אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים יא בעזר דבריו קיימים ונאמנין

ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט

בעזר דבריו קיימים ונאמנין

ונתחיל לבאר פ' במה טומנין.

אף שכתב תוס' דדרך התנא להתחיל פעמים במאי דסליק ופעמים במאי דפתח י"ל הכא במתניתין להכי פתח באין טומנין משום דבהך בבא ליכא פלוגתא משא"כ בענין במה טומנין איכא פלוגתא טובא.

איבעי' להו כתב בחי' ר"ן דק' לבעל האבעי' אי ס"ד דכל גפת בכלל אי' לא לתנויי' כלל ונסמוך אמאי דתנן ולא בזגין וצ"ע הרי בזגין מחלקים בין לחין ויבשין משא"כ בגפת ולי נראה בנדקדק לשון הש"ס או דלמא שמשמין וכ"ש דזתים ל"ש הו"ל א"ו היינו אבעי' אי בשמשמין קאי תנא ובהנהו דוקא הטמנה אסור אבל אסוקי הבלא שרי וכ"ש זתים דאפי' אסוקי הבלא אסור או דלמא אזתים קאי תנא ובשמשמין אפי' הטמנה שרי.

מח ע"א דאנח כוזא הקשה ה"ר יונה מאי ענין סוגי' זו לכאן ונראה דאדלעיל קאי דאסוקי הבלא גרע מהטמנה וס"ד דר' זירא דמטעם זה אוסר רבה והביא ראיה ממיחם ע"ג מיחם דדוקא בדרך הטמנה אסור אסוקי הבלא והשיב לו רבה דטעמא משום אולודי מוליד.

לא קשי' הא בחדתי נראה דמאן דמקשה גם כן ידע לחלק בין אהדורי ובין ליתן בתחלה אלא דקשה לי' אמאי לא תני בסיפא כמו ברישא מחזירין מוכין לתוך הכר אבל אין נותנין בתחלה אלא ששור אפי' אהדורי אסור ומשני לי' דלאו באהדורי' תליא מלתא כ"א עתיקא שרי חדת' אסור ולא מצי תנא למתני בסיפא כמו ברישא.

ומ"מ הר"ן והרמב' כתבו דדוקא לאהדורי לאותו נר שרי לא זולת ודייק להו הכי מהך דתני' נמי דקתני נשרו מחזירין לא זולת והכי קיימא לן.

הפותח בית הצואר עיין כ"מ פ"י מהלכות שבת שהביא בשם ר"ת דהפי' לנתק חוטי בית הצואר ובחידושי הר"ן הביא כן בשם הרא"ה אם כן מה בין זה.

שם ע"ב תנן שלל של כובסין עיין חי' רשב"א דהך דמייתי ברייתא היא והענין דבמסכת' פרה תנן שלשלת ושלל וכלאים אבל לא תנן עד שיתיר ובעוקצין תנן עד שיתיר ולא תכן שלשלת וע"כ בריית' מייתי' ועיין חי' רשב"א למה קאמר תנן.

תוס' ד"ה דבר תורה ויש לחלק נראה החילוק התם מוכני כלי בפני עצמה ובזמן שכשוונות אינה חיבור אבל מספורת ע"כ שני' כלי אחד.

תוס' ד"ה כאלישע וי"ל עוד דהכוונה הרוצה לסמוך שיעשה לו נס כאלישע צריך שיהי' לו גוף נקי.

תוס' ד"ה שלא ישן היסח הדעת צ"ע מאי ענין זה לגוף נקי

באו"ד ופריך לימא קסבר ר' יוסי צ"ע בעל קרי שיהיה אסור בתפילין לא מצינו אבל שלא יראה קרי בתפיליו י"ל כ"ע מודו ונראה דא"כ ל"ל להש"ס שם לשנויי בילדים משנותיהם עמהם לימא מפני שרגילים לראות קרי א"ו לא אכפת לן בזה לענין תפילין.

רש"י כנפים מגינות עלי' מפני הצנה ולפי זה כנפים היינו נוצות כמו ושסע בכנפיו פי' רש"י עם כנפי' ר"ל הנוצות ולפי' שני ר"ל האגפי' וצ"ע דלענין נוצות לא נשתנה יונה משאר עופות ומאי בעי רש"י בזה והמעיין בפ' ראד"מ דף ק"ל מייתי הש"ס לכולי קרא כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ ואי כנפים גם כן פי' אגפים אם כן היינו אברותיה וק' קרא רישא לסיפא דברישא אמר בכסף ובסיפא אמר בירקרק חרוץ ולזה פי' רש"י דכנפים היינו הנוצות ובזה לא גרע יונה משאר עופות ואברותיה שמגינות עליה שלא יוכלו לה המה משולים בירקרק חרוץ והנמשל על המצות שנא' עליהם טוב פריו מחרוץ ומפז.

מט ע"א תוס' ד"ה טומנין בשלחין בסוה"ד כשיחדן לישיבה עיין רש"א ולי נ' דכשיחדן לישיבה ודאי אין לחלק בין אומן לבעה"ב.

שם ע"ב רש"י ד"ה ואמר בחול נ' כוונת רש"י דאי הוה אמר בשבת הו"ל תוקע עצמו לדבר הלכה ואין מקבלין ממנו.

שם רש"י ד"ה ליפלוג בדידה לכאורה ר"ל אמאי מחלק בין שבת לטומאה ליחלק בשבת גופא בין בעה"ב לאומן ונראה דרש"י לא ניחא לי' לפרש כן דהנה התנא אמר בין עבודין ובין אינן עבודין ובא לפרש לן למה אמר הכי והי"ת לחלק וע"ז מפ' משום דלענין טומאה מצינו חילוק ואי ס"ד דבאומן אין חילוק ע"כ מייתי לי' מטומאה א"ו ה"ק דבאומן נמי מצי מחלק

תוס' ד"ה כנגד כל מלאכות ולמסקנא צריך להבין במאי פליגי דלמאן ואולי י"ל דיליף ממשכן ס"ל מחמר חייב חטאת הואיל והי' במשכן ולמאן דיליף ממלאכה מחמר לאו מלאכה ודכ' לא תעשה מלאכה אתה ובהמתך דילפינן מני' מחמר מ"מ מלאכה קאי אאתה ולא אבהמנתך.

רש"י ד"ה זרעו וחצרו לצבוע תכלת צ"ע לתכלת סמנים מאי עבדתייהו תכלת מדם חלזון הוא ונראה לגרוס ארגמן ואילים מאדמים.

ההוא מרבנן בר יומי' פי' בערוך דהיינו רב אידי פ"ק דחגיגה וצ"ע התם תלמיד ר' יוחנן בא"י ומאי ענינו לרבא בבבל לאחר פטירת ר' יוחנן.

נ ע"א רש"י מכניס מלא ועירה אותו בביתו פי' כן משום דבעינן ייחד קרן זויות ולקמן גבי כתר וחול פי' ג"כ ועירה על גב קרקע דליהוי דומי' דהך קופא עפר

רש"י ד"ה לא דכ"ע בסוה"ד כרתקן הוה פ"ר וצ"ע לד' הערוך דהיכא דלא ניחא לי' לא הוה פ"ר והא הכא ודאי לא ניחא לי'.

שם ע"ב רש"י ד"ה עפר לבינתא בסוה"ד אפילו יש לו זקן דאנן כר"ש קיי"ל וצ"ע על הרי"ף והרמב"ם שלא התירו אלא ידי' ולא פניו משום זקן והא קיי"ל כר"ש דדשא"מ מותר ודהוה פ"ר אי אפשר ובנזיר שרי.

כי הא דתני' רוחץ אדם יל"ד אכתי מנ"ל וצ"ל כיון דרחיצת הפנים היא לכבוד קונו כל מה שמתאמץ ביותר לתקן פניו הוא משתדל יותר בכבוד קונו.

נא ע"א רש"י ד"ה מותר להטמין ולא גזרינן כ' הכוונה אחרי כי ההטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל היא לתכלית שיתקיים דבר הנטומן כאשר היה אם צונן צונן אם חם חם ממילא יבואו לומר כי גם חם מותר להטמין בדבר שאינו מוסיף הבל.

שם רש"י ד"ה ואייתי לי מיא דאחים קפילא כ' רש"י ובחול וכתב החי' ר"ן דאי בשבת הי' אסור משום שהוחם בשביל ישראל פי' דודאי מדשלח אצלו היה מכירו ובמכירו בכל גוונא אסור.

גמ' נוטל ומחזיר נראה דס"ד דלת"ק לעיל דס"ל לפי ד' תוס' דלהחליק אסור וס"ד דה"ה אם נטל לא יחזיר קמ"ל דמכל מקום נוטל ומחזיר.

תוס' ד"ה או שטמן אם כן במגולה מקצתן וכו' ונראה דברי רש"י דבמגולה מקצתן גלי דעתי' דלא שוי' בסיס שהניח מקום לאחוז ולנער.

תוס' אינו נוטל משמע מד' התוספת דפשיטא להו דהלכה כת"ק ובהג"א נסתפק בזה והיינו משום דסתם מתני' דאבל על פי חביות כר' שמעון בן גמליאל אתיא.

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים יא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה