ליקוטי חבר בן חיים ח· רבי חזקי' פייבל פלויט
הקדמה
בע"ה הקדמה לחלק שמיני מספרי ליקוטי חבר בן חיים:
קורא נעים:
אחרי שזכני נותן התורה ית"ש להוציא לאור עולם חידושי חתם סופר על מס' נדה נתתי אל לבי ללקט מחיבוריי הגהות חתם סופר על ארבעה חלקי שו"ע וצרפתי לה הגהות על יו"ד ואה"ע וחו"מ הנדפסים בס' ליקוטי חבר ההגהות על שו"ע או"ח שהי' ע"ע טמונים ת"י וכבר מסרתי לגאון מפורסם זי"ע נכד מורי לפני שנים העתק מהם שיוציאים לאור ובעו"ה נטרפה עליו השעה והתחיל ולא גמר על כן עתה באתי וסדרתים בחלק השמיני הזה ביחד וזה הוא החלק הראשון מחלק הלזה חתם סופר הגהות על ארבע חלקי שו"ע והחלק השני יקרא דברי חבר חידושי המחבר על מס' קידושין ובסופו ליקוטי חבר מילי דהספידא ודרוש לחינוך ס"ת ואלף תודות לאהובי תושב עירי הרבני השלם במו"מ מו"ה שמואל לייכטער ני' חתן הגאון המנוח מו"ה מנחם מאנדל שהיה אב"ד בקהל רעטע שיגע יגיעות הרבה בהעתקת חידושי מס' קידושין ואלף תודות לידידי הרב המופלג מו"ה מרדכי לייכטער שנספח אלי פה מרחץ וויהנא ויגע וטרח הרבה בהעתקת הגהות חתם סופר על שו"ע או"ח ישלם ה' פעלם ותהי משכורתם שלימה מאת גומל לאיש חסד כמפעלו ועל טוב יזכר שם תלמידי הב' המופלג כ"ת ה' פינחס הלוי שטערן שהעתיק מכתבי ליקוטי חבר. - ואל יפלא בעיני הקורא האגרת הנדפסת כאן בענין המרגל הדפסתי' יען הוא עבירה שהחרובה בית מקדשינו ונעשו בעו"ה בדורינו כהיתר למען ידעון שדין וה' הטוב יחיש טוב וירחם עמו ויקבץ נדחי' במהרה בימינו אמן סלה:
פה מרחץ וויהלא בירח תמוז תרמ"ו. חבר בן חיים ר"ת חזקי' בן רבקה. זאת לדעת כי בכל מקום שנזכר בספרי זה שם נכרי או גוי או עכו"ם או אומות העולם רק על העובד כוכבים ומזלות הוא סובב לא על האומות אשר אנחנו שוכנים בתוכם המאמינים בבורא שמים וארץ עליהם אמר הכ' דרשו את שלם העיר כי בשלמה לכם שלם:
מיט בעקלעמטען הערצען שיקקע איך מיך אן דעם לעבליכטן פארשטאנד דען בעשייד אין יענזייטיגער פראגע צוקאמתען צו לאססען וויא טיעף דאס יודענטהום געזונקען ווענן דיך אין אונזערן געמיינדען זאלכע פראגען אויפווער פען דאס אורטהויל איינמס פערליימדער אונד דעססען קארא קטעריזירונג פינדעט זיך דייט ליך אין תהלים קאפיטל י"ב דער אללמעבטיגע ווירד אויסר אטטען אללע הייכלערישע ליפפען דיא צונגע דיא גראס שפריכט וועלכע דענקען אונזערע צונגע לאססען וויר שטארקען לויף אונזער ליפפען געהערען אונזער ווער איסט אונס הערר, אויס דיעזעם זאטצע ענטנימתט דער תלמוד דאס יעדער פערליימדער איין כופר בעיקר איסט, עבען זא תהלים נ"ג בעציעהונגסווייזע דעס פערליימדערס דואג האדומי טיקקע בריהטעט דיינע צינלע וויא איין געשליפענעס ראזירמעססער דוא טרוג טהעטער דוא לועבסט דיא באזהייט ניכט דאס גוטע דיא ליעגע ניכט רעכטשאפפענהייט צו שפרעכען, דוא ליעבסט טעדטליכעט ווארטע לוסטיגע צונגע אויך:
