ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין שבועה דר"ה.
אמר ר"ה ע' רש"י כוונתו למ"ש השי"מ דר"ה חדית לן דאף דמשלם ולא נשבע אפ"ה משביעין אותו שאינו ברשותו דבשומר שנשבע בלא"ה כבר אמרו במק"א שביעין אותו ג' שבועות והיינו דפריך לר"ה דווקא ממשכין:
ואמנם בשבועות כ' רש"י דר"ה בשו"ש שאמר נגנבו מיירי כוונתו דאין לומר דר"ה דווקא בשו"ח שאמר הרני משלם דלמא קראי דווקא מיירי לר"ה מדחזי' שמשלם על מגן משא"כ בשו"ש כהאי דמשכין שמשלם מדינא מנ"ל למחשדי' וכ"כ הסמ"ע רצ"ה סברא זו אלא ש"מ דמ' לי' להש"ס דמדקאמר ר"ה סתמא למלתי' ש"מ אפי' בשו"ש שאמר נגנבה קאמר:
ובענין כוונת הרי"ף שהוסיף בדר"ה אמר הרני משלם י"ל ב' אופנים חדא מדמותיב הש"ס עלי' דר"ה ממשכון לכאורה הוה א' אדרבא דר"ה לא קאמר למלתי' אלא היכא דמצד הדין משלם משא"כ היכא דמעצמו משלם לא אמר לזה כ' הרי"ף דלא היא דאפי' באמר מעצמו הרני משלם ג"כ קאמר ר"ה. ודעת שנית במ"ש השי"מ ליישב מירושלמי דשבועות דהתם מדרצה תחלה לשבע אף דלבסוף משלם משום גלגול מ"מ אינו נשבע שאינו ברשותו והיינו דקאמר דדווקא באומר הרני משלם ולא רצה לשבע קאמר ר"ה לחד מ"ד משא"כ אם רצה לשבע החלה אף דלבסוף משלם לא קאמר ר"ה לחד מ"ד:
ומ"מ נראה לי דמירושלמי זה דקדק הרמב"ם למלתי' שכ' דבדבר המצוי בכל יום לא שייך שבועה שאינו ברשותו דק' לי' אהירושלמי קו' השי"מ ודייק מני' דהירושלמי היכא שאין כאן שבועה שאינו ברשותו וע"כ כגון זה שכ' הרמב"ם מיירי:
ואמנם לכאורה יק' על הרמב"ם מ"פ הש"ס ממשכון דלמא התם במשכון המצוי בכל יום מיירי ואין כאן שבועה דר"ה וצ"ל דבדברי' כי הני לא שייך למימר זה אומר כך הי' שוה וזה אומר כך אם לא שנחלקים במדה ובמשקל וכיוצא א"כ הו"ל לתנא למנקט במאי נחלקו:
תוס' ד"ה שמא ישבע זה כוונת קושי' הא' דלכאורה איכא למימר דלאו לרמאי חשדי' לי' כ"א דלא בקי בשומא וע"ז כ' תוס' דאדרבא כיון שמתיירא מן המלוה ידקדק בדבר אע"כ דברמאי חשדי' ליה וכי עבדי' תקנתא לרמאי:
והנה בשבועות דקדקו תוס' מר"ח דבב"מ נחלק על רש"י ובשבועות פי' ר"ח ג"כ כרש"י ונרא' דלפי פשוטו וודאי מסתבר כרש"י אלא דק' מקו' הש"ס גבי מלוה ואמנם בשבועות לא מייתי' כ"א דרב אשי א"כ שפיר מצי' לקיים פי' רש"י:
וכ' תוס' וא"ת נ' להמשיך דברי' דבשלמא לרש"י איכא למימר דברצון הלוה תלי' מאי בעי הוא נשבע משא"כ לר"ח אנן לא שבקי' א"כ ליתני בהדי נשבעין ונוטלין:
אמר רבא ביש עדים שנשרפה נ' דס"ל לרבא דיוצוא את הפיקדון לאו דוקא אלא ר"ל שיביא עדים שלא הי' שוה כ"כ והש"ס לא ניחא לי' בזה דא"כ אכתי נימא לי' למליה טרם ישבע הלוה יש לך עדים כמה הי' שוה ואם יאמר לאו לא מהימן בתר הכי:
ואמנם באמת נ' דרבא לא בעית כ"א לתירוצו דר"ה ממתני' וס"ד הש"ס דמרישא בעי לתרוצי ובאמת מסיפא בעי לתירוצי וכמ"ש תוס' לקמן דלרבא ל"ק מסיפא כלל וע' בזה: