אור ברסלב

ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט

בענין חבילה.

בענין פסיקא פ' איז"נ.

הבין הב"י מד' הרא"ש שכ' קמ"ל דלא חיישי' דאתי לזלזולא בשכר טרחא דבעי' כאן שכר טירחא משלם ולא כ' טעם וסברא ולולי דברי' י"ל דכוונת הרא"ש משום דבאמת כאן הוה תרתי דרבנן דטירחא גופא דרבנן הוא וגם ריבית מוקדמת דרבנן קא ס"ד שיאמרו כי כה"ג לא גזרו אטירחא קמ"ל דלא חיישי'

ומ"מ יצא מד' טעם וסברא פשיטה להחולקי' על ד' תוס' דס"ל דלא בעי' הכא שכר טרחא והיינו משום דסבירא להו דבריבי' מוקדמת דרבנן לא גזרו כה"ג:

ואמנם אשר כ' הטו"ז דהרי זה דומה לנותן לחבירו כלי למכור בסך קצוב דאין צריך לתת לו שכר טרחא לדעתי אין הנידון דומה לראי' דהתם כיון שקצב לו ואם יקבל יותר יהי' שלו שפיר דשרי' דאם ירויח ימכור ואם לא ירויח לא ימכור משא"כ כאן דבע"כ ימכור ולא ירויח למה לא יתן לו שכר טרחא:

תוס' ד"ה החמרים הנה ה"ה יישב קוי מילוין ואמנם הקו' מר' חמא עדיין במקומה עומדת אכן כד דייקת ד' רש"י תמצא שדקדק בדברי' ליישב קו' תוס' וכוונת ד' כי העיקר תליא אם הלוה נהנה מן ההלואה כמו שרמז מתחלת דברי' כמ"ש ואשתמש במעות לצרכו וכ"ז שאין הלוה נהנה מן ההלואה אין כאן נדנוד אי' רבית ואמנם גבי חמרי' אינו נהנה מן ההלואה עצמה כ"א ההלואה גורמת לו גליו תרעא ומוזלי גבי' וכה"ג לא מקרי לוה כלל לענין ריבית משא"כ בלוין דעלמא וכן בדר' חמא לעיל שהלוה נהנה מן ההלואה עצמה ולהכי בעי' שלא יקבל אחריות למען לא יהי' לוה כלל

ובד' ר"ח הבינו התוס' כי דעתו שהלוקח מקבל אחריו' והק' עלי' ואמנם נמי ביאר דעתו דס"ל כרש"י והחמרי' מקבלי' אחריות משום קו' תוס' הוכרח לפ' דמיירי שנותן להם שכר חמורי' יע"ש:

תוס' ד"ה דמגלי להו תרעא יש לת' קו' דס"ל לי' לרש"י דמ"ד דגלי תרעא מודה דמוזלי מהני אלא שבא להוסיף אפי' תגרא חדתא והטעם דמוזלי הוא רווח מבורר יותר מגילא תרעא:

ומשמע מד' דגם לפי' ר"ח איכא בינייהו תגרא חדתא כפי' רש"י לשיטתו אמנם הרי"ף פי' דתגרא חדתא קאי על בעה"ב ולא אחמרי' יע"ש ואמנם יש להבין מד' הרי"ף דגם מוזלי גבייהו לא מפ' כפי' רש"י כ"א הכוונה אף אם יוזל התבואה הלא צריך הלוקח ללקחו בשער היוקר עיין בד':

ואמנם מה שהאריך גבי ניחא לי' עלו ליישב לשון ניחא לי' דקאמר הש"ס אלא ש"מ דר"ל בזה דניחא לי טפי לפי שאין עליו אחריות יקחו וזילא:

בענין איבעי' הש"ס מהו לעשות בגריטאות יל"ד כיון דלא שייכו הני תרי טעמא כמ"ש רש"י למה יהא שרי ונ' דפשיטא לי' לבעל האבעי' דטעמא דגילו תרעא הוא העיקר ומספקא לי' אם הגילו תרעא בא ע"י שרואה אתי מעות הרבה וא"כ גם בגריטאות שייך כן ואמנם אפשר דגילו תרעא היינו כדי שיקנה מהם גם מחר וזה לא שייך בגריטאות ומ"מ לפי"ז מבואר דטעמא דגילו תרעא הוא העיקר:

ובענין המוליך פירות ממקום למקום יל"ד להלל דאוסר לקמן בעד שיבא בנו הכא מ"ש ונ' דהתם הלואה הוא עד שיפרענו כשיבא בני ואסור משא"כ הכא אקנוי מקני לי' מיד וכ"ת הא לא משיך לזה כ' רש"י דסאה בסאה דרבנן:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה