אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ט בענין מורידין קרוב לנכסי שבוי פ' המפקיד.

ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט

בענין מורידין קרוב לנכסי שבוי פ' המפקיד.

ח"א לסיומא דשיעורי ההר"ף תרט"ז.

כ' רש"י קרוב הראוי לירש כוונתו לד' הרא"ש דמה"ט לא מחתינן אריס דעלמא משום דלא קפיד כולי האי משא"כ הראוי לירש:

וכ' עוד ולקמן פליגי בה אמוראי כוונתו דכוונת הש"ב דמ"ד מורידין ע"כ מדרשב"ג דייק ומ"ר אין מורידין מדרבנן דייק ואפכא ר"ל:

והנה הרא"ש הביא גם למסקנא ד' הש"ס דטעמא דמורידין משום משיב אבדה ואע"ג דמסקי' ש"מ תרי טעמי נינהו היינו למ"ד הל' כחכמי' אבל למאי דקי"ל הל' כרשב"ג כמ"ש הרא"ש לעיל א"כ שפיר אמרי' דהיינו נמי טעמא דמורידין ואמנם הנ"י שכ' טעם אחר דהיינו שהקריב יכול לטעון אני לא אניח ביד אחר להפסיד הנכסי' הראוי' לי היינו בשטת הרי"ף שפסק כחכמי' וא"כ ע"כ תרי טעמא נינהו, וכ"ת א"כ גם ביצא לדעת אמאי אין מורידין וצ"ל דהתם גלה דעתו שאין רצונו שיהיו נכסיו ביד אחר וכ"כ המפ' וזה ג"כ כוונת רש"י שכ' ביצא לדעת דלא ניחא ולכאורה לא אכפת לי' הו"ל למימר אמנם למ"ש איש דרש"י כ"כ בשטת הנ"י:

ועד"ז מובני' ג"כ ד' רש"י שכ' גבי פלוגתא דרב ושמואל קרוב שאין קרוב ממנו מ"ש כאן דווקא דכ' כן אמנם לעיל דס"ל טעמא דמורידין משום משיב אבדה א"כ כל קרוב הראי' לירש אפי' בן במקום אב מ"מ יחוס על הנכסי' משא"כ השתא דטעמא דהקרוב רוצה להשגיח על נכסיו בעצמו א"כ בעי' קרוב שאין קרוב ממנו:

והנה לכאורה נ"מ בין הרא"ש להנ"י ד' הרא"ש בכמה קרובי' אשר קצת מהם עובדי אדמה וקצת אינם עובדי אדמה שכ' הרא"ש דינתן לעובדי אדמה ולד' הנ"י כל קרוב יש לו רשות ליטול חלק המגיע לו בנכסיו ואמנם הפוסקי' שלא כ' נ"מ זו כיון דבאמת קיי"ל שמין כאריס אפי' למפרע א"כ כיון שאותן נותנין קרקעותי' באריסות מה להן ולשדות אלו והרא"ש דס"ל מה שאכל אכל הוצרך לכך וא"כ לדינא אין חילוק בין הנ"י להרא"ש בזה:

תוס' ד"ה ע"כ לא קאמר בסו"ד ונ' דהנה באמת לא קאמר רשב"ג בברייתא לקנין בהדי' דמורידין לכתחלה אלא דהש"ס דייק כן וטעמא דא"כ שמואל דאמר כמאן וא"כ משמואל ע"כ הוצרך להוכיח דאי לאו דשמואל מרשב"ג לא ידעי':

ועד"ז יש ליישב קו' תוס' לקמן למה לא קאמר לימא כתנאי משום דכיון דרשב"ג לא קאמר בהדי' דמורידין אי לאו דאמר שמואל בהדי' כ"א הוה אמר הל' כרשב"ג לא הוה ידעי' דלכתחלה מורידין ומכ"ש דל"ק לרב דס"ל באמת דדיעבד דווקא קאמר רשב"ג ולא לכתחלה:

רש"י ד"ה ע"כ למוכרן כוונתו דגם המק' ידע דיש חילוק בין דרשב"ג לדהכא אלא דמ' לי' דמשו"ה נחתי' חד דרגא והתם למכור והכא לאכול והתרצן השיב כיון דע"כ מודית לי' דיש חילוק כיון דהתם אפי' למכור א"כ תו ליכא למילף:

תוס' ד"ה בששמעו בו שמת והנה ביבמות קט"ז כ' מתחלה בפשיטות דשמעי דהכא מיירי בב' עדים וצ"ל דר"ל אף שעדן לא קבלו ב"ד העדות דאל"כ פשיטא כמ"ש כאן:

ואמנם מ"ש שם דלא שמעו ע"כ בקול מיהת מיירי דאל"כ מ"ט דשמואל מבואר מד' דס"ל כהנ"י דהטעם דהקריב רוצה להחזיק בשלו וא"כ שפיר כ' בלא שמעי כלל מה לו ולהם משא"כ אי כד' הרא"ש דמשום משיב אבדה נגעו בה למה צריך שום קול:

ונ' דגם בזה ס"ל הכא ולהכי כ' דשמעו היינו בקול וע"א כלומר אבל לא שמעו היינו בחדא מתרתי:

וממ"ש שם תוס' בסו"ד דמתני' ביבמות אפי' לאכול מיירי ומיירי ביצא לדעת מבואר דלא כהרא"ש שכ' דבשמעו ב' שמת אפי' ביצא לדעת מורידין קרוב:

רש"י ד"ה בשמעו בו שמת נ' דמס' לי' לרש"י מ"ט דרב אי לא ס"ל הא דשמואל דשמין כאריס וא"כ בשמעו מודה דשמין כאריס וממילא לא חיישי' לפסידא או דס"ל לרב דאף דשמין כאריס מ"מ יפסיד הנכסי' כיון דלא סמכא דעתי' שיירש משא"כ בשמעו בו שמת דסמכא דעתי':

ומ"מ מבואר מד' רש"י דלא כהרא"ש שכ' דבשמעו בו דינו כמוציא הוצאות על נכסי אשתו גדולה ע"ש ומד' רש"י מבואר דלא כן כ"א תרתי עבדי' לי' מה שאכל אכל ומ"מ שמין לו כאריס:

והנה בד' רש"י הושוו כל הראשוני' שכוונתו דבכל שנה שמין לו כאריס וכן הבינו תוס' דברי' והיינו שהק' עלי' הד' קושיות לקמן אמנם באמת י"ל דכוונת רש"י לד' ש"ס דאם יבאו הבעלי' ושמו למפרע ולק"מ מכל הד' קושיות והתוס' שלא רצו לפ' כן נ' דמ' להו כיון דלאו בכל שנה שמין לו אם יבאו הבעלים אחר כ' שנה מאן שם לן וכן אם ימות הקרוב בתוך הזמן א"וו מה שאכל אכל:

ומ"ש תוס' ורב וכו' כוונתו בשלמא לרש"י טעמא דרב כיון דשמין לו כל שנה כאריס יפסיד משא"כ אם מה שאכל אכל מ"ש בין לא שמעו דמפסיד ובשמעו דלא מפסיד וע"ז כ' דמ"מ בלא שמעו לא סמכא דעתי' דלמא יבאו בעלי'. מד' תוס' אלו מבואר דס"ל כהרא"ש דבשמעו יבאו בעלי' אין שמין כאריס דאל"כ מאי איכא בין שמעו ללא שמעו:

ומ"ש עוד בענין זריז ונשכר ר"ל ג"כ דלד' תוס' מה בין זה לזה וע"ז כ' דלענין ממשמשין ובאין נ"מ והטעם נ' דד' תוס' דבשמעו אינו נוטל כלום אם יבאו הבעלי' ולכך ה"ז זריז ונשכר משא"כ בלא שמעו דשמין לו כאריס ולמה יחטוף כשהבעלי' ממשמשי':

וכ' עוד רש"י כמנהג אריסי העיר למחצה וכו' כוונתו כיון דנוטל חלק בתבואה עצמה למה יפסיד השדה:

