ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט
בעזר צור ישראל ומגינו
תוס' ד"ה תינוק מת בסוה"ד ופטור ר"ל דודאי אם הי' צריך לתינוק כמו בחי הוה מלאכה הצריכה לגופה וגם כדרך המוצאין אבל בתינוק מת כיון דא"צ לגופה ממילא לא הוציא דרך המוציאין.
הכא בכלכלה פחותה צידדו בתוס' ישינים אי מ"מ צריכין לתירוץ קמא ואמנם מדברי הרמב"ם מבואר דס"ל בהאי תי' לא אצטריך תירוץ קמא וביותר מזה שלא הזכיר פירות כלל דס"ל דמיירי בשסתם באבן זה הנקב בכלכלה וא"כ א"צ לפירות כלל ועיין בחי' ר"ן שכתב בהיפוך משום דס"ל מ"מ בכלכלה מליאה פירות עסקינן.
וצל"ע מסוגיא אד' תוס' פרק כיר' מ"ז ד"ה סנונא שהקשה למה לא מייתי ראי' לר"נ ממתני' דאבן דמוכח דבסיס לדבר המותר והאסור שרי לטלטל וצ"ע הא לתי' בתרא לא מוכח מידי ונראה דעת תוס' כד' תי' הר"ן דלא מיירי שנעשה דופן גמור לכלכלה ואכתי צריך לתירוץ דהוה בסיס לדבר המותר והאסור.
קמב ע"ב רש"י ד"ה לא שנו דמנער כוונת רש"י דיש לפרש ל"ש דאם ניער מותר לטלטל ועד"ז הי' מתורץ קושית תוס' דתרתי דרב ל"ל לזה כתב רש"י דלא היא כ"א דתרווייהו קאי אמנער והיינו דבאמת יקשה מנ"ל לרב דבאבן עפ"י חביות ג"כ מניח אסור אע"כ מדתנא תנא תרתי ש"מ דלא נטעי ונימא דבאבן אפילו מניח מותר תנא סיפא לגלויי רישא דבסיפא פשיטא דמניח אסור וה"ה ברישא מניח אסור.
תוס' ד"ה לא שנו ומאי דלא מפרש תוס' לענין מניח דס"ד באבן אפילו מניח מותר דא"כ לתני אבן לחוד ומהי"ת נטעי ונימא דאפילו במניח ודאי אי תנן כר לחוד הו"א דוקא כר וכיו"ב אבל באבן לחוד לא נטעי.
רש"י ד"ה אלא שצריך לגופו בסוה"ד ושדי כי' באתרייהו נראה כוונתו דלכאורה, מנ"ל לר"י הא מלתא דלצורך מקומו מותר לא מצינו אלא בדבר שמלאכתו לאיסור אבל לא במוקצה ונראה דדייק לי' מהך דארנקי בחצר דמניח עליו ככר ומכ"ש כאן שהי' הכר תחלה א"כ גם בצריך לגופו לשתרי לזה כתב רש"י דלקמן בחצר מיירי ואי לא שרית לי' יבא לידי פסידא משא"כ כאן דיכול לנער במקום הכר לא שריא כ"א בצריך למקומו והיינו ושדי להו לאתרייהו.
רש"י ד"ה או תינוק בא ליישב בשלמא לעיל בחצר דיכול לטלטל מחצר לבית שפיר התירו אבל בסרטיא שהיא רה"ר גמורה מה יעשה בטלטול זה לזה כתב רש"י דלא גרע ממי שהחשיך לו בדרך דהתירו לו באין עמו נכרי וחמור לטלטל פחות מד' אמות.
רש"י ד"ה אבר יונה משמע מדבריו דאי הוה מליח פשיטא דמותר לטלטלו אבל בלא מליח דעת רש"י דלא כד' תוס' בסוגיא דשוחט בשבת דבשר חי מותר בלא מליחה וקשה הרי מסקינן לקמן דבאמת חזי לאומצא ונראה כוונת רש"י דבס"ד היינו סוברים דלא הוה מליח ולא חזי לאומצא וקאמר להו רבא שהיה מליח וחזי לאומצא.
גמרא שכח לבינה אשמעינן דאפילו בהפסד מיעוט התירו.
קמג ע"א תוס' ד"ה עצמות וקליפין ועיין תוס' ריש ביצה ביארו יותר ומ"מ קשה לפי' התוס' למה חלקינהו תנא לתרי בבא ובענין קושית תוס' עיין רש"י נראה דרישא במוקצה מיירי ובזה נחלקו בי"ש ובי"ה וסיפא בנולד כפירוש רשי' עיין בדבריו וסתים לן תנא כר"ש כי היכי דסתים בנבילה לפני הכלבים לקמן וברישא כיון דלא חזי למידי ל"ש נולד וז"ש רש"י בסיפא סתמא היא דאין זה ענין לפלוגתא דרישא במוקצה.
רש"י ד"ה פירורין וכ"ש כזית נראה כוונת רשי' דודאי אי גרסינן בכזית קמ"ל תנא דפחות י"ל דין מאכל בהמה ומותר לאבדן ביד אבל רשי' דגרס צ"ל דה"ק אפילו פחות מכזית מעבירין אי' מני'.