ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
ח"א לפני תקי"ש א' דרה"ש תרמ"ו.
גמ' ר"ה אר"י למה תוקעין ומריעין כשהם יושבים ותוקעי' ומריעי' עומדין לערבב השטן והביאו תוס' בשם הירושלמי זמני' קמייתא בהול ולא בהול בתריית' אמר השתא וודאי אתי משיחא הנה מצינו בתוה"ק וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והריעותם בחצוצרות ונושעתם צוה השי"ת חצוצרות ותרועה ואמר בתר הכי וביום שמחתכם ותקעתם בחצוצרות והי' לכם לזכרון הרי חצוצרות ותקיעה אמנם בר"ה נאמר סתם יום תרועה ובא דהע"ה ופי' ע"י אסף תקעו בחדש שופר הרי תקיעה בכתובי' עם שופר ובתורה תרועה ואמנם ילפי' מיובל דבעי' שופר ותקיעה לפני התרועה ואחרי' ונבאר בע"ה הנה החצוצרות מעצמן יוציאו קול נעים אפי' למי שאינו אומן במלאכת הניגון אבל האומן יכול להפך קול הנעים לקול פחד ותרועה וביום שמחתינו ומועדינו כ' עבדו ד' בשמחה בחדש האביב נודה על האביב וביום הביכורים על הקציר ובחג האסיף על האסיף ואם ככה נשמע ע"י החצוצרות שקולם הפשוט נעים יהיה לנו לזכרון ואמנם בעת יגרמו עוונותינו ח"ו שיבא עלינו צר הצורר אזי נהפוך הקול הנעים שבחצוצרות לקול תרועה לאמר עונתיכם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב אזי בראות ה' כי נכנעו ושוב כ' ונזכרתם ונושעתם אמנם בר"ה אשר כל באי עולם עוברי' לפני' כבני מרון אכן הוא ג"כ יום שהמליך א"הר להש"ית ואמר ה' מלך גאות לבש ונקבע יום זה ליום גינוסיא לפניו ית' לדורות אזי במקהש ה' כ' בחצוצרות וקול שופר הי' תוקעין בחצוצרות כראוי אבל מחמת שהיא יום הדין ואין אומרים בו הלל כי ספרי חיים וס' מתים פתוחים הי' משני' את קול החצוצרות לקול השופר ובמה ע"י שהריעו ואמר הטעם לפיכך נוטלין במקדש חצוצרות כמו כן משום שהיא לפני המלך ה' במקום כבודו ראוי עלינו להראות קצת שמחה ביום זה והנה עם ב"י העובדים הש"י מאהבה ויקר יותר בעיני' שמחת היום הקדש משליכים יהבם עליו ולא היו תוקעין מעצמן בשופר כ"א בחצוצרות לולי צוה ה' אותם אבל הפחותים בעניני דהאמונה אשר תיקר נפשם בעיני' ויעצבו מפחד יום הדין יותר מאשר ישמחו ביום שמחת מלכינו להם יאה השופר והנה בכל ראשי חדשים היו תוקעין במקדש רק בחצוצרות ומכ"ש שהי' ראוי ליום החג הזה אמנם מאהבת ה' אותנו ויתר על יום שמחתו וצוה יום תרועה יהי' לכם שתשובו בתשובה לפני וז"ש תקעו בחדש זה שופר ולא חצוצרות אף כי עי"ז בכסא ליום חגינו יום חגינו מכוסה יאמר אמת כי חק לישראל על הצדיקים היה תקיעת שופר ולא חצוצרות חק ל' גזירה כי המה שמחים יותר ביום מלכותו ית' יותר מאשר נעצבי' על נפשותם אבל משפט שכלי היא התקיעה לאלקי יעקב להפחותים וכמ"ש והנה' שתי התקיעות א' לפני התרועה וא' לאחר התרוע' יל"פ על ב' פני' התקיעה ראשונה זכר שופר של מ"ת דכ' וקול שופר הולך וחזק וזה לא שייך כ"א בתקיעה ואנו מזכירים לפניו ית' אשר בחר בנו מכל העמים וע"ז שלא שמרנו תורתינו אנו מתחרטי' כי זה ענין התרועה וע"י חרטה הזאת נקוה לשופר של משיח דכי ביה וה' אלקים בשופר יתקע ואמנם יע"ל כי הענין ע"ד שאמר הכ' אשר עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות לולי היינו מסתפקים במה שנותן לנו המשביע לכל חי רצון לא היינו באי' לידי עבירה ותקיע' ראשונה שהיא קיל פשוט מרמז ע"ז ואח"כ התרוע' היא החרטה ואח"כ הסכמה להיות ישר וזה תקיעה שנייה ועדן לא בקשנו על הגאולה שלימה והשטן מסופק אם אנו תוקעי' תקיעה ראשונה על מ"ת ותקיעה אחרונה על שופר של משיח ועד"ז אפשר שיעתיר ה' לבקשתינו ויבא משיח צדקינו או ע"ד השני שכ' ואין דורש לציון בעו"הר ולא יבא עדן אך בשמעו התקיעה פעם שנית אומר כי אם גם התקיעות הראשונות לא היה בהם תקות הגאול' בשניות וודאי תקעו על השופר של משיח וודאי אתי משיחא וכן י"הר א"ס: