ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט
בעזר אוהבי עושי רצונו ישלים.
כל הכלים עיין בר"ן מ"ש כי רש"י מיישב גם כן קו' תוספת ורש"י ואמנם דייק גם כן מד' רש"י דלא גרס במתני' שנתפרקו בשבת וצ"ל דמ"מ א' להש"ס דהאי אעפ"י אשבת קאי דאל"כ דמותר לטלטל במחוברים מאי קמ"ל הרי גם בדלתות הבית מותר לטלטל במחוברים ואמנם למאי דמתרץ אביי א' מד' רש"י מ"מ קאי אמחוברים וצ"ל דלתות הכלים דרך להסירן וס"ד דלא נתיר לו לטלטלן שלא יסירן ויבא אח"כ להחזירן ואיכא למגזר שמא יתקע קמ"ל.
גמ' שתי תשובות יל"ד עדיפא יש להקשות לפי פי' רש"י דלתות כלים ודלתות לול התרנגולים דין א' להם ואמאי חלקן לב' בבות בשלמא לתוס' נ"מ לענין טלטול אבל לרש"י ק' וצ"ל לד' רש"י מי ששנה זו לא שנה זו כדאמרינן בעלמא במעוסה וחלוטה וה"נ ת"ק בי"ש הוא דס"ל יש בנין וסתירה בכלים ואסור אף בכלים ותנא דסיפא בי"ה הוא דלית להו בנין וסתירה בכלים ודוקא במחובר לקרקע אסור וצ"ע.
ועוד יש לדקדק לפי' רש"י אמאי נקט בכלים שניטלו אין מחזירין ולא נקט אין ניטלין ואנא ידענא דאין מחזירין ןלד' תוס' ג"ז א"ש.
שם קורנוס של אגוזים כ' דרב יודא דייק מל' לפצע וכן בכולהו בבי הך ל' ומפצע למה אלא ש"מ דמיוחד לכך בעי' אלא א"כ פשיטא מהי"ת יהא אסור הא אפילו לר' נחמי' שרי ולמ"ש דמל' לפצע מ' דבקורכס של אגוזים לדיוקא אתיא אם עשוי' לפצע שרי לא זולת
שם קורנס של נפחים ר"ל דבהאי פשוט דשרי אבל בזהבים ובשמים פליגי לקמן.
קכג ע"א תוספת ד"ה פוגלא הק' רש"א למה לא הקשו תוס' קו' זו על פגה לעיל כ' עפ"י מ"ש הר"ן בחי' דבפגה שטמנה בתבן טעמא דמאן דאסור משום דבטל לגבי תבן ממילא לא ק' שם קו' תוס'.
אסובי ינוקא ד' רש"י דע"י בגדים גם ר"נ מודה ויליף לה מן החתל לא החתלת אלא ר"נ דוקא בבגדים מתיר דהוה מתקן כלאחר יד אבל לא ביד ורב ששת לא מחלק אמנם דוקא ביום שנולד מתיר רב ששת כדאיירי קרא משא"כ לאחר זמן דאסור ממתני' דאין מעצבין ומ"ש רש"י לקמן גבי אין מעצבין דביום שנולד מותר ר"ל לרב ששת.
תוס' ד"ה אסובי בסוה"ד וצ"ע אי אאין מעצבין קאי מאי תי' רב ששת התם לאו אורחא וצ"ע.
קכג ע"ב גמ' כיתד של מחרישה הק' תלמיד א' אמאי נקט יתד ולא נקט מסר דתנן ברישא וכ' דרש"י פי' במתני' שני דברים שמקפיד עליו וגם אינו ראוי למלאכה אחרת והנה קפידא שייך במסר טובא ואיני ראוי למלאכה אחרת שייך ביתד של מחרישה והאי אוכלא דקצרי ג"כ קפידא לא שייך כ"כ אבל אינו ראוי למלאכה אחרת ודמי ליתד של מחרישה.
איתיבי' אביי נ' דהא דלא מוקי לה אביי מחמה לצל משום דק' לי' סיפא ואם לאו אין מטלטלין ל"ל הא מרישא שמעינן א"ו למימר דאפילו לצורך מקומו לא.
ובזה יש לתרץ למה לא שנו לי' רבה לעיל גם כן מחמה לצל ולמ"ש א"ש. והא דמק' לי' מעלי נ' דמ' לי' לאביי דבעלי לא קפדי אינשי לאפוקי מחמה לצל.
רש"י קודם התרת כלים לאחרון הק' תלמיד א' הרי כל הנהו מלאכתן להיתר כמ"ש רש"י לפנינו וא"כ קודם התרת כלים הראשון הו"ל למימר ואפשר ט"ס הוא.
קכד ע"א מתני' כל הכלים צ"ל בין לרבה בין לרבא דר"ל כל הכלים שמלאכתן להיתר.
גמ' מאי לצורך יל"ד אטו לא ידעי' מאי לצורך ומאי שלא לצורך ונ' דק' להש"ס דליתנא תנא בקיצור כל הכלים ניטלין אפילו שלא לצורך א"ו ש"מ דבלצורך ושלא לצורך איכא חילוקי דינים ומאי הן וע"ז מתרץ רבה דאלו תנן ניטלין אפילו שלא לצורך ס"ד אפי' מחמה לצל קמ"ל דלא היא דאפילו מלאכתו להיתר אסור מחמה לצל ולרבא דשרי צ"ל כמ"ש הרמב"ם דמ"מ צורך קצת בעי' ולהחולקים על הרמב"ם י"ל משום ר"נ נקט הכי דאי תנן ניטלין אפי' שלא לצורך ס"ד דר"נ עכ"פ לצורך בכה"ג מתיר השתא דתנן לצורך ושלא לצורך והי' די אם אמר ר' נחמן אין ניטלין שלא לצורך אלא ש"מ דבלצורך עצמו פליג ר"נ את"ק.
גמ' לרבה אליבא דר"נ הק' דגם לרבא הי' לו להק' מקודם התרת כלים וסיים ויש ליישב י"ל דלמא אז לא התירו לטלטל קערות אחר אכילה ומסוגין דעלמא מק' ועי"ל למה שכ' תוס' לעיל דבכלי קבול לא אסרו א"כ קערה לאו בכלל איסור הוה ואמנם השתא שהתירו נסתלק החילוק בין כלי קיבול או לא שפיר פריך.
שם גמ' ה"ט היכא דאיכא תורת כלי והא דלא משני לי' גם כן הכי אעיקר קושיותו ולא אצטריך גזירה יו"ט אטו שבת היינו כיון דסתם עצים להסקה קיימו שפיר מקרי ביו"ט תורת כלי עליו ובשבת הוא דאיכא לשנוי' הכי.
גמ' הא ב"ש הא ב"ה הא טעמא דב"ש משום דלית להו מתוך היינו דקאמר אימר דאסרו ב"ש הוצאה.
קכד ע"ב רש"י ד"ה והל' כרבא נרא' משום דרבא קאמר לכ"ע שרי ש"מ הסכימו בבי מדרשא דהלכ' כמותו.
רש"י ד"ה שמכבדין בהן השלחן ור"ל של מלת סחבי בגדים ועיין ברי"ף כי מלת חמש קאמר והיינו שמכבדין בהן כלי מלת.
שם רש"י דמודה ר"ש ר"ל מדפריך הש"ס בפשיטות בהא לימא ר"א ועיין בר"ן ורשב"א.
מתניתין כל הכלים הניטלין בשבת יל"ד למאי הלכתא אצטריך לפרש הניטלין בשבתת וכי ס"ד דשברי כלים שאינן ניטלין בשבת יהיו מותרים לטלטלן יותר מן הכלים עצמן ונרא' דתנא בא לרמז לן דמתני' בנשברו בשבת איירי ובהני פליג ר"י אבל בנשברו מע"ש גם ר"י מודה וה"ק כל הכלים הניטלין וע"י שנולים נשברו מותר לטלטלן ע"ד דפליגי ת"ק ור"י.
ואכתי יל"ד האי עמהן למאי תניא וברא"ש באמת ליתא לפנינו ונרא' דבהא אתא ת"ק לברר דבריו ואמר דאם הכלים שנשברו עדין עושין מעין מלאכתן הראשונה עומדין אלא שנחסר ממנו מועט ודאי עדין כלי הוא וכי תניא מתני' הכי תני' כשם שמותר לטלטל הכלי עצמו אף שנשבר מעט ממנו כך מותר לטלטל השבר כלי כיון שראוי למלאכה אחרת וע"ז השיב ר"י דלעולם אכלי עצמו שנשבר ממנו תנן ואשמעינן אף דעריבה שנשברה אינה ראוי' שוב ללוש בה כיון שראוי' לצוק מקפה לתוכה כלי היא ובזכוכית השבר כלי שאינו ראוי' לתת לתוכו מאומה לאו כלי היא אף שראוי' לכסוי והכלי עצמו שעדין ראוי' לתת בתוכו מאומה מותר בטלטול.
ומה דנקט תנא בעריבה לכסות חבי' נ' דבעריבה של חרס מיירי ואם לא נשאר ממנו כ"כ שראוי' לכסות בו פי חבית אדם זרקו לאשפה משא"כ בזכוכית דאפי' לכסות פי הפך אם ראוי' מצניעין אותו.
מר סבר מוכן הוא ומר סבר נולד פי' ת"ק סבר מעיקרו כלי והשתא כלי מה לי להך מלאכה או למלאכה אחרת ואין כאן נולד ור"י סבר מאחר דלא חזי' למלאכה הראשונה אף דחזי' למלאכה אחרת נולד אקרי.
תוס' ד"ה הא ר' נחמיה כ' דכוונתם דלא תקשה מהכא אפי' ר"ת בפרק ב"מ דל"ת ברגיל תליא מלתא ונימא מאן מסיק בכלים מי שאין לו עצים וצריך לאפות או לבשל וכה"ג גם בחול עושה כן לזה כ' תוס' דמ"מ רגיל אינו מקרי מאחר שאינו מצוי'.
תוס' ד"ה ורבא אמר דבריו צ"ע דהרי רש"י כ' זאת דמאחר דחזי לכסות בו קיי"ל כת"ק דעדין כלי הוא ואין זה נולד וצ"ע. ועוד יש לתמוה שלא הביא ראי' מדברי ר"נ ורבא דהלכה כת"ק דלר"י ודאי מוקצה או נולד הוה.
קכה ע"ב זמורה שהיא קשורה נרא' דלהכי תנא לסיפא באפי נפשה אף דרישא וסיפא בקשר תליא מלתא דל"מ אי סיפא דלא כרשב"ג ודאי אתי שפיר אפי' למסקנא קמ"ל אף דמדינא זמורה שרי ול"ד לאבנים מ"מ משום שמא יקטום.
רש"י ד"ה צאו ושפשפום שיהיו נאות נ' כוונת רש"י ליישב קו' תוס' הא גם לרב אסי שפשוף מיהא בעי לזה כ' רש"י דהאי שפשוף הוא רק שיהיו נאות ומה"ט בשבת אסור לשפשף אבל אין הטעם משום מעשה וז"נ כוונת רש"ל שהגיה ברש"י מעשה כ"ד דשפשוף מעשה כ"ד הוה ודלא כהרש"א.
גמ' מתני' דלא כרשב"ג ארישא גם כן הו"מ לדיוקא ומדלא מק' מרישא ש"מ דמאבנים לחביות אין להק' וכמ"ש תו' ומהכא הוה סייעתא.
גמ' חד תנא סומר של קורות וחד אומר גישוש של ספינה הנה בפרק כירה אליבא דר' ב' לשונות לחד לישנא רבי אית לי' מוקצה ולחד לישנא לית לי' ובהא נ' דפליגי הכא מ"ד סואר ס"ל רבי אית לי' מוקצה ומ"ד גישוש דוקא גישוש שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס אבל לא סואר וכן מ"ד נדבך אבנים ס"ל בסואר של קורות לית לי' לרבי מוקצה וע"כ נדבך של אבנים הוא דמודה בהו ר' שמעון.
שם מתני' זמורה כ' דלהכי לא תנא להו בחד בבא דל"מ אי סיפא דזמורה דלא כרשב"ג ורישא אפי' כרשב"ג אפי' למסקנא בסיפא עכ"פ מדינא שרי אלא דרבנן גזור שמא יקטום ואינה ענין לרישא דמדינא אסור.
מאי בין כך ר"ל דלא הוה לי' לחכמים אלא למימר פוקקין בו ומדאמרי בין כך ובין כך ע"כ לומר ל"מ תרתי לא בעי' אפילו חדא לא בעי' ודמק' ר' ירמי' ה"ק דלמא אפכא קאמרי חכמים בין כך ובין כך אף אם אין כאן תרתי כיון דאיכא חדא סגי.