אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים י בענין בעילה בתחילה בשבת

ליקוטי חבר בן חיים י· רבי חזקי' פייבל פלויט

בענין בעילה בתחילה בשבת

בענין אונס בגיטין

רש"י ותוס' ד"ה מהו לבעול כוונת דבריהם דהתרצן לא פשיט מהנך ברייתות כיון דאיכא למימר דר"ש היא או כר"י דחבורה ואמנם מהך דבן עוף ק' להו והנה פשיטא להו דקאי אנשאת ברביעי וצ"ל דעושה סעודה כדי לפייסה אא"כ גם במו"ש לא יבעול בתחלה בכ"ג וא"כ פליגא הך ברייתא אמתניתן דברכות דאם במו"ש ג"כ אינו רשאי לבעול האי טרדא שייך עד מו"ש וא"כ שפיר לא אפשיט מהך ברייתא כיון דמתני' פליגא בהדי' עלה וצ"ע:

מפקיד פקיד י"לע כיון דאמרה תורה בהדיא לבעול על דם בתולי' כדכ' ופרשי השמלה ואי מפקיד פקיד או דנימא דם נדה הוא והתירה התירתו או דקמי שמיא גליא דלא הוה דם הבא מן המקור, למה לא נימא טפי דחבורי מחביר ונראה דמשו"ה כ' רש"י דהחבורה היינו שהדופן מתפרק דהיינו מהבתולים גופיי' דקרום קליש הוא וודאי אין דם יוצא דאלו מבתולים יוצא לא הוה מס' לש"ס למימר מפקיד פקיד וכמ"ש ואמנם אחרי שהיא רק מחמת שהדופן מסתלק יש לצדד אם אין דם כנוס ג"כ דבלא"ה הדבר תמוה שיהי' רוב בעילות עם דם כנ"ל:

תוס' ד"ה דם חבורי לילי דבריו הייתי אומר דהיכא שהדם יוצא לחוץ גם רש"י מודה דמשום נטילת נשמה חייב אלא התם בח' שרצים דמיירי בנצרר הדם אעפ"י שלא יצא היינו דלא ניחא לי' לרש"י לפי דמשום נטילת נשמה מיחייב ודוק בזה:

ובענין מ"ש תוס' דאין לומר משום חולשא והק' ממילה לולי דברי' הייתי אומר דהתם וודאי לחלישות האבר הנחבל הוא צריך והיינו סכנתא לאומנא דלא מייץ כידוע למבין:

את"ל הל' כר"י דהיכא דאיכא תרתי כוונתם דהוה שבות דשבות במקום מצוה ושרי וכן לקמן גבי פסיק רישא דלא ניחא ליה שכ' דבמקו' מצוה מותר ג"כ מה"ט דפ"ר דלא ניחא לי' הוה מלאכה שא"צ לגופא וכיון דאיני מכוין בהדי' הוה שוב כשבות דשבות דשרי במקום מצוה:

ובענין מאי דאיבעי' לן מקלקל אצל הפתח היינו משו' דלא נחתי' השתא למקלקל בחבורה דאלו הוה מקלקל בחבורה ולדם הוא צריך א"כ לכ"ע חייב: ואמנם ענין מקלקל כ' רש"י אלא דק' ממאי דאמרינן יותר ממה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא וצ"ל דדלמא התם משום דטב למיתב טן דו ולא משום הבעיל' דאינה מצווה פ"ו ודאמרי' דאינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי היינו אח"כ לאחר שטעתה טעם ביאה ונ' דזה רמז הכ' ג"כ ואל אישך תשוקתך אליו ואפשר שזה ג"כ כוונת ר"ל ביומא ע"פ טוב מראה עינים שפי' באשה ר"ל בדידה דווקא:

מסוכריתא דנזייתא ע' רש"י שכ' להוציא משקין ר"ל לאפוקי מהערוך שכ' דמבטל לה שם ובא ליישב בזה מנ"ל למק' להק' דלמא באמת משום ביטול היא הטעם אע"כ דהיינו במקום דלא מבטל לה:

והנה מה דלא הביא הערוך ראיה מחלזון י"ל דהתם פטור אמרי' אבל עדן אינו מותר אמנם במסכ' שבת הביאו ראי' ממלקט עצים בארעא דחברא והתם ג"כ לא תנן כ"א פטור אע"כ צ"ל דלא רצו להביא ראי' מחלזון דדלמא מתעסק קיל בכ"הג:

ומ"ש גבי הושענא דאיכא אחריתא דמ"מ הוה מנא דדלמא לאינש אחרינא מתבעי:

וי"לע למסקנא דס"ל לרב דבר שאינו מתכוון אסור אמאי נקט פ"ר ויש ראי' מזה לרש"י דבא לאמעי' דאפי' פ"ר דלא ניחא לי' אסור:

שנא' בהן פאר ע' תוס' ואמנם לא הוצרכו לכאורה לזה כ"א אי אבילות יום ראשון דווקא דאוריית' מש"אכ אי כולא מלתא דאבילות דרבנן או כולה דאוריי' א"כ אצטריך לד' רש"י דאמאי ביום ראשון דווקא פטו' ואמנם אי כולה מלתא דרבנן בלא"ה א"ש דאי לאו דנאמר בהן פאר לא הוה ילפינן מחסמכתא לפטור מן התפילין:

בענין מ"ש תוס' מר"ג דברכות ע' ברא"ה שהרבה לתמוה משם ע"ד רש"י ואפשר ד' רש"י דבאשה ראשונה לא שייך בקיאות בשום אדם והתם אשתו ראשונה היא או דאשתו ראשונה לאו בתולה הואי ודו"ק:

המפיס מורסא יל"ע דלמא התם דווקא משום דלא ניחא לי' בפה משא"כ כאן דעכ"פ ניחא לי' וצ"ל דע"כ מיירי אפי' היכא דניחא לי' בפה דאל"כ ליתני אם צריך לפה וזה שלא כד' תוס':

הא לא כ' כתובה יל"ד מאי והא והי' נ' ראי' מזה שלא כד' הרמב"ם שפי' דלא מיירי בנישואין כ"א דווקא בנישואין מיירי ועד רב אמי לא התירו וכשהתיר רב אמי ממילא לא אכתיבא כתיבה וא"כ עכ"פ צ"ל דמקמי שבת הי' אלא שלא הי' זמן עוד לכתוב וכד' הראשוני':

ומי איכא הנראה לקולא ע' רש"י ומ"מ צריך ביאור דמאי אית לי' למיעבד כיון שכך הי' מעשה ונ' דהכי קא קשיא לי' דלמה לי' למימר הורה א"וו דלסמוך עלה משום דמעשה רב ולהכי לא קאמר ר"י אוסר וא"כ שפיר ק' דכיון דר"י החמיר מה לי אם הוא מעשה רב:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים י

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה