ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין רכוב ומנהיג פ' שנים אוחזין
הא דר' אבהו בדותא היא הק' הש"ך על הסמ"ע למה פסק כהך דר' אבהו כיון דמסקי' דר' אבהו בדותא היא ונ' ד' הסמ"ע דהא דמסקי' בדותא היא היינו היכ' דאיכא אחר בהדי' וא"כ לא הי' באמת ראוי' לנתק כ"א אלו לא הוי אחר בהדיא משא"כ הס"מע מיירי דליכא אחר בהדיא ושפיר יכול לנתק ולמה לא נימא הואיל:
תוס' ד"ה א"ה רוכב בעיר וכו' יש ליישב עד"ז דבל"ז י"ל דא"נ רוכב לחודא קני מ"מ קנין דאוריי' לא הוה כ"א קונה מטעם סתימתא וה"נ דרך התגרין כן ואמנם בעי' דרך התגרין דווקא ובעיר לא הוה דרך התגרין משא"כ השתא דמיירי במנהיג ברגלי' דמדינא קני א"כ למה נחלק בין בעיר לבשדה:
בענין משוך בהמה פ' שני' אוחזין וסיומא לשיעורי הקיצ תרי"ח.
רש"י ד"ה לקנות מי א"ל קני ע' ברא"ש ולי נ' ד' רש"י ע"ד אחר דיש ב' מיני קניני' קנין שעל ידי המקנ' מוציא החפץ מרשותו וקנין שהקונה קונה לענין אחריות ומ"מ לא יצא החפץ מרשות המקנה ונמצא דכ"ז שלא א"ל בהדיא קני שהודיע בזה כי מוציא החפץ מרשותו אמרי' דלא נתכווין כ"א שיהא לקונה בו קנין אחריו' לא זולת ונמצא דאין חילק בין הך דהכא למשוך חפץ לקנות:
כ' ה"ה פ"א ממכירה ע"ד קו' הראב"ד מקידושין בתי' ג' דקידושין שאני ולא פ' ונ' כוונתו דבשלמא הכא שבא להקנות אמרי' כ"ז שלא בירר כי עכשיו מקנה לא הוה קנין משא"כ בקידושין כי הקונה מתנה ואם אינו רוצה עדן לקנות למה יקנה כלל:
והנה בענין דחיי' הנה מותקנה לי גניבותיך רצה הלח"מ ליישב דהו"ל למימר וקנויא ודברים מגומגמים דלמה ל' ותקנה לא א"ש וכן ל' קנוי' קצת לי עבר מ' ובשעת התנאי ל"ש זה אשר ע"כ נראה כוונת הראב"ד דלכאור' גם בזה אם המוכר אומר ותקנה לך הוה א"ש ולמה לא ביאר כן הרמב' כ"א אדרבא כ' סתמא דצרי' שיאמר משוך וקנה מ' דתקנה בשום אופן לא מהני:
והנה מה שסיי' ה"ה וד' רבינו צ"ע אין הכוונה למה לא מפ' כרש"י כ"א דבאמת אפי' לקנות אין ראיה ברורה מהש"ס לבעלמא כמו שכתב הרא"ש אלא דמ"מ י"ל מידי ס' לא נפקא ואמנם ללמוד עוד ותקנה מלקנו' דיש עוד לדחות כמו שדחה רש"י זה שפיר צ"ע והנה בענין מ"ש הטור וגדולה מזו פי' רש"י ונתקשה הב"י קצ"ו נ' די"לד על הרמב"ם למה שביק עכ"פ דינא דגמ' בלקנות א"וו בלקנות הרמב"ם מודה להרא"ש משום דמשוך לקנות ר"ל כיון דמשיכה זו כוונת קנין משא"כ ותקנה דהו"ל למימר נקנה אלא ש"מ דלעתיד כוונתו הוא דחולק הרמב"ם ושפיר כתב הטור על רש"י גדולה מזו:
תוס' ד"ה משוך הנה לפי פשוטו ד' התוס' לשטתייהו בסו"ד זה אהא דמסקי' והל' בכפות לאו אסוגיין קאי דבאמת ר"א באינו כפות קמבעיא לי' אבל הרא"ש הק' קו' תוס' לשטת רש"י ג"כ ולפנינו נדבר עוד מזה:
והנה הרא"ש הביא ב' ראיות לד' התוס' ישנים יש לדחות דהתם מיירי שהחפץ החיצון הוא משמש לחפץ הפנימי ולהכי מהניא משיכה לא זולת. אלא דעכ"פ יק' למה נקט הש"ס האיבעיא בבהמה ולא בחפץ ולזה נ' דאדרבא בחפץ בחפץ פשיטא להש"ס דלא קני כמבואר מסוגיא דב"ב שהביאו בתוס' להק' בזה לפי שטתם אמנם בבהמה וכלים שעלי' הוא דמבעיא לן אי הכלים נחשבים כאבר מגופה ומהניא משיכת בהמה לגביי' ור"ל כלים שהם לתשמישה או לא ומובן עד"ז כולא סוגי' בלי שום קו':
וע' ברשב"ם פרק הספינה שם שפי' דחמרין ופועלין עצמן היו טוענין פירות ולא הי' שם שום בהמה כלל ונ' דכ' זה ליישב קו' תוס':
מ"ש רש"י ולא נייד והוה משתמר תרי מילי קאמר כלומר דבעי' בתרתי דומי' דחצר דבעי' לא נייד ובעי' משתמר:
אלא מעתה הי' מהלך בספינה מבואר מדברי תוס' דמסרה לחוד פריך וזה לשיטתם:
ולמ"ש לעיל י"ל דקושי' הש"ס הי' ממתני' דהספינה דמכר ספינה מכר כלים דמ' משיכת הספינה מהני למשיכת הכלים ובכפות ל"ל דא"כ מאי משיכה שייכא בכפותא דלא שייך בה גרירא:
אלא מעתה זרק לה גט י"לד הרי כבר תי' הש"ס ספינה מינח נייחא ומכש"כ דשייכא הך סברא בקלתא ותו דהמק' הק' מחיקה ג"כ והתרצן לא תי' כ"א מקלתא ונ' דבאמת מחוקה לא ק' דאיכא למימר דמיירי בחיקה ממש דהוה גופא ולא חצירה אלא דהש"ס הק' דמ' חיקה דומיא דקלתא ואי חיקה ר"ל בגדי חיקה הני מ' דבטולי לגבה גופא וה"ה בקלתא וא"כ ל"ש למימר דמונח נייחא והש"ס משני דבחלתה ל"ש בטו' לגבי גופא וחיקה היינו חיקה ממש:
והנה תמה הלח"מ על הרמב' למה פסק בפשיטות האיבעיא לקולא ולא כ' דהוה ס' דדינא וכו' ד' הרמב' דהאיבעיא לא הויא כ"א בכפות וכפי' רש"י והנה בכפות ל"ש משיכה כ"א גרירה ולמאי דקיי"ל לעיל דאיכא חד צד דלא קני א"כ לא עדיפא גרירא מהנהגה בגמל ואין מקום לאיבעיא דר"א אלא דר"א מצי סבר כשמואל לעיל דרכוב לא קני ולא אצטריך להך סברא דחד צד לא קני ושפיר איבעיא לי' משא"כ הרמב' דלא פסק כשמואל ופסק דהנהגה בגמל לא קני שפיר פסק האיבעי' לקולא, בענין מה שדחה הר"ן סברת היש מחלקי' מכור בל' סאה בסלע נ' לחזק דברי' עד"ז דהתם לא מקרי כ"א ס' חסרון ידיעה דאלו ידעי' דהמוכר ר"ל סאה בסלע הי' הקנין קנין גמור אלא דלא ידעי' וס' חסרון ידיעה לא מקרי ס' גמור משא"כ כאן הוה ס' דדינא ושפיר מקרי ס' גמור:
ולסיים בד' אגדה נ' דיש לכוין בבעיא דר"א דהנה הש"י מסר להנשמה הגוף הבהמיי וצוה עלי' שלא תמשול עלי' ולא תחשביהו כעבד קנוי לה אמנם קניני הגוף המה עומדים לה למשמעתה ועתה בעי ר"א אחרי שהקב"ה אמר להנשמה למשוך בהמה זו דהיינו הגוף ע"מ לקנות כלים שעלי' מהו ומק' הש"ס לקנות אטו מי אמר הש"י לקנות קנייני הגוף הלא לא צוה כלל ע"ז ומשני לא כן כ"א וקנו כלי' הכלים שקנה הגוף מעצמו אם הם עומדי' למשמעת הנשמה שתוכל למושכן אלי' מבלעדי הגוף או לא ומק' רבא הרי הגוף עצמו חצר מהלכת הוא מחר יבא ואיננו ומהו קנין שייך גבי' ומשני בכפות ר"ל אם הגוף בעצמו כפות ודבק אל הנשמה אשר כל מגתותי' רק להחיות הנשמה אל התורה אזי קמבעי' מי מהם קודם אל קנינו הגוף אם הגוף כדי שיחליף כח לשרת הנשמה בתורה או הנשמה תוכל לצוות לתת קנייני' למקום מקדש וכיוצא ולא אפשיטא בעיין ודעבד כמר עבד ודעביד כמר עביד ות"ח הגומל חסד גופו צדיק גמור מקרי, וכיוצא בזה נ' לפ' ד' המ' שוח"ט תהלי' י"ט ע"פ תורת ה' תמימה משיבת נפש ר' ירמי' ורבנן ח"א למה הוא תמימה מפני שהיא משיבת נפש וח"א למה הוא משיבת נפש מפני שהיא תמימה שהם נחלקו בפי' מלת משיבת נפש מר סבר כי הכוונה אשר ע"י התורה גם דהיינו תאות האדם תשובנה אל ה' להיות חלקם בקודש ולזה אמר למה היא תמימה כי היא תמימה יותר מכל המצות כי המצות רק בעת יעסקו בהן עובדי' את ה' ולא בעת יעסקו בצרכי הגוף משא"כ העוסק בתורה אשר גם צרכי הגוף יחשבו לו לעבודת ה' ואידך ס"ל כי הכוונה מל' שיבה ונחת ור"ל התורה תמימה מכל החכמות כי העוסק בה לבו פנוי מכל מזימות ותאות רעות וז"ש למה היא משיבת נפש מפני שהיא תמימה כולה קודש והנה עיקר מלחמת האדם בעולם הוא בין הגוף להנשמה אמנם אצל ת"ח אין צורך לזה כי אם גם ימלא משאלות גופו בכ"ז לא יניח בזה מלעבוד את ה' ולזה אחר ת"ח מרבים שלם בעולם שנא' וכל בניך למודי ה' ורב שלם בניך אמנם בתנאי שילמדו לש"ש ואמר שלם רב ואוהבי תורתיך ואין למו מכשול כי גם עניני עוה"ז להם עבודת ה' ולא יקרא עלי' בעסקם בעוה"ז אם תעזבני יום יומים אעזבך ואמר כי בבני העולם כ"ז שירבו נכסים ירבו מלחמותם בין גוף לנפש לא כן בת"ח כ"א יהי' שלם בחילך אם גם יהיו לך חיילים רבי' יהי' לך שלם ושלוה בארמנותיך הכוונה על משכן הנפש דהיינו הגוף ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום אכיה"ר: