ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין דינו תנאי סוף פ' השוכר אה"פא
מתני' מתנה שו"ח וכו' נ' דאיצטרך תנא למינקט תלתא בבא דאי נקט ש"ח לחוד ס"ד משום דכיון דהתנאי לא הוה ש"ח כלל א"כ אין זה מתנה על מה שכ' בתורה משא"כ בשואל ונושא שכר דעכ"פ שומרי' הם דהרי הנושא שכר ניטל שכר והשואל כל הנאה שלו ואי נקט נושא שכר הו"א הרי עכ"פ סילק מעלי' כל דינו שומר אבל בשואל דלא פטור עצמו כ"א מתשלומי' אבל שבועה עדיין חייב והו"ל שומר לתנאין קמ"ל דבכ"ג מהני:
והנה בהג"א דייק רבינו ברוך ממתני' דדווקא משבועה יוכל לפטור עצמו שי"ח אבל לא מפשיעה והנה אמת מלישנא דמתני' הכי דייקי אבל מ"מ טעמא בעי ונ' דכיון דמתני' ר"מ הוא דס"ל דמתנה על מה שכ' בתורה אפי' בממון תנאי בטיל אלא דהכא משום דמעיקרא לא שיעבד לי' נפשי' והיינו דווקא לענין אחריות שומרין משא"כ אם יש עדים שפשע וקיי"ל פושע מזיק הוא הו"ל שוב ככל מתנה על מד' שכ' בתורה ואין זה דומה לקרע כסותי ופטור כמו שכ' תוס' בכתובות נ"ו ע"ב ד"ה הרי זו דהכא שאני דאמר לי' ע"מ שאין לך עלי דין דאלת"ה לא אצטריך להך סברא דמעיקרא לא שיעבד נפשי' ע"ש בתוס' מ"מ שפיר כ' רבינו ברוך אליבא דר"מ והוא תנא דמתני' ואמנם מהר"ם מרוטנבורג שהובא במרדכי סוף פ' האומנין שכ' בהדי' דאפי' מפשיעה פטור שפיר כ' כן לדינא דקיי"ל כר' יהודא דכל שבממון תנאי קיים ואין כאן מחלוקת בין מהר"ם לרבינו ברוך כמו שהבין המל"מ פ"כ מהל' שכירות עיי"ש:
ואמנם גם מה שכ' מהר"ם שם דבכלל אין עלי אחריו' הוא ג"כ לאבד בידי' כמו מיקטל קטלי במנחות היינו ג"כ מטעם דכל פושע מזיק הוא וכמאבד בידים דמי:
ואמנם לישנא דמתני' יש לתרץ ע"ד אחר דאדרבא בהא גופא רבותא קמ"ל דאף דאחריות פשיעה עליו א"כ עדיין שומר הוה ויוכל לפטור עצמו בשבועה וע"ד שכ' לעיל:
רש"י ד"ה כל המתנה בגמ' מפ' לה' ר"ל הך רישא ומצעתא דלכאו' סתרי אהדדי וע"ז כ' ובגמ' מיושב:
שם ד"ה כל התנאי נ' מד' רש"י דדווקא בתנאי דכה"ג שמבקש המתנה מעשה ג"כ ממקבל התנאי הוא דבעי' תנאי קודם למעשה משא"כ היכי דאינו מבקש דבר מחבירו כגון ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה כה"ג לא בעי' תנאי קודם למעשה ובזה מסולק על רש"י בגמ' ד"ה אפי' תימא קו' תוס' בכתובו' נ"ו ע"ב דהרי ע"כ מיירי שאמר להיפך ע"מ שאין לך עלי וכו' הרי את מקודשת ולמה שכ' א"ש דד' רש"י דתנאי כה"ג אין צריך להקדים תנאי למעשה:
ויש לכאור' לדמות זה למה שצידד המל"מ פ"ו מהל' אישות אי בתנאי שלעבר בעי' דינו תנאי ע"ש ומ"מ יש לחלק דהכא עדיף וע"ש:
אמנם אי ס"ל לרש"י דהרמב"ם וסייעתא דבעל מנת לא בעי' דיני תנאי ממילא לק"מ דהכא בעל מנת מיירי:
והנה ד' הרמב"ם דמעשה בתחלתו היינו מעשה גמור ומ' בלח"מ פ"ו מהל' אישות שישב קו' הר"ן על הרמב"ם וכ"מ שם אמנם הניח ד' הרמב"ם בצ"ע מהא דאמר רבא גבי ע"מ שתחזרי לי הנייר דלא הוה גיטא משום דמעשה קודם לתנאי ע"ש בלח"מ ונ' ליישב דהנה באמת בהך ברייתא ע"מ קתני ובעל מנת להרמב"ם לא בעי' דיני דתנאי וא"כ אביי דמשני דהתנאי בטל משום דלא כפלו ע"כ ה"ק תנא דבריית' סמך על המבין דע"מ לאו דווקא וא"כ שפיר התנאי בטיל וע"ז קאמר רבא כיון דע"כ צריך ללמוד ממקום אחר למה התנאי בטיל נימא דה"ט דכשאמר הרי זה גיטך מסור לה הגט והתנאי בטיל משום דהמעשה קודם לתנאי:
וי"לד במתני' כיון דאתי' כר"מ למה נקט תנא להא מלתא דווקא ולא נקט ג"כ תנאי כפול אמנם מד' ה"ה פ"ו מהל' אישות יש ללמוד דרבי מסדר המשנ' מה"ט בדין זה דווקא משום דבזה מלתא קיימ"ל כר"מ ולא בתנאי כפול וכד' הרי"ף בתשובה ע' בה"ה שם:
אמנם אין כן ד' הראב"ד בהל' זכיי' ומתנה דלדעתו אין חילוק בין תנאי כפול לשאר דיני תנאים וס"ל דלהרי"ף בדיני ממונות לא בעי' שום דין תנאי ובאמת ק' לדברי' דנימא דכולא מתני' דהכא לענין אי' מיתנייא ולא לענין ממון וא"כ מה ענין להכא וצ"ע
והנה גם לד' הרמב"ם שכ' דמעשה היינו מעשה גמור א"ש ג"כ דנקטי תנא הכא דקאי אשומר דרישא דה"ט משום דעדיין לא עשו מעשה כ"ז שלא משך וכמו שכ' רש"י:
והנה ע"ד תוס' בכתובו' שם למאי שכ' לחלק בין שומר לקידושי' צריך להוסיף על תי' שכ' שגם התורה חילק' בין שומר לשומר אע"ג דפחות מש"ח מיהא לא אשכחן בתורה מ"מ מהני תנאי דלא שייך לומר אין שמירה לחצאין גם אתי' שכ' בשומר היינו משום דנהנה צריך ע"כ להוסיף דבש"ח ג"כ נהנה וכר' יוחנן בסמוך:
וע"ד הראב"ד הנ"ל בהל' זכיי' ומתנה שכתב דבני גד ובני ראובן הוצרכו לדיני תנאי משום דעדיין לא היתה ארץ ישראל מוחזקת בידם עוררני תלמיד א' הרי עיקר התנאי הי' על ארץ גלעד וארץ גלעד כבר היתה מוחזקת בידם וצ"ל כוונת הראב"ד כיוון דעדיין לא נתחלקו לשבטים לא מקרי מוחזק:
רש"י ד"ה וכל תנאי כוונתו משום די"לד בלישנא דמתני' כמו שדקדקו תוס' למה לא נקט תנאי בטיל והי' אפשר לפ' דאמציעתא קאי וה"ק אם אפשר לקיימו אפי' מעשה קודם לתנאי קיים ולזה כ' רש"י דלא היא כ"א מתני' תרתי קאמר בענין תנאי קודם ובעי' אפשר לקיים:
גמ' מתנה ש"ש כך הגי' לפנינו לכאור' הי' אפשר לומר דדווקא ש"ש קאמר וה"ט דשמואל דמוקי לה בקנו מידו וי"לד א"כ פשיטא אמנם אי בש"ש מיירי א"כ אין מקבל על עצמו כ"א אחריות אונסין ואונס לא שכיח ס"ד דהוה אסמכתא בעלמא ובאסמכתא אפי' קנה מידו בעי' ב"ד חשוב דווק' קמ"ל דלא מיקרי אסמכתא משא"כ בש"ח דגם גניבה ואבדה מקבל א"כ לכאורה פשיטא ומ"מ יש ליישב לענין אונסין כמו שכתבנו וגם לר' יוחנן יש לדחות ולומר דבשלמ' ש"ש מדשכרו לזה דווקא ש"מ אנוש מהימנא הוה נפיק עליה קלא משא"כ בשו"ח איכא למימרא דלא אשכח אנוש אחריני ואין ראיה דאינש מהימנא, אמנם בתוס' לעיל נ"ח ע"א ובהרא"ש בשמעתין מבואר דהגי' ש"ח ע"ש:
וע' בהג"א דמסתפק להיפך אם יכול להתנות ש"ר דאי לאו דאית לי' הנאה דנפיק עלה קלא וכו' לא הי' עושה משא"כ בש"ש דמשו' שכרו הוא דעביד מאן יימר דהאי הנאה חשובה בעיניו:
ע' בתוס' לעיל נ"ח דלחד תי' דווקא להיות כשואל יוכל לקבל על עצמו ולא להיות ש"ר ע"ש ולא הובא דברי' בפוסקים כ"א הטור והמחבר כתבו להיפך הכל לפי התנאי:
תוס' ד"ה אימא סיפא י"ל קצת דברי רש"י י"לד למה נקט בברייתא לר"מ מעשה קודם לתנאי וכ"ת לרבותא דר' יודא נקט לה אפי"ה תנאי קיים וכ"ת א"כ דלמא טעמא דר"מ משום דמעשה קודם לתנאי א"כ למה נקט כה"ג דווקא אלא וודאי טעמא דר"מ אפילו תנאי קודם למעשה תנאי בטל כשמתנה על מה שכתב בתורה ובריי' לר' יודא אצטריך א"כ ע"כ ר"י לית לי' דבעי' תנאי קודם ושפי' קאמר הש"ס דמתני' דלא כר"י ולא יליף כלל מבני גד ובני ראובן ומ"מ רש"י כ' שפיר לרבנן דר"מ דהיינו ר' חנינא ב"ג בקידושין דדווקא תנאי כפול לא יליף כדיהיב טעמא התם משא"כ בשאר דיני תנאי:
רש"י ד"ה מתני' נמי דיקא כוונתו ליישב קו' תוס' מאי חידש ר"נ ולזה כתב רש"י דכוונתו דסתם תנא כוותי':
ואמנם ב' קו' של תוס' י"ל לכאור' דהנה תוס' בגיטין פ"ד כ' על מה דתני תנא נתקיים התנאי דר"ל עי"ש וא"כ י"ל לכאורה דר"י ב"ת אפי' מי שיוכל לקיים התנאי עי"ש ג"כ התנאי בטל דל"ד לבני גד ובני ראובן אמנם באמת גם ר' יודא ב"ת מודה דלא ילפי' הא מילתא מבני גד ובני ראובן כמו שכ' תוס' בגיטין שם ומעתה ה"ק אפי' תנאי דלרוב העולם אי אפשר לקיים אם לבעל התנאי אפשר לקיימ' כגון שהוא בעל שם תנאי קיים ומעתה מהא דקאמר רב זו ד' ר"י בן תימא אין ראי' דהל' כוותי' דרישא מתנה על מה שכ' בתורה לכאורה אתי' כר"מ ושמעתין בדיני ממונות איירי ואין הלכה כן וא"כ גם כתנא בסיפא אין הלכה אמנם מדאכפיל תנא לאשמועי רבותא אליבא דר"י ב"ת מקמי דאשמעי' דינן ש"מ ד' ר"י בן תימא הלכה פסוקה היא והיינו דקאמר ר"נ מתני' נמי דיקא הכוונה כמו שכתבנו:
הדרן עלך פ' חשוכר את הפועלים בעזרת ה' אל עולם, נתחיל לבאר פ' השואל בעזר צור ישראל וגואל.
מתני' יל"ד מאי רבותא אשמועי' תנא במאי דקתני שכר את הבעלי' הלא הכל תלי' אם בעלי' עמו ונ' דס"ד שאל את הבעלי' היינו טעמא דפטור דהבעלי' נשאלי' עמו מטעם שלא רצו להניח פרתם תחת שמירתו משו"ה הוה כאלו לא הי' מעולם שומר על פרה זו משא"כ אם השכיר את הבעלי' דהבעלי' נשכרי' אצלו לטובת עצמם סד"א דגרע טפי קמ"ל דאפי"ה פטור ובתר הכי קתני אפי' נשאלו הבעלי' או נשכרו מקמי הכי אין שאילתך תלי' כלל בשאילת הפרה ואפי"ה פטור ודקתני בסיפא ג"כ שוכרין נ' דס"ד אם שכר הבעלי' אחר ושאל את הפרה היינו וודאי משום דאינו יכול להשתמש בפרתו של חבירו בלא בעלים דידע בהדי ונמצא דשכירת הבעלי' בשביל הפרה ולא להוי כל תנאתו שלו מה"ט יהא פטור קמ"ל דלא:
גמ' קרנא בלא שבועה הק' תלמיד אחד הא אמרי' לקמן דאף דש"ש חייב בגניבה ואבודה שייך כפל ג"כ דהיינו בטוען טענת ליסטים מזוין א"כ ממילא מסתברא דשניי' בש"ש איכא תרתי גניבה ואבידה וכפל וצ"ל דהיינו דווקא במסקנא דראשונה בש"ח ושני' בש"ש שפיר ילפי' מק"ו מש"ח לענין כפל כדאמרי' לקמן לענין פשיעה משא"כ השתא דעדיין לא ידעי' שפיר מסתבר דנאמר ראשונה בש"ש משום כפל ושני' בש"ח ופטור מכפל כך צ"ל ומ"מ קרנא עדיפא:
תוס' ד"ה תנן התם ומד' הרא"ש פ' השוכר למדתי תי' אחר והיינו משום דהש"ס בעי לאתויי הכא פלוגתא דר"א ורבינא בפשיעה בבעלי' ותלי' בסוגי' להכי נטר בכולי סוגי' עד הכא דהוה מענינו דמתני':
תוס' ד"ה אלא אבי' ע' ברש"א בחולין ד' פ"א מה שהק' בזה ולי נ' פלוגת' דר' יאשי' ור"י הוה אי דרשינן יחד יחדיו ר' יונתן דריש יחד לעצמו ולא נימא לחלק ויחדיו לשתי תכיפות ור' יאשי' לא דריש דהוה כעין פלוגת' דעלמא וכיוצא וכ"ת א"כ למה כ' תוס' דר"י מסברא קאמר ה"ט כיון דלמידרש תכיפות ע"כ אצטריך למכתב יחדיו דמיחד לא ידעי' לדייני הא מלתא א"כ לחלק מנ"ל א"וו סברא הוא אמנם כיון דעכ"פ אצטריך קרא דלא נימא לחלק כמו שכ' הרש"א הא דדרשי' תכיפות ג"כ היינו דלא כ' יחד:
תוס' ד"ה וי"ו מוסיף כוונת דברי' דלא תימא כיון דלפי המסקנא בב"ק לא אצטריך להך תי' דהא כ"ע אית להו דיו א"כ אנן אק"ו סמכי' לזה כ' תוס' דלא היא כ"א גם אנן ע"כ קיי"ל בהך תי' דאל"כ ק' קו' הרש"א לעיל מהא דקאמר הש"ס תדע דהא שואל וכו':
תוס' ד"ה פרה במשיכה בסוף דברי' מדברי' אלו מוכח כד' הטור דאמירה ל"ד ולא כד' הש"ך סי' שמ"ו דגם מהל"מ נעלמו ד' תוס' אלו ועמ"ש תוס' ד"ה איתמר בסוף דברי' נ' דרש"י בא ליישב זה ולזה רמיז לן כאן לדמות פלוגתא זו לפלוגתא דעלמא דהכא בשואל ו' כ' ובש"ש לא כ' ומעתה בהא פלוגתא מר סבר להכי כ' ו' בפרשה אחרינא משום דקאי אכולי ומר סבר להכי לא כ' ו' בש"ש משום דלא קאי אש"ח לענין בעלים:
תוס' ד"ה הא מדסיפא כוונת דברי' בשלמא אם בב' עניני' מיירי אלא דהדין אחד שפיר אשמועינן תנא דהדין א' בין לחיוב בין לפטור משא"כ אם הענין א' אלא דהיינו יכולין לטעות לומר דשתי עניני' הם כיון דאשמועי' ברישא דענין אחד הוא סיפא למה לי. עוד בענין שאילה בבעלים.
רש"י ד"ה שאלה לרבעה כוונתו דלא להרביע בהמה עלי' מיירי דזה וודאי מיקרי כדשיילי אנשי כ"א לבא אדם עלי' מיירי ונקט רש"י הוא עצמו למימר דל"ש קים לי' בדרבה מינה אפי' אם באמת בא עלי' והטעם כדאמר ר' פפא לעיל גבי חוסם פרה דבשעת משיכה כבר אתחייב:
שאל משותפין ע' מש"כ ה"ה על ד' הרמב"ם שכ' דפשע וודאי חייב כוונת ד' ה"ה דבאונס ובגניבה ואבודה הספק בא מאלי' שייך ס' ממונא לקולא משא"כ בפושע דהוה מזיק ואיהו בידי' עבד הספק כה"ג לא אמרי' ס' ממונא לקולא כמו באי':
קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ע' בנמ"י וכד' הרי"ף כ' רש"י ב"ק דף צ' ע"א גבי איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג ע"ש ובתוס' שם:
גמ' מסתברא יד עבד כיד רבו ע' ברא"ש ובלח"מ מה שהק' לד' הרי"ף ונ' דהנמ"י כ' בשם רמב"ן דהא דקאמר הש"ס עבד לאו בר מצוה הכוונה ע"ד שכ' תוס' באמת קרא דבעליו מיעטא מ' ומסתבר למעט עבד ע"ש:
וא"כ ע"כ או דממעטי' שליח או דממעטי' עבד וכיון דאמר רבא מסתבר יד עבד כיד רבו א"כ עבד לא ממעטינן וקרא כי אתא למעוטי שליח אתא: