ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין שואל ע"י שליח.
תוס' ד"ה א"ל השואל שלח הנה בב"ק שם הסכימו עם רש"י שם דדווקא מפיו מהני אבל במכתב לא אמנם לא כ' טעם לחלק בדבר ונ' לתת טעם דהנ' קיי"ל דכל משלח יכול לבטל השליחות אפי' שלא בפני השליח אלא דבגיטין עשו תקנה שלא לעשות כן כמבוא' בריש פ' השולח אבל בדיני ממונות אוקמוה אדאוריית' א"כ בשלמא אם פא"פ אמר לו משלח שפיר ליכ' למיחש לביטול השליחות ודילמ' כבר מסר לו משא"כ אם הביא לו הכתב שעשה אותו שליח דילמא לאחר שיצא הכתב מידו ביטל השליחות לא מצי למימסר לי':
והנה ע"ד סוף התוס' כתב המרדכי דלהכי מוקי לה התם בהתקבלתי לאשמועי' דאם מת קודם לא מהני התקבלתי דנסתפק המרדכי מדשביק תש"ס שלח ונקט התקבלתי אם דווקא בהתקבלתי שייך דין זה דמיתה משא"כ בשלח או דילמא אדרבא לא מיבעי' שלח וודאי אין שליחות לדבר מיתה אפי' התקבלתי דהוה כעין מחילה א"ה לא מהני:
והנה בנמ"י תי' אהא דמהני שלח ביד עבדך דהוה כאומר לו עשה לו שליח ולכאורה ק' הא קיי"ל כר' יוסי סוף פ' האומר בגיטין דמילי לא מימסרי לשליח ונ' דהכא לא מיקרי מילי כיון דהפרה ברשות המשאיל עומדת וכמסר לידו דמי כיון דאמר להשאילה לו:
ע' ח"מ סי' ש"מ שנסתפק אם הרשב"א שכ' דאם ההזיר השואל לאשתו המשאיל חייב באחריות חולק עם מהר"ם מרוטנבורג שכ' דהנפקד רשאי לחזור אל אשת המפקי' או דלמא שאני שואל דכל הנאה שלו מאי ענין זה לזה לענין שיהא רשאי או אינו רשאי להחזיר לאשת המשאיל ונראה כוונתו דשאני שואל דמשום דכל הנאה שלו הוה כאילו קנאו ובחזרתו צריך לחזור ולקנו' דהיינו תוך ימי שאילתו דבכה"ג ע"כ מיירי הרשב"א דלאחר ימי השאילה בלא"ה לא הוה כ"א ש"ש משא"כ במפקיד לכל היכי דאית' ברשותי' דמרי' איתא ודווקא להקנות לא מהני לאשתו:
אמנם כיון דהרשב"א ממתני' דייק א"כ ק' על מהר"מ מרוטונבורג אם חולק על הרשב"א ממתני' ונר' לתרץ במה שכ' תוס' בב"ק בשלחו לו בדרך הוה כעין פשיעה ואפי' הוא עצמו הי' חייב וא"כ אין כאן ראיה ממתני' כלל:
תוס' ד"ה באומר לו ע' רש"א וי"לד על תי' דילמא אדרבא בבנו ובשלוחו דלא שייך כן אדרבא חייב משום דלא הוה שאילה בבעלים ובעבד פטור משום דהוה שאיל' בבעלי' ולזה נ' משו' דבאמת שלוחו פלוגת' דר' יונתן ור' יאשי' לא רצח הש"ס לתרץ בריי' אליבא דתנאי:
וע' בלח"מ מה שמתרץ לדעת הרמב"ם וי"לד דלמאי דמסקינן דלא אמרי' כ"א באומר ממש א"כ למה נקט תנא עבדא איהו גופא מצי לאשמועי' כה"ג דחייב השואל לפי ד' הלח"מ ולזה נ' לתרץ בענין אחר דהנה למסקנת הש"ס ע"כ מיירי שאמר לו תרתי הכישה במקל ושלח לי ביד עבדך ובשלמא בעבד ה"ק להביא האי מקל ולא שומר כלל משא"כ באיהו גופא וודאי מיהדר הדר בי' ותפיס לשון אחרון:
ע' ברא"ש וי"לד על דברי' אימא בגוף הדין לא פליג שמואל עלה דרב אמנם מתני' לא רצה לאוקמא הכי משום יד עבד כיד רבו וע"ד שכ' ה"ה ולח"מ וצ"ע: