אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים יא בעז"ה דרוש לז אדר פרשת תצוה ובו הספד על הגאונים מו"ה אהרון צבי וויינבערגער רב במארגע-רעטהען, שמואל יונגרייז רב בפעהער דיארמאטה עקיבא קארניצער ראש ב"ד בקראקא, ברוך עקפעלר רב בטשוס, שמואל גינס הרב באב- ראהאם, יוסף פריינד רב בקאלאטשא, אליעזר ליב רב באלטאנא, יצחק פאללאק תושב באני-האד, והרבני מו"ה יחיאל שלעזינגר תושב פ"ב,והרבני הקצין מו"ה ליב הירש קאנן בפ"ב והיקרים ה' חיים צבי אברוין, ושמואל פריעדלענדער תושבי שוראן.

ליקוטי חבר בן חיים יא· רבי חזקי' פייבל פלויט

בעז"ה דרוש לז אדר פרשת תצוה ובו הספד על הגאונים מו"ה אהרון צבי וויינבערגער רב במארגע-רעטהען, שמואל יונגרייז רב בפעהער דיארמאטה עקיבא קארניצער ראש ב"ד בקראקא, ברוך עקפעלר רב בטשוס, שמואל גינס הרב באב- ראהאם, יוסף פריינד רב בקאלאטשא, אליעזר ליב רב באלטאנא, יצחק פאללאק תושב באני-האד, והרבני מו"ה יחיאל שלעזינגר תושב פ"ב,והרבני הקצין מו"ה ליב הירש קאנן בפ"ב והיקרים ה' חיים צבי אברוין, ושמואל פריעדלענדער תושבי שוראן.

מילי דהספידא על מות היקר ה' הזה ר' שמואל פריעדלאנדער עש"ק פרשת לך לך י"ב מרחשון תרנ"ב לפ"ק

בתנחומא פרשת תצוה "שמן זית זך, כתית למאור" בנוהג שבעולם אדם שיש לו שמן רע הוא מדליקו בנר והיפה נותן בתבשיל ובמקדש לא הי' כן אלא זך כתית למאור ולא כתית למנחות. קורא אני על הצדיקים הנזכרים למעלה שקיימו בעצמם "הוה עז כנמר" הנמר הזה הוא בריה שפלה אעפי"כ לא יירא אפילו בבני ענק, כן הצדיקים האלה אעפ"י שהיו עניים ביותר בכל זאת לא נשאו פני איש והוכיחו כקטן כגדול וקיימו הוה קל כנשר, על דבר שלא חסו על טורח גופם ונפשם להביט בעין פקיחה על אחיהם בני ישראל. וקיימו בעצמם, רץ כצבי אשר אף בזקנתם, אם נקראו להורות דעתם בענינים הנוגעים לכלל ישראל לא ראו על עול ימיהם, רק עפו ורצו לעשות טוב וישע לבת עמם. וקיימו בעצמם גבור כארי, ללחום מלחמת ה' נגד עריצי ואויבי תוה"ק הכל מאמצי כחם, ואמנם אהה! אחרי שמיתת צדיקים לא יעשה רושם נתקיים בנו "הצדיק אבד ואין איש שם על לב" "גלל כן" ואנשי חסד נאספו באין מבין, כי מפני הרעה נאסף הצדיק "וסיים התנא שם באבות" יה"ר שיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו ותן חלקינו בתורתיך, י"ל ע"ד שפירש הגאון בעל מחצית השקל הפסוק "שאלו שלם ירושלים ישליו אוהביך" דאיתא במדרש אמר א"א לפני הקב"ה, אם בני יחטאו מה תהא עליהם ? א"ל הקב"ה יביאו קרבן ויתכפר להם אמר אברהם, בזמן שאין ביהמ"ק קיים מה תהא עליהם אמר הקב"ה הריני נוטל צדיק אחד מהם ונתכפר, וא"כ בזמן המקדש וירושלים עיר קדשינו כתיקונה ובנויה ישליו הצדיקים שלא יסתלקו לכפר על עון הדור וזה "שאלו שלם ירושלים" בקשו עלי, אשר לא תחרב כי אז "ישליו אוהביך" אלה הצדיקים הנקראים אוהבי המקום בשלוה והשקט יחיון בלי דאג דאגה כי ינטלון בעון הדור. וזה שאמר התנא יה"ר שיבנה ביה"מ במהרה בימינו' ועי"ז הת"ח ינובין בשיבה ויהגו בתוה"ק כי זה דרכם ועי"ז אותן חלקינו בתורתיך.

ארז"ל במסכת ע"א, הני י"ב שעות מה עסק הקב"ה ? ג' ראשונות עוסק בתורה שניות יושב ודן, שלישית יושב וזן מקרני ראמים עד ביצי כנים, וקשה דלא הזכיר מין האדם כלל, וכי את האדם אינו זן ? לזאת נראה דהכונה בקרני ראמים על הרשעים בכחם ותחבולותם יבטחו ואת פועל ה' לא וביטו והכוונה בביצי כנים על הצדיקים, אשר אפילו כתולעת לא יחשבו נפשם וביצי כנים הוא בריה אשר עדיין לא יצאה להויה. והנה אחר שישב השי"ת ודן את העולם והתבונן בצדקת הצדיקים וברשעת הרשעים הוא זן אח"ז בין הצדיקים בין הרשעים כתיב "נותן לחם לכל בשר" אבל המזונות לרשעים ביאר שלמה המלך ע"ה בספר קהלת ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני אלהים "יכין רשע וצדיק ילבש" ואחר כי הטרף לא להם נתקיים בהם "ובטן רשעים תחסר" כמאמר ישעיה "כים נגרש השקט לא יוכל" לא כן הצדיקים "צדיק אוכל לשובע נפשו" ואמר הכתוב "ברכת ה' הוא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה" וז"נ פירוש המשנה באבות "איזהו עשיר השמח בחלקו" אמר כי אם יש לו לאדם עושר ולא ישמח בו, זה הוא המופת אשר העושר לא לו אבל אם ישמח בו הוא חלקו והביא ע"ז "יגיע כפיך כי תאכל" אם מה שאתה אוכל הוא גמול על יגיע כפיך ומעשיך אזי יתקיים בך "אשריך בעוה"ז' כי תשמח בחלקך "וטוב לך לעוהב" וז"נ פי' הכתוב "ותח את ידיך" לשון רבים ומשביע לכל חי רצון לשון יחיד, הכוונה ימינו של הקב"ה פתוחה לצדיקים ושמאלו פתוחה לרשעים, וזה פותח את ידיך, שתי ידיך לצדיקים ולרשעים, אבל לצדיקים הנקראים חי ככתיב "ובניהו בן איש חי" להמה תפתח את ידך באופן כי תשביעם ברצון וישמחו בעשרם ומשביע לכל חי' הצדיקים כדאמרן רצון. והנה עד"ז הוא ענין השפע למזונות בעוה"ז ואמנם שפע החכמה מדה אחרת יש בה. אמר הכתיב כי ה' יתן חכמה ומפיו דעת ותבונה, ובשוחר טוב עפ"ז "כי ה' יתן חכמה" לאו"ה ומפיו דעת ותבונה לישראל, ל למלך שהיה מיסב עם קרואיו על השלחן, בא בנו מבית הספר, אמר, אבא לכל אתה נותן מנה ולי אי אתה נותן ? א"ל, בני, לכל מתוך הקערה, ולך מפי מחלקי, וזה "מפיו" דעת ותבונה. הענין החכמה שנותן השי"ת לאו"ה לא די שלא יכירי ע"י חכמתם הבורא יתברך, כ"א אדרבא, כ"ז שמוסיף העולם יישוב מוסיף השכל חרבן, כאשר אנו רואים בזמנינו, אשר ע"י ההמצאות החדשות והגדולות רק לחכמים יחשבו נפשם, אבל רובם יאמינו המקרה מאטריאליסטען, והסבה לזה מאמר רז"ל "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת" וכל המבקש להשיג חכמת האמת צריך להתחנן פני החונן לאדם דעת, לחונניהו דעה, ולזה ארז"ל "על מה אבדה הארץ" על שלא ברכו בתורה תחלה, שלא התפללו קודם לימודם, והערב כא וגו' וזה אמרם, לאו"ה יתן ה' חכמה אף שכופרים שהחכמה מאתו יתברך אבל לנו אינו נותן חכמת האמת עד שנתחנן לפניו כדרך שהתחנן בן המלך לאביו, אבל אח"כ "מפיו דעת ותבונה" ולזה אמרו בירושלמי דברכות, אהבה רבה עומדת במקום ברכת התורה, שהרי אנו מתפללין בה "והאר עינינו בתורתיך ודבק לבינו במצותיך" תורה ויראה מיושבים, ובזה מיושב קושיא אחת ששאלנו מקדם תורני אחד, חז"ל אמרו "לבן של ראשונים כפתחו של אולם ואנן כאצבע בקירה" ושאל הנ"ל, מה נשתנה חכמת התורה, שהלב נסוג אחור מחכמת העולם אשר תתרבה מידי יום ביומו וממציאים חדשות אשר לא שערום אבותינו ? אבל הענין כמ"ש אכי ה' יתן חכמה לאו"ה לפי מה שיצטרך בכל דור ודור ליישוב העולם, אבל חכמת התורה שתלויה ביראת חטא קודמת לחכמה ע"י שהיראה מתמעטת גם החכמה מתמעטת, ומעתה מובנים דברי המאמר בתנחומא שהצגנו בראש, המנחות שתכליתם לשפע הפרנסה א"צ השכל להוציאה זך וכתית כי ה' יתן חכמה אבל המנורה שתכליתה להשפיע שפע' שפע התורה לזה צריך שמן זית השכל זך וכתית למאור.

ברבות אסתר ע"פ "בהראותו את עושר" א"ר חנינא יהודים היו שם באותה שעה אמר להון אחשורוש יכול אלקיכם דעביד לכון יותר מכן אמרו לי' עין לא ראתה אלקים זלתך יעשה למחכה לו אם כסעודה זו הוא עושה לנו, אנו אומרים כבר אכלנוה על שלחנו של אחשורוש. אמר הכתוב "ויראו את אלקי ישראל ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו" הנה אונקלס ברח לו ממשמעות מקרא זה ותרגם אותו על הקרבנות שהקריבו, אבל רש"י פי' כמשמעו ופירש דהיינו דכתיב ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו, שהיו ראוין לשליחות יד. וע"ז יקשה לאיזו תועלת נכתב ענין זה בתורה ? אמנם העיקר דמצינו בנביאים כשנגלה עליהם השכינה אחזים חיל ורעדה מלבד מרע"ה שהעידה התורה עליו "ודבר ה' עם משה כאשר ידבר איש אל רעהו" ואמנם הזקנים האלו זכו לראות השכינה ובכל זאת לא רפתה רוחם בקרבם והיו במדרגה גדולה עד אשר בעת "ויחזו אלקים" היו בכחם "ויאכלו וישתו" וזה שספרה לנו תוה"ק עד היכן הגיעו זקנים הללו וכן פירש רש"י בפרשת בחקותי "והתהלכתי בתוככם" אטייל עמכם בגן עדן וסיים רש"י, יכול לא תהא אימתי עליכם ת"ל אני ה' אלקיכם. וכן הי' ראוי לזקנים הללו אם גם כי עצרו כח גופני אבל מאימת השי"ת לא הי' ראוי להם לאכול וז"ש רש"י שהביטו מרוח גסה, כנושך פתו לפני המלך, והור' לנו רש"י בזה דאפילו לפני מלך בשר ודם אין ראוי לנשוך פתו לפניו. והנה אחשורש זה שיגע וטרח לעשות סעודה כרצון איש ואיש העמיד להמן שידבר על לב אנשי הסעודה שלא להתבושש מלפני המלך וכן עשו בעוה"ר, כי י"ח אלף יהודים אכלו על שלחן סעודה זאת ועל זה נגזרה הגזירה עליהם. והנה זה הי' שאלת אחשורש, אם גם השי"ת יעשה לכם סעודה, אבל לא יהיה בכם כח ליהנות ממנה מחמת רוב מורא בגילוי שכינה משא"כ אנכי מחלתי על כבודי וזרזתי אתכם לאכול, וע"ז השיבו לו "עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו" ר"ל גילוי שכינה ע"ד שיהיו לע"ל עדיין לא הי' אבל לא יהיה ע"ד שיהיה רוב מורא ופחד שלא יוכלו ליהנות מן הסעודה, ולולי יהיה הגילוי שכינה עד"ז עין לא ראתה וגו' לא יהיה מן התימא שנוכל ליהנות מן הסעודה, שהרי גם על שלחנך מחלת על כבודך ולא היינו בושים ליהנות ונאמר כבר אכלנוה בימי אחשורש.

סיומא "על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור" ויל"ד פור זה מאי אהני לן ולמעלה הפיל פור הוא הגורל לפני המן" למנה לי' למכתב ולתרגמו בלה"ק הוא הגורל ? לכתוב מיד הפיל גורל. הנה ארז"ל כשנפל פור באדר שמח אמר, כפל פור בירח שמת בו משה רבן, ומה שמחה הי' לו בזה ? ומסיים המאמר, ולא ידע אותו רשע, כי בז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה וכתב רש"י כדאי יום הלידה לכפר על יום המיתה אמנם יל"פ בענין אחר, דהנה מרע"ה בעצמו צווח, ואמר שגם בי התאנף ה' בגללכם ויתעבר ה' בי למענכם וא"כ חטאי ישראל גרמו מיתת משה, וא"כ מידי שנה בשנה בהגיע אדר הירח שמת בו מרע"ה ע"כ יתעורר דין על ישראל, אבל באמת אינו כן, כי אם השי"ת הבטיח למשה "את מספר ימיך אמלא' שהשי"ת ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום, וכן אמר מרע"ה "היום מלאו ימי ושנותי" ולא החטא גרם מיתתו, כ"א שלא הכניסו השם לא"י וז"ש רז"ל, ולא ידע אותו רשע כי ע"י שבז' אדר נולד משה ולכך בז' אדר מת משה, ומדמילא השי"ת שנותיו מיום ליום וגילה כי לא חטא גרם מיתתו מכל וכל. והנה לדעתי פור דבר אחר וגורל דבר אחר, כי בגורל כתיב "הוא הגורל לפני המן" בתחלה הפילו גורל אם המן יצליח נגד היהודים ועלה לו, ופי' במדרש לא שהגורל הי' משקר, כ"א הגורל אומר המן גורלך עולה להצלב, כי זה תכלית כל הרשעים בעולם, וכמו שאמר שהמע"ה "כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה כי אז נודע ה' משפט עשה, ואמנם אחר שעלה הגורל לטובתו, הפיל פור באיזה יום ובאיזה חודש, וז"ש "מיום ליום ומחודש לחודש" ועלה לו י"ג באדר, י"ל שעלה לו י"ג, כי באותו יום כלו שבעה ימי האבילות של מרע"ה ושמח אותו רשע באותו חדש אם גם לא עלה לו ז' אדר דוקא, ובאמת אדרבא ממיתת מרע"ה ביום לידתו ז' אדר מוכח כי השלים ה' שנותיו וחייו מיום ליום וכי לא חטאו גרם הסתלקו מאתנו וזה שאנו אומרים בפיוט אשר הניא כי פור המן נהפך לפורנו כי מה שחשב המן שהיא לרעתינו היה לטובתינו ולזכר על זאת, על כן קראו לימים האלה פורים ע"ש הפור שהפיל מיום ליום ומחודש לחודש, כי בהשגחה מאתו יתברך נפל הפור באדר מרע"ה השלים שנותיו מחדש לחדש ומיום ליום וכן יעשה נא השי"ת נסים ונפלאות לשלוח במהרה משיח צדקינו אמן כי"ר.

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים יא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה