אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ט בע"ה יום ד' כ"ו מרחשון תרמ"ו:

ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט

בע"ה יום ד' כ"ו מרחשון תרמ"ו:

דברי חבר מס' סוכה בן חיים.

בעזר אשרי כל לו חוכה, ונתחיל לבאר מסכת סוכה.

בעיני יפלא אחרי כי בתנ"כ נכתב סכה בלא ויו אחר הס' מדוע כל תלמידי המדפיסי' מס' סוכה בויו אחר הסמך ונ' דרמזי בזה על הפ' בעמוס אקים את סכת דוד הנפלת דהייני אם תיבת סוכה כ' בויו אחר הס' מנינו ס"ה הוא שם א"ד וכ"ו הוא שם הויה ב"ה ונתקיים ייחיד קוב"ה ושכנתי' אבל ע"י שתיבת סכה חסר ויו אחר הסמך וחסר הזיווג הויו משם הויה ב"ה ואחר כי לע"ל יהי' ה' אחד ושמו אחד ויהיה ייחוד קוב"ה ושכנתי' ויתקיים אקים סכת דוד דהיינו מלכות הנופלת:

ריש מכלתין האריך רש"י לפ' נ' כוונתו לבאר מיותר וינטל דטעמי' דת"ק דס"ל קורה משום היכר ומה"ט מתיר דווקא במבוי סתים מג' רוחות דלא הוה כ"א דרבנן משא"כ ר"י דס"ל דקורה משום מחיצה אפי' במבוי מפולש מתיר מ"מ ליחי דנקט רש"י ל"ד דלחי לכ"ע משום מחיצה אלא דג"כ לא מהני כ"א בסתום מג' רוחות ואדרבא בלחי גם ר"י מודה:

כ' רש"י ימעט ישפיל נ' כוונתו לכאורה דרש"י לטעמי' דס"ל לקמן דסכך למעלה מכ' מקרי סכך פסול וא"כ בסוכה ל"ש ימעט דס"ד ימעט גם לאחר שסיכך ולזה כ' רש"י דהש"ס ס"ל דימעט היינו ושפיל:

ואמנם לד' ר"ת לקמן דלמעלה מכ' לא מקרי סכך פסול א"ש טפי ק' הש"ס דאדרבא הו"ל למתני בסוכה ימעט דלא נימא בסיכה לא מהני מיעט מלמטה משום דהסכך למעלה מקרי סכך פסול ואמנם לד' רש"י יבואר יותר הא דאמרינן בבמה מדליקין נ"ח שהנוחה למעלה מכ' פסולה כסוכה ובמבוי ר"ל כשם שבסוכה לא מהני מיעוט לאחר שסיכך ה"נ ל"מ בנ"ח אחר שהדליק וכמ"ש התוס':

רש"י ד"ה ואיב"ע גבי דאוריי' שייכא תקנתא בתוס' ריש עירובין אטו ללי"ק לא שייך בדאיריי' תקנת' ונ' ד' רש"י דללי"ק נקט פסולה לאשמעי' דאפי' דיעבד פסולה ואי הוה תנו בדאוריי' תקנתא ס"ד דלכתחלה הוא דלא ובלי"ב אמרי' בהא ליכא למטעי':

מה"מ שיניי סוכה דאוריי' קאי וקאמר מה"מ היכ' כתיב' באוריי' ואמנם רב חנן בר רבא לקמן דלית לי' ככל הני אמוראי תפוס שנויי בתרא סוכה נפישי מילי ובאמת הפסול רק דרבנן וכמו שנבאר בס"ד לקמן:

רש"י ד"ה למען ידעו וצריך להוסיף וכ' בהוציאה אותם הכוונה לזאת צויתי לישב בסוכה:

וסוכה תהיה לצל יומם עי בחי' ריטב"א שכ' דלצל מיותר ויל"ד א"כ הו"ל להש"ס לשנויי אדר"ז לקמן הכי מאי לצל אלא ש"מ סוכה לצל בעי:

תוס' ד"ה וכוין דדפנות פתחי בתרתי בקורה ובנ"ח וסיימי רק בקורה נ' מדברי דגבי נ"ח מיירי ג"כ שנתנו ע"ג קורה מבחיו וא"כ התוס' מקילין עוד יותר מרבינו יואל הלוי שהביא הטור בה' חנוכה דהמדליק בפנים אפי' גבוה כמה שרי והד"מ בשם ר"א מפראג הק' הא לא קיי"ל כר' יאשיה ודבריו צ"ע הכי הוא דלא קיי"ל משום דקיי"ל כרבא דדירת עראי הוא אבל כ"ע מודו דע"י דפנות שלטה בי' עיני' וכיון דבנ"ח לכ"ע בעי' שלטה בי' עיני' כ"ע מודי דדפנות מועילין:

תוס' ד"ה דלא כחד ולמ"ש לעיל דלרבא בר חנן מדרבנן פסול י"ל טעמי' דמי הוא אשר יעשה סוכה ז' על ז' גבוה כ' א"וו בבית שנפחת ז' על ז' מיירי ואם הוא גבוה למעלה מעשרים ודומה למטה כאילו הוא פחות מז' על ז':

גמ' ואיהי בדרבנן לא משגחה ע' תוס' פ' יו"הכ שכ' בשם הר"א דאב דווקא מצווה על חינוך והק' מהילנו ותי' שהיה שם אב או שאשתה לפנים משוה"ד ומ"מ יק' מה צריך הש"ס לומר איהו בדרבנן לא משגחה לימא איהו מדרבנן פטירה:

ג' ע"א רש"י ד"ה וכיון דרכה של מלכה והלא נערותי' כוונת רש"י אף דמ"מ למסקנא אמרי' דאיהי בקוטינן הוה יתבא היינו משום דנערותי' עכ"פ סמיך לה בגדולה וכמ"ש רש"י שם אבל רק בקטנה אין דרכה:

גמ' ודיקא נמי ואין להשיב דאי הוה נקט סוכה קטנה ס"ד דבגדולה גם בי"ש מודו דא"כ השתא דנקט גדולה איכא למטעי דבקטנה בי"ה מודי:

תוס' ד"ה דאמר לך ומסקנא התם דהל' כר"י צ"ע הא לא מסקנא התם מידי ונ' דתוס' בקו' הוה ס"ל דראיות רב יוסף שם מדלא חש ר"י בן החירניות לד' בי"ש ש"מ דאינו רשאי להחמיר לבי"ה וא"כ מוכח דהל' כבי"ה אבל למסקנא דראי' ר"י מל' לא קיימת מצות סוכה א"כ אין ראי' מהתם ונוכל לומר בתרווי' הל' כבי"ש וע' רש"א:

באו"ד היכי דייק ואף דרש"י יישב זה שם דמדבי"ש נשמע לבי"ה לא ס"ל לתוס' דלמא בי"ה לית להו הא דבי"ש דהמחמיר לא קיים המצוה:

באו"ד היכי דב"ה מחמרי מדרבנן ואי ק' בק"ש מאי חומרא שייך וכ' התוס' בברכות דמל' כדאי היית לחוב מ' דיש חשש לחומרא וי"ל ע"ד שכתבנו במק"א דלמאי דס"ל לבי"ש שכיבה וקימה ממש לית להו זמן שכיבה וזמן קימה ולבי"ה בזמן תלי' מלתא:

ד' ע"א תוס' ד"ה אע"ג דבטלינה יל"ד לארנקי נ' כוונתם כיון דארנקי לא מצי לטלטלה בשבת מבטל לה לכולא שבתא וא"כ תוס' בשטת רש"י אזלי דסגי בביטל לשבת לחוד וה"ה בסוכה לז' דמ"ש:

שם בד"ה בית בסו"הד והא דנקט ע' רש"א כוונתו ליישב לאיזו ענין נקטי תוס' ד' רש"י משום לרמז דלשטת תוס' דאצטרך ד' רש"י ולא לשטת רש"י:

ה' ע"ב רש"י ד"ה שיעורין י"ל משום דר"ש ס"ל כ"ש למכות ולא אמרי כזית אלא לקרבן וה"ה ביו"הכ לכותבות נקט רש"י שיעורין של אכילת אסיר ויו"הכ:

ו' ע"ב תוס' ד"ת קרא למאי אתא פי' בשלמא בשאר אצטריך קרא לאזהרה דלא ענש אא"כ הזהיר:

ז' ע"א גמ' כנגד ראש תור נ' דק' להו מאחר דבקרא ג' דפנות כתובי אלא דהל' אתא לגרו' דיו אם אתי לגרע דראש תיר חשוב כג' אבל כנגד היוצא מנ"ל ושתיק רב למימר דאי תימא הכי אמור כר' סימין דבעי' טפח שיחק פחות מג':

תוס' ד"ה ראש תור ע' רש"א ולפי הצירות שלפנינו ברשי' בצירה השניי הפי' באלכסן בין ג' לד' ד' התוס' מובני' היטב:

וע' בר"ן דר"י ור' סימין פליגי בפי' שתים כהלכתן מר ס"ל דר"ל ז' טפחי' ומר ס"ל דר"ל דעירבין ובזה מובנין ד' רש"י לעיל ד"ה שתים כהלכתן עיי"ש:

שם אמר רבא וכן לשבת עי' בר"ן י"א דרבא לא אמרה אלא לחומרא וכ' הר"ן ולא נהורא והטעם דאמרי' מקילתא לחומרא אמרי' וכו' ואי ס"ד דלחומר' קאמרינן דווק' מאי כ"ש איכא:

ז' ע"ב רש"י מחיצה דכ' והבדילה ר"ל דאי לאו והבדיל' הייתי אומר מדכ' וסכות דרק סככה הוה:

תוס' ד"ה מחיצה וע' רש"א והק' הק"נ א"כ לר' יאשי' דופן עקומה היכי משכחת לה והוה אפשר לומר אם הסכה גבוה למעלה מכ' אמה מן הצד אבל א"כ ר' ואשי' ס"ל למעלה מכ' פסולה ולא מסתבר דלכאורה ר"י לית לי' דר' יאשי' אבל ר' יאשי' אית לית דר"י:

ח' ע"ב רש"י פנימית אינה סוכה מ' מדבריו דבעי' היכר שיושב לשם מצוה ויל"ד דלקמן גבי תקרה כ' רש"י סוכה אמר רחמנא ולא בית וקרא ל"ל הא ביושב בביתו וודאי ליכא היכירא והוה אפשר לומר דהכא גרע טפי שהיה יכול לישב בחיצונה שהוא סוכה ממש ויושב בפנימי' גלי דעתי' דלא רצה לקיים המצוה, וא' מן התלמידי' השיב דגם רש"י בזה אדרשא דסוכה ולא בית סמוך וע' בר"ן וש"י:

רש"י ד"ה שעשאה לצל ולא לצניעות נ' הכוונה אם היא במקום שאין שם חמה כגון בין ההרי' וודאי לצניעות עשאה וז"נ ג"כ כוונת רש"י ד"ה סוכת נכרי' לימות החמה כלומר לצל, וע' בר"ן ורא"ש:

גמ' משום דקבוע יל"ד בשלמא לאו בני חיובא הוה רבותא משום דבבני חיובא י"ל מעיקרא תקנה אם יצטרך לה לסוכת מצוה תהא לשם כך אבל קבעו מאי רבותא ואולי דאילו קביעי אלא שאירע שנשארה במקומה בחג ס"ד מאחרי דלא נעשית מעיקרא לאותו זמן תיהוי כתעשה ולא מן העשוי:

ט' ע"א סוכה ישנה עי' רש"י ודבריו תמוהים מאחרי דתנא דידן מבאר בעצמו כל דבריו ל"ל לרש"י לאקדימי מה דכ' בצידי ונ' כוונת רש"י מאחר דתנא נקט בסיפ' אפי' עשאה מתחל' השנה ולא נקט רבותא יתירה דאפי' עשאה לפני כמה שנים ונוכל למטעי דבסוכה ישנה כולו האי לא מהני לבי"ש שאפי' עשאה לחג ומה"ט כייל תנא ברישא ואמר סוכה ישנה בי"ש פוסלין לזה כ' רש"י דפי' סוכה ישנה דלא עשאה לשם חג לבד אבל לשם חג אפי' לפני כמה שנים כשר ודנקט תנא מתחלת השנה כשירה ולא נקט לפני כמה שנים אדרבא הא דנקט האי רבותא טובא דמאחר דעכ"פ כבר ישב בתוכה לשם מצוה ונתקדשה ע"י מעשה פשיטא דמהני אלא אפי' עשאה מתחלת השנה לשם חג וטרם שישב בה השתמש בה לעצמו ס"ד דמעשה תשמישו מבטל מתשבתו שחישב לשם מצוה קמ"ל דלא אמרי' הכי:

רש"י ד"ה בי"ש פוסלין כוונת רש"י דלא אמרי' סתמא ג"כ לשמה קאי כדאמרי' בזבחי' ריש זבחים דדווקא תוך שלשים לחג שייך סתמא לשמה קאי לא זולת:

אבל אם עשאה לשם חג כ' רש"י לבי"ש אצטריך וק' פשיטא ונ' כוונת רש"י דלא תק' הרי גם לבי"ש משנה יתירה היא כיון דכבר תנן כיון דכבר אשמעי' דתוך שלשי' אפי' סתמא מקרי לשמה מכ"ש דמהני לשם חג וע"ז כ' רש"י דלבי"ש אצטריך דלא תימא כיון דמתחלת השנה עשאה א"כ וודאי נשתמש בה כל השנה לצרכו יבטל מחשבתו שהיה לו בתחלת הבנין קמ"ל דלא אמרי' הכי:

ויע"ל דכלפי שרצו התוס' לדייק מקו' דאטו טעמ' דבי"ש אשמעי' דלב"ה נ"מ לענין חידוש וכד' הירושלמי ולזה כתב רש"י דלגמר' דידן דלא מייתא הך דצריך לחדש ס"ל דרק לבי"ש אצטריך וכ"ת דאטו טעמי' דבי"ש אתי לאשמעי' כבר יישב הר"ן וקו' זאת בדרך א' והתוס' בדרך ב':

וכ' הר"ן דגם הירושלמי רק למצוה מן המובחר וכ' הק"ע דע"כ אתה צ"ל כן דאלת"ה מאי ס"ד דגם במצה ישנה לבי"ה יוצא הרי במצה ל"ש חידוש א"וו כד' הר"ן והתימא שלא הזכירו התוס' מזה שהביאו גם זה הירושלמי ולזה נ' ד' תוס' דטעמי' דצריך לחדש היא מאחר דבי"ה מודו דעשיי' מיהא בעי' ודרשי תעשה ולא מן העשוי ואחרי דלבי"ה סכת גנבך ורקבש כשרי' בקל יוכל להיות שסוכות אלו נעשה מאילי' ולפום כן הצריכו בי"ה חידוש עכ"פ חידוש מעשה למען יזכור דכ' תעשה לך ואם תהיה עשויה מאיליהן לא ישב בה וא"כ ה"ד בסיכה דכ' בה תעשה ושייך בה מן העשוי' משא"כ מצה אפי' חידוש לא בעי':

ומה שנ' עוד דתקו' זאת של בעל ק"ע דייק בעל הלכות דלא בעי' חידוש בגופה של סוכה ועד"ז גם במצה שייך חידוש אם השליכה לתנור פעם שנית ג"כ מהני ולא ק' קו' הק"ע:

רש"י בד"ה לשם חג דכ' סוכות וכו' כוונת רש"י דאין לפ' דכמו דבלי"ב דרשי' חג הסוכות לשם חג אף דלא כ' לה' ה"נ עיקר דרשא אל' חג לזה כ' רש"י דהכי ע"כ עיקר דרשא מלה' דאל"כ מאי קדחי הש"ס דמבעי לי' לדר"ע התם מלה' והכא מחג אלא ש"מ מתרוויי' בהדדי ילפי האי דינא:

והנה יל"ד למה פריך הש"ס מתחלה מ"ט דבי"ש ולא פריך מיד ובי"ה לית להו דר"י א"ר ונ' דוודאי אין להק' מציצית לסוכה אלא דמאחר דקרא איכא למדרש כבי"ש ובי"ה למה לא נילף מציצית ונדרש כבי"ש אבל מתחלה לא הוה ק' מידי:

רש"י ד"ה פסולה ע' תוס' מנחות מ"ב ע"א וע"ב בביאור ד' רש"י אלו ומ"ט לא מפ' תעשה ולא מן העשוי:

תוס' ד"ה מניין בסו"הד ע' רש"א וקו' רש"א הוא בב"י תרל"ח בשם הרא"מ ועיי"ש:

והנה הר"ן תי' על קו' תוס' דבחג הסוכות הסכך אסור מדאוריי' והלוי משום בזוי מצוה ובשמיני עצרת שני' אסורין משום מוקצה ויל"ד על דבריו דהדרא קו' תוס' לדוכתא היאך דייק הש"ס פ' כירה דר"ש אית לי' מוקצה למצותו מבריי' דושוין הרי בריי' דושוין בחג ולא בש"ע מיירי ובחג הרי אסור מדאוריי' ונ' דבלא"ה יל"ד אמאי מייתי הש"ס התם מעיקרא בריי' ראשונה דלא ידעו דר"ש הוא ואמאי לא מייתי מיד בריי' שניי' א"וו דמבריי' שניי' אין ראי' דדלמא בחג דווקא מדאוריי' ותנאי אתאן לסוכה דעלמא אבל מאחר דבתרוויי' בריי' קתני ואם התנה עלי' הכל לפי תנאו מ' דתרוויי' קאי אנוי סוכה ובריי' ראשונה קתני עד מוצאי יו"ט אחרון של חג ש"מ משום מוקצה למצותין נגעו בה ושפיר פריך וראיתי בריטב"א שכ' משם המפ' דרבנן דפליגי אדרשב"ג ולא בעי כתיבה לשמה דווקא תפילין אבל ס"ת ומזוזה מודי ומ' מדבריו דמזוזה קדשה יתירה מתפילין ואנן אפכא אמרי' בהקמץ רבה תפילין שבלו אין מלשין מהן מזוזה דאין מורידין בקודש הרי דתפילין קדישי טפי:

וואת שנית כ' הריטב"א דבמשמשין קיי"ל כרבנן וכברייתא דמייתי פ' נגמר הדין והרי התם גם רצועות קתני ורצועות הל"מ:

ט' ע"ב רש"י במתני' כאילו עשאה כדתניא בבריי' בגמ' כוונת רש"י אף דלא תנן במתני' עדן דסוכה בבית פסולה מ"מ מאחר דבבריי' יליף מחד קרא אילן ובית תנן כאילו עשאה בבית כלומר תרווייה' מחד קרא ילפי':

רש"י ד"ה כשחבטן דמדאוריי' כל מילי בטל ברוב כדתנן ויל"ד דמתחלה קאמר דמדאוריי' כלומר כל מילי בטל מ' אבל לא מדרבנן ואח"ז כ' רש"י כדתנן א"כ גם מדרבנן בטל ונ' כוונת דבאמת באי' כה"ג שיוכל להפרושי אינו בטל ואמנם מדרבנן אבל מדאוריי' בטל ובמצוה אוקמה אדאוריי' והיינו כדתנן שכ' רש"י:

רש"י ד"ה והמפרש ל' תלישה טועה דאי מחובר כוונתו שהוא תלש אבל לא לגמרי בגוונא דלענין שביתתו לא מקרי מחובר ומ"מ אין שם פסולת גורן ויקב ולענין סוכה מיהא מחובר הוה:.

גמ' וסיכן על גבן ובמשניות שלנו על גבה ולכאורה מוכח דהיא עיקר הגירסא דאי גרסי' גבן א"כ ע"כ השפילן ומאי שו"ט הש"ס א"וו כשם שעליה קאי הסוכה ה"נ על גבה ר"ל על הסוכה, ובזה מסלק קו' הרשב"א על רש"י:

רש"י ד"ה אלא לאו כשחבטן דבטל אגב כשר והו"ל כולה כשירה נ' כוונתו דלא תק' למ"ש לעיל דסגי במע"מ והיינו דבחבטן עכ"פ סכך פסול מיהא הוה הא חזי' הכא דאף בחבטן בעי סוכך הרבה ע"ז כ' רש"י דכיון דבהרבה מהן עדן שייך צירוף כדמק' הש"ס וע"כ סיכוך הרבה ל"ד כ"א צל סיכוך קאמר וא"כ הו"ל כולו כשר דהפסול שנתבטל כמאן דליתא:

שם במתני' רש"י סוכה תחת סוכה כוונת רש"י ע"ד קו' הריטב"א למה סתם תנא דבסוכה תחח סוכה התחתונה פסולה והעליונה כשירה לזה כ' רש"י דתנא לא בא כ"א להורות דלא בית ואילן לחוד פוסל סוכה כ"א גם סוכה תחת סוכה פסול ונ"מ לענין התחתונה ומעליונה לא קמיירי:

וע' בריטב"א וסו"ד כוונתו דאף דבעליונה למעלה מעשרים ג"כ התחתונה וגם העליונה פסולה מ"מ התחתונה לא מפסלה משום צירוף סכך פסול וכד' רש"י כ"א משום סוכה תחת סוכה:

והנה מה דנקט הש"ס לד' רש"י בשתיהן פסולות דתחתונה צלתה מרובה מחמתה הרי גם בחמתה מרובה פסולה אמנם היינו מטעם צירוף אבל הש"ס בעי למנקט משום סוכה תחת סיכה והוצרך למנקט בצלתה מרובה:

ומ"ש תוס' לעיל דהש"ס הו"ל למנקט שתיהן פסולות ע"ד אחר אלא דבלא"ה משכח שפיר כוונת תוס' דנקט בשתיהן כשירות חמתה מרובה משו' דמה"ט כשירה ונקט בתר הכי צלתה מרובה למימרא ג"כ דמשו"ה פסולה.

תוס' ד"ה טפח הכא לא שייך ע' מהר"ם מלובלין ואפש' לומר כיון דהכא הסכך מונח על דפנות ל"ש חביט רמו:

וצריך ביאור מ"ט נחלקו ר"ה ור"ח על שמואל ונרא' דוודאי אי כ' באוריי' סוכה תחת סיכה ע"כ כשמואל אתיא אבל באמת אין לנו רק בסכת חסר כ' וא"כ בעי סוכה א' וכל שיש חלל ביני' שוב לא מקרי סוכה א':

כ' רש"י טפח מביא הל"מ ר"ל לאו משום דמקום חשיב הוא דא"כ קשה לר"ח אלא הל"מ בטומאה וכ"כ הריטב"א:

מכלל דת"ק סבר אפי' אינה יכולה ע' בריטב"א פי' ד' רש"י כאן:

ויש תימא בד' הרא"ש שכ' דבנוי סוכה הוא דמכשיר ר"נ אבל בסכך פסול מודה דבהפלגת ארבעה פוסל בסכך פסיל הפלגת ארבעה ל"ל וע' במלחמות שכ' דאדרבה בלא הפלגה פסול טובא יעיי"ש:

ומ"ש הר"ן דבחלל ארבעה אינה יכולה לקבל כרים וכסתות נ' כוונתו דאם ימלא עוד החלל בכרים וכסתות לא ישאר חלל כלל:

ותימא על הד"ת שלא הגי' ברי"ף דכל הנוסחה שלפנינו אינו מד' הרי"ף וכן מבואר בד' הר"ן והרא"ש ובד' הרז"ה:

י"א ע"א הדלה עליו יל"פ דקאי על הסוכה קודם שסיככה וכן מפ' הר' יעקב בחי' ריטב"א יל"פ דקאי על הסיכה לאחר שסיככה כהלכתן וכן מ' הל' ואם היה סיכך הרב' דהול"ל ואם הרבה סיכוך אלא ש"מ שהסיכוך כבר היה:

רש"י ד"ה ויתיב ר"י תוכן ד' רש"י דאין זה תעשה ולא מן העשוי האמו' בחוטט בגדיש כ"א דגם זה מקרי מן העשוי וה"ט דאמר רחמנא סכות תעשה בשעת עשיי' יהא ראוי לסוכה ומה שכ' רש"י דקציצה תיקן מועט כוונתו דגם רב מודה דשייך בזה תעשה ולא תן העשוי אלא דס"ל דסגי בתיקון מועט ובהא פליגי שמואל:

רש"י ד"ה אכשורי מכשר בסו"ד דיפנותי' וכו' יל"ד מה ענין הדפנות לכאן ואלי משום דבירושלמי איכ' מ"ד דסוכ' ישנה גם לבי"ה בעי חידוש אלא דאפי' הכניס כליו לתוכה מקרי חידוש ודפנות לא גרע מזה ותק' למה לא מהני בחוטט בגדיש ולזה כ' רש"י דהתם גם הדפנות נעשין מאיליה:

רש"י ד"ה תלאן עד שעשה כל הגדילים וקשריהם יל"ד גדילים מה לי אם עשאן או לא קשר עליון דאו' ותו לא וכ"מ לקמן דקאמר מאי לאו שקישר ואח"כ פוסק מ' דבקשירה תליא מלתא ואולי ד' רש"י דלחידוש גם בגדיל הוה סגי ולא הי' ראי' מרב קציצתן היא עשיין:

תוס' ד"ה שלופי ע' רש"א ונ' כוונת תוס' דעל מראית העין ל"ש לישנא דתעשה ולא מן העשוי':

שם ע"ב תוס' ד"ה ד' רשב"ן יהוצדק א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק ואמנם מצינו בברכות אר"י משום רשב"י וע"כ לאו תלמידו הי' שחיה כמה שנים קודם לר"י אבל היכא דתנן משום לא שמע הדבר מפיו כ"א נאמר לו משמו וכל כה"ג לאו רבו הוה:

מאי לאו בהא קמפלגי ולא רצה לומר דפליגי בעבר ולקטן מאן דפסיל משום דנעשה באיסור כמו המעשר בשבת דש"ה דמצות לאו להינות ניתנו ולמצוה הבאה בעבירה אין כאן שייכות דהרי היה יכול ללקט מעיו"ט ויעשה המצוה בלא העבירה:

תוס' ד"ה והכא במילף לולב מסיכה ע' רש"א כוונתו דבס"ד י"ל דה"מ למימר וליטעמך. ומ"מ נ' דתי' שני של תוס' בא ליישב הקו' גם בס"ד וקאמר דבעי"ט לכ"ע הוה מחויב לתקנו ובתלאן דאינו מחויב להסירן משום טירחה מרובה שכבר נעשה כל הגדיל:

תוס' ד"ה לקוחה כוונת ד' דבגזי"ש הכל תלוי בקבלה אבל היכא דאיכא קבלה ילפי' אפי' אינו שוה לגמרי דבקידושין כ' יקח ובשדה עפרון קח ומ"מ גמרי' גזי"ש. וראיתי בריטב"א דבר תימא שר"ל דנם לר"י סגי באגד ביד ולא בעי חוט דווקא הרי משום דר"י סבר צריך אגד אי' לי' פ' לולב הגזול דאין אוגדין אלא במינו דמאחר דאגד מן המצוה באינו מינו עובר משום בל תוסיף ואס"ד דגם ביד יוצא מאי בל תוסיף איכא:

גמ' התנאה לפניו הכוונה דבלולב לא שייך התנאה כ"א ע"י האגד:

י"א ע"ב מתני' זה הכלל ע' בריטב"א שנתקשה היכן קאי ונ' דאפורס עליו סדין דלעיל קאי והתם הטעם משום דמקבל טומאה וקאמר דבהא לחוד לא סגי כ"א בעי' ג"כ גדולי מן הארץ וז"נ כוונת רש"י שכ' כגון עורות בהמה ר"ל דל"ת סדין דווקא פסיל משום דמקבל טומא' אפי' עורות בהמה ג"כ פסולה משום דאין גדילם מן הארץ:

והק' הריטב"א ארישא דמ' דליכא סכך פסול אלא הני ואמנם כלל ארז"ל דאין למידין מן הכללות ול"ק כילי האי אלא דכפלא ל"ל והרי"ף באמת לא הביא רישא ונ' דס"ד מאחרי דגם דפנות מג"פ בסוכות ילפי' גם לדפנות בעי' הני תנאי קמ"ל דלסיכוך דווקא פסולין:

גמ' ואד יעלה הענין ר"ל ס"ל כר"י במס' תענית פ"ק ההעננים עולים מלמטה והם אדים ההולכין מן הצומח ואין בהם לחלוחית רק למעלה יתמלאו מים וכן כוונת ר"ל בירושלמי שהביאו בתוס' כאן ור"י בירשלמי שם סבר כר"א דמהלחלוחי' שעולה הן מן הים הן מן היבשה מתהוים העננים ואינם גידולי הארץ כלל ואמנם מה דנקט ר"ל חטין ור"י יין היינו דלר"י ידעי' דממי' של מעלה נפתחים מים של מטה ככ' תהום אל תהום קירא במס' תעני' שם אבל לר"ל ס"ד דמלמטה אין שום לחלוחין ולזה נקט חטין כלומר ההתעוררת מלמעלה ואח"כ הפעולה מלמטה וממ"ש ראי' לגי' תו"כ דר"א ס"ל סכות ממש דאי ס"ל ענני כבוד הרי לדידין במס' תענית ליתא לדר"ל דס"ל הלחלוחית מלמטה:

רש"י סכות ממש כ' להגן מן החמה כוונתו דלמ"ד סכות ממש מ"מ לא ס"ל דירת קבע בעי' דלסכות הקיץ צוה השי"ת לעשות זכר דאף שהי' בסוכות לא קרב אויב עלי' אבל מבתי החרף אין תימא ועי"ז מיושב למ"ד סוכות ממש הושבתי ר"ל הש"י הוגין עליהם:

ומ"מ ס"ד רש"י שכ' דלמא בכלים סככו ל"ל לרש"י לפ' כן הרי בלא"ה הדרא קושי' לדוכתא כיון דליכא ילפותא מה"מ אמנם כוונת רש"י דל"ת למ"ד סכות ממש לא קימא לן דהסוכות הי' מפסולת גורן וע"ז כ' רש"י מאן יימר דהכי הוה:

תוס' ד"ה מקיש סוכה לחגיג' כוונת דבריו דאף דהיקש זה קאי למסקנא היינו בקרא אחרינא דכ' לה' אבל בפ' זה לא קאי וע"ז הק' רש"א דגם בפסוק זה קאי ההיקש בין לבי"ש בין לבי"ה אלא דלחגיגה לא מדמי' וע"ז כ' לקמן אף דבאידך קרא לחגיגה מדמי' היינו לענין אי' הנאה ולא לפסול והכשר:

ר"ח אמר יל"פ דר"ח יליף ג"כ מגורן ויקב אלא דל"ת דלמא גורן ויקב עצמו אתא קרא דעזרא לגלות דאל"כ ק"ק דלמא דווקא בהני דקאמר עזרא לא זולת:

י' ע"א מתני' מפני החמה מ' לכאורה הא לצורך הבגד כעובדי' דמנימין שרי וע' בריטב"א טעמא מאי והנה לד' הרבה דהיכא דהסיכה קדמה האילן א"ש אבל מל' רש"י מ' דדווק' בחמה ונשר דעביד מעשה סכך דהיינו להגין כדכ' שכת בעדו הוא דפוסל ואי לאו בטיל לגבי סוכה:

גמ' קרמין וסדינין יינות שמנים לפי הס"ד נקט יינות שמנים לאשמעי' דאסור להסתפק ונקט קרמין וסדינין לאשמעי' דכל לנאותו אינו חוצץ אמנם למסקנ' דמשני דלמא מן הצד פי' רש"י דפנות צ"ל דאשמועי דנוי דפנות ג"כ אסור ואמנם להטור בשם הרא"ש דס"ל דנוי דפנות מותר צ"ל דמן הצד פי' אצל הסכך מן הצד ולא פסול משום דאמרי' דופן עקומה ומ"מ כיון דבהדי סכך הוה אסור משום נוי והיינו דאשמעי':

וכ' רש"י דראי' הש"ס הוה מסדיני' מ' מקרמי אין ראי' וי"ל דקרמי' אין דרך לפרסן מפני הנשר ושפיר לנוי מותר אבל סדיני' דרך לפרסן מפני הנשר ר"ל דגזרו בהו משום מפני הנשר ואין ראי' לר"ח אע"כ מדקתני סדי' בהדיא עקר הראי':

נוי סוכה כ' רש"י קרמי' ולקמן גבי מפולגין כ' רש"י סדינין נ' דהכי לענין ממועיטין בחר רשי' בקרמי' שהוא בדב' עב שקורין טעפיכען משא"כ לקמן אפילו סדינין בכלל:

פרש"י אמטלתא יל"ד מאחר דדרשי' דעצי סוכה דומין לחגיגה מי התיר למנימן לפרוש בגדיו שם ואלי שלא פרשן ע"ג הסכך כ"א נעץ ד' קונדיסין ע"ג הסכך ופרסן. א"נ ע"ד שכ' הר"ן דאף דהדס של מצוה אסור להריח משום דמריחא אקציין אבל הדס של עצי סוכה של עצי סוכה מהסקה אקציין וה"נ מותר להפריש עלוי בגדים לייבשו והוה נ' ראיה מזה לסברה זו של הר"ן:

כי היכי דלא לימרי דייק הר"ן מזה דסוכה שצלתה מרובה ג"כ סכך פסיל פוסל אותה ויש לדחות דלא לימרי קאמר ולאו כ"ע דיני' גמירי:

תוס' ד"ה שלוחי מצוה לפי מה שפי' רש"י כי המצוה לקבל פני ריש גלותא וכי מה קבלת פני' שייך בלילה בעת השינה וצ"ל דבאותו מקום כל הסכות היו עד"ז ואם ילכו למקום אחר לא יקומו למחר הקבלת פנים אלא שי"לד למה לא הסירו בלילה הסדיני' וצ"ל דביו"ט הוה ומוקצה אסר בטלטל וממילא גם חוץ לתחום לא יכלו לילך:

י"ב ע"א מתני' חבילי נקט כמה מיני חבילין להודיעך כי בכולן גזרו:

גמ' ולא ידעיני' נרא' דר' יעקב מס' לי' דלמא ר' יוחנן בין הכא בין התם רבותא קמ"ל הכא דמדאוריי' קאמר והתם קמ"ל דמשום גזירה נגעו בה:

ורב אשי מקשה עליו לגי' ברש"י דאר' יעקב קש' לי' מהי"ת עלה ע"ד ר' יעקב שיגזרו חכמים כאן ואי מסתבר לו מסברא שיגזרו א"כ למה בחיטט לא יגזרו וע"ז קאמר בשלמא אר' יוחנן ל"ק דהכא והכא ממתני' דייק אבל אר' יעקב קשיא:

רש"י ד"ה אין מסככין ע' רש"א ולמ"ש הריטב"א א"ש טפי דהא גופא אשמעי' ר"י דהכא גזרו והתם לא גזרו:

תוס' ד"ה אין מסככין בסו"הד מדהציעו תחלה הקו' ממתני' דזה הכלל ש"מ דהכי קשה להו הרי גם במתני' ליכא למטעי מדתנן מותרות כשירות ש"מ דקשורו' פסולות ואהא תי' דאין ראיה דלמא ה"ק דאפי' הניחן ליבשן מותרות כשירות:

י"ג ע"א כיון דנתרי טרפייהו שביק להו ר"ל אף דלא יהי' חמתה מרובה מ"מ אין לסכך דשביק לה:

רש"י ד"ה אגד בחד ורמב"ם ורא"ש פי' משום דאגודי עכ"פ מלמטה ולפי' רש"י מיושב למה אשמע' עוד הפעם בקנים ודוקרני' דס"ד דהתם לא הוה אגד חד דקני' ודוקרני' שני מינים הם:

תוס' ד"ה אפקותא ולא עלה ע"ד לומר כי הך דפסחי' היינו ערקבלין דבערבין קאמר ר' אלמאי על ערקבלין ובשקתי לי חבר והרי הך דפסחים סתמא היא וליכא מאן דפליג:

שם ע"ב שאינו עשוי לטלטלו ע' רש"י וריטב"א פי' דבעי עיקר האגד עשוי לטלטל:

תוס' ד"ה דלא ליבדרן והמעיין בריטב"א ימצא דרש"י לא פי' כתוס' משום דידות לצורך האוכל בעי' ולד' תוס' הוה אוכל לצורך ידות:

שם תוס' ד"ה אם פסולת מרובה ויש לחלק בין סוכה לבית ע' לקמן ל"א ע"א פעיתא היא דא מ' דאין חילוק בין סוכה לבית:

שם תוס' ד"ה נמשלה תפלת צדיקים לעתר י"ל ע"ד שכת' מרן זצוק"ל לפ' הא דארז"ל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו כי ארז"ל מי שיש לו חילה בביתו ילך אצל ת"ח ויבקש עליו רחמים ולא תאמר כי הת"ח ממוצע בין הש"י לישראל כי נפש ישראל אחת ואמר הכ' זקן נשוא פנים הראש וזה"ט ארז"ל המתפלל על חבירו צריך שיחלה עצמו כלומר כי צרת חבירו הוא צרתו אבל המבזה ת"ח ואינו בעיניו כראש כזה יעשה לת"ח לממוצע בינו ובין השי"ת ובזה לא ישמע תפלתו:

י"ד ע"א מתני' רש"י ד"ה ובלבד שלא יישן וכגון דיהבינן והא דלא מוקמי' לה שנשאר ז' על ז' לבד מהנסר א"כ יהא עיקר חסר מן הספר:

גמ' רש"י ד"ה ר"מ והאי וודאי פסול וכו' לכאורה בפשיטות הו"מ לפ' דבתקרת בית יש מעזיבה וממיל' פסול' אלא דלכאור' לר"י אמאי כשר דלא גזר סוכה משו בית דכ"ע ידעי דבסוכות תשבו ולא בבית כ' וע"כ אצטרך להך סברא שכתב רש"י ונקט רש"י גם לר"מ סברא זאת:

רש"י ד"ה אבל בנסרי' וכו' שאין רוב תקרת עשיות מהן יל"ד הא אליבא דר"מ קיימי' דחייש למעוטי וכ"ש רש"י לשמואל לקמן ונ' דרב לטעמי' ושמואל לטעמי' דרב ושמואל פליגי אי הולכין בממון אחר הרו' וכ' תוס' דטעמי' דמ"ד אין הולכין משום סמוך מיעוטא לחזקה וטעמיה דרב דאמר הולכין דווקא במקום חזקה חייש למיעוטא לא זולת וא"כ שפיר מודה בזה ר"מ ושמואל לטעמיה דבמקום חזקה כ"ע חיישי' למיעוטו' ור"מ אפי' דלא במקום חזקה חייש:

כיון דליתנהו שיעור מקום ע' רש"י ולולי דבריו הייתי אומר מאחר דקני' א"א לאסו' ע"כ איזי שיעור צריך ויהיב ר"י שיעור מקום ור"מ שיעור לבוד:

רש"י ד"ה תנן נתן עליו נסר וכגון שנתנו מן הצד כוונת רש"י ליישב אמאי לא מקש' לשמואל מהא דתנן כשירה לזה כ' רש"י דידע לתירוצו דמיירי מן הצד:

גמ' י"ד ע"א בשלמא לשמואל ר"ל באמת ל' צירוף גם לשמואל ק' דכיון דפסול אפי' בפחות מד' צירוף ל"ל וע"ז קאמר דעכ"פ פחות מד' אינו פוסל ושפיר שייך צירוף וכ' הריטב"א דאין הטעם בבית כמ"ש רש"י כ"א משום תעשה ולא מן העשוי נ' כוונתו דסתם תקרה יש עליו מעזיבה ויסבור דמש"ה בית פסול ויטול המעזיבה וישב תחת תקרת ביתו והוא פסול משום תעשה ולא מן העשוויי'

סיפא אתאן לר"מ ונרא' דקמ"ל דלא גזרי' שמא ישן תחת הנסר:

ט"ו ע"א רש"י במתני' ד"ה ור"מ ולשמואל דאמר וכו' יל"ד הרי גם לר"י אליבא דשמואל ק' ונ' דעיקר קו' רש"י דאדפריך הש"ס לקמן לשמואל במ"פ הו"ל למפרך דשמואל אדשמואל אא"כ לתי' בתרא שכ' רש"י יק' ואלא שמואל דאמר כמאן כיון דבין לר"מ בין לר"י צ"ל סכך פסול אינה פוסל בארבעה:

ועי' בריטב"א דלא ניחא לי' לרש"י בתי' ראשון משום דל' דמתני' מ' דכל הסוכה כשירה:

גמ' ולר"י אמר רב ע' רש"א ויש להשיב דלמא נקיבות פסולה אתי לאשמעי' אף דהוה בית קיבול עשוי למלאות:

ט"ז ע"ב גמ' בסוכה דמ"ע נ' דהוצרך לכך דלא תימא ליגזור סוכה שלא יבא להתיר בשבת וע"ז קאמר מ"ע באי' סקילה לא מיחלף לאינשי:

תוס' ד"ה מהו דתימא וכו' לחלק בין שתי לערב יש להסביר דבשתי אדופן ז' דייני' וכל שיעורין הל"מ א"כ לבוד נמי הל"מ אמנם בערב אגבוה י' אנו דנין וטעמי' משום דירה סרוכה ס"ד כיון דאמרי' לבוד למעלה ולבוד למטה הו"ל שוב דירה סרוכה קמ"ל:

בסו"הד אלא בשיירא ויל"ד דע"כ מדאוריי' הוה מחיצ' ודלמ' גבי סוכה כשיר' ונ' דע"כ יש שבת בתוך ימי החג ואם תכשרנה לענין סוכה גם לענין שבת יסמכו ע"ז:

ד"ה כי תניא האי והריטב"א הק' על גי' השניי' כיון דמצינו לאוקמה לברי' כרבנן למה נוקמי כר"י ונ' משום דק' א"כ מאי קמ"ל וע' בריטב"א תי' על זה:

תוס' ד"ה כי תניא אבל בכל הספרים ויל"ד מאחר דאיכא לאוקמא כרבנן למה מוקמית לה כר"י והיה נ' משום דאי כרבנן מאי קמ"ל ועיי' בריטב"א יישוב לזה ונ' דבעל עיטור וסיעתו דפסקו כר"י היינו טעמוי' מדהוה מצי לאוקמא כרבנן ואוקמא כר"י ש"מ משום דהלכה כר"י אא"כ יק' למה הוצרך הבעל עיטור לרבות' אחרת וע' בזה בלח"מ פ"ד מסוכה בשם מהריב"ל וד' הלח"מ שם על הרי"צ גאות אי סבר כר"י או כרבנן ולא זכר ד' הרא"ש שהביא בהדי' דהרי"צ גיאות פסק כרבנן:

י"ז ע"א מתני' הרחיק את הסכך ע' רש"י וצריך ביאר מאי נפקא לי' לרש"י בזה אם הפי' הדופן נעקם אי הסוכה ונרא' כוונת רש"י דאמרי' לעיל במשלשל ממטה למעלה גם רבנן מודי דאין אויר מזיק למעלה דאמרי' גוד אסיק וצריך להיות מכוון תחת הסכך ומעתה אם הסכך מסובב מן הצד מסכך פסול צריך אתה לומר ג"כ דופן עקומה ואם הסכך פסול נעקם שפיר אמרינן גוד אסיק והסוכה כשירה אבל אי אמרת הדופן נעקם לא שייך זה כאן דבאוויר לא אמרי' זה ושפיר אמרינן ע"כ דה"ג הסוכה פסולה:

באו"ד ברש"י ותקרת הבית פסולה משום תעשה ולא מן העשוי ולעיל כתב רש"י משום דכ' בסכות תשבו ולא בבית ונ' דזה בא רש"י ליישב דהכא לא שייך בסכות תשבו דבאמת יושב בסכה אלא שהתקר' הנשארת מ"מ פסולה משום תעשה ולא מן העשוי:

גמ' אמר רבה יל"ד אטו לא סבירי לי' לרבה דדופן עקומה הל"מ ותו א"כ יק' קו' הש"ס כל הני ל"ל ונ' דודאי גם רבה ס"ל דופן עקומה הל"מ אבל רק מן הצד דמאחר דא"נ סכך פסול פחות מד' אמות אינו פוסל כל הסוכה מ"מ אסור לישן תחתי' ומפסיק בין סכך לדפנות ואצטריך הל"מ דעד ד' אמות אמרי' דופן עקומ' אבל באמצע מצ"ע אינו פוסל עד ד' אמות וא"כ תי' הש"ס לעיל א"ש גם לרבה ועל זה הושיבו לו דאין הענין כמה שאתה סובר כ"א אי לאו הל"מ הוה פוסל גם מן הצד בארבעה כמו באמצע:

תוס' ד"ה אולי איכא בסוה"ד לבוד להחמי' פי' מדאמרי' אין אויר וסכך סכך פסול מצטרפין ש"מ דהיכא דבעי צירוף לא אמרי' לבוד להחמיר ומס' להו אם גם בלא צירוף מקרי לבוד להחמיר:

י"ח ע"א רש"י ד"ה שאין בה אלא שמונה עיי' רש"א היק' תלמיד א' הלא סגי ג"כ בט"ז אמות ויניח נסר ופסל מכאן ונסר ופסל מכאן ויהיה ג"כ ח' אמות סוכה ונ' דעד"ז לא שייך בין נסר לנסר כמלא נסר כ"א כמלא ב' נסרים:

י"ט ע"א גמר' תנן וכן חצר יל"ד לפי' התוס' הלא לא אמרי' פי תקרה כ"א בדופן שלישי וצ"ל דלשנא דמתני' מ' דבכל הדפנו' פסול אם יש ד"א ובדופן שלישי למה לא יכשר:

שם רש"י ד"ה קמ"ל בסו"הד ושלישית אפי טפח ר"ל ומ"מ כל הרוח כשר אף שאין שם דופן כ"א טפח וה"נ ל"ש:

שם גמ' מהו דתימא תפסול נראה דס"ד דדינו כסכך פסול שפוסל בד' קמ"ל:

רש"י ד"ה או אם הרחוקה והיתה סמוכה על יתידות יל"ד הרי לד' רש"י גם בהגביה מיירי בסמכה על יתידות ונ' דהתם פשיטא דמיירי ביתידות מאחר דליכא בנין א"א בע"א אבל בהרחקה יוכל להניח כ"כ בשפוע שלא יפול אפי' בלא יתידות אבל מאחר דבעי' טפח שוה ע"כ מיירי ביתידות:

גמ' מ"ט דרבנן לא פריך מ"ט דר"א דכבר פי' אביי לעיל דטעמי' משום סוכה דירת קבע בעינן אא"כ מ"פ מ"ט דרבנן ונ' דלא ניחא להש"ס למימר דכל הני תנאי דס"ל סוכה דירת קבע בענין ליהוי סברי כר"א דשמעתין ולזה מסיק דהכא אף דבעי' דירת קבע אבל שיפיעי אהלים כאהלים דמי והו"ל דירת קבע ואמנם למסקנא דמפכי' ורבנן פסלי א"ש טפי מאן דס"ל קבע בעי' שפיר ואפי' מאן דס"ל ארעי אבל הכא שפיעי אהלום לאו כאהלום דמי ואפי' ארעי לא מחשב:

ויש לתמוה על הרז"ה שדחה תי' הרי"ף ולא תי' קו' הרי"ף באופן אחר:

כ' ע"א רש"י ד"ה הרני כפרת לאפוקי מפי' המפ' שיבאו עליו ויסורי' הראוי' לבא עלי אביו או רבו כי מי יוכל לקבל עונשי עו"הב בעו"הז:

תוס' ד"ה עלה הלל לאפוקי מפי' רש"י דמ' מדברי' כי הלל מבבל היביא תורתו והלל עצמו קנטו את בני בתירה למה לא שמשי כמוהו לשמעיה ואבטליון:

והנה הלח"מ כ' דמ"ש הרמב' בה' כלים דשל קנים ושל חלף טהורים היינו ממדרס דווקא וטעמי' דאפי' עשאה האומן קטנה שתהא לשכיבה בטלה דעתו וק' הרי במחצלת של קנים מחלקי' בין קטני' לגדולי' וטעמא משום דקטנה עשוי' לשכיבה ומטמא מדרס הרי דלא בטלה דעתו ולמה שהביא הלח"מ מגמ' התם בקשין ורבי' תליא מלת' כמ"ש רש"י ואמנם אד' הרא"ש יש עוד לדקדק מד' רש"י אלו דמ' ג"כ מדברי' דבמנהג המקום תלי' מלתא ולד' רש"י בקשין ורכין תלי' מלתא ואמנם אד' הרי מטראני שהביא הרא"ש יש עוד לדקדק אם בשנה הראשונה יקח מחצלת חדשה ויאמרו כי ייחדה לסכך הרי בשנה שניי' לא תהי' עוד חדשה ויאמרו מותר לסכך במחצלת ומ"מ וצ"ע:

כ' ע"ב תוס' ד"ה חזיין לנזיאתא לד' תוס' א"ש דגדולה מסככין אף דחזי' לנזיאתא משום דהתם לא עבידי לקבולי מידי אבל לד' רש"י ק' אמאי מותר לסכך בהם הרי חזי' לנזיאתא וצ"ל כיון דלסכך עבידי לא יהיב להו אנזיאתא כי היכי דלא נמאסו:

בעזר רם ושפל יראה וגבוה סימנו פרק סוכה שהוא גבוה ובעזר לא ינום ולא ישן נתחיל לבאר פ' הישן

רש"י ד"ה לא יצא דעיקר מצות סוכה כוונתו אף דידי אכילה ושתיי' יצא ידי לינה לא יצא ידי חובות:

תוס' ד"ה הישן אבל לאינך אמוראי ואי איתא להאי סברא הוה מיושב בזה דהני תרי עובדי דר"י ודר"ש לא סתרי אהדדי דעובדא דר"י הוה במטה שאינה גבוה עשרה וס"ל כר"ה ור"ח אפי' בפחות מי' מקרי אוהל ושפיר מייתי ראי' ור"ש ס"ל דמ"מ לענין שיבטל אוהל קבע בעי' עשרה דווק' ובמעש' דטבי הוה גבוה עשרה:

רש"י ד"ה מעשה וכל שהאשה חייבת יל"ד וכל שהאשה פטורה הו"ל לרש"י למימר ונ' משום דפטורין לא כ' בקרא אבל חייבין ילפי' מלה וממילא ידעי' דכל שאין האשה חייבות גם עבד אינו חייב:

ולפי דרכינו למדנו הכוונה דבזה שיודע דעבדי' פטורין עדן אינו ת"ח דבכל מ"ע שהז"ג דינא הכי אלא במה שנכנס תחת המטה הוה ת"ח שבא להורות דדווקא הוא מותר לישן תחת המטה ולא אחר והיינו עפ"י דרכיני למדנו מפני שקרא אותו ת"ח:

תוס' ד"ה ראיתם עבד כשר הוה נ' דק' להו כיון דאמרי' בפ' השלח אם קרא בפני רבו ג"פ יצא לחירות ואמאי היניח ר"ג למעבד ת"ח וע"ז כ' תוס' עבד כשר היה:

וע' ל ב"א דלילי דר"ש פליג עליו דר"י היינו אומרי' דת"ק ס"ל סוכה דירת ארעי בעינן ושפיר אוהל ארעי תבטל לי' ור"י לטעמי' דס"ל קבע בעי' ולא אתי ארעי ומבטל לי' אבל ר"ש דס"ל ג"כ סוכה דירת קבע בעינן ע"כ צ"ל דטעמי' דס"ל אתי אוהל ארעי ומבטל אוהל קבע עיי"ש:

כמלא אגרוף ע' בריטב"א וי"ל דהא דטפח חשוב אוהל הל"מ ואל"ה לא עלה ע"ד שהי' אהל ואתיא גזי"ש למימר דמ"מ בעי' עשוי בידי אדם אבל כמלוא אגרוף דהיינו כראשו של אדם דמצ"ע מקרי אהל אהא לא דרשי' גזי"ש:

תוס' ד"ה והרי דלת י"ל לד' רש"י עד"ז דבס"ד ס"ל דממשכן ילפי' ב' דברי' דבית דרך אוהל והיינו לאפוקי דלתות ובעי' עשוי בידי אדם ודחי' דבמלוא אגרוף לא בעי' עשה בידי אדם וע"ז מקשי' א"כ דלתות מ"ט גמרי' דע"כ ג"כ מאהל דמשכן ילפי' ואי דלתות ילפי' מכ"ש דניליף שוורי אף שהם יותר מכדי אגרוף:

תוס' ד"ה למדנו שעבדי' ועדן ק' כיון דעכ"פ גלי קרא דנשים פטורות מהי"ת ליחייב עבד כיון דלא מחייב כ"א במה שאשה מחייבת וכמ"ש רש"י במתני' ואלי כוונת תוס' מאחרי דהאי מיעוט הוא האזרח ולא האזרחי' ס"ד דאשה דווקא מיעט רחמנא מתשבו כעין תדורו ובעבד נימא שפיר תשבו כעין תדורו, ולולי ד' תוס' הייתי אומר ע"ד שכ' רמ"א בה' סוכה דמה שנוהגין להקל בשינה בסוכה הויא משום מה דירה איש ואשתו ר"ל האשה מצ"ע פטרה רחמנא אבל הבעל מחייב להכניסה לסוכה לקיים כעין תדורו וס"ד ה"ה בעבדי' שייך נמי הכי דאם האדון אוכל צריך העבד לאכול בצדו כעין בדירה כל ימות השנה קמ"ל ר"ג דעבדי' אפי' בפני רבן פטורים:

רש"י ד"ה בכרעי המטה מטה שלימה נ' כוונתו דאינו רוצה לומר בכרעי המטה שנשמטת מן המטה דאינם דבר המקבל טומאה וכ"ת דעכ"פ אתא מדבר המקבל טומאה ופסול לסכך בו עכ"פ לא הו"ל להאי מ"ד קמן למימר בדבר המקבל טומאה דמ' אפי' כה"ג ת"ק מכשיר ודלמא לא הוא כ"א בבא מדבר המקבל טומאה דלא פסול כ"א מדרבנן הוא דמכשיר ת"ק א"וו כרעי המטה ר"ל מטה שלימה:

גמ' מפני שמעמידה יל"ד לד' רש"י דלמ"ד קבע ר"י לטעמי' ולמה נחלק עליו אידך מ"ד ובא להוסיף שפודין של ברזל ונ' דקשה לי' לאידך מ"ד מתני' מיירי דווקא במטה המיטלטלת אבל אם המטה קשורה שלא תוכל להזדעזע כשר ומתני' סתמא תנן ולזה פליג ואמר דאפי' כה"ג פסול משום דבר המקבל טומאה:

גמ' אמר אביי ע' ברא"ש שהקשה מאי קמ"ל אביי ולד' רש"י לא תי' כלום ונ' דמה"ד דלמ"ד מפני שמעמידה פסולה מדאוריי' וא"כ מסתברא מאחר דסתם מסכך מעמיד ג"כ ליגזור מסכך אטו מעמיד קמ"ל אביי דמעמיד גופא לא הוה כ"א דרבנן וכמ"ש הריטב"א ול"ש למגזר:

כ"ב ע"ב רש"י ד"ה כאן מלמעלה בסוה"ד בידוע שהקני' נ' שכ"כ לתרץ מתני' אפי' למ"ד פרוץ כעומד אסור אבל לדידן דקיי"ל מותר א"צ לזה:

וע' שיטת בעל העיטור שהביא הרא"ש ודברי' ק' להבין ולע"ד ה"פ כשהסכך למעלה קנה עולה וקנה יורד אנו צריכין לראות אם למטה צל מרובה מחמתה אבל אם אנו רואין למטה צל להדדי שוה ולמעלה אין ריעותא דיו אם אין למעלה חמתה מרובה מצלתה עיי"ש:

שם רש"י ד"ה כשירה בסו"הד ואף ביו"ט יצא ידי חובתו נ' דבעי רש"י לומר דמדחזי' דר"י ור"מ בבריית' לקמן שבק' לאילן דרישא וקמפלגי בבהמה דסיפא ש"מ דבאילן גם ר"י מודה והטעם דר"י אף באי' דרבנן לא חשיב לה ראוי' לז' ה"ט משום דכל רגע בעמוד ורד קאי אבל באילן אדרב' אם עלה לא ירד עד שחשיכה אף דעבד אי' מ"מ יצא י"ח אפי' לר"י ודלא כד' תוס' לקמן ד"ה סוכה הראוי' לשבעה וע' בריטב"א שם:

שם רש"י ד"ה ואין עולין אבהמה לא הוצרך רש"י לפ' דכל בע"ח מוקצין ואם עולה א"א שלא יניע הבהמה אבל באילן דא"צ לנענע מפ' רש"י דטעם משום דגזרי רבנן שמא יתלוש:

כ"ג ע"א רש"י ד"ה ע"ג בהמה דבריו צריכין ביאר ונ' דק' לי' מאחר דבריי' לפרישו מתני' אתא למה שבק גמל ונקט בהמה א"וו דבריי' באה לאשמעי' דאפי' בשני סוסי' מכשיר ר"מ ואף דאיכא למגזר לכאור' שמא יברח סוס אחד ותפול כל הסוכה מה דלא שייך בגמל דאם גם יברח מייתי סוכתו עמו והטעם דבאמת לא גזר ר"מ בכה"ג שהניח דלתות כבדי' על ב' סוסים ואי אפשר לכל א' מהם לברוח הלכך אפי' ר"מ מכשיר אף דפוסל בדופן:

רש"י ד"ה הראוי' לשבעה שאינה ראוי' ליום ראשון נ' כוונתו אף דגם ר"י נחלק לקמן על ר"א וס"ל עושין סוכה בחש"מ וא"כ לא בעי סוכה הראוי' לשבעה מ"מ הכא דלא חזיא ליו"ט ראשון גרע וד' הריטב"א בזה תמוהין שכ' אין ז' בלא שבת ומה צריך לזה:

שם רש"י ד"ה בהוצא ודפנא דפנא ענפי עץ וגדל בו פרי כוונתו דהוצא המה לילבו דקל ודפנא אין לו עלין אבל עביד מחיצה בפירות שיש בדפנא:

גמ' כ"ג ע"ב ולא אדעתי' ע' רש"י ולכאורה הא בלא"ה ביו"ט אינו רשאי לתקן וצ"ל דלר"מ דלא בעי סוכה הראוי' לשבעה קאמר דגם בחו"המ פסול משום דלא אדעתי':

כ"ד ע"א תוס' ד"ה ר"מ וא"ת דהכא לא חייש ר"מ נ' דקו' זאת קאי לר' אחא ב"י דקאמר טעמי' דר"מ משום מחיצה שאינה עשוי בידי אדם מ' דס"ל לר"מ לא חייש למיתה ואמנם קו' שנייה שהקשה לאביי כוונתם האיך ס"ד מעיקרא לומר דאביי ס"ל ר"מ לא חייש למיתה הא לאביי ליתא לגי' תוס' יבמות וע"כ ר"מ חייש למיתה:

רש"י ומיחל מחלל א"כ הא שכ' רש"י והגיע ליל שבת כוונתו סמוך לשבת ולהפריש אין פנאי ולחלל יש פנאי דבשבת וודאי דאסור לחלל ואפי' ביה"ש:

גמ' אף אשה אחרת יל"ד כיון דמתקינן לו כהן אחר וזה יש לו אשה א"כ אם תמות אשת כו"ג ג"כ יעמוד אחר תחתי' ולתרי מיתות הרי לא חייש ר"מ ונ' דלא רצה ר"י לסמוך ע"ז דנפיק מיני' חורבה אם תמות אשת כו"ג ויעבור אחר תחתי' לא ידעי שהוא משום ובעד ביתו כ"א יסברו דכו"ג אונן אסור בעבודה וזה היפך הכ' ומן המקדש לא יצא ואפשר דבאמת מ"הט ר"מ אף דחייש למיתה ס"ל התם דלא עשו מעלה בכפרה משום דאם תמות אשתו הרי כהן אחר יעמוד תחתיו שיש לו אשה. וע' תוס' ישני' יומא שם בענין זה:

רש"י ד"ה אלמה תנן וי"ל עוד דלכאורה אביי ור"ז סברי דר"י לא פליג בגולל וע"כ בגולל טעמא אחרינא ומייתי מעירובין דגם בגולל פליג וע"כ חד טעמא הוה:

כ"ד ע"ב גמ' ורבנן האי וכ' כ' הריטב"א דמקידושין הוה ילפי' דהיינו שטר וצ"ע דקדושין גופיי' רק מגירושין ילפי':

מתני' העושה סוכתו בין האילנות רש"י ולא סמך עליהן אבל הן דפנותיו והיינו דמייתי הש"ס דרב אחא ב"י כאן למרמי עליו ממתני' אמנם למ"ש תוס' לעיל במתניתן דגם מתניתין דלעיל שתים באילן מיירי שסמכה בין האילנות והאילנות דפנות הו"מ ש"ס לעיל ג"כ למרמי עליו דר"א בר יעקב אלא דהתוס' הוכרחו לפ' האי פירושא משים גמ' דמי שהחשיך אי ס"ל צדדי' אסורי' אבל אי צדדי' מותרי' א"צ לפי' זה כ"א כפי' רש"י לעיל ולק"מ ומה"ט שבק הש"ס שם דר"א בר יעקב התם דלמא ס"ל לר"א בר יעקב כמ"ד צדדין מותרין א"נ י"ל כיון דגם לפי' צ"ל דמיירי התם בחק באילן א"כ ע"כ מיירי שעבד באילן מעשה א"כ מסתבר דגם בהוצא ודפני' עבד משא"כ במתני' לא פשיטי כ"כ דעבד בה מידי:

תוס' ד"ה והא איכא משום דמ' לי' דאיירי בכל ענין ובזה מובני' ד' הג"א שכ' דמתני' דישני' וקשי' וק' הרי מ"מ צריך הוצא ודפני' ואמנם כוונת הג"א דאי מתני' בישני' וקשין טובא ר"ל אפי' הנוף נתקשה א"צ הוצא ודפנו' וז"נ טעם הרי"ף שלא הביא כ"א ד' ר"א בר יעקב ולא הביא כלל הא דהוצא ודפנות כלומר דמיירי באילנות שאין רוח יכול להניע אפי' הנוף:

רש"י ד"ה או הכי ולשמור שדה עשאה נ' דבא ליישב מאי משני הש"ס דירה שתשמישה לאוויר וכתב רש"י שם לשמור השדות ומה"ת מיירי בעשה לשמור השדות וע"ז פי' רש"י דמי שעשה דירתו בין האילנות בשדה וודאי לשמור שדה עשאה:

תוס' ד"ה קמה קצורה לא שייך כאן לאקשויי כוונתם הפשוטא דאי הוה שייך לאקשויי לא שייך תירץ דלעיל דמאי תשמישה לאוויר שייך בתל ונקע העשויי מימי בראשי' אבל הרש"א הק' אמאי לא הק' תוס' לעיל ג"כ גבי אילן או גדר הך וכ' משום דלא שייך תי' הש"ס לעיל ואתמהה אטו כאן שייך תי' הש"ס לעיל ותי' אדרבא אי ליכא תי' הק' יותר אילימא ואמנם הרש"א הק' עוד קו' דלעולם לק' הש"ס ולישני כמו בעירובין במחיצה קני' קמ"ל ונ' דהתוס' הקשו אמאי לא משני הש"ס דמחיצה העומדת מאליה' שמה מחיצה קמ"ל ותי' דמאחר דקיימ"ל דכאביי דאפי' בלחי ליכא רבותא תו במחיצה ואמנ' התינח בעירובין דכולא חומר' דרבנן אבל בפסי ביראות דאדרבא קולא בו קולו רבנן בדאוריי' שפיר שייך למימר דאשמעי' אפי' מחיצה העשוי' מאלי' מועיל בפסי ביראות ולק"מ מאי למימרא:

ואמנם בעירובין שם קאי בס"ד דלרבא אפי' מחיצה העשוי' מאילי' לא שמה מחיצה וע"כ לא מיירי בעומד מאלי' אלא בנטעו מתחלה לכך ע"כ משני מחיצת הקנים אצטריכא לי':

שלוחי מצוה ע' רש"י בא ליישב ל' שלוחי דל"ד וחוץ מד' רש"י י"ל דבכיון נקט שלוחי למימרא דאפי' אינו מקיים מצוה המוטלת עליו אלא שהוא שליח לעשות מצוה בעד אחרי' אעפי"כ פטור ואפשר דמה"ט לא סתם תנא פטור מכל המצות דלא נימא גם ת"ת בכלל ובאמת מסק' במ"ק דבת"ת מצוה שאפשר ע"י אחרי' יעשו אחרי' והוא יעסוק בת"ת:

וכ' רש"י כגון נרא' דבא ליישב למה ידחה המצוה את הסוכה יעשה המצוה לאחר סכות ולזה כתב רש"י דמיירי מתני' במצות שאי אפשר לדחותן ללמוד תורה ולהקביל פני רבו שהמצוה ברגל ופדיון שבוים שאי אפשר לדחותה:

וכ' רש"י פטורי' אפי' בעת חניי' ונ' ד' דהיינו דפריך הש"ס מה"מ ר"ל דאפי' בעת חנייתם פטור ויליף מחתן דטרדא לבד פוטר אותו והני נמי אפי' בעי' חניי' מטרד טרדי ופטירא ואפש' דרב יוסף דפטר שומר אבידה משום פרוטא נמי ס"ל דכל עת שמירותו פטור משום טרדא:

ויע"ל דתנא נקט סוכה אשמעי' אף דקיימ"ל חביבה מצוה בשעתה וס"ד דלגבי מצוה בשטת' לא מהני עוסק במצוה קמ"ל אהא פריך מה"מ דבאמת כן הוא ויליף מק"ש דהוה ג"כ מצוה בשעתה ואפ"ה פטור:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה