ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט
ברבות תצוה
ע"פ ואתה הקרב אליך הה"ד לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי, בשעה שאמר הקב"ה למשה ואתה הקריב אליך הרע לו אמר לו תורה שלי היתה ונתתיה לך שאלולי היא כבר אבדתי עולמי כך אמר הקב"ה יכול הייתי לעשות אחיך כה"ג חוץ מרשותך אלא שהייתי מבקש שתהא גדול עליו.
ונראה לבאר דתנן באבות על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמי"ח ויל"ד א"כ משחרב ביהמ"ק הרי בטלה עבודה והאיך העולם עומד אמנם קושיא זו כבר הקשה אאע"ה כשא"ל אם בני יחטאו מה תהיה עליהם ואמר הקב"ה יביאו קרבן ואמר אברהם בזמן שאין בימ"ק קיים מה תהא עליהם אמר הקב"ה כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקורין בהם לפני מעלה אני עליהם כאלו הקריבו שנאמר זאת התורה לעולה למנחה וכו' והענין ביאר שמואל הנביא לשאול כשאמר לו החפץ לה' בעולה וזבחים כ"א לשמוע בקול ה' הנה לשמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים ביאר לו תכלית העולות וזבחים בבא איש אחד אל הכהן ויאמר לו הנה מעבירה בפועל כובש את יצרי אבל מהרהורי עבירה איני ניצל יאמר לו הכהן הבא עולה לה' והתפלל שיטהר לבבך לעבדו בלבב שלם וה' יהי' בעזרך ואיש אחר בא אל הכהן ויאמר לו אמר הכתוב בכל דרכיך דעיהו ותני בר קפרה אפי' לדבר עבירה ופירש הרמב"ם הכוונה אין די שיניח אדם תפילין לעשות נ"ר ליוצרו כ"א גם עניני העוה"ז תעשה לשם שמים בעת שתאכל ותשתה יהי' כוונתך להברות גופך לעבודת ה' ויאמר השואל את הכהן הראיני הדרך לבא לידי מדה זו ויאמר לו הבא שלמים והזביחה תהא לשם שמים והבשר תאכל בקדושה אחר זה יבא אדם אל הכהן ויאמר הדלקתי את הנר ע"ש סמוך לחשיכה ואיני יודע בבירור אם לא היה כבר שבת יאמר לו הכהן ראה בני לולי ידעת בבירוא שחללת שבת הי' די לכפרתך שה שוה מעה כסף עכשיו שבא ספק עבירה לידך אתה צריך להביא איל שוה ב' סלעים וזה מאמר החפץ ה' בעולות וזבחים כ"א לשמוע בקול ה' שיאמר לו הכהן ענין העולה והזבח וסיים הנה שמוע מזבח טוב המקריב זבח היינו שלמים ירגיל עצמו עי"ז שיהא אכילתו גם בביתו לש"ש ואמר להקשיב לנטות אזן זה נלמוד מחלב אילים דהיינו אשם תלוי שבא על ספק עבירה ועליו להביא שוה ב' סלעים וזה ענין הלומד תורת העולה כאלו הקריב עולה וכמו שבארנו וזה שגילה הקב"ה לא"א ע"ה תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקורין בהם לפני מעלה אני עליהם כאלו הקריבום והנה מה שהרע למשה ע"ה שלא נעשה כהן היה מטעם זה אלו הוא היה הכהן בבא אדם להקריב קרבן היה מודיע לו תורת הקרבן ואף כי אהרן ג"כ עשה מעשה זה אבל אינו דומה שומע מפי משה ששומע מפי הגבורה לשומע מפי אהרן והשיב לו הקב"ה יגיע זמן ויהא בהמ"ק חרב ואז נאמר לולי תורתך שעשועי אשר הלומד תורת עולה כאלו הקריב עולה כבר היה העולם אובד כי יחסר רגל העבודה ותורה זו שלי היתה ונתתיה לך וכל הקרבנות שיהיו מקריבים בזמן שאין מקדש ע"י סדר הקרבנות כך נתתיה כי התורה נקראת תורת משה עבדי ומה לך להתרעם הרי כהונתך עומדת לך ע"י התורה.
