ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט
בעזר משגב לעמו בעת צרה.
קמג ע"ב רש"י ד"ה חלב הבהמה בסוה"ד ואם נגע בו שרץ ר"ל בחלב עצמו דכא חשיב משקה כלל.
קמה ע"ב גמרא שאינן בני תורה דבני בבל אינן בני תורה ואי לאו דהת"ח אינן מצוינים לא נהגו בהם שום כבוד.
קמו ע"א רש"י ד"ה שובר החביות המלאה נ' כוונת רש"י דתנא נקט גרוגרות שאין נותנין בחבית כ"א פירות יבשים שאינן מתעפשין ואמנם אם אין החבית מלאה ויש אויר בפנים גם שאר פירות אינן מתעפשין אלא שהדרך למלאות חבית ודקאמר הש"ס לקמן ליתנו שאר פירות ר"ל שאר פירות יבשים.
שם באו"ד במקלקל אין שום אי' והק' הרשב"א הא פטורין תנן אבל אסור ונראה דעת רש"י דודאי מקלקל ומתקן כהדדי כגון חופר גומא בבית וא"צ אלא לעפרה דקרינן לה בחגיגה מקלקל דעכ"פ גומא עביד התם אבל אסור אבל בשובר דמתניתין דלא מתקן מידי אין שום איסור ודתנן לעיל כל המקלקלין פטורין ה"ק אפי' מקלקל מצד אחד ומתקן מצד אחר אפי' הכי פטור.
רש"י ד"ה חותלות תמרים רעים להתבשל וצ"ל דגרוגרות אותן שלא נתיבשו כל צורכן.
גמרא לא שנו אלא דרוסות ומסיק ר"כ ויל"ב מנ"ל דמיירי בשובר ע"י כלי דלמא ביד ונראה דביד לא שייך שיתכוין לעשות כלי.
כ"כ במק"א דמה שהקשה ה"ה על הרמב"ם למה לא הביא בהלכות יו"ט בחולב עז לתוך הקדירה נראה דמאחר דהרמב"ם אוסר מוקצה ביו"ט ובשלהי פ"ק קאמר ר"נ עז לחלבה מוקצה הוה וממילא אפילו לקדירה אסור לחלוב ור"ח דאמר חולב לית לי' מוקצה אפילו ביו"ט.
רש"י ד"ה ניקבן אפילו בכלי נראה דעת רש"י דבקרקע אפילו נקב ישן אסור.
קמו ע"ב בית סתום נראה דארישא לא סמוך אאביי דאיכא למימר איסור מממונא לא ילפינן דבממונא איכא לבעל הפתח חזקה ולא מפקינן מני' אלא בראי' ברורה ולהכי מייתי סיפא דמיירי לענין איסור.
שם בפירש אמרת לן וכו' והרי"ף והרא"ש פסקו כרב משמע דלא הי' להם גי' זאת ותימא שלא התעוררו נושאי כלי הש"ס ע"ז.
לתוך הבור עיין רשי' דליכא לפרושי בור של מים דמאי אשוויי' גומות שייך.
גמרא אתי לאטמוני ברמץ עיין בחידושי הר"ן שהניח בקושיא למה באמת לא גזרו כמו במעשה אנשי טבריא והרמב"ם פרק כ"ב מהל' שבת ה"ט יישב זה דמסקינן בפרק כירה דאתולד חמה גזרו אבל אחמה עצמה לא גזרו וה"נ חמי טבריא הם דומים לתולדות החמה וגזרו והכא בחמה עצמה עסקינן ולא גזרו.
מי שנשרו עיין רש"י ותוס' ורש"א וש"י אבל יש עוד נ"מ דלרש"י לא גרסינן במים דאל"כ ל"ל לרש"י לפרש ולתוס' אדרבא צריך לגרוס במים.
קמז ע"א המנער טליתו יש כאן ג' פירושים לרש"י מאבק ולתוס' מטל ולרמב"ם קאי אחוטי צמר ומשום מכה בפטיש ולתוס' כווותא היינו הך ולרש"י ורמב"ם מלתא באפי נפשי' היא. והנה הרי"ף אף שהביא אנן לא קפדינן הביא כל הסוגיא לאשמעינן דמאן דקפיד חייב חטאת וכ"ה לשון הרמב"ם.
רש"י ד"ה היוצא בטלית נראה דלשון על כתיפיו דנקט קשה לי' לרש"י למאי נ"מ נקטי' ולזה כתב דהדרך הוא כך דלאחר שעיטף ראשו משלשלו על כתיפיו.
סוחרי כסות י"ל דס"ד דהני כיון דבחול דרכן בכך מקרי דרך מלבוש אפילו בשבת קמ"ל דלא הוא כ"א בשבת משוי הוי.
גמרא נשאל אתמר והרא"ש השמיט הך דנשאל והרי"ף הביאו ונראה דהני מ"ד פליגי בשו"ט בתוס' פ"ק דחולין דאמרינן צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם והקשה תוס' מיהודה בן טבאי וכיו"ב ותירוץ דדוקא במאכל איסור שהוא מגינה הוא דאין הקב"ה מביא תקלה וזה סברת מאן דמתני שנכשל רבי בהך מעשה ומאן דתני נשאל לית לי' תירוץ תוס' והרי"ף מספקא לי' בתי' זה ומביא שני הלשונות והרא"ש פשיטא לי' כד' תוס' והשמיט הך דנשאל אתמר.
שם ע"ב גמרא ר"ש אומר דטעמא דר"ש דאסור להניחם שם אפילו בחלון משום חשדא דאוליירין ולהביאן לביתו שרי דר"ש לטעמי' דכולן רשות אחת.
ובזה מתיישב לן מ"ט לא קאמר ריא"ש הלכה כר"ש ול"ל הלכה באפי נפשי' אמנם אי קאמר הלכה כר"ש ס"ד כר"ש דעירובין דמותר להביאן ולזה קאמר שמואל הל' באפי נפשי' לומר שצריך לה ביאן משום חשדא דאוליירין.
מביאין בלורי נשים עיין רש"י דלרבותא נקט בלרי נשים דנקראים בלרי ולא אלונטות שהיו מיוחדים לנשים וס"ד דלזכרים אפי' דרך מלבוש אסור קא משמע לן דלא.
ועיין בחידושי הרמב"ן שפלפל ע"ד הרי"ף שכתב דחולב אב מלאכה דזה דוקא לר"א בפרק המצניע וחכמים ס"ל דאינו אלא שבות וכתב דד' הרי"ף דרבנן לא פליגי אר"א אלא במכבד וכיו"ב ונראה ראי' ברורה לזה מדקרי הש"ס פרק חרש חולב איסור סקילה בשבת ואי' לאו ביו"ט ש"מ דבחולב מודו רבנן.