תוס' ד"ה אמר רבא יל"ד מ"ט סמכו דברי' אד' רבא אד' המק' הו"ל להק' ונ' דלכאורה י"ל קו' דבשלמא התם נכנסין לנחלה תנן ול' נחלה מ' לחלק ולמכור אפי' משא"כ כאן דתני לירד לנכסי' אא"כ דעכ"פ ידע המק' דיש חילוק בין לאכול ולמכור א"כ מ"ש הכא דמק' וע"כ דלא ידע א"כ גם מהתם יק' וע"ז תי' דהכא משום קו' דרב ששת קא קשי' לי':

כ' רש"י והן ב' קללות נרא' כוונתו כיון דקרא בשביה איירי האי והרגתי למאי הלכ' כ' קרא בשלמא אי הוה מיירי קרא דשמעו בו שמת שפיר אבל מדפריך לשמואל דווקא א"כ ע"כ בלא שמעו מיירי וכ"ת דבאמת גם לרב מק' א"כ רב ששת דפשיט ממתניתא אטו פליג בין ארב בין אשמואל ולזה כ' רש"י דצ"ל דרישא מיירי בחרב וסיפא בשבי' דקשה עוד מחרב דשבי כלהו אתנהו בי':

הי' עובדא כ' רש"י שירד קרוב נ' דמ' לי' דע"כ דיעב' הוה האי עובדא דאי לכתחלה מאי קאמר רב עמר' דלמא למכור דלמא לירש ועכ"פ לכתחלה היכי מורידין א"וו דיעבד הוה ורב ששת הוציא מידו וע"ז שפי' קאמר לי' רב עמרם דלמא למכור דיעבד מיהת לא הי' לך להוציא:

בניהם דומי' דנשיהם ורבא דלא קשה ל ק דס"ל דגם בלמכור שייך בניהם כנשיהם דקיימ"ל ביתומים קטנים דלמכור בנכסי אביהם בעי' עשרים וא"כ שפיר קאמר כיון דלא יהא להם רשות למכור יחשבו לעולם כיתומים:

ויע"ל ד"א דע"כ ליכא למימר בניהם דומיא דנשים דבנשיהם מן התורה בעינן ב' עדים ורבנן הוא דאקילו ובבני' לכ"ע בשמעו סגי אלא דרב ששת אפשר דבאמת ס"ל כתוס' ביבמות דשמעו היינו בב' עדים ומ"מ לדינא שפיר קאמר רבא:

היורד לנכסי שבוי ע' ה"ה פ"ז מנחלות וס"מע רפ"ה וש"ך שם וכיונתו דהסמ"ע חידש דרישא דבריי' מיירי בלמכור וסיפא בלאכול ועי"ז הסוגיא כפשוטו וזה דלא כד"ה:

ונ' עוד להוסיף דגם מ"ש הרמב' ביצא לדעת דמוציאין בירד למכור דייק ע"כ הרמב' מסיפא דהו"ל למתני בקיצור רטושין אינם כשבוין א"וו להכי קתני היורד לנכסי רטושון מוציאין כלומר ביורד למכור:

כ' רש"י נכסי נכסים י"ל דהו"ל למנקט נכסים רטושין:

ונטשתה בע"כ י"לפ עד"ז ג"כ אל תטוש תורת אמך דהיינו מנהגי ישראל דאפי' בע"כ אל ינטשם ורמז כזה לערקתא דמס אני. וכן כי לא יטוש ה' עמו אין מי שיכופו כביכול לנטשם:

ולוקי אפוטרופא נראה דבלא"ה לא הוה קש' להש"ס דהקרוב מצי מחי משא"כ דחזי' דלא מצי מחי ש"פ:

ע' בטור רפ"ה בשם הרא"ש דאפי' משתכח אפוטרופ' מצי הקרוב טעון אינא כבר זכינא מתק"ח מ' דאי לא טעון מוקמי' ואמנ' למ"ש הנ"י בשם הרא"ה דמאחר דלא שכיח חשידא לי' לרמאי מ' דאנן לא מוקמי' ליה ולא עמדו הפוסקים ע"ז:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה