ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט
בעזר שמים וארץ קנה.
קב ע"א תוס' ד"ה הבונה וצריך טעם ועיין תיו"ט ושפתים ישק וי"ל ע"ד אחר דלמאי דאמרינן לעיל בפרק המצניע בעקר חוליא עקירת חפץ ועשיית מחיצה בהדי הדדי קאתי משכחת לה מוציא שהוא בונה ובונה שהוא מוציא ולרמז על חידוש זה סמכן תנא להדדי.
שם ע"ב מתני' הבונה כ"ש יל"ד למה אכפל תנא למתני הבונה הא בבונה עסקינן ונ' דבא לאשמעינן דעכ"פ צריך הכ"ש להיות בנין לדבר מה וע"ד דמפר' בגמר'.
תוס' ד"ה ולטעמך ואמנם רש"י גריס ר"י אומר ועיין חידושי רמב"ן מה שתי' על קושית תוס' ויע"ל דלכאורה ר"י הו"ל למימר תחלה שניהם חייבים ואח"כ ואפילו העלה א"ו ר"י שמע דגם ת"ק ס"ל שניהם חייבים ואלא קשה ומשני ג' בניני הוה.
תוס' ד"ה אבל בהנך עיין רש"א ואמנם אם השני דיבורי תוס' הם דיבור אחד כוונת תוס' כפשוטו כיון דבמציעתא פליגי אי נקב הלול מקרי עשוי להכניס ולהוציא או לא ממילא אין לה שייכות לא לקמייתא ולא לבתרייתא.
רש"י ד"ה אימא המסתת המכה בפטיש לכאור' בפשיטות הוה מצי לפרש אימתי המסתת חייב כשהוא מכה בפטיש דהיינו גמר מלאכה אבל קשה לי' לרש"י אטו תנא כל תולדות דמכה בפטיש נקט ולזה פירש רש"י דהכל קאי אכל שהוא.
ודע דלרב ל"ק דאי לא אשמעינן תנא דמסתת חייב משום בונה לא עלה ע"ד לומר כן אבל תימא דלא מקשה הס"ס לעיל לשמואל הך קושיא וצ"ע.
קג ע"א דחק קפיזא עיין רש"י וצ"ע דהכי קרי לי' גמר מלאכה ובחולין כ"ה ע"א אמרינן דטהור מלקבל טומאה מפני שאינו גמר מלאכה וצ"ל דהתם מיירי שלא היה בדעתו להניחה כך והכי לפי שעה מספקת לו אלא שאפשר שיעמידנה על קב ועיין חידושי רשב"א בשם ר"ה גאון פירוש אחר ואולי קשה לי' לר"ה מסוגיא דחולין. ומ"מ משמע מדברי רש"י דקפיזא דוקא שהוא ג' רבעי הקב אבל הרמב"ם כתב דאפילו אגרירה כל שהוא חייב.
רש"י במתני' מכה בקורנס ואעפ"י שאינו מכה על הפעולה וזה דלא כהרא"ה בחי' ר"ן שכתב דגם על הפעולה מכה ועיי"ש.
גמ' ראה אמכותא כ' פי' הקו' כיון דעל ההכאה לא מחייב רק משום אימון א"כ ה"נ ראה אומנות ליחייב.
ועיין בחידושי רשב"א בשם ר"ה פי' אחר מתלמוד ירושלמי אא"כ גם ש"ס דידן הו"ל לאסוקי רשב"ג בשטת ר' יהודה אמרה ונראה דהא ל"ק דע"כ לא פליגי רבנן עלי' דר"י אלא דס"ל שובט הוה רק תולדה אבל חיובי גם רבנן מחייבי.
מתניתין החורש כ"ש יל"ד אמאי בחורש תנא בפ"ע כ"ש ונראה משום דבחורש קשה למאי חזי ואפילו לתי' הש"ס עדין קשה קושי' רש"י מהוצא ואי תני תנא החורש בהדי אינך הייתי אומר דכ"ש קאי אאינך אבל חורש בפ"ע תנן בלא שיעורא להכי תנן בהדיא החורש כ"ש.
תוס' ד"ה באגם ובד' מיושב למה לא מקשה הש"ס קושיא אמתניתין א"ו דידע דאיכא לפרושי אם לתקן באילן לח להיסק באילן יבש אמנם מסיפא דעשבים עדיין קשה למה לא פריך וי"ל ג"כ דידע לפרושי לתקן בשדה ולבהמה באגם אבל בברייתא דמיירי לאכילה לא משמע לי' דבאגם עסקינן ומתרץ ר' יוסף אעפי"כ.
וכגון שלא נתכוין לשון וכגון קשה דודאי לא נתכוין לענין אחר ונראה דהש"ס הוה מצי לדקדק כן אלא עדיפא מקשה והא אביי ורבא וכו' ולמסקנא דמיירי בארעא דחברי' שפיר נקטו אביי וכגון כלומר אם נתכוין לעשות טובה לחבירו חייב ואם לאו פטור.
גמ' בשלמא אימין, נראה דהא דקאמר בשלמא משום דבאמת גם אימינו קשה פשיטא מהי"ת לא ליחייב אמנם אשמאלו קשה טפי ולמסקנא א"ש דנקט תנא דיש שחייב בין בימינו בין בשמאלו ואזהו זה ששולט בשתי ידיו.
כולה ר' יוסי יל"ד בשלמא אי רישא לאו ר' יוסי נקט אותיות משום דבעינן בהו דרך כתיבה אבל אי כולה ר' יוסי למה נקט כלל אותיות לינקוט רשימות והי' נראה לדייק מזה דבאותיות בכל ענין חייב אבל ברשימות דוקא אם צריך להם אבל אם אינו צריך להם לא.
קג ע"ב ת"ל אחת נראה דר"ל דכל תיבת מאחת מיותר דהוה סגי במהנה.
ד"ה רר לא פי' רש"י מה הי' רוצה לכתוב ונראה דריר רצה לכתוב והשמיט "היוד" ובגג "גגו" וברח "רחים"
קד ע"ב הכותב שתי אותיות ר"ל אפילו אות אחת בשחרית ואחת בין ערבים או מערב עד סמוך לערב חייב כיון שהי' בהעלם אחד.
דיו דיותא נראה דבא ליישב בדיו פשיטא ואלא במאי לזה מ' דיו לאו היינו מי דיו שדרך לכתוב בה כ"א דיותא היינו דיו יבש כדאמרינן במסכת נדה ר"ח פלי קורטא דדיותא ואעפי"כ חייב.
במי טריא כתב רש"י יש אומרים מין פרי והק' תלמיד אחד הא במי פירות לאו כתיבה מקרי ואמנם רש"י בגיטין הוסיף הרי כעין אפצי דעקרו לעשות ממנו דיו.
רש"י ד"ה באבר צ"ע דבגיטין שם מסיק הש"ס דדוקא במיא דאברא ולא באבר עצמו.
כתב על כתב. כתב הרמב"ם דיו ע"ג סקרא חייב שתים והוא מגמ' גיטין דף כ' וצ"ע דאמר ר"י שם וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וכתב רש"י אלו הי' בזמן שביהמ"ק קיים לא הייתי מניח לו להביא חטאת וע"כ כן הוא כפי' רש"י מאח' דלא קרי לי' ר"י כ"א מדמין.
תוס' ד"ה אמר ר' חסדא עיין רש"א ותי' תליא בפלוגתת רש"י ותוס' דרש"י ס"ל ריש פרק לולב הגזול דזה אלי מדאורייתא ותוס' ס"ל דלא הוה כ"א דרבנן אבל אין צריך לתי' רש"א כי קו' תוס' הי' עד"ז דקשה לי' לר"ח כיון דלר"י בס"ת כתב על גבי כתב מקרי כתב האיך סתם כן תנא דכתב על גבי כתב פטור וממילא קשה קושיא זאת לרב אחא בר יעקב אפילו לרבנן דהרי בגיטין גם רבנן מודו לר"י ומתני' סתמא תנן.
ובחידושי הרשב"א כתב ליישב ד' הרמב"ם דפסק כר"ח בגט דלא הוה גט כלל וכתב הרשב"א דממה דלא מקשה הש"ס בשמעתין ולראב"י מתני' מני ש"מ דלא ס"ל כראב"י ולי נראה דמהירושלמי שהביא הרשב"א ראית הרמב"ם דמקש' ל"ל לרבנן למימר אין השם מן המבחר לימרו דכתב ע"ג כתב לאו כתב הוא ואי ס"ל כראב"י מאי מקש' הא באמת בגט לרבנן כתב הוה אלא ודאי דלא קיי"ל כר' אחא ב"י.
אות אחת סמוך לכתב עיין רש"י כוונת דברי' שהי' כתוב אות אחת וע"י אות אחת שכתב נשלם תיבה שלמה ודייק לה זה מזה דמדמה לה הש"ס לאחד על הארוג ועיין בחי' הר"ן שהביא כן מן התוספתא דעל כזה חייב.
גמ' כגון שנטלו לגגו של "חית" כתב רש"י והיה הספר צריך לזה י"ל דאל"כ הו"ל קלקול ולא תיקון אמנם לא מצינו שני זיינין בלא וי"ו בנתיים כ"א בפרשה ראשונה של שמע דכתיב מזזת בלא וי"ו בנתים יתר מכן בכל תנ"ך כתיב מזוזת בוי"ו בנתים.
והנה מקושיא זו של הש"ס נראה דדייק רש"י לעיל דהשלימו הספר היינו אות אחרונה דאי ס"ד אפילו באמצע הספר חייב מה פריך הש"ס השתא כתב פטור דהא כה"ג שהגיה גם כתב חייב א"ו בעינן אות אחרונה דוקא.
כגון שנטלו לגגו עיין חידושי רשב"א דכה"ג לא הוה חק תוכות ובר"ן דחה דבריו דעכ"פ מלאכת מחשבת $ציור בספר$ מקרי ויל"ד הא עכ"פ עבר עלי' משום אל תשכן באהליך עולה וצ"ל דעולה לא שייך כ"א במוטעה אבל לא בשאר פסול. ולכאורה י"ל דבהא פליגי רב ששת עם רבא דלרב ששת כיון דעכ"פ הספר מוגה מקרי תיקון ורבא ס"ל דאם הספר פסול עבר משום אל תשכן באהליך עולה ולזה תירוץ דעשה מד' ר' ובודאי במאי דשקל התג עדין איננו ריש כ"א כשעשאו עגול ותו לא מקרי חק תוכות ולזה כיון רש"י במ"ש בד' רבא דוקא דתיקן שלא יהיה באהלו עולה ש"מ דלרב ששת לא תיקן זה ואמנם הרמב"ם שהביא פרק י"א מהלכות שבת לתי' דרב ששת וכלל לד' רבא במ"ש וכל כיוצא בזה דעתו לד' הרשב"א דזה לא מקרי חק תוכות והביא ד' רב ששת לרבותא דאפילו כה"ג לא מקרי חק תוכות דבד' רבא אין הכרח וכמ"ש.
ועיין בה"ה שכתב דמה שכתב הרמב"ם בא' בטברי' מיירי שכ' במגילה נפקא מהירושלמי שכתב בסיד דק ר"ל בסיב שעושה הקלף דק.