ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט
בעזר בורא הכל יש מאין
ע"ז ע"א תוס' ד"ה דאמר רבא בסוה"ד ויש לפרש ר"ל דיש בני אדם דחזיתא חבובא להו מטעמא ואין להקשות ג"כ א"כ מאי מקשה אביי דרבא היא דחזית להך סברא ואביי לא אסקה אדעתי'.
תוס' ועוד מים לכוס של ברכה בלא מים ועיין רש"א ולדבריו אביי פליג אהא דאמרינן פרק ג' שאכלו מודים חכמים לר"א דאין מברכין עליו בהמ"ז עד שיתן לתוכם מים ואפי' רבא צ"ל דפליג לפמ"ש רש"א לקמן בדברי תוס' וזה קשה לאומרו אבל אין צריך לזה דכבר כתבו תוס' לעיל ד"ה כדי שימזגנו דמזיג ולא מזיג מקרי חי וזה ג"כ כוונתם כאן במלת חי מזיג ולא מזיג ולק"מ.
תוס' ד"ה מיהו קשה לר"י עיין רס"א ומקשה גיסי הבי בנימין יחי' אי ר"נ כת"ק ס"ל למה בעי כזית ביבש הרי בלח לא בעינן רביעית ונראה דעכ"פ ברובע רביעית לא סגי ביבש מאחר דלא ראוי למזיגה וע"כ בעינן כזית שיהא בו מיהו רביעית.
ועיין בחידושי הר"ן ובר"ן סו"פ גיד הנשה מה שלמד הרא"ה מד' ר"נ ויל"ד הא ר' יוסף מוקי לי' בשטה ואין הלכה כמותו וכן קשה על הרמב"ם שפסק כר"נ וצ"ל דמשמע להו דהא דרב יוסף כבר דחה לה אביי.
עו ע"ב תוס' ד"ה כדי גמיעה ולפי"ז צריך לפ' עיין רש"א והקשה גיסי הב' בנימין הרי צריך התם למנקט כגרוגרת משום מחבץ ומגבן ונראה דמאחר דכתב תוס' דע"כ שיעור דחולב היינו שיעורא דמוציא לשתביק תנא דהתם החולב מאחר דידענא שיעורא מהכא אלא ע"כ אצטריך למ"ש תוס'.
גמ' גמיאה או גמיעה י"ל דנ"מ דגמיעה שייך בדבר צלול כמו המחה את החלב במעו וא"כ בחמאה לא ידעינן שיעורא ואמנם גמיאה באל"ף אפילו חמאה בכלל ומשני תנא לישנא דקרא ודאי נקט דנדע שיעורא דכתיב הגמיאיני נא מעט מים ואפי' עב בכלל. וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה דגמיעה היינו מעט בפ"א.
גרעינין או גראינין דאי בא' כך שאם ואפילו יש בהם לחלוחית ואי בע' דוקא גרועי' ומשני דגרעינין לאו מלשון גרוע כ"א מיכגרע כלומר שמשליכים אותן וכמ"ש רש"י.
אוממות או עוממות דאי בא' קרי להו הכי רק לאפוקי לוחשות ואפילו יש להם מראה אש אבל בעי"ן דוקא חשוכים לגמרי בעינן ופשיט דאי בעי"ן הוה לישנא דקרא ואמאי נימא באל"ף.
מאמציק או מעמצין דאי מאמצין באל"ף ר"ל לסגור בחוזק אבל מעוצין בעי"ן רק לאפוקי פתוחות ופשיט דשורש התיבה עוצם ושם ודאי לא יסגור בחוזק ובעי"ן גרסינן
כדי לשוף במים פירש רש"י שתי עיניו ר"ל דחלב עבדי לרפואה ואפי' בעינו אחת משכחת לה אבל במים הוא רק לצחצח עיניו ומסתמא מאן דמצחצח תרווייהו עיניו מצחצח. ומ"ש הרמב"ם אצבע קטנה של הרגל דמ' לי' לחומרא מדסתם תנא.
מתניתין שם רש"י ברביעית ביצה ומחצה כ' דביאור דוקא בזה רש"י כמה הוא רביעית דלא נטעי מדלא בעינן ביין כ"א רובע רביעית ואעפי"כ קאמר ר"נ ביבש כזית ש"מ דרביעית ד' זתים לזה כתב רש"י דרביעית אינו כ"א ביצה ומחצה דהיינו ג' זתים ובד' ר"נ כבר רש"י לפנינו מ"ט בעי ר"נ זית שהוא יותר מרובע רביעית.
