אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ט בענין כלי אנפוריא פ' אלו מציאות.

ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט

בענין כלי אנפוריא פ' אלו מציאות.

בענין סי' מקום פ' אלו מציאות

חדשים שלא שבעת העין י"לפ בתרי אנפי או דתרתי בעי' חדשים וגם לא שבעתן העין או דהא דלא שבעתן העין טעמא הוא לחדשים והנה ד' הרמב"ם דטעתא הוא והקש' עליו בשי"מ א"כ מאי קאמר לקמן אלו הן חדשים שלא שבעתן הרי כל חדשים לא שבעתן העין ונ' דהרמב"ם יישב זה היטב דהנה באמת י"לד במאי ידע המוצא אם חדשים האלו שבעתן העין או לא בשלמ' ישני' וודאי שבעתן א"וו דמה"ט פי' רז"ל בבריית' לקמן דבסוגי' כלים תלי' מלתא ומעתה ד' הרמב"ם דהני לאו דווקא אלא דכל הכלים שעושה אותן האומן למכור בשוק ולא לבע"הב א"כ כל צורתן שוה מעולם לא שבעתן העין וז"ל הרמב"ם המוציא כלי חדש כגון כלי חרס או שאר כלי' שצורתן שוה והן הן הדברי' שכתבתי פה:

הק' הב"י אד' הפוסקי' שהשמיטו לד' הג"א דבעי' ג"כ מדקדק בחלוקו להפכו כדרכו ולזה הביאו בש"ע וסבור הייתי ליטול רשות ולומר דד' הפוסקי' דענין זה רק משל הוא בפי ר"י דהנה התורה היא חלוקו של הת"ח כדאמרי' מפני מה ת"ח שבבבל מצוייני' מפני שאינן בני תורה אמנם בא"י התורה היא חלוקא דרבנן והנה במס' מותר להפוך כדאמרי' אמנם לאו בכל גוונא כ"א כמ"ש תוס' והיינו שמדקדק להפכו כדרכו וא"כ הכל חד עם מה שאמרו בסוגיין דבמס' שרי לשנויי:

אמנם גם על הב"י ק' ממה שהביא השי"מ מגמ' דאלו טרפות דאר"ח דבעי' שיהא רואה טרפה לעצמו נגלל כן נ' דיל"ד למה הכא קרי לי' צו"מ והתם ת"ת וכן יל"ד מה ענין הא דריא"ש דווקא לכאן הרי גם בשנים אוחזין אמרי' דמהדרי' לצו"מ בט"ע א"וו דכוונת הש"ס בזה משום דאמרי' דאי לא שבעתן העין אפי' אמר קים לי' בגווה לא מהדרי' לי' כמ"ש הפוסקי' ואהא אמרי' דמשום דבהני תלת מילי רגילי צו"מ לשנויי משו"ה חוששין בלא שבעתן העין דיאמר בדדמי ומעתה דווקא בצו"מ דינא אבל בת"ח אפי' כי לא שבעתן העין ג"כ מהדרי' ומ"ז קאמר ר"י ור"ח מי הוא שראוי להקרא בשם ת"ח שיהא עדיף לענין חזרת אבידה מצו"מ ואמנם אנן אין דנין דין ת"ח בזה"ז לזאת השמיטו הפוסקי' להא דר"י ור"ח ובדברינו מסולקת ג"כ ראי' תוס' לקמן מרבב"ח דרבב"ח ת"ח הוה ולא הוה בעי שבעתן העין ומיושב קו' הלח"מ על הפוסקי' מד' תוס' אלי, ובזה נ"ל ג"כ ליישב מה שנתעורר הסמ"ע למה לא הגיה פה הרמ"א כ"כ דבזה"ז אין דנין דין ת"ח כמו שהגיה כן גבי אחי' שהשביח א' את הנכסי' ולמ"ש א"ש דהתם בעי' ת"ח ושפיר הגיה אבל הכא רק צו"מ בעי' וזה הוא ג"כ בזה"ז:

אגניב לי' כ' רש"י של אושפוזי הי' ול' מאושפיזא קדייק אמנם כוונת רש"י נ' דהנה אמרי' וכשל גם נביא עמך הלילה אם ת"ח הוא כסהו כלילה וא"כ גם מר זוטרא לא הי' לו לבזותו ברבי' ולכופתו וז"נ באמת טעם הראשונים בשי"מ שאמרו כופתו בדברי' דבאמת לא ביישו ברבי' אמנם רש"י מ' לי' כפשוטו ולזה כ' רש"י דלאו שלו הי' כ"א של אושפיזא והי' החשד אכולהו רבנן ולזה הוצרך מר זוטרא למעבד הכא לטובת האחרים:

בגלימא דחברי' וכ' הראש כי הבין שעושה כן מחמת שאין ממון חבירו חשיב בעיני' ר"ל דאל"כ דלמא בשוגג או בטעות כסבור שהוא של עצמו עושה כן.

וכ' עוד הרא"ש דמאומד הדעת עשה כן ר"ל דלאו דדינא הכי דמאן דקנח בגלימא דחבריה חשוד על הגניבה ונ' דבלא"ה הי' למר זוטרא חשדא ע"ז אלא דהחושד בכשרים לוקה בגופו אך כד חזי' דמזיק ממון חבירו הוא א"כ לאו כשר הוא ומותר לחושדו:

תוס' ד"ה מודה ראב"ש כ"כ לעיל לתרץ מרבב"ח ונ' עוד דהנה רש"י פי' שם שליח הי' וכבר עמדנו שם על דברי' אמנם כעת נ' דק' לי' לרש"י מהיכא ידעי' דשבעו העין לגט זה אמנם אם שליח הי' סתם שליח צ"ל בפ"נ ובפ"נ וקיי"ל דצריך להיות לו ט"ע בגווי' דהיינו האי דנכתב בפניו וא"כ שפיר ידעי דשבעו העין:

עי"ש בסו"ד ומיירי באתרא דשכיחי רבנן אף דלד' התוס' ל"ק קו' הראב"ד אמנם מטעם ייאוש כ"כ ע' בכ"מ בענין זה:

תוס' ד"ה אבל מצאן שנים ע' רש"א מ"ש לתרץ קו' הרב"י על הרמב"ם לא זכיתי להבין דהרי עיקר קו' הב"י משום דהרמב"ם לא הזכיר כלל בדי':

אמנם גם ד' הד"מ סי' רס"ב תמוהי' דעדן לא יישב כלום משטרות ס"פ שנים אוחזין דבהדי' אמרי' שם דמשנים לא הוה סי' ואמת כי הב"י לא זכר מזה וע' בשי"מ שיישב בטוב ד' הרמב"ם ע"ש שכ' כן כלאחר יד ודברי' נחמדי' מפז:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה