אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ט בע"ה אסרי חג השבעות תר"ם בעזר המאיר לארץ ולדרים נתחיל לבאר מס' נדרים

ליקוטי חבר בן חיים ט· רבי חזקי' פייבל פלויט

בע"ה אסרי חג השבעות תר"ם בעזר המאיר לארץ ולדרים נתחיל לבאר מס' נדרים

דברי חבר מס' נדרים בן חיים.

אלא למ"ד לשון שבדו לכאורה קושי' הש"ס א"כ בנויין נמי לאו דאוריית' ואמאי פתח בכנויין ומ' רש"י דלא פי' כאן נ' משום דק' לי' עכ"פ תנא פתח שפיר בכנויין משום דחביבא לי' דלא הוה דאוריי' אע"כ משום דשוב יק' אמאי מפ' ידות תחל' מאחר דכנויין ג"כ לאו דאו'

גמרא בשלמא בל יחל דנדרים יל"ד מאי בשלמא אטו אנדרי' ק' מידי ותו לאיזו ענין הוצרך דוגמ' שעובר בנדרי בבל יחל הרי בכל נדרים עובר בבל יחל ותו דאמר ככר זו אוכל מאי נדר היא זה ונ' דהש"ס מ' לי' מדיליף תנא נזירות לעבור בין בבל יחל ובין בבל תאחר ש"מ דה"ה בנדרים משכחת דחייב אנדר אבל יחל ובל תאחר ואיזו נדר היא זה דנדרי איסור אין בהם בל תאחר ונדרו קרבנות אין בהם בל יחל וע"ז קאמר דמשכחת שנדר לאכול ככר זה היום והיה בענין שיש מצוה בדבר כגון בשבת או ביו"ט או ככר של תרומה ומע"ש וכיו"ב ובזה איכא בל יחל אם לא אכל באותו יום ובל תאחר:

אמר רבא לעבור עליו בב' לאוין וע' בר"ן מ"ט לא רצה המק' לפ' כן ונ' דמאחר דחזינן מהקישא ילפי' דאב מפר נזירות בתו ובעל נזירות וא"כ צריך נמי היקישא על התרת חכם ואמנם מאחר דיש בנזירות בל יחל הוא אינו מוחל אבל אחירי' מוחלין ואמנ' האי גופא ק' למה למק' מאחר דכ' רחמנא בנזיר בל יאכל ובל ישתה ש"מ דגלו קרא דלא ליחייב משו' בל יחל ולא להוי התר' ג"כ וע"ז משני היא כ"א דכ' רחמנ' בנזיר בל יאכל ג"כ משום לעבור עליו בב' לאוין:

מידי דהויא אהאומר לאשתו הק' הרשב"א למאי נ"מ מאותו הש"ס הך מידי דהוה אטו בל תאחר משו' שמא ימות ועיי"ש ונ' דס"ד דהק' שלושי' יום קודם שיפט' העולם יהא נזיר ואין כאן בל תאחר וע"ז מייתי דאדרבא מאחר דלא ידע כל יום אם לא יתחילו היום השלושים קודם שיפטר ממילא חייב בכל תאחר וע"ז מייתי מתרומה דאמרי' ג"כ מית מתחיל השעה סמוך למיתתו:

וע' ברא"ש ור"ן דע"כ לא חיילה עלי' נזירות לאלתר דא"כ ליכא כל תאחר וצ"ע על הרמב' פ"א מה' נזירות שכ' האומר לא אפטר מן העולם עד שאהי' נזיר ה"ז נזיר מיד ואם אחר נזירותו עובר בבל תאחר וכיון שכ' הרי הוא נזיר מיד תו מאי בל תאחר שייך ותימא על נו"כ שלא עמדו על זה והנה הלח"מ הק' שם אד' הרמב"ן מאחר דחייש כאן שמא ימית למה פסק עושין בהמה דופין לסוכה והא ל"ק כי יש לחלק כמ"ש הרא"ש דהכא אפי' מאן דפליג בתרומה מודה משום דהכא מקרי לזמן מרובה ולזמן מרובה חיישי' שמא ימות אבל מדפסק גם בתרומה כן שפיר הק' הלח"מ:

וכי פליגא לענין מלקות כ' הרא"ש לע"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ואמנם ר"י היא דאמר דחל עליו נזירות לענין מלקות ור"י הרי ס"ל פרק שבעות שתים בתרא דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וצ"ע:

שם ברא"ש ד"ה נזיר שטימא עצמו במזיד וה"ה אם נטמא באונס וע' בר"ן אמנם הרמב' בה' נזירות כ' דלהכי נקט טימא במיזיד דכל בל תאחר אין לוקין עליו דהו"ל לאו שאין בו מעשה אבל נזיר שטימא עצמו במיזיד הרי עשה מעשה לוקה אבל תאחר וה"ז דומה לקונה חמץ בפסח דלוקה משום בל יראה:

וע' ברשב"א דמ' מדבריו לוקה על בל תאחר וצ"ע וכן צ"ע ע"ד תוס' לקמן בזה:

דרש ידרשנו אלו חטאות וכו' ר"ל דס"ד דווקא כי תדור נדר שקיבל בפי' היא דשייך בל תאחר אבל הכה דרחמנ' רמי עליו לא קמ"ל:

ד' הרא"ש דמ' חטאות וכו' מתיבת דדורשי' אותו ממנו וצ"ע במתני' בערכין דתנן חייבי חטאת אין ממשכנין אותן דלא ניחא לי' בכפרה:

אימא לא לעבור צ"ע היאיך לא עלה ע"ד התרצן דהאי חידוש לחומרא ונראה דבאמת איהו לא אמר אלי' הריני נזיר מחיצן וכה"ג ליכא בל תאחר אלא דרחמנא רמי עליו כלו נזירות ודווק' לענין ב"י אבל לא לענין בל תאחר ומ"מ מק' הש"ס כיון דחזי' דאחמר רחמנא כולי האי למה לא יעבור גם אבל תאחר:

כ' הרא"ש אכילת קדשי' מי אכלו אותם צ"ע דההוא בכהני' ובזכרי כהונה כ' אבל זכרים ונשים היכן מצינו שאוכלין קדשים הבאי' לכפרה:

כ' הר"ן דאמה הצד אפי' פרכה כ"ד פרכי' דייק הר"ן למימ' פרכא כ"ד דלא תק' מ"פ הש"ס לקמן לילף במה מצינו הרי אמה מצינו שייך פרכא ואהקש לא פרכי' אמנ' במה מצינו צריך פרכא גמור' ולא עלה ע"ד המק' דשייך פרכא גמורא עד דדחי לי' הש"ס אמנם למ"ש הרא"ש לקמן ד' דל' מה מצינו ל"ד כ"א נזירות בכלל נדרי עיני נפש א"ש טפי:

גמ' משום דלית לי' נ' דה"פ דאי לאו הקיש' הייתי אומר דלא מקר' עינוי נפש אלא נדר דלית לי' קיצותא אבל לבתר היקישא ממילא לא גרמי נדרי' דאי' לה' קיצותא:

הק' הר"ן למה לא הק' הש"ס אכתי אסור אסור ל"ל ותו' הר"ן דחה הרשב"א ונ' דמה דמשני בד"א תו ל"ק אסור אסור ל"ל דבריי' קאי אמתניתין ורישא כאלי תנן אמר מר והק' מה דתנן מודרני ממך אסור דווקא דאמר ג"כ שאני אוכל לך אז ה"ז אסור:

רב אידי אסברה נ' דאביי לא הוצרך לסברה דעכ"פ מיירי באומר שגמר בלבו לנדור אלא שהתורה אמרה מבטא שפתי' דבעי' יוציא בשפתי' וגלי לן קרא דסגי ביד וא"כ אי איכא יד אע"ג דאינו מוכיח מ"מ לזה מהני גמר בלבו:

גופו של גט הרי את מותרת נ' דאף שנ' בתחלה בגט באר היטי' ענין הכרותות מ"מ כ' הכל בל' עתיד וא"כ אינו כורת אבל הרי את מתרת מ' שהוא כבר כורתה מאצלו ומ"מ קאמר ר"י מאן יימר דכרתה בס' זה ומאן יימר שנתן הגט מידו לידה דלמא איניש אחרינא דלא שויא שליח ויהיב לה הגט והא פליגא רבנן:

מפני שהיא יד יל"פ דהש"ס מ' לי' דהס' היד לקרבן:

רש"י ד"ה דברי' קיימא ואע"ג דלא הוה מחוייב צ"ל דרש"י מטעם הקדש אתי עלה וכקו' הראשוני' ואמנם מה בעי רש"י בזה נ' דק' לי' מאחר דמחיישי' כבר הק' הש"ס שפיר סיפה דמייתא תו ל"ל ולזה כ' רש"י דגם מסיפ' ק' דאם אמר עלי דברי' קיימין ואע"ג דלא הוה מחוייב ומדבעו עלי ש"מ מוכיחות בעי'

לימא רבא נראה פיר' דע"כ הא דחזר אביי' משום דמ' לי' דבדרבא דאמר אין אדם מגרש אשת חבירו לית מאן דפליג ולרבא נימא דפליגא בהא ומשני אעפי"כ ס"ל לרבא הכא:

יש יד לקדושין הנה בת' דחו ד' הר"ן דלדבריו אמאי איצטריך בפאה להיקוש אמנם הר"ן ישוב לקמן במה שכ' דבאמת האבעי שייך ע"ד את"ל דבקי' אין יד הכי דאיכא היקש מאי:

נדר בקרבן המעיין ברש"י יראה מדברי' שנסתפק לו פי' נדר בקרבן אם כדי המפ' שאמר הרי עלי דוק בדברי' ותמצא:

והנה בפי' ד' הרמב' נחלקו הכ"מ והלח"מ ד' הכ"מ דהרמב' נקט בתחלה למתני' כפשטא והדר מפ' לה ואין כאן חידוש דין להרמב"ם והלח"מ מפ' דהרמב' מפ' למתני' מסברא חיצונה והביא דין חדש ואח"כ מיית' לאוקמתא דש"ס ובין כך ובין כך ק' מאוד הבבא שכ' דאם אמר כנדרי רשעי' עלי שאוכל לך או אם אוכל לך ה"ז אסור ולא קאמר דחייב בקרבן ועמד ע"ז בלח"מ אכל רצה לאוקמא הך בבא בככר מינח לפני' ואין ל' הרמב' סובל כן וצ"ע וע' ברשב"א שהביא מירשלמי שנחלקו אמוראי' אי מתני' בחדא מחתא או בתלתא מחתו וש"ס דידין נקט לה בג' מחתו והרמב' ס"ל דל"פ הנך אמוראי ומייתי ג"כ ד' אידך מ"ד דלמ' דאכילנא קאמר עיי' בראש אבל ד' רש"י מ' דלא מצי' לחייב לי' אם אכול דלמא שאוכל קאמר ולא לחייבו אם לא אכל דלמא לא אוכל קאמר ולא לחייבו אם לא אבל דלמא לא אוכל קאמר והיאיך חייב משום שבועה:

א"ה חטאת נמי יל"ד אמאי לא פריך אהאי אשם טמא שנתלכלך בחטא אמאי אכל ונ' דמ להש"ס דטעמא דשמעון הצדיק דס"ל דהא דחייבה תורה קרבן אשוגג משום דאי לאו דעבר במיזד לא יאונה לצדיק כל און וא"כ כל חטאת לא ליכול אבל אהאי אשם לא ק' לי' דמאחר דידע דהאי נזיר צדיק גמיר ההיא שוגג לא אירע לי על חטא שחטא במיזיד:

נודרין ומיתחרטין נ' פי' הענין ואי הלה נשאל לחכם יעקר לי נזירות מעקרא לא היה מחייב באשם כלל והו"ל כחולין בעזרה:

א"ה נזיר טהור נמי פי' מאחר דשוב הם מתחרטין משו' שרבו עלי' הימים ואם נזיר טהר קיבל עליו מאה יום למה אכל ומשני התם אמידי אמיד נפשי:

ר"ש ור"א הקפר ע"י בר"ן דמ' לי' דר"ש כשטת ר"א הקפר אזיל וכ"מ פשטא דלשנא דר"ש דאכל נזיר קאמר אא"כ אמאי לא מק' הש"ס מיד אר"ש הך ק' דמק' אר"א הקפר אלא ש"מ דיש לפ' דברי ר"ש אנזיר טמא ג"כ דאז חטא על הנפש:

רש"י במתניתן נזיק נזיח כ' רש"י שאמר על ככר וצ"ע הרי במתני' דנזיר ג"כ תנן והתם מנזירות לחוד מיירי ולמאי נ"מ נקט רש"י בככר:

גמ' וכן היא אומר נ' דאי לאו האי קרא הייתי אומר דבדו כמו ברו ר"ל שברו להם חכמים משאר לשונת אלו ולא הי' קש' וטעמא מאי תקנו משום שראו שבאלו לשונות, משתמשי' הבריות אבל מאחר דבדו הוה בדו מלבם ולמה בדו:

רש"י ד"ה תקינו חכמים תו ד' רש"י נ' דלא תק' הרי ע"י שהרבו חכמים לשונות הנדר יהי' הבריות רגילין בנדרים יותר והרי גם ר"י מודה ללי"ב דנודר מקרא רשע לזה כתב רש"י כיון דחכמים מציון לעשות משמחת עשי עכ"פ שלא יוציאו ש"ש לבטלה ואם גם יבא מצד אחר מכשול מזה דוגמא לדבר ע"י השניות שעשה שהע"ה היה"ר מתגרה מותר מ"מ ש"הע"ה עשה את שלו שלא יפגעו בערוה:

והנה הר"ן ר"פ הק' אד' ר"ת דמחלק בין מושבע מפי עצמו או עונה אמן והרי אמרו עונה אמן כמושבע מפי עצמו וצ"ע אולי ה"ק הש"ס אמן על אלה שיש בה שם היא כמפי עצמו בלא שם:

ודע דמה שהביא הר"ן בשם הראב"ד היא ד' הרמב"ם והראב"ד לו שטה אחרת בהשגות שם וע"ד הרמב"ם צריך עיין מהאי דאמרינן משביעכם אני בשבועה הרי אלו חייבין הרי דחייבין קרבן על מלקות וצ"ע וגם אר"ת הק' בחי' רשב"א ק' זאת ודע דת' הר"ן ק' מר"פ שבועות הדיינין דאמרי שם היכי משביעי' ומסקי' דבכנוי עכ"פ בעי' דאס"ד גם כנוי לא בעי למאי נמי הביא כלל האי קרא לימא בקיצור דצריך לאנקוטי חפצא:

וצ"ע מאחר דקיי"ל כר"י וכגבוה למאי נ"מ דייק הש"ס ה"ד כנויי כנויין:

הדרן עלך פ' כל כנויי נדרים בעזר משפיל ומרים ונתחיל לבאר פ' ואלו מתרין בעזר צור משגב ושוכן.

י"ג האי דנקט כבשר חזיר ולא נקט מיד נבילות היינו דס"ד מטעם שויא חד"א אסור ואמנם מ"מ בבשר חזיר וודאי לא שייך חד"א דמה הודיות בע"ד אלא אפילו ועורות לבובין דיוכל להיות דידע שבשר זה שנדר עליו היא מתקרובת ולבתר הכי קמ"ל אשאר נבילות שיוכל להיות שנתנבלה בשחיטה וכן טריפה שידע שום טריפות ולבתר נקט שקצים דס"ד שיודע כי חבירו אינו נזהר לבדוק אחר שקצים:

שם איידי דתנא חזיר תנא חולין שאוכל לך נ' לפ' דס"ד דחולין דקאמר ר"ל בהמה טמאה שאינה ראוי' להיות קודש ולהכי נקט תחלה דאם אמר בפ' כבשר חזיר שרי וממילה כחולין נמי שרי:

בפ' הרא"ש דלמ"ד דברה תורה ג"כ דריש וא"כ קו' הש"ס ה"נ כ' לאסו' אסר לא קאי כ"א לא דברה תורה דהתם לא כ' לה'. ובזה מיושב קושי' תוס' לרבא דאמר מתפיס בשבועה לאו שבועה לאסר אסר מאי עבד לי ואמנם למ"ש קו' הש"ס רק למ"ד לא דברה תורה רבא כמ"ד דברה תורה ס"ל:

הרי את עלי כאמה כאמה של אשתו נר' דנ"מ דרש"י פי' שלא יקל ראשו לבזות אמו ואי בברייתא מאמא דידה מיירי לא מק' הש"ס מידי:

קונם שאני ישן מפ' רישי' מתני' כרבינא ומייתא ראי' דלרבינא א"ש דהנה תנן בל יחל ולקמן פי' לדבריו דלקמן חל איסור אגברא שייך לומר אסור משא"כ כאן דאין כאן אי' לא אחפץ ולא אגברא כ"א בל יחל דרבנן ויש עוד להביא ראיה דפשיטא כרבינא מדקתנא סיפא קונם שאני משמשך וע"כ קונם הנאת תשמישו קאמר ובשלמא אי רישא דווקא קתני תני סיפא איידי רישא שאני משמשך אבל אי גם רישא ל"ד ל"ל למתני שאני משמשך לתני קונם הנאת תשמיש:

רש"י ד"ה קונם מיני תשמיש עיני בשנה דאם יושן למחר לוקה כ' בתשו' רמ"ע דרש"י כ"כ אליבא דמ"ד התראת ספק שמה התראה ודייק לי' רש"י בסוגי' הכי מדס"ל דגם בהתנאה מזדהר וע"כ משום דכשיעבור על התנאי לוקה וכמ"ש אלא דבש"ס בגיטין מ' טעמא אחרינא ויש לומר ע"ד דיחוי בעלמא:

בתנאה לא מזדהר וע"כ משום דכשיעבור על התנאי לוקה וכמ"ש אלא דקיי"ל דתנאי מתנצל אונס הייתי בשינה משא"כ באיסורא עומד על נפשו ומונע:

כי קתני דאי ניים היינו יכולין לפרש דאשמועי' דלא הוה התראת ספק ולוקה אבל ל' רש"י לא מ' כן כ"א דלענין איסור קאמר ונראה דאשמעיני' דלא הוה אסמכתא שסבר היה שלא יישן כדאמרינן בעלמא כל דאי אסמכתא:

רש"י ד"ה בל יחל דרבנן במלקו' כוונתו דאי' דרבנן גם לעיל מצינו פותחין פתח ולא הי' צריך לאתויי' מבריי' א"וו דל' בל יחל מ' מלקות וע"ז פריך ומי איכ' בל יחל דרבנן:

רש"י ד"ה קונם שאני משמשיך ה"ז בבל יחל אם משמש עמה כוונת רש"י דמאי מק' הש"ס דלמא אדרבא משום שנשבע לבטל המצו' הוא דלקו אמנם כ"ז בשבוע' אבל הכא בנדר קיימי' דאנדר שוא ליכא מלקות וע"כ צ"ל דה"ק אם משמש עמה ה"ז בבל יחל ושפיר פריך הש"ס:

והא משתעבד לה מדאריי' וכתב הרשב"א הך דאריי' לישנא יתיר' היא ולולי דבריו הייתי אומר שעיקר ק' הש"ס משום דשעיבד דאריי' ואי לאו הכי הי' הנדר חל ומש"ה מובני' ד' רש"י התמוהים ר"פ דכ' דאתשמיש לא חל הנדר משום דמשתעבד לה והק' תוס' א"כ אמאי הוצרך הש"ס להביא שם ראיה דאין חל לשעבד הא ממתני' דתשמיש שמעי' ולמ"ש מהתשמיש אין ראיה דהשעבוד דאוריי' משא"כ מזונות דרבנן ולכך מייתי ממע"י דהווה ג"כ דרבנן:

ד"ה וא"ת והא האי נדרא דרבנן ומסיק ב"ד מתנין בשב וא"ת ואף דהיינו דווקא לעשות סיג לתורה כמו שופר ולולב בשבת והכא מאי סיג איכא י"ל כיון דעכ"פ גזרו רבנן דנדר שאין בו ממש בעלמא יהא חל הוצרכו לגזור שגם כאן יהא חל לעשות סיג במקו' אחר

מדקאמר שלא אוכל משאכלתי נ' דמייח' מלא אכלתי דוודאי מ' לא אכלתי ממש אבל שבוע' שלא אוכל, היינו לפרש דאכילנא כמו במתני':

מיקם שבועה מ' מד' רש"י ותוס' דלא מהימנן לי' וכד' הרא"ש והר"ן ס"ל דמהימנין לי' ובריטב"א דלת"ח מהימנא ולע"ה לא מהימנין:

גמ' אסיפא דאידך בבא והקשה התוס' הייני לרבינא אבל לסתמא דש"ס ק' ונ' דגבי קונם שאני משמשיך ור"ל הנעת תשמיש גם לסתמא דש"ס האסור רק מדרבנן ואחיתם קאי:

גמ' מהתם נפקא לכאורה לריב"ב דס"ל נשבע לקיים את המצוה חייב ולא דריש להרע או להיטב לדידי' שפיר צריך לה' לא יחל ונ' דמאחר דלא קיי"ל כריב"ב הא גופא ק' א לדידן ל"ל קרא דלא יחל:

גמ' שבועה נמי לכאור' מאי קו' שבועה מלתא אחריתא דמה לי מיחל שבועתו או שבועת הר סני ונ' דקו' כשם שא"א לדרוש קרא לענין שבועה ה"נ לא נידרש הכי לענין נדר:

אמר אביי י"ל לאביי מעיקר' לא פ' כן ולא פ' כפשיט' דאמר קונם שלא אשב ונ' דמ' ליה לאביי דאם אמר שלא אשב עמידה מותרת לו ואינו מבטל מצות סוכה ורבא מ' דכשם דכ' בסוכות תשבו ישיבה לד' ה"ה בנדר שלא לישב הי' כוונתו על העמידה ג"כ:

ועי' ר"ה פ"ג בסוגי' דמצו' ליהנות כתב תוס' לחד תי' לחלק בין ישיבת סוכה דאיכא הנאה קצת ודברי' תמוהי' מאוד דתפילין ולולב מא"ל ורמז ע"ז בס' יום תרועה שם:

והנה גם הריטב"א אחז בסברא זאת של תוס' אלא שחילק בין אם ההנאה באה מגוף הדבר כמו גבי סוכה או שהמצוה גורם הנאה כמו חלצה בסנדל של אי"ה וצ"ע דאמרי' אין מערבין לדבר רשות אסור לערב בביה"ק ואמאי הא אין זה אלא גורם בעלמא:

נדר בתוך נדר. אם אוכל ע' ברא"ש ור"ן ויע"ל כיון שאמר ב"פ אם אוכל לא הי' נזיר שתי פעמים עד אכל ב"פ קמ"ל:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה