ליקוטי חבר בן חיים י· רבי חזקי' פייבל פלויט
מילי דהספידא ודרושים דרוש לז' אדר פ' תצוה
ובו הספד על הרב הגאון מו"ה משה נתן יונגרייז אב"ד בקהל טיסא פירעד ועל הגאון מו"ה דוד שיק אב"ד בטאקייא ועל המאו"הג מו"ה עמרם ישי בטערעלטש ועל הרב המופלג בנן של קדושים מו"ה מאיר א"ש למט"ד, בתנחומא ע"פ. ואתה תצוה זך כתית "למאורי" ולא "זך כתית" למנחות ועוד שם. אמרו ישראל רבש"ע באורך נראה אור ואתה תצוה שנדליק לפניך נרות א"ר יצחק לבית מלא פנסא [לאטערנען] אמר הבע"הב לעבדו:
הדלק לנו בתוך החצר נרות. א"ל. כל הבית מלא אורה ואתה אומר שאדליק בו נרות א"ל הדלק בשביל העבדים שיהיו מאירין להם וכך הוא אומר אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. אמר הקב"ה לא שאני צריך לאור בו"ד הזהרתי אתכם על הנרות אלא שתדעו חבתכם לפני תדע שהרי ולא יכול משה לבא אל אוהל מועד וכבוד הי מלא את המשכן והוא אומר שידליקו לפניו נרות אלא בשביל חבתכם אמרתי לכם. ונ' לבאר כ' המפ' על המשנה משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע. דמשה לבדו קיבל התורה עם כל הנכלל בה. אשר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים ואמרו ר"א ור' יהושע ור"ע במדרש חזית אלו כל בני אדם לבלרין ושמים וארץ יריעות וכל הימים דיו וכל הקנים קולמסי' לא יוכלו לכתוב תורה שלמדנו והתורה השלימה שקבלה מרע"ה מסרה כך בשלימותה רק ליהושע ויהושע לזקנים עד אנשי כנ"הג ואמנם אחר שגלוי וידוע לפניו ית' שאין כל ברי' יכולה להגיע למדרגה זאת מסר לנו י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם וצוה עלינו להגות בתורתו יומם ולילה ולפי גודל מחקרינו והגיונינו בה נרד לעומקה ואמר דוד המע"ה:
אמרות ה' אמרות טהורות" בעת שאמר הש"ית אימרותיו למשה היה הכל מבורר ומלובן ואמר לפנינו היום התורה "ככסף" המלא עפר וסיגים ובעליל לארץ הוא מזקק שבעתים כך הוא לפנינו שאם תבקשנה ככסף שלא תחוש ליגיעה להשיגה וכמטמונים תחפשנה שיהי' בעיניך אם יגלו לך כשבילין דאורייתא כאלו השגת מטמונים אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא". והנה הבי"המק היה משפיע ע"י המנורה שפע חכמה להוגי תורה ושפע פרנסה ע"י קרבנות כמו שאנו אומרים במוסף ליום הכפורים:
"באין ארוחת אב תמיד. בכן בטן בנים תחסר" ואמנם הורה אותנו כי אם גם בפרנסה כתיב:
וברכך בכל אשר תעשה ואמר הכתוב מחרף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין" היינו משום דעולם כמנהגו נוהג ומאז באנו אל ארץ נושבת פסק המן מלירד אבל שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנה וכ' הרמב"ן:
ההשתדלות והחרצות הבל והגזירה אמת ובכל ר"ה ויו"הכ יגזור הבורא ית' מי יעני ומי יעשר ולא כן בהגיון התורה כך היא דרכה של תורה חיי צער תחי' ובתורה אתה עמל:
אבל היגיעה לבדה לא תועיל צריך המבקש תורה להתחנן אל נותן התורה ית' שמו שיחונניהו דעה. בינה והשכל למען ישיג האמת לאמתו ויזכה לירד לעומקה של הלכה ולפי מחשבתו הזכה פני בוחן לבבות תועיל לו יגיעתו בתורה וזה ענין "זך" שתהא המחשבה פנויה ממחשבות זרות אבל לא יגעת ומצאת אל תאמין אם גם מחשבתיך זכה צריך אתה להיות כתית למאור אבל לענין הפרנסה באמת צריכה רבה ג"כ מה יעשה אדם ויתעשר ישא ויתן באמונה ומ"מ יתפלל למי שהעושר שלו אבל כתית אינו צריך ובפרט בעת שהיה השפע יוצא מעם בית מקדשינו ע"י הקרבנות וז"ש זך וכתות למאור אבל למנחות למקור שפע הפרנסה צריך שתהי' זך כי עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנוי" אבל לא כתית כ"א הלילה למשמר ומשמר התורה איש לפי ערכו והיום למלאכתו וז"נ כוונת הכ' בפ' בהעלתך:
וזה מעשה המנורה מקשה היא עד ירכה עד פרחה מקשה. אמר. התורה צריכה ב' פעמים מקשה האחד להגדילה ולפארה שלא תהא תורה שלימה שלנו' כשיחה בטילה ולזה רמזו הכפתורי' ופרחי' במנורה וכן אמרו במדרש שהיה ר' טרפון רגיל לומר לתלמידיו שהוטבו חידושי תורתם לפניו "כפתור ופרח" כלומר על כזה רמזה תורה בכפתורי' ופרחים וז"ש עד יריכה שיהא קונה קנין בה עד פרחה החכמות הצפינות בה הכל מקשה על הכל נאמר:
לא יגעת ומצאת אל תאמין. ובמ"ש נבין מ' רז"ל בתנחומה כי תשא על פסוק "ויתן אל משה" אמר ר' אבהו כל ארבעים יום שעשה משה מלמעלן היה לומד תורה ושוכח לסוף א"ל רבש"ע הרי באו ארבעים יום ואיני יודע דבר מה עשה הקב"ה משהשלים ארבעים יום נתן לו התורה במתנה "ויתן אל משה ככלותו" וכי כל התורה למד משה והא כתיב. ארוכה מארץ מדה אלא כללים כללים למדה וזה ככלותו. הענין ארז"ל העושה תורתו חבילות חבילות אינה מתקיימת בידו שנ' הון מהבל ימעט ואמנם אדם לומד היום הל' או פרק אחד וכן למחר וע"ז נאמר וקובץ על יד ירבה וזה היה הענין לפי דרך הטבע במשה אבל כלפי הקב"ה אין זה מן הצורך אחרי שהיה מן הצורך שמשה יקבל תורה בכללה וימסרנה בזמנו ליהושע נתן לו הש"ית התורה במתנה שלא יחזיק טובה לעצמו לאמר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל וכן הבטיחנו יוצרינו ע"י ירמי' הנביא ע"ה לעתיד לבא "ואת תורתי אתן בקרבם ועל לוח לבם אכתבנה" ואמרו רז"ל. כי תורה חדשה מאתי תצא חידוש תורה מאתי תצא שיגלה לנו אז עמקי תורה מראש ועד סוף אבל לולא שהש"ית יכתבנה על לוח לבינו יתקיים בנו "הון מהבל ימעטי" והנה זה היה ביכולת הבורא לעשות מיד בעת מתן תורתו לנו אמנם כן רק הדור ההוא שקבלו מאת הש"ית היו ראוים לקבל התורה אבל לא היה לאל ידם להורישה לבניהם ובני בניהם ולזה תיקן לנו כללים בתו"הק הן הנה הי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם וכיו"ב למען ניגע נפשינו ולפי יגיעתינו בתורתו ישפיע הוא יתברך לנו השגתינו בתורה ועד"ז נוכל להנחיל תו"הק לא לבד לבנינו אחרינו כ"א גם לגירי צדק כשמעי' ואבטליון שהיו גרים ור"ע שהיה בן גרים ועורר אותנו על זאת הן במעשה המנורה הן בשמנה ע"ז מקשה תיעשה המנורה וע"י זך כתית ואמנם ישראל אמרו לפניו יתברך באורך נראה אור למה הטלת עלינו הטורח הזה הלא מאתך תצא לנו אור התורה ע"ד שקבלה משה והשיב להם הנותן התורה ית' אבל עד"ז לא תוכלו להאיר לפני ללמוד לאחרי' והוריתי לכם דרך שתאירו לפני כשם שהארתי לכם. וז"ש ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד לדורי דורות: סיומא. כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ויל"ד פשיטא אחרי שהיה משנה למלך שהיה גדול ליהודים "ורצוי לרב אחיו" דרשו רז"ל ולא לכל אחיו דורש טוב לעמו ודובר שלם לכל זרעו. ונ' לבאר בע"ה. אמרו רז"ל במס' מגילה רבא פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא ברבות צדיקים ישמח העם' זה מרדכי ואסתר דכתיב והעיר שושן צהלה ושמחה "ובמשול רשע יאנח עם" זה המן דכתיב והעיר שושן נבוכה. אמר דוהמע"ה בתפילתו על שלמה "בנו יפרח בימיו צדיק ורב שלם עד בלי ירח" ר"ל דעל או רוב המריבות שנתהוו בעולם היה מחמת התגברות או שקר אחד על חבירו או התגברות השקר על האמת והענין כי השקר מחמת שיבין חולשתו כי יסודותיו קורי עכביש המה. ישתדל בכל עוז לנצח כל האנשים אשר לא יפנו לכזביו ומפאת זה נתהוו מלחמות גדולות בין האומות וכן מפאת זה באו נלחמו עם עם בני ישראל להכריחם לעזוב האמת ולתפוש בשקר כמו שהיה בימי נבוכדנצר בכבשן האש ובימי מלכות יון כתבו על קרן השור אין לכם חלק באלקי ישראל וכיוצא בזה פעמים אין מספר אבל מעולם לא עלה ע"ד דוד ושלמה בנו להכריח האומות אשר תחתם לקבל דת ישראל אדרבא אחז"ל אין מקבלין גרים בימי דוד ושלמה ואמרה תורה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה ואמרה גר ותושב וחי עמך ועל כגון זה אמרו המחקרים האמת עד לעצמו האמת יאמין אמתותיו בכל לב ונפש אבל לא יבוא להכריח אחר לקבל מאתו ואין אומרים לעור מה יפה הלבנה אחרי שאין לו עינים לראות" לא כן השקר מחמת חולשתו מה שלא יוכל להשיג במופת ישתדל להשיג בחזקה ועל כגון זה אמר הכתוב "האמת והשלום אהבו" כי האמת לא יעורר ריב על לא לו נמצא דכל יותר שיתרבו הצדיקים בעולם ביותר יתרבה השלום וזש"הכ יפרח בימיו צדיק ורב שלום כי הא בהא תליא אבל מה ענין "עד בלי ירח' אמרו חז"ל ר"ש בן פזי רמי כתיב את שני המאורות הגדולים וכתיב. את המאור הקטן אמרה ירח לפני הקב"ה:
רבש"ע אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד א"ל הקב"ה לכי ומעטי עצמך אמרה ירח בשביל שאמרתי דבר הגון אמעט עצמי עד אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה שמעטתי את הירח וה"ד בשעיר ר"ח לה' חטאת ונבאר בעה"ית אמרו רז"ל בפ' חלק אמר ר"ג למחר נעסוק במנשה חברינו אתחזי לי' בחלמא א"ל חבירך קרית לי מהיכא בעי למשרי המוציא א"ל לא ידענא א"ל מהיכא דבעי למשרי המוציא לא גמירת וחבריך קרית לן א"ל אגמרי' לי' ולמחר דרשינא לי' משמיך בפרקא א"ל מהיכא דקרים או דקדים בישולא ופי' הגאון מהר"ל מפראג. כי אחת מהסיבות המינות היה אחרי כי המופת יוכיח. כי הבורא עולם אחד יחיד אמתי איך יצאו ממנו כל ההשתלשלות הרב אשר בעולם וכבר כתב הרמב"ן בר"פ בראשית אשר ע"ז אמר הכ' והארץ היתה תוהו חומר בלא צורה ואחרי כן לבשה צירה וזה ובהו כמו "בו הוא" ומבהו זאת נתהוו ארבע יסודות וזה היה כוונת מנשה אתה ר"ג באת לידון על נשמתי אם יש לה חלק לעו"הב אמור לי מהיכן שרית המוציא כלומר איזה נקודה היא בככר שהתחילה בה האפייה ומשם תתפשט אח"כ האפיו' אח"כ בכל הככר כלומר השמת לבך להבין בריאות עולם על איזה דרך היה שלא יתקשה קו' ההשתלשיות ואחרי שלא ידע ר"ג א"ל מנשה מהיכא דקרים בישולא וע"ז א"ל א"כ לא היה לך לקרותי חבירך כי אילו הייתי בדורי היית מנקט בשיפולא גלימא דע"א והנה קו' זאת העצומה אשר הקשה הלבנה. אחרי כי היה בידך לבראות רק אור אחד ומשם ישתלשול על חבירו כאשר הוא לע"ע ואתה נתת כתר אחד לשני מלכים אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד כי זה יביא לסיבת מינות ואחרי כי הלבנה נתיראה כי יבא תקלה על ידה אמר הקב"ה המעיטי עצמך ועתה כי הלבנה נתרעמה כי יאמרו שדברה שלא כהוגן נתן הש"ית אות שכיוונה לאמת ואמר הביאו עלי כפרה שמעטתי את הירח ר"ל שלא בראתיה מתחלה בערך שהוא עתה נמצא דאפי' בצדיקים מצינו קטגוריא ע"ד שקטרגה הלבנה והיינו מחלוקת לשם לשם שמים אמר דהע"ה כי בימי שלמה האמת יהיה כל כך ברור עד שאפי' מחלוקת לשם שמים לא יתהוה והיינו ורב שלם עד בלי ירח והנה המן זה הפיל גורל בי"ג ניסן ואמר הכתוב הוא הגורל אשר לפני המן ומאי ענין זה וע"י שנפל הגורל בי"ג באדר לא נתרשל מלשלוח האגרות שמדי עד סמוך לאותו זמן מזה נ' כי דעתו לא היה באמת להשמיד להרג ולאבד כי המלך לא נתן לו רשות כ"א לאבד וזה ע"ד שאמרה אסתר ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי לזה נתת לו רשות אבל כוונתו כי ע"י המהומה שיהיו כתובים להשמיד ולהרג יעזבו אמונתם וידבקו באמונתו וז"ש הכתוב כי המן בן המדתא חשב על היהודים לאבדם שלא יזכר שם ישראל עוד שם יהודי והפיל פור הוא הגורל להמם כלומר שכ' באגרותיו להשמיד להרג ועי"ז ולאבדם ואמנם יק' למה כ' האגרות שהיו זמנם באדר נכתבי' בי"ג ניסן הקודם ע"ז הפיל הפור לומר כי יום זה י"ג באדר נפל לו בגורל ומיום שהפיל הגורל מיד כתב הגזירה ורצה בפור זה רק לפרסם מדוע פרסם הגזירה זמן רב קודם וע"ז אמר הוא הגורל לפני המן" כלומר להתנצל עצמו בו וזה ובבאה ענין הכתוב כי באמת לא חשב כ"א לאבדם כמ"ש למלך אבל מ"ש להשמיד ולהרג היו רק להמם ולאבדם שיצאו מן הדת אבל בבאה אסתר לפני המלך וראה כתוב בספר להשמיד ולהרג מה שלא אמר כלל למלך. אמר המלך:
עם הספר ישוב מחשבתו הרעה על ראשו ומאחר שעל הפור לבצע מחשבתו קראו לימים האלה פורים. והנה א"כ עיקר מחשבת המן היה כמחשבת עמלק לעקור האמת מן העולם והאומות יען הכירו מחשבתו כל מי שלא היה מאנשי אמונתו נתירא כי גם עליו יעבר כוס אבל מרדכי כאשר הרימו המלך לא היה כל השתדלותו כ"א שיחזיקו היהודים באמונתם ויהיה להם "אורה" זו "תורה" "ששון" זה "מילה" "שמחה" זה "יו"ט" ויקר אלו "תפילין" ולא עלה על דעתו להביא בחזקה האומות אל אמונתו רק מעצמם היו מתיהדים כי נפל פחד מרדכי עליהם כי חשבו כי גם מרדכי יבא עליהם בחזקה לעזוב אמונתם וז"ש רבא ברבות צדיקים כאשר הצדיקים יתרבו ישמח העם "בהא הידיעה" ר"ל עם בני ישראל כדכתיב והעיר שושן צהלה ושמחה אבל ליהודים היתה אורה ושמחה ששון ויקר אבל במשול רשע יאנח עם כל עם יפחדו וירעדו ואמנם קטני השכל חרה להם על מרדכי אחרי כי ראה כי מפחדו מתיהדים יגדיל פחדו שיתרבו גרים בישראל אבל לא כן היה עם מרדכי כי אף שהיה משנה למלך אחשורש לא היה גדול מטיל אימה רק על היהודים שיגדילו תורה ויאדירוה ומה"ט לא היה כ"א רצוי לרב אחי' המביני הנהגתו ולא לכל אחיו שלא היה מבינים אבל טעם מרדכי היה "דורש טוב לעמו" שיראו האומות מה בין גדולת ישראל לגדולת הרשעים ועי"ז ודובר שלם לכל זרעו