רש"י ד"ה כולן ברביעית משמע לי' לרש"י להוציא שמן דאינו עומד לאכילה היא כדאמרינן ריש כיצד מברכין דמזיק הוא כ"א ע"י אנגרין דליתא ברביעית.
רש"י ד"ה וכל השופכין מ' לי' לרש"י דאמתני' ג"כ קאי קושית הש"ס למאי חזו וע"ז השיגו התוס' דלישנא דגמרא משמע דקאי רק אברייתא.
עח ע"א רש"י ד"ה קשר של מוכסין שתי אותיות גדולות נראה כוונתו ליישב קושית תוס' ד"ה והמוציא קשר וי"ל דכדי לכתוב היינו אותיות גדולות ומ"מ אם אירע שכתב אותיות קטנות לקשר מוכסין ג"כ חייב ועיין בחידושי רמב"ן.
חבל נמי עיין בחידושי הר"ן דמנ"ל דתלאי לנפה פחות מאזני קופה ונראה דאזנים בעי תרי ותלאי בחד סגי.
שם ע"ב רש"י ד"ה מ"ב בפלוגתא דקשר מוכסין דייק רש"י דעיקר קושיא על ר"י אבל בשטר פרוע לתרווייהו קשה לן במ"פ.
רש"י ד"ה במודה בשטר שכתבו פי' כאן רש"י דהאי צריך לקיימו לאו אמלוה קאי כ"א אלוה וה"ט דהרי מיירי הכא דהמלוה א"א לו לקיימו.
תוס' ד"ה תיק עיין רש"א וסיים ויש ליישב נראה כוונתו דהרי יכול לשרפו וא"צ לאהדורי דוקא.
שם רש"י ד"ה כדי לכתוב רושמין וכו' כוונת רש"י למה סתם תנא שתי אותיות והלא גם יו"ד אות הוה לזה לזה כתב רש"י דבמשכן לא הוה אלא רשימה אפילו יו"ד רשימה מקרי ודל"ת דבמשכן שהיו רושמין הקרשים ודאי רשימה גדולה הוה כתב דכיון דרשימה כתב מקרי ה"ה לדידן אם רושמין רשימה קטנה על חולית הכלים אפילו כעין יו"ד סגי.
פ ע"א רש"י ב' אותיות בדיו יבש נראה כוונתו אף דלכתיבה צריך איזה משקה מ"מ בדיו משערינן.
גמ' וחזר והוציא וכתבה יל"ד בשלמא כתבה קמא צריך דאי לא כתבה לא מתייבשא אבל בתרא ל"ל ונראה דס"ד כיון דעכ"פ רישומו של אות ראשון כיון שנתייבש בנתים פטור.
גמ' כמו שנקלטה ר"ל ל"מ קלטה כלב בנתים אלא ודאי פטור אפי' הגביה הוא עצמו פטור כאלו קלטה כלב.
גמ' וחזר והוציא חצי גרוגרות יל"ד לר"ל דחצי שיעור מותר מה"ת אמאי חייב בשלמא באכילה ל"ק כיון דבעי כא"פ וכא"פ חדא אכילה מקרי אבל בזה למה חייב וצ"ל כיון דהוה בהעלם א' הו"ל כחדא וא"כ במזיד לכאורה הי' פטור.
רש"י אבל כרמלית כגון קרפף צע"ג הא קרפף מדאורייתא רה"י גמור הוה.
פא ע"א גמרא אם יש עלי' עד עיין ברי"ף דר"ל סמרטוט והנה הא דאייתי עלה הא דירדו גשמים יישב הרי"ף דקאי אצרור ואבן דעלמא אבל האי קושיא מאי מקשה עלה מצרור שקינח בו חבירו וצ"ע.
שם ירדו עלי' גשמים צ"ל מע"ש דאי בשבת וביה"ש מוכן הי' הא אין מוקצה לחצי שבת.
שם ע"ב תוס' ד"ה והניחו בסוה"ד דשמעתין לא סברה ועיין תוס' גיטין שם.
תוס' ד"ה והאר"י בסוה"ד ואמורא עיין רש"א ונראה כוונת תוס' דלבתר דמסקו במה נחלקו ר"י ושאר אמוראין סיימו בסוף אבל גם אליבא דר"י פליגי אמוראי אי אמר ר"י כלל הלכה כסתם משנה.