ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט
בעזר המאיר לארץ ולדרים.
ואלו קשרים פי' רש"י דבעינן קשר של קיימא מאחר דילפי' מתופרי יריעות ושם הי' קשר של קיימא כ"כ לפ' מה זה דמק' הש"ס הא אינו קשר של קיימא ומנא ידע דבעינן של קיימא לזה כתב רש"י משום דממשכן ילפי' ויל"ד למה לא תנא זה בהדיא ולמאי הל' נקט גמלין וספנין דוקא וכ' דאי תנן קשר של קיימא ס"ד דבקשר חזק תליא מלתא לזה נקט קשר הגמלין וספנין שהם קשרים שמבטלין לעולם וכמ"ש רש"י להודיע דזה הוא גוון קשר של קיימא ולאו בחוזק תליא מלתא וזה כוונת המשנה גם כן במ"ש כך הוא חייב על היתרן ר"ל אפילו הי' קשה להתירו כיון דמתחלה לא נעשה של קיימא ופטור הקושר כשם שהקושר פטור גם המתיר פטור.
וע' בחידושי ר"ן שכתב דלהכי אמרי' עניבה מיהדק משום שכבר עושה עניבה אחת למטה מבואר מדבריו דלא כהמרדכי שכ' דעניבה לא הותרה כ"א עניבה א'.
קיג ע"א רש"י ד"ה מותר לטלטלן הק' ה"ה מה ענין הקפדה למלאכתו לאיסור ונ' דרש"י הק' למה דלא הוה מוקצה מחמת חסרון כיס דהרי לא קפיד עלי' אפילו מלאכתו לאיסור לא הוה ולא פי' רש"י מ"ט ונ' הטעם משום דלא מתעביד מלאכה באותן קנים כ"א האריגה נסמכת עליהם.
והניח ה"ה ד' הרמב"ם בצ"ע במ"ש בחבל הגרדי שמותר לטלטלו ומשמע לי' לה"ה דהרמב"ם לדיוקא אתי דשאר חבל אסור בטלטול ודבר זה תימא מהי"ת ולזה כ' דהרמב"ם רבותא אתי לאשמעינן דלאו תימא מפני שנקרא חבל הגרדי הו"ל דבר שמלאכתו לאיסור לזה כ' הרמב"ם דלא היא כ"א דמותר לטלטלו דלא הוה דבר שמלאכתו לאיסור.
גמ' עניבה גופא קשירה היא ר"ל דפליגי בדר"מ אם קשר שיכול להתירו בא' מידיו לאו קשר ע"כ עניבה לאו קשירה היא ואי לאו תוכל לומר דקשירה היא.
קיג ע"א מקפלין כלים אפילו ד' וה' פעמים כ' דס"ד הואיל ואמרי' אם יש לו להחליף אינו רשאי לקפל ה"ה דאם פושט שלא לצורך לא יהא רשאי והנה מקמי סעודה דרך לפשוט בגדיו הנאים אבל מאחר דליכא בשבת כ"א ג' סעודות לדידן וד' לר' חדקא יותר מזה אם פושט אינו רשאי לקפל קמ"ל דאפילו ארבע לדידן וה' לר' חדקא כמי רשאי.
וכ' רש"י אבל לא ללבשן במו"ש כ"א מ"מ ללבשן בשבת.
וכ' רש"י להחליף כוונת רש"י דדוקא אם שני' יפים וראי' לשבת.
רש"י ד"ה בגדי לבן וכ"ש צבועים כוונתו דלא תימא דלבית ר"ג הכל תלוי אם יש לו להחליף ואם אין לו אפי' צבועים שרי קמ"ל רש"י דמצבועים לא אצטריך דלכ"ע אסור.
רש"י ד"ה ממצוא חפצך ר"ל דלמנו"ו לא אצטריך דפשיטא דאסור אלא אפילו כגון זה.
קיד ע"א גמ' ויחף במנעלים המטולאים צ"ע דלמא יחף במנעל של שעם ושל גוני דאקרי יחף לענין נעילת הסנדל ביוה"כ.
שם זה המדקדק בחלוקו להפכו יל"פ דבשלמא בשאר בגדים שייך טביעות עין כי נותן בהם עיניו שלא יהא עליו רבב אבל בחלוקו מאי טביעות עין שייך למי הדר לי' וע"ז שמדקדק להפכו ועי"ז יש לו טביעות עין.
נו"נ קריבין הק' הגאון ר"ע אייגר בהגהותיו על המשניות הרי קרא בעולה כ' ובעולה כ"ע מודה דנו"נ אין קריבין ביו"ט וכ' דאליבא דר"ע יש לישב הקו' דבפ' במה מדליקין קאמר אביי דאין שורפין קדשים ביו"ט דכ' עו"ש בשבתו ולא עולת חול ביו"ט והק' תוס' הא בקרא שבת כ' ויו"ט מנ"ל ותו דאביי בשטת ר"ע קאמר דדרש עולת שבת בשבת אחרת ולא עולה חול ביו"ט דנו"נ קריבין ביו"ט א"כ הנך נו"נ דר"ע בשמעתין אעולה קאי ומהכא יליף ר"ע דעולת נו"נ אין קריבין ביו"ט ובזה מתורץ לן דבביצה פ"ב קאמר ר"ע לכם דגבי יו"ט אתי למילף ולא נכרים ולמה לא קאמר ולא לגבוה אלא ש"מ משום דמעולת שבת בשבתו ילפי' דווקא עולת שבת ולא עולת חול ור' ישמעאל אולי ג"כ מעולות מיירי וס"ל דגם עולת נו"נ קריבין ביו"ט וצ"ע.
והנה הרי"ף והרמב"ם השמיטו משנה זאת אפי' לענין מקפלין את הכלים משום דמשנה זאת אתיא כאחרי' דאין בין עצרת לעצרת כ"א ד' ימי' ובמעוברת כמו שכ' כאן תוס' מגמרא דסוכה ולדידן לא מקלע יוהכ"פ לא בע"ש ולא במו"ש ויל"ד מאחר דמסקא סוף מס' הוריות דאחרים היינו ר"מ שהיה תלמיד לר"ע ולר' ישמעאל ולמד מדבריו כאן דאין דוחין העיבור משום יוהכ"פ אלא דיל"ד במאי דקאמר ר"ז דברי הכל היא הרי לדידן אין שייכות לד' הבריי' וצ"ל דקאי רק אד' ר' ישמעאל ור"ע.
שם ע"ב תוספת ד"ה ולתקע כי היכא דידעי ע' רש"א וי"ל דר' שמעון בר אידי לית לי' תי' דכהנים זריזין הן וממילא הך ברייתא לא אתיא כר' ישמעאל.
שם תוס' ואמאי לתקע שהוא כעין יו"ט נראה שכ' כן לתרץ קו' רש"א דכשם דלענין חלבי שבת לא מקרי דוחין להתיר משום דהוה מצוה ה"נ במויה"כ דהוה סעודת מצוה לא מיקרי דוחין להתיר וע' מ"ש תוס' מגילה ה' ע"ב ד"ה שמא יעבירנו.
עיין ח"ר שהביא בשם רש"י דקניבת ירק היינו להסיר העלין המעופשין וכן פי' הרמב"ם בה' שביתת עשור וכ"נ ממתני' פ"ג דעדיות דתנן קניבת ירק של תרומה ש"מ שהוא ענין בפ"ע ולא כרש"י לפנינו ולא כהרשב"א בשם תוספת אלא שהרמב"ם בפי' המשנה שם פי' דקאי אחתיכה קשה בתוך הירק אשר העלין מחוברין בו.
יוהכ"פ שחל להיות בשבת נבאר בע"ה פי' ד' רש"י בענין זה הנך מילת שבתון מצינו וע"ז גם כן בראש השנה ובסוכות ושמיני עצרת בפרש' אמור ועיקר הדיוק מדכ' שבתון שבת קדש דהתם השיב רש"י לקמן דגם ביוהכ"פ כ' שבת שבתון ותי' כ' בההוא קרא ועניתם ר"ל דתכלית השבתון ביוהכ"פ שירגיש יותר הענוי וע"כ קניבת ירק שרי דמלאכה זאת מרבה הענוי לפי פי' רש"י בענין עגמת נפש ומ"מ סיים רש"י דהא דילפינן מתיבת שבתון קניבת ירק היינו דל' שבתון משמע שבות כלומר אפי' מדבר שאינו בכלל ל"ט מלאכות שבות ואמנם מה שפי' רש"י אמילת מלאכה ר"ל קניבה מן המחובר כ' דבא ליישב בזה מ"ט באמת לא אמרי' להך ברייתא לעבור בעשה ולא תעשה ועל זה כתב רש"י דס"ל להך ברייתא דע"כ קרא בקניבת ירק מיירי מל' שבתון אלא דאיכא למימר מן המחובר קאמר קרא אבל א"כ הרי מחובר בכלל ל"ט מלאכות ול"ש למימר לעבור בעשה ולא תעשה מהי"ת יהא חייב דווקא בקניבת ירק בעשה ול"ת ולא על שאר מלאכות ולר' יוחנן באמת לא קאי שבתון על קניבת ירק כלל כ"א על כל מלאכות לעבור עליו בעשה ול"ת.
אלא שצ"ע הרי בשבת כמה עשין כתיבי ושמרו את השבת את שבתותי תשמורו.
והנה הח"ר הביא בשם תוס' דר"ל לחתוך חתיכות ונ' דגם ד' תוס' לפנינו מורין כן מדהקשו מפרים סלקא ואי לאו דמוקי תוס' שמעתין במחתך מאי ק' להו.
אמנם מ"ש תוס' דלר' יוחנן ברייתא קמייתא בפרים או במחובר מיירי צ"ע הרי כבר כתב תוס' לעיל דאי הוה דאוריי' בכל יוהכ"פ אסור ומברייתא קמייתא מבואר דבשאר יוהכ"פ שרי והאיך מיירי במלאכה דאוריי' וצ"ל דכוונת תוס' כיון דעכ"פ לברייתא קמייתא ייחדה תורה קניבת ירק מכל שאר מלאכות מסתבר להחמיר ביוהכ"פ שחל בשבת אף בתלוש.
ונ' דלד' תוס' דלכ"ע לא הוה טפי מדרבנן י"ל דבריי' קמייתא ר' ישמעאל דמחלק בתקפכין ומציעין גם כן בין יוהכ"פ לשבת מזה לזה ובתריי' ר"ע דס"ל שבת ויוהכ"פ שוין והמותר בזה מותר בזה.
וכתב ה"ה דהרמב"ם לא פסק כר' יוחנן משום דבתראי פליגי עלי' ולא ידעתי מנ"ל למימר דר"ה ור' מנא הוה בתראי לגבי ר' יוחנן ומה גם דקיי"ל דבתראי היינו מאביי ורבא ואילך ולי נראה דהרמב"ם מפ' הא דאמר אגרתא אתא ממערבא משמי' דר' יוחנן ולמה נקט ר' יוחנן דווקא אלא איוהכ"פ שחל בשבת קאי דהתיר ר' יוחנן ואתא אגרתא וחזר בי' והכי פסק הרמב"ם אף דרבה מדעתי' אמר הכי ואח"כ כ' דנהגו בשנער ובמערב דאפי חל בחול מחמרינן.