דער אללמעכטיגע ווירד דיך אויף עוויג ניעדעררייסען אויסשארען אונד וועגווערפען אויס דיינעם צעלט אונד דיך ענטוואורצעלן אויס דעם לאנדע דעס לעבענס, פאן דיעזען לעטצטען ווערז שליעסט דיא משנה אין פרק חלק דאס דיעזער פערלוומדער זיינער זעליגען צוקונפט פערלוסטיג איסט פערנער האלען אונזערע ווייזען אויס קאפיטל י"ב דאס דיא פערליימדונג איין גרעסערעס פערבר עכען איסט אלס געטצענדיענסט שמנדטהטט אונד מארדטהאט, דער געטצענדיענער פירכטעט דאך זיינען געטצען, דער פערליימדער הינ:
געגען זאגט מי אדון לנו ווער איסט אונזער הערר דער שאנדטהעטער זינדיגט בלאס געגען דען אללמעכ:
טוגען דער פערליימדער שאדעט דער מענשליכען געזעללשאפט נעבען זיינען אטהאאיסמוס, דער מערדער איסט וואהל געפעהרליך זאבאלד דערזעלבע אבער בעקאננט איסט ווירד ער אונשעדליך, דער פערליומדער הינגעגען שאדעט מיט זיינער פעדער זיינע מיטבירגער אין דער ווייטעסטען ענטפערנונג. מיטהין דא וויר אין אונזערע תוה"ק דען אויפטראג האבען ולא תשום דמים בביתך, דאס וויר אין אונזערעם הויזע ניכטס געפעהרליכעס דולדען. אינדעם דער פערליימדער אבער דאס געפעהרליכסטע וועזען איסט וועלכעס אויף ערדען בעשטעהט איסט עם פפליכט, דאס וויר איין דערארט געפעהרליכעס וועזען מאראליש לאהם לעגען אונד דיעזעס היר דורך דאס דעמזעלבען אים געמיינדע פערבאנד, מיט איינשטיממונג דער מייאריטהעט דער געמיינדעגלי דער אין איינער גענעראלפערזאמתלונג דער דיעזע ציילען פארצולעגען זינד, דיא אויפנאהמע ענטצאגען ווירד מיטבעגריפפען ניכט לקרות בתורה דירפען צו זיין וואס אבער דאס אווסווייזען אויס דעם ביהכ"נ בע טריפט, דא זעלבעס איין עפפענטליכער זאמתמעלפלאטץ איסט קאנן נור מיטטעלסט דער לעבלוכען שטאדט הויפטמאנשאפט געשעהען. והעושה שלם במרומי' ישפות שלומו לנו ולכל בני ישראל אמן מיט ליעבע אונד אכטונג: הגהות חתם סופר זצוקל"ה על שו"ע או"ח:
במג"א ס' א' סק"ד הן בקין נ"ב פי' שוות ולתפלת חושבי' שעות זמניות וק"ל:
סקי"א דחלילה לצדיקים נ"ב ועיי' ש"ך יו"ד סי' ר"ט סקכ"ח ומש"כ שם על הגליון:
במג"א סי' ג' סקי"ב אבל לא בפני גוי נ"ב אפשר דצ"ל אפי' לא בפני גוי וא"ש הראי' דמייתי' מע"ז מ"ז עיי"ש ונראה אבל לא בפני ע"ז ממש משום פוער עצמו לפעור ואפי' אין עבודתה בכך אסור וצ"ע:
במג"א סי' ד' סק"א חייב מיתה נ"ב כבר צווחו קדמאי על זה ועיין מהר"ם מלונזאני בספר שתי ידות ודרך חיים שהכחיש זה:
במג"א סי' ח' סק"ד ועיין סי' י' סעי' ו' נ"ב סעי' י"א כצ"ל: שם סקי"א כמ"ש ביו"ד סי' א' נ"ב אע"ג דהתם בא להוציא מחזקת איסור אמ"ה כמש"כ מג"א לקמן סי' תל"ז עיי"ש מ"מ התם הוי רוב מצוין מומחים ורוב בני אדם בודקים בתיהם כדין ורוב עדיף מחזקת איסור ואפ"ה אמרי' דאותו עדיפות שיש להרוב על החזקה לא מועיל לכתחילה היכא דאיכא לברורי וה"ה נמי הכה בציצית דליכא רק חזקה ולא רוב צריך לברר משא"כ בטריפות דהוי רובא כשרין וק"ל:
