ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין חזר ולקחה ב"מ פ"ק.
תוס' ד"ה חזר מדסתמו דברי' ולא הביאו ראי' מדאמרי' לקמן תהא במאמינו ממ דתני' ובי' מ' להו הכי והיינו ג"כ כמ"ש הנ"י דבהכיר ל"ש דלא לקריו' גזלנא אמנם דליקו בהימנותי' אין זה ענין להכיר דמ"מ מאחר שמכרה לו מבקש לקיימה בידו ועד"ז יש לתרץ ד' הבע"ת שער מ"ב שכ' דבהכיר בה מיירי וק' עלי' מהא דרמי בר חמא לקמן דמתרץ רבא תהא במאמינו וזה לא שייך בהכיר בה אמנם מ' לי' להבעה"ת דרמי בר חמא הוה ס"ל כמ"ד דלא לקריי' גזלנא וא"כ ע"כ מיירי בלא הכיר בה ולדידי' שפיר מתרן רבא א"נ דרבא ה"ק הא דק' לך משום דמ' לך דמיירי אפי' בהכיר לא היא דלמא בלא הכיר מיירי ותהא במאמינו ומסתייעא לזה דרבא הוא ניהו דאמר לקמן ה"ט דלא לקריוה גזלנא כמו שנתעורר רש"א בזה ולפנינו בס"ד נדבר בזה ואמנם לדידן דס"ל טעמא דליקו בהימנותא מ' לן דאפי' בהכיר מיירי והש"ס מה"ט לא ר"ל דא"ב הכיר משום קו' דרמי בר חמא וא"כ רב ששת שפיר הק' מאירש מאבא אף דמיירי בהכיר דאיהו ג"כ ס"ל דרב בהכיר מיירי ועד"ז אנו מביני' ד' הגאוני' ברש"י לקמן שפי' א"צ לפנים אין כאן קו' ומדוע אין כאן קו' ואמנם אינהו הוו ס"ל טעמא דלא לקריוה גזלנא וא"כ ע"כ בלא הכיר מיירי ושפיר אין כאן קו' ורבא השיב להכי דאיכא למימר אידך טעמא ומצי רב מיירי בהכיר וצריך לתרץ קו' דרב ששת אא"כ יק' קו' רמי בר חמא שוב ונ' דהנה הרי"ף השמיט הא דרמי בר חמא לגמרי וצריך טעם למה ולזה נ' דהנה תוס' הק' דלמא בדמו מכירה שהם מלוה אצלו קנה ותי' דמלוה לא קני במכר אמנם ד' הרי"ף בקידושין והביאו רש"א בזה דמלוה קנה במכר וא"כ לק"מ קו' רמי בר חמא ומעתה רמי בר חמא הוא דהוה ס"ל דמלוה לא קנה במכר ולזה הק' ולשטתו השיבו רבא אמנם לדינא אין כאן קו' וממילא מיירי רב אפי' בהכיר ושפיר הק' רב ששת ונ' דמה"ט כשהביא הרי"ף ד' רב האי בתשובה דקיי"ל כרב לא כ' שום סברא למה באמת קיי"ל משום דד' רב האי הי' בנוים ע"ד תוס' ד"ה בההיא הנאה והם אליבא דרמי בר חמא ובמה שהשמיט הרי"ף ד' רמי בר חמא ממילא שפיר כ' רב האי בתשובה שוב דקיי"ל כרב ובדברינו גם ד' התוס' ונ"י מיושבים דק' עליי' מדרב ששת לקמן ולמ"ש אינהו אפכא ס"ל דרב ששת הוה ס"ל דמלוה קנה במכר ול"ק לי' קו' רמי בר חמא ולהכי מיקו לה אפי' בהכיר אמנם אנן דקיי"ל מלוה לא קני במכר כר' תוס' א"כ ק' קו' רמי בר חמא וצריך לאוקמא במאמינו א"כ ע"כ מיירי בלא הכיר:
תוס' ד"ה דמית לוקח הנה לכאורה גם בלוקח נימא דמיירי שהי' חולה כמו בגזלן ונ' ד' תוס' דאם הגזלן חולה אמרי' דקונה אז לבני' ולא ללוקח משא"כ אם הלוקח חולה:
ואמנם מ"ש תוס' גוסס וכי גוסס דרכו ויכלתו לקנות קניני' ונ' שכ' תי' זה למ"ד לקמן מתנה כמכר ואז שפיר מצי מיירי שהנגזל נתנו לגזלן במתנה כשהי' הגזלן גוסס:
ומ"מ מד' תוס' אלו יש ראי' ברורה לד' הרמב' דזבנה אורחא מיירי אפי' לאחר שקנאו דהנה בגזלן חולה דאין לנו הוכחה גמורה שלא קנאו ללוקח אמרי' שלא קנאו משום דמת לאחר קניין מיד מכ"ש בזבנה אורתא דיש רגלים לדבר:
ואמנם מ"ש הכ"מ לד' הרמב' דלא קנה לוקח עד דמית גזלן ק' דהרי קאמר הש"ס דמית גזלן א"כ מ' דבלא מית לכ"ע קנה לוקח ויש ליישב:
ונ' דד' התרצן דמית לוקח הוה דמ' לי' שהנגזל כבר לקחו מהלוקח בחיי' וא"כ למה יקראוהו בני לוקח גזלנא דמה אכפת להם והמק' הק' מי לא עסקי' שלא לקח מהם כ"א לאחר מיתה ואיהו הוא ובוודאי יקרו לי' גזלנא וכן באידך תי' התרצן הוה סבר דלא אכפת לי' כ"א באם יביישוהו בפני' והתרצן השיב דנהי דאינו רוצה וחפץ בכבוד להך מ"ד מ"מ בושה לא ניחא לי' אפי' לאחר מיתה:
תוס' ד"ה ארצי קמי' ע' רש"א ואמנם נ"י סתם וכ' פוגיי' כוותי' ונ' כוונתו למאי דאמרי' עד אימא וניחא לי' דליקו בהימנותי' וש"מ דזה עיקר:
וע' בכ"מ מה שתי' לד' הרמב' דס"ל כהרמ"ה דקרקע בחוקת לוקח קיימא וצריך ביאור אם כבר לקחה הנגזל ממנו מא"ל וצ"ל משום דמ"מ יש לו שעבוד עלי':
ואמנם נ' ד' הרמב' דלכאורה לאיזו ענין כפל הש"ס ואמר להכי ארצו וכו' הלא די במה שאמר דבמתנה טרח ולאו ממילא אתי א"וו הש"ס בא לגלויי לן במ"פ הני תרי מ"ד דלכאורה אי נימא דטעמא משום דלא לקרויה גזלנא למה נימא דטרח וארצי לנגזל שהוא שונאו הלא הי' יכול לטרות ולרצי קמי לוקח שאינו שונאו א"וו ממילא קאתי אמנם אי טעמא משום ליקו בהימנותי' ע"כ טרח קמי נגזל דליקו בהימנותי' גבי לוקח ומעתה היינו דכפל הש"ס לאשמועי' טעם פלוגתיי' וממילא הל' מתנה כמכר דאנן כמ"ד לנקו בהימנותי' קיי"ל:
נ' טעם פלוגתת הג' מ"ד עד אימת ניחא וכו' הוא דמ"ד העמדה כיון דכבר ביישו בב"ד לא גמר ומקני לי' ומ"ד אדרכתא דכ"ז שלא נגמר הדין בב"ד אין כאן בושה כ"כ ומ"ד הכרזה דעוקר הבושה בעיני הבריות וזה נעשה ע"י הכרזה:
תוס' ד"ה האי שטרא הנה בתי' יתיישב מדוע איחר הש"ס להביא הך דרמי בר חמא עד כאן ואמנם בלא סוגי' דעד אימת ס"ד דרב מיירי דווקא שהקרקע עדן ביד הלוקח וא"כ ממילא קנאו בחזקה משא"כ עכשיו דמבואר דמיירי שהנגזל כבר לקחו זה זמן מרובה וא"א ללוקח לעשות חזקה שפיר פריך רמי בר חמא:
תוס' ד"ה בההיא הנאה ע' רא"ש ורש"א ולי נ' דאי אמרי' אדם מקנה דשלב"ל אגב דשב"ל א"ש דהכא ליומא מיהת מכירה הוי' ואגב מקני לי' אלאחר זמן משא"כ גבי מה שאירש מאבא אפי' אגב לא שייך:
רש"י ד"ה מסתברא יל"ד כיון דע"כ בלא אדם מקנה דשלב"ל אין מקום לד' רב כדקאמר רבא מכדי רב וכו' וא"כ לדידן דקיי"ל אין אדם מקנה היאיך מסתבר כוותי' דרב ולולי ד' רש"י הייתי אומר דאליבא דרב קאמר רבא ע"ד לא תימא דרב בשדה סתם דווקא כ"א ע"כ גם בשדה זו אבל ד' רש"י צ"ע: