אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ט בענין השב תשיבם והוכח תוכיח.

ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט

בענין השב תשיבם והוכח תוכיח.

בענין אבידה מדעת פ' א"מ

אפי' ד' וה' פעמים י"לד אפי' ק' פעמים הו"ל למימר כדאמר רבא בגמר' ונ' דהאי מדרבנן דאק' לי' לרבא תשיבם תרי ע"כ לא רצה לומר תרי בהדי השב דא"כ תשיבם חדא הו"ל למימר ואנא ידענא דבהדי השב הוי תרי אלא ע"כ לבר מהשב ר"ל תרי והיינו דאי תשיבם ג"כ חדא א"כ השב השב הו"ל לקרא למימר והנה לאפוקי מזה קאמר תנא דתלתא ל"ד כ"א אפילו ד' ודלא נימא ד' דווקא קאמר ג"כ ה' וממילא ידענא דאפי' ק':

והנה המק' ורבא בהא פליגי המק' הוה סבר מדנקט תנא השב תשיבם א"כ תרוויי' דריש ורבא השיב לו סרכא דקרא נקט ולעולם בהשב לחוד סגי לי' וכמו שפי' הרמב"ם בפי' המשנה דהשב מקור ובמקור ל"ש מספר וכ"ת א"כ תשיבם אייתר ונימא אין ריבוי אחר רבוי אלא למעט לא היא תשיבם אצטריך לדרשא אחרינ' וכן הוא בשלח ובהוכח וע':

והנה כ' הרמב"ם פי"א מגזילה דבע"ח חמור משאר אבידה דבעי' בבע"ח שיכניסנה לרשותו ממש וע' הסברא בלח"מ ונ' דאפשר מ' לי' להרמב"ם מדקאמר רבה מודינא לך בבע"ח וכו' א"כ ש"מ דמתני' בבתריית' וודאי בבע"ח מיירי וכיון דפרט תנא בע"ח לחוד ש"מ דדינא אחרינא אית להו גם לרב יוסף דאל"כ הו"ל לרבה למימר הב"ע בבע"ח:

הק' הראשונים הא מתוכיח ילפי' לא קיבל צריך לחזור ולהוכיחו וא"כ תלמיד לרב מנ"ל ותי' דמ"מ הכל בכלל וי"לד מה ענין תלמיד לרב דהטעם משום כבוד רבו ללא קיבל וכו' ובלא"ה י"לד בשלמא גבי אבידה ושילוח הקן שפיר הק' המק' דתנן במתני' הכא ובחולין דאפי' ק' פעמים אכן גבי תוכחה דלמא באמת הכי הוא א"וו קו' היא אברייתא דקאמרה תוכיח אפי' ק' פעמי' ואהא תי' לי' רבא דאף דברייתא נקטא תוכיח לא נקטא כ"א דרשה פשוטה כדרך התנא ולעולם מהוכיח לבד דריש וכ"ת א"כ הוה תוכיח ריבוי אחר ריבוי לא היא תוכיח אצטריך:

בענין מ"ש הפר"ח ה' י"הכ והלח"מ פ"ו מדעות למה פסק הרמב"ם כרב והיינו משום דלר"י ק' קראי ל"ל להוסיף דאם גם הי' ליונתן חביבו' לדוד מ"מ הלא גם לאביו הי' לו חביבות ואם הי' פטור למה זה דבר עוד א"וו חייב וכרב או כשמואל וממילא הל' כרב באי' אך ד' הרמ"א בה' יו"הכ דאולי משום דעכ"פ גם ר"י נחלק על רב ובכלל דבריו ד' שמואל דאי בנזיפה פטור כ"ש בקללה לזה כ' יכנו או יקללנו:

והנה הרמ"ך בשיטה מקובצת הק' על הראשוני' מסוגי' דיבמות דאמרי' מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע ורצה לפ' דאמוכיח קאי דצריך להכות או לקללן כדמצינו בעזרא וצ"ל שלא הי' לפני' הגי' בערכין דשלשתן מקרא א' דרשו דהתם ע"כ קאי אמוכח ולא אמוכיח ואמנם הנ"י ביבמות כ' דסוגיא דיבמות ברבים מיירי והביא דבריו הרמ"א בהל' יו"הכ וק' לי הא קרא דאל תוכיח לץ יחיד מ' ולא רבים והנה ראיתי בד' הרי"ף דבר תמוה שהפסיק באמצע סוגיא דערכין והביא הך דיבמות ואח"כ סיים סוגי' דערכין ועוד יש לתמוה הך דר"ט ור"ע אם יש יודע להוכיח ומאי נ"מ מזה א"וו הרי"ף בא לעורר אותנו דכה"ג מיירי הך דיבמות או שאינו יודע להוכיח או שיוכלו לומר לו טול קורה ואמנ' היכא דליתא להני תרתי כה"ג מצות תוכחה עד הכאה או קללה או נזיפה ע' ברי"ף בסידורו בזה ותמצא:

ואמנם הרמב"ם לא הביא כלל הך דיבמות ואין א' מנו"כ שהרגיש בזה ולכאורה הי' טעמו דדחי לה מקמי דערכין דאפליגו הני רברבי רב ור"י ושמוא' אמנם ק' א"כ קרא אל תוכח לץ למאי אתא אלא נ' דד' הרמב"ם דהך דערכין הי' פי' להך דיבמות דטעמא דכולהו משום דאז הוה דבר שאינו נשמע ומר ס"ל דבעי' קללה ומר נזיפה ומר הכאה וכיון שהביא הך דהכא' לא אצטריך שוב להך דיבמות וגם עד"ז מיושבים ד' הרי"ף:

וכ"נ ד' מג"א ה' יו"הכ:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה