבל על השמים כבודו" ולא על הארץ, כי אם הארץ מסר לככבים ולמזלות ולמלאכים, וזה הביא לדור אנוש לעבוד ע"א ככתוב "אז הוחל לקרוא בשם ה' " והכת השנית אמרו כי העולם קדמון ואין אלקים שופטים בארץ. והנ"מ בין שתי אלו כתות כי כת הראשונה עכ"פ פחת אלהיהם נגד עיניהם ומתיראים לעשות רע במוחלט פן יענשו, לא כן כת השני' לא פחד אלהים לנגד עיניהם ועליהם נאמר "ותעשה אדם כדגי הים" והם המה האנארכיסטען בימינו. והנך רואה כי המחלל שבת משום שכופר במעשה בראשית ויאמר כי העולם קדמון הוא רע לשמים ורע לבריות, לא כן העובד ע"א ומאמין בחידוש העולם הוא רע לשמים ולא לבריות, ובזה חמירה שבת מע"א כי השומר שבת מעיד על עצמו אשר יאמין כי יש לעולם בורא, ואמנם אם יחללנה אזי כופר בעיקר האמונה ולא יאמין כי העולם נברא ומושגח ממנהיג העליון והעובד ע"ז טוב ממנו, אחרי כי מאמין בבורא שמים וארץ רק אולת קשורה בלבו באמרו, ההשגחה נתונה בידי זרים. ועתה נשובה נא לדברי רש"י פרשת ואתחנן אשר שמנו מטרתינו לפרשם. אחרי שראה השי"ת כי האומות העולם רחוקים מלקבל אמתות מהות הבורא יתעלה ולמען לא יתהפכו למינות ותמלא הארץ חמס החכיקן בדברים להאמין באלילים למען יתקיים העולם. והנה כל העבירות הנעשים בעולם אין מן ההכרח כי החוטא יכפור בהשגחת והנהגת השי"ת, כי אם יצרו מחטיאו כמאמר דוד המלך ע"ה "כי הוא ידע יצרינו' וארז"ל, עלובה עיסה שנחתומה מעיד עלי' שהיא רעה ככתוב "כי יצר לב האדם רע מנעיריו" לא כן הגזלן אשר בזרועו יבטח ויעשה חמס, הוא האנארכיסט בזמנינו, ועל אנשים כאלו נגזרה גזירת המבול, "כי מלאה הארץ חמס" ולא על ע"א וגילוי עריות וכמו שביארנו, וז"ש רז"ל קופה של עונות ועבירה אחת של גזל ביניהם מקטרג, בראש גזל. ואמנם יש מין גזלן אשר פעלו סותר למחשבתו וזה ע"ד שאמר קהלת "ראיתי את כל עמל ואת כל כשרון המעשים הנעשים תחת השמש והנה הכל קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעות רוח' ופירש רש"י העמל שעולים בני אדם להעשיר ולא יסתפקו במה שחנן להם הבורא יתברך הוא רק קנאת איש מרעהו לא יוכלו עיניו לראות אשר יש בני אדם עשירים ממנו ולא זאת בלבד כ"א מעשה הצדקה והחסד שנעשים בעולם רובם רק קנאת איש מרעהו לא יוכל לסבול שחבירו יפזר ממון הרבה לצדקה ויקרא נדיב והוא יקרא כבל וכילי ואמר קהלת "גם זה הבל" כי ההשתדלות והחריצות הבל והגזיר' אמת! והשני רעות רוח כי יבא מזה להביא על מזבח ה' זבח רשעים תועבה, כמו שאמר מלאכי לאנשי דורו והאבת גזול לקרבן, והנה הגוזל ומביא מגזילו עולה הגזילה מורה על כפירה בעיקר וא"כ קרבן למה ? וז"ש ישעי' אני ה' אוהב משפט" שתקבלו עול משפטי ולא תעשו עול ותחילת דינו של אדם אחר מותו. נשאת ונתת באמונה ? ואמרו במכלתא "והישר בעיניו תעשה" זה הנושא והנותן באמונה, ואמר אני ה' אוהב משפט, והאוהב משפט ולא יעשה עול אני חפץ בקרבנו אבל שונא אני גזל בעולה אפילו נדמה כי גזלן הזה אינו כופר בעיקר וזה שסיים הכתוב בפ' ויקרא "או מכל אשר ישבע עליו לשקר" כי השי"ת גילה לכל כפירתם של הגזלנים, ע"י שהטיל עליהם שבועה ומאחר שהגזלן כופר בעיקר למה לא ישבע לשקר "והי' כי יחטא ואשם" כי ע"י כפירתו בא שממה בלבו דתחלה ישיב חת הגזילה אשר גזל ואחר כך יביא אשם גזילות והמביא אשמו ולא השיב הגזיל' אינו מתכפר לו ולזה סמך הפ' צו את אהרן ואת בניו לאמר, זאת הכתוב למעלה אשר הגזילה מעכב הקרבן ולכפר היא תורת כל הקרבנות, כי אני ה' אוהב משפט ושונא גזל בעולה.
סיומא לשה"ג, חכם מה הוא אומר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם. ויל"ד בדבריו, מאחר שהוא יודע, כי מצות התורה נחלקים לעדות וחקים ומשפטים, א"כ מה הוא שאלתו ? וגם יש לדקדק למה יאמר "אתכם" ולא אותנו, ועל הכל יש להקשות על בעל ההגדה לאיזה ענין בחר לו להשיב לו אין מפטירין וכו', ולמה לא הביא תשובה הכתובה בפרשת ואתחנן, וגם על הכתוב שם יש לדקדק, החכם שואל על עדות חקים ומשפטים והכתוב אינו משיבו רק על החקים, ונרא' בע"ה לבאר, אמר הכתוב "מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעים, וקשה וחקים בל ידעים מבעי' לי' ונרא' בהקדם כתיב בפרשת ואתחנן "ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התור' הזאת וגומרו אמר כי בעו"ה ימצא שתקנו להם כהנים חקים בענינים שונים, אבל רק חקים שאין בהם הוראת שכל ותבונה כמ"ש בזה הרמב"ם באג"ת וכתב ומשל ע"ז, לכפרי שבא לעיר גדולה והי' עומד על פתח חנות אחד צורת אדם מלובש בבגדים נאים וצורת הפנים בתכלית היופי, ויעמוד הכפרי ויבט בפני התמונה והתמהמ' והעוברים לפניו שאלו אותו מה התבוננותו והשיב כי לא ראה אדם יפה ונאה כזה מעולם ושחקו עליו וכי יש צורת אדם שאין בה רוח חיים ותחשב לאדם כן הדבר חקים שאין רוח אלקים נובע מהם, לא חכמה ותבונה ומה עדות יש בהם שיצאו מהם, אמנם בחכמי יון היו חכמים שיסדו להם ע"ד הפילוספיא משפטים בתבונה, אבל רק משפטים, אבל הפילוסופיא לא תורה לתקן חקים אין בהם תבונה ואמנם תוה"ק המשפטים צדיקים אשר בה מלאים חכמה ותבונה ובגבולינו מכיר אני פישקאל חכם מחוכם, אשר בפה מלא אמר אשר יכרע וישתחוה מול חכמת החשן משפט שהנחילנו משה עפ"י ה' ואם התורה הזאת, אשר משפטים הצדיקים יעידון על חכמה רבה תצוה עלינו חקים נאמין באמונה שלימה כי גם החקים האלה שלא נשיג טעמם מיוסדים על אדני החכמה, וזה ענין הכתוב ומי גוי גדול אשר לו חקים, ומשותפים עם החקים האלה משפטים צדיקים שהשכל מעיד על צדקתם ככל התורה הזאת שהיא כוללת שניהם. וזה מאמר דוד המלך ע"ה מגיד דבריו ליעקב, ר"ל לההמון המכונה בשם יעקב הגיד דבריו בכלל אף כי לא יבחנו בין חקים למשפטים, חקיו ומשפטיו לישראל להגדולים שיודעים אלה הן חקים, אלה הן משפטים, לא עשה כן לכל גוי, כי אף שעמדו בהם ומהם שחקקו להם חקים, אותן החקים ומשפטים שיש בהם רוח חכמה בל ידעום. ועתה נבא בעזה"ש לשאלה החכם, תחלת שאלתו על העדות אותן המצות המורות על עקרי האמונה, שבת על מעשי בראשית, מצות הפסח חמץ ומצה על נסי מצרים, סכות על הקפת הענן וכיו"ב ושואל החכם בן של יוצאי מצרים אם אנחנו בניכם שלא ראינו כי מ' שנה לא נפל המן בשבת ולא ראינו נסי יצי"מ ולא ראינו ענן ה' עומד עלינו יומם ולילה צריכים אנחנו לעדות הנזכרים, אמנם מה העדות וגו' אשר צוה ה' אלקיכם "אתכם" דייקא הלא אתם ראיתם כל זאת בעיניכם למה צוה, ואח"כ שואל, אם צוה ה' גם אתכם על החקים אין זה מן התימה, כי תכלית החקים למען לא ילכו בני ישראל אחרי תאות לבם ויהיו ממלכת כהנים כמו שאמר ה' למשה בהר סיני,, אבל דור דעה כאשר הייתם וכי לכם הי' צריך להזהיר על סיני:
לא תרצח, לא תנאף, כבד את אביך, לא תשא ( אתמהה אמנם תשובות הכתוב על שאלות החכם יבוארו על פי מה שביאר מרן זצו"ל הפסוקים בפרשת אחרי שאת משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו ללכת בהם, אני ה' אלקיכם ושמרתם את חקותי ואת משפטי, אשר יעשה האדם וחי בהם" כפל הפסוקים והשינוי בין פסוק לפסוק צריכים ביאר וביאר הנ"ל זצ"ל, כי המשפטים הכל מודים אשר חיות האדם תלוי בהם ואדם מבין ימנע מעצמו מעבור עליהם אבל לא כן החקים ישמרם האדם רק יען נצטוה מה' עליהם. ואמנם אין הענין כן, כ"א כמ"ש דוד המע"ה "אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו" הצדיקים בעת לא יעשה עולה אינם נמנעים יען שכלם יצוה אותם כ"א ללכת בדרך ה' שצוה על זה וזה ענין הפסוק הראשון "את משפטי תעשו ע"ד ואת חקותי תשמרו, ומה הוא ? ללכת, יען אני ה' אלקיכם" ולא מצד שכל האנושי ואמנם בפסוק השני צוה על ההיפך כשם שאתם מודים, כי המשפטים המה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כי חיות האדם תלוי בהם כך את חקות השם ביה שמרו וכן יהיו בעיניכם וכמ"ש ולא תשקצו את נפשותיכם ולא תטמאו" ומעתה נבוא לתשובת הכתוב על שאלת החכם:
אתה בני מחלק המצות לג' סוגים, עדות, חקים, ומשפטים, ולשטתך שאלת היטב, אבל לא כן בני כאשר אתה חשבת, כ"א הכל צריך להיות בעינינו כחוק, ראה נא בשמירת שבת ! טבח המחתך נתחים בשבת עבר על מצות שבת אבל אינו חייב סקילה והמבעיר אש בשבת, שאין בו שום טרחה ויגיעה חייב סקילה, כותב שתי אותיות בשבת חייב סקילה קושר קשר של קיימא או מתיר חייב סקילה וכי יש חק גדול מזה וכן לענין המשפטים, מכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהם חבורה וגם אז אינו חייב אלא חנק הקל, ולאחר מיתה אם גם מבזה אותם כדרך שעשה חזקי' מלך יהודה שגירר עצמות אביו על מוטה של חבלים והודו לו חכמים, ומקלל אביו ואמו אפילו לאחר מיתה חייב סקילה חמורה, וכן מטעם חובל אביו אסור לבן להוציא מיד אביו קוץ תחוב שמא יוציא דם וכיו"ב, וא"כ הכל רק חקים ותכלית המשפטים כתכלית החקים לטוב לנו כל הימים שנזכה בהם לחיי העוה"ב וזה ענין כל הימים כמו לנצח נצחים. אמנם תכלית החקים כתכלית המשפטים, כמו שהמשפטים הם לחיותינו כיום הזה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כן תכלית החקים לחיותינו כיום הזה, ראה מה כתיב באיסור דם בפ' ראה "לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך, אבל בתנאי שלא תמנע מן הדם יען נפשך קצה בו כ"א תמנע כי תעשה הישר בעיני ה' שצוה על כך כמ"ש רש"י סוף פרשת קדושים אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר, כ"א אפשי ומה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי. ונבא לתשובת בעל ההגדה, אומר האב לבן, אתה סובר כ"א אין במצות שהן עדות כגון פסח רק הטעם הכתוב בצדו ויקשה לך, אבותינו יוצאי מצרים למה הוצרכו לעשות הפסח, לא הטעם העיקר כ"א "זאת חקת הפסח" כתיב, וכתיב "ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה" כשם שהיא אצלכם יוצאי מצרים רק חקה כן יהי' לעולמי עד חקה וכמ"ש כי כל המצות הם חקים, וזה ענין אפיקומן שפירשו רז"ל ארדליא וגוזליא דברי מטעמים והוא משל לטעמי המצות, וע"ז אמר "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" כלומר אין דורשין אחר טעמי הפסח כ"א הכל חקה, ויש להסמיך ג"כ זה לתחלת ההגדה "כהא לחמא עניא'" אומר האב לבנו, לא תאמר כי אכילת המצה הוא רק לזכור החפזון שיצאנו ממצרים, כמו שאנו אומרים מצה זו שאנו אוכלים וגו' הרי גם אבותינו במצרים בלילה האחרון היו מצווים עליה, כ"א הכל חקה ואם נשמור חקי השם ב"ה נזכה ונחיה ונירש ימות המשיח, וזה שסיים לשנה הבאה בארעא דישראל ובני חורין כיה"ר בב"א.