פרק קמא דמגילה אשכחי' המן דיתבי רבנן קמי' ומחוי לי' הלכות קמיצה פי' רש"י דורש בענינו של יום ששה עשר בניסן היה הוא יום תנופת העומר נתעטף מרדכי וקם לי' לצלותי' אתא המן ויתיב קמייהו ואוריך עד דסליק מרדכי לצלותי' אמר להו במאי עסקיתו א"ל בזמן שביהמ"ק קיים מאן דמנדב מנחה מייתי מלא קומצי' סלתא ומתכפר לי' אמר להו אתי מלא קומצו דידכו ודחי עשרת אלפי ככרא כספא דידי הנה רמזו לן רז"ל דזכות תורת הנפת העומר עמוד להם לישראל וכן מצינו בגדעון והנה צליל לחם שעורים מתהפך במנחה וארז"ל כי הי' יום הנפת העומר ויש לבאר כי ענין הנפת העומר ארז"ל במסכת ראש השנה פרק קמא אמר הקב"ה הביאו לפני עומר בפסח כדי שאברך לכם תבואות השנה כי בפסח נדונין על על התבואה וצריך ביאור כי העומר הי' ראשית קציר שעורים וא"כ הברכה על להבא ומה ענינה כעת ואמנם הענין המתפלל להש"י טרם התבואה נגמרה ה"ז מתפלל לטובת עצמו והש"י צוה לאחר שעשה החסד והתבואה בקמותיה כרצון איש ואיש יביאו קרבן תודה העבר ועי"ז יגזור ער להבא כמו כן לטובה ואמנם צוה הש"י להביא מכל התבואה רק עומר אחד ומעומר זה יעלה על מזבח ה' רק קומץ אחד והשאר נאכל לכהנים ושם אמר ר"ל גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד המן לשקול על ישראל לפיכך הקדים שקלים לשקליו והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים ונראה בנבאר מה היתה כוונת המן בשקלים אלו וכתב תוס' שם כי כל השקלים של ס' רבוא ישראל עולים למספר עשרת אלפים ככר והנה היו"ל נתקשה אחר שאמר המן ואת דתי המלך אינם עושים הרי היה לו די כי ע"ז לבד שייך ולמלך אין שוה להניחם ותירוץ שם לפי שטתו וי"ל ע"ד אחר דהנה ארז"ל כ"מ ששנו במגילה המלך סתם קודש וחול והנה אז הי' הביהמ"ק חרב ולא היו שם שם שקלים לכפר על ישראל וז"ש ואת דתי המלך אינם עושים ואין להם במה שיתכפרו עונם והוא לא ידע כל הלומד תורת העולה כאלו הקריב עולה וז"ש גלוי לפני הקב"ה שעתיד המן לשקול על ישראל הקדים שקלים לשקליו דתנן אפילו בזמן שאין בית המקדש באחד באדר משמיעין על השקלים וקורין פרשת שקלים והו"ל כאלו הקריבו שקלים והנה המן זה אמר מה זה אשר בשקלים אלו העשיר והעני יהיו שוין למה לא יתנו העשירים שבהם איש לפי עשרו כנגד כל העניים וזה שאמר אם אני אזכה להשמידם אני מבזבז עשרת אלפים ככר כנגד ס' רבוא ישראל ואותו רשע לא ידע כי התורה הזהירה ע"ז העשיר לא ירבה וכמ"ש הפייטן העשיר לא יאמר הוני פדאני כ"א יהיו הכל שוין וגם לעשיר דיו במחצית השקל ואמנם כדחזי דכל קרבן תודה על תבואות השנה דיו בקומץ אחד כי המעט מקרבנתיהם של ישראל נרצה לפניו יתברך וז"ש אתי מלא קועצי דידכו ודחי י' אלפים ככר דידי כי אין בקטורוגי שדמיתי לקטרג עליכם מאחרי שכך רצון המצוה ועד"ז יל"פ מ' ילקוט סוף פרשת לך לך וז"ל לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך כי ע"י מצות העומר זכה אברהם אבינו לירש את הארץ וזרעו ממנו יירשוה ואמנם כוונת הכתוב של זרעך לא יהי' הארץ בידם כאלו ממך ירשוה כ"א אני כי נותן אותה לכל דור ודור והיינו אשר בכל דור ודור יביאו תודה על התבואה שקבלו בשנה ושנה וזה אני כי נותן להם וביאר המ' דקרבן תודה זאת הכוונה על העומר הבא על רבוי הטובה שקבלו שנה מאתו ית' ובזה יקוו אשר גם לשנה הזאת יקבלו שפע הברכה מאתו יתברך.
והבין מזה כי אפילו בזמן הזה הלומד תורת עולה כאלו הקריב עולה שהרי מטעם זה למד מרדכי עם תלמידיו סדר הנפת העומר וראה המן שטעה בשתים האחת כי גם בזמן שאין בית המקדש מקריבין ע"י התורה כל הקרבנות וזאת שנית.
סיומא כי המן בן המדתא האגגי חשב על היהודים לאבדם והפיל פור הוא הגורל להמם ולאבדם ובבואה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר על היהודים על ראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ על כן קראו לימים האלה פורום על שם הפור על כן על כל דברי האגרת הזאת ומה ראו על ככה ומה הגיע עליהם, הפסוקים האלה מוקשים מאוד לאיזו ענין כפל שוב הפיל פור הוא הגורל ומה ענין עם הספר ישוב מחשבתו אשר חשב ומה ענין בניו לכאן ונראה בנבאר קושית היוסיף לקח וכי מי"ג בניסן עד י"ג באדר לא עלה לו גורל כרצונו והיו"ל ביאר זה לפי דרכו ונראה בנבאר דבאמת על ענין זה בחר הכתיב בתיבת פור שלא נמצא עוד בספרי הקודש ולזה אמר הכתוב גורל זה שלפני המן נשתנה מכל הגורלות דהמפיל גורל יפיל תחלה באיזו חודש יבחר ואח"כ באיזו יום יבחר והמן הפך הענין והפיל תחלה גורל באיזו יום בחודש יבחר ונפל יום י"ג ואח"כ הפיל גורל באיזו חודש יבחר ונפל לו אדר וגורל מהופך כזה קרא לו פור וז"ש הפיל פור ולא כדרך הגורל ומ"ז אמר מלת פור הוא רק הגורל לפני המן שנשתנה משאר הגורלות ובמה נשתנה דהדרך להפיל תחלה על החדש ואח"כ על היום והמן הפיל תחלה מיום ליום ואח"כ על החודש והיתה מחשבתו זאת לזרז לשרי המדינות כי עפ"י גורלו נבחר יום זה ולא יפלא בעיניהם מדוע הרחיק החק על י"א חדשים ואמנם הסיר עוד בספרו חק המלכות כי הרוגי מלכות עד היום הזה נכסיו למלכות והוא כתב בספרו ושללם לבוז למען יעטו על השלל ויהרגו הרג רב ולא יקחו שוחד מן היהודים לבלתי הורגם וכתב בספר שלא יפלא בעיניהם חק החדש הזה כי הכל עפ"י הפור והנה אסתר אמרה לאחשורוש כי נמכרנו אני ועמי ומי מכרם אמנם הביאה מואחשדרפן או משרי המדינה אחד הספר ונמצא כתוב בו כי ההריגה עפ"י המלך ובכל זאת ושללם לבז לא כחק המלכות וזה למען לא יחדלו מלהרוג אותם וע"ז אמרה אסתר כי נמכרנו אני ועמי והוציאה צפני המלך הספר הזה וראה המלך שני תמיהות האחת כי כתב בו אשר על פי הגורל נבחר יום זה ואין זה מדרך כי מה למלך גורל ומה גם גורל הנקרא פור והשני כי ע"ז נשען לשנות חק המלך אשר נכסי הרוגי מלכות למלכות וז"ש כי המן חשב מעצמו על היהודים לאבדם ואף כי זה הי' בידו כי המלך אמר לו והעם לעשות בו כטוב בעיניך אמנם הוא רצה להמם ולאבדם שלא יהי' להם רחמים אפילו ע"י שוחד יען כל שללם לבז ונתן טעם כי גם שינוי חק זה הוא עפ"י הפור וז"ש ובבואה אסתר לפני המלך אמר עם הספר שכתוב בו חק חדש ולא עפ"י המלך כ"א עפ"י הגורל ישוב מחשבתו הרעה על ראשו וארז"ל במסכת מגילה כי שמשי בן המן הוא היה הקורא בספר הזכרונות ומחק אשר הגיד מרדכי אלא שבא מלאך וכתבו ומזה נתעורר המלך כי בניו של המן באותה עצה היו לכתוב ספרים כאלו ותלו אותו ואת בניו על העץ נמצא כי פור זה היה סבה להריגת המן וז"ש ע"כ קראו לימים האלה פורים על שם הפור אבל תדע כי כל זה הי' עזר מן השמים על החילול השם הגדול בסעודת אחשורוש שאכלו שם בפרהסיא י"ח אלף מישראל רק ע"י התענית והתשובה נתהפך הכל לטובתם וזה שסיים הפסוק על כן אבל על כל דברי אגרת ר"ל מה דכתיב בראש המגלה אשר כל העם למגדול ועד קטן היו על סעודה זאת ולא היו מוכרחים לאכול מפני כבוד המלכות שהרי יסד המלך אין אונס וע"ז אמר ומה ראו על ככה שנגזרה גזירה עלי' ומה הגיע עליהם ע"י התשובה שנהפך הכל לטובה. והנה ארז"ל כשנפל פור באדר שמח אמר נפל פור באדר פור בחדש שמת בו משה רבן ובכל זאת לא קבעו בז' באדר יען עלה לו תחלה הגורל בי"ג וכמ"ש אבל לא ידע אותו רשע כי מיתת משה לא היה ע"י איזו חטא כ"א יען הגיע זמנו של יהושע ואין מלכות נוגעת בחברתה וכן אמר הכתוב ויתמו ימי בכי אבל משה והאיך היה אפשר להתנחם על מיתת איש כזה ואמר כי מיד ראו שהגיע זמנו של יהושע כי יהושע זה היה מלא רוח חכמה וישמעו אליו בני ישראל כאשר צוה ה' את משה והנה שנים מן הצדיקים שנסתלקו מקרבינו בשנה הזאת ה"ה הגאון אב"ד "במיהאלאוויטץ"' והגאון אב"ד "בטאב" שניהם זכו שמלאו בניהם אחריהם את מקומם ומי שמניח בן כמותו כאלו לא מת ובזה עלינו להתנחם ויהא רעוא שהצדיקים הנעדרים ימליצו טוב בעדינו ויקרבו לנו הגאולה בב"א.