שם סקי"ד דאין לברך נ"ב דיש לברך כצ"ל:
במג"א סי' ט' סק"ד בצמר גפן
ופשתן נ"ב וצמר כצ"ל:
שם סק"ח עיי' סי' י' ס"ד נ"ב ויש לחלק דהכא אין עיקר הבגד ראוי לציצית אלא על ידי הכנפות והו"ל כנפות עיקר ולא בטלו לגבי בגד: סי' י"א מחבר סעי' ב' להרא"ש כשר נ"ב עיי' ד"מ:
שם טו"ז סק"ב דתני' בספרי נ"ב נ"ל כוונת תשובת הרמב' שבב"י דה"ק הרמב' לפי הסיפרי בודאי שצריכים חוט כפול ששה דהרי אין גז"ש למחצה וכיון דסתם ש"ס פ' בתרא דעירובין לא קאמר כגון שכפל ששה דכולי האי ודאי לא טרח איניש ומדלא שני הכי ש"מ דקים להו דרבנן פליגי אר"ש דסיפרי ולא ילפי' גז"ש ורק שזורים נהגו עלמא משום נוי ולא מגז"ש כלל וצדקו דברי הרמב' לפענ"ד:
שם מג"א סקי"ב נ"ב וצ"ע מר"פ ראשית הגז ועיי"ש בתוס' יו"ט משנה ב' וכה"ג הקשה תוס' ע"ז מ"ו ד"ה כל ותירוצם לא שייך הכא וצ"ע: שם סקי"ג סוף כלאים נ"ב וי"ל דס"ל לבע"ה כהרמב' פ"א מהלכות ציצית ה"ז דכתב ויהי' אחד משמונה חוטין תכלת וז' חוטים לבן וכ"כ ב"י בשמו דחוט א' עושה חצי לבן וחצי תכלת נמצא שאינו מכנים התכלת כי אם לנקב א' ואין בו אלא תכיפה א' ואי לאו שקושר קשר עליון ליכא כלאים ואולי ס"ל להרמב' כהעיטור והי' קשה לי קושי' מג"א ומזה הוכיח שיטתו דליכא. אלא חצי תכלת ולא כהראב"ד שם עיי"ש וק"ל:
סי' י"ב מחבר סעי' א' שמא נפסק נ"ב שמעתי מקשי' נימא כל דפריש מרובא פריש ונ"ל דהרי אין אנו דנין על הנתקין שאינן לפנינו אלא על החוטין התלוין והם קבועים וכמע"מ דמי:
סי' י"ג מג"א סק"ח ומשמע בשבת פ"ב נ"ב פ"א ע"ב: סי' י"ד סק"י דבסי' תל"ז נ"ב עיין תשובותי באו"ח סי' ב':
סי' ט"ז בראשו במג"א וכ' מ"מ בשם מהרי"ל נ"ב בשאל' יעב"ץ ח"א סי' כ' פליג ע"ז ממש"כ הרשב"א בעירובין י' ד"ה ואצבעים ומסתיע נמי ממש"כ חכ"צ סי' נ"ט עיי"ש:
סי' י"ח מג"א סק"א למה מקרי נ"ב בסמ"ע סי' ה' סק"ז כתב דבלילה כעין יממא מיקרי יום לענין משפט א"כ מכ"ש לענין ציצית דלא כתיב יום רק בראי' תלי' מילתא וראיתם אותו וקשה א"כ לא הוי מעשה ז"ג:
סי' י"ט מג"א סק"ב פטור אף למ"ד נ"ב אף כשלבשו אפי' למ"ד וק"ל כצ"ל: סי' כ' במג"א סק"א אמרי' בע"ז נ"ב ר"ל דרב הו"ל למנקט חוט ציצית לבן וגם תכלת לצבוע כי היכא דנקט תרי גוונא חתיכות אבל לשמואל שם בע"ז דנקט ג"כ תכלת לדידי' לק"מ אע"ג דהוא בעי לטוי' לשמה מ"מ איהו לא נקט תרי גוונא חתיכות ולא הו"ל למנקט נמי תרי גוונא ציצית ודי במה שנקט תכלת ודו"ק כנ"ל לפרש דברי מג"א סק"א:
סי' כ"א מג"א סק"ב הי' לו מזוזה נ"ב עיין במרדכי סוף ה' מזוזה הובא בב"י יו"ד סי' רפ"ב בחדר דאם איש עם אשתו ישינים שם פוטר ממזוזה והביאו ורמ"א בהגה' ש"ע שם סעיף ב' עיי"ש וצדקו דברי האר"י זצ"ל וק"ל, ולפ"ז משמע קצת כמ"ש הר"י יעב"ץ בסידור שלו שיש לשמש מטתו מלובש בטלית קטן ויש לדחות דבל"ה נמי לא הי' ערום דעונה גופא: מצוה הוא והא לא מצי קאי כשהי' שוכב באותו חדר בלא עונה ומזוזה לא הי' שם וע"כ הי' שוכב בט"ק ודו"ק סי' כ"ה מחבר סעי' א' שמעלין בקודש נ"ב היינו שיוציא הטלית תחילה מהכיס כדי לעלות בקודש אבל שניהם מונחים חוץ לכיס אז מקודש קודם ע"כ למ"ד לילה לאו זמן תפילין וגם שבת וי"ט וא"כ הוי' ציצית תדיר ותדיר ומקודש קיי"ל איזה שירצה יקדים והכא דמצות ציצית שקול נגד כה"ת יקדים ציצית וע"ז נתכוין נמוקי שבב"י אך אי מה"ת לילה זמן תפילין ולמ"ד ציצית אף המיוחד ליום פטור בלילה א"כ לא הוי' ציצית תדיר טפי ותפילין ע"כ מקודש הוי ע"כ כששניהם חוץ לכיס אין ראי' להקדים ציצית עיי' דג"מ ובמחילת כבודו לא עיין היטיב ועיי' לקמן מג"א קל"ז סק"ב ומש"כ שם על הגליון ועמ"ש בכ"מ פ"ט מתו"מ בשם הר"מ קורקוס ומובא בתויו"ט משנה ב' פ"י מזבחי': שם מג"א סק"ב שהוי מצוה לא משהינן נ"ב עי' תשובות ח"צ סי' ק"ו ועיי' מ"ל פ"א מה' מגילה:
סי' כ"ז מג"א סק"ו נ"ב ומכל מקום ומהאי טעמא נסגר. סי' כ"ח מג"א סק"ד ומי הגיד להם נ"ב עיי"ש תוס' ד"ה מדבק:
סי' ל"ב מחבר סעיף ז' וקלפי' שלנו ל"ב עיין תשובותי שם מג"א סקי"ג סימן ק"ל בב"י נ"ב הבי' וזובא לנפשי' דמשם מייתי' ראיי' מטהרות ושכלנו טהורין גבי חלון של אליורין ש"מ שאין חילוק בין מידי דאכילה לשאר מילי ובתשובותי ישבתי זה:
שם מג"א סקכ"ז מותר לקולפה ניב עיין תשובותי:
שם מחבר סעיף כ"ה נ"ב הכלל בזה ג' דינים כאן דהאותיות שבהפרדם נראים כב' אותיות כגן ש' נראת כאות ע' עם אות י' וכדומה פסול ולא מהנו תיקון משום דהוי' שלא כסדרן משא"כ י' שעל גבי א' נהי דפסולי' מ"מ יכול לתקן ולא מיקרי שלא כסדרן אבל בשאר אותיות אם תינוק יכול לקרות לא בעי תיקון וכשר כדלעיל סעיף ט"ז או כדלקמן סעי' כ"ז ולא זולת וכמ"ש והאריך טו"ז סק"ט ומג"א סק"ב:
שם עיין תשובותי:
שם מג"א סקל"ט נ"ב עיין היטיב תשובתי שם טו"ז סקכ"ה בדעבד אמאי אמר כצ"ל ותיבת למה לא נמחקה:
שם והו"ל לשני' דבדיעבד כצ"ל ותיבת לסייע נמחקה:
שם טו"ז סקכ"ו רק שפרשה השלישי נ"ב והייני פ' שמע בתפילין דר"ת ובפ' ויהי' אם שמוע יניח בסוף ט' אותיות ויתחיל שמע בראש שיטה בתפילין של ר"ת כנ"ל:
סי' ל"ו מג"א סק"ג כדעת רש"י נ"ב ע' כל זה היטיב בתשובתי:
סי' ל"ט מג"א סק"א באה"ע סי' קנ"א כצ"ל:
שם בן י"ח שנה נ"ב צ"ל כ' שנה כמ"ש סימן קנ"א במג"א סעיף כ"ה כצ"ל וטעמא דרוב אנשים המתאחדים להביא ב' שערות יולדו להם סימני סריס לכ' שנה כמש"כ בב"ש באה"ע סימן קנ"ה סקי"ט עיי"ש:
שם סק"ד נ"ב הב"י תמה בטעם הדבר ועיי' בתוי"ט משנה ד' פ"ז דנדה דתמה על כותים אי גירי אמת הן איך עשאים כנכרים לטהר נידות ואהלות שלהם ונלפע"ד שיש כח בכלל ישראל להוציא המורדים מכלל האומה ויחזרו לגוים גמורים אף להקל וזכר לדבר ראה ויתר גוים שהתיר להם ז' מצות אע"ג דלאו ראי' גמורה הוא מ"מ כנ"ל והם נמנו וגמרו להוציאם מברית ישראל לגמרי ובגיטין פי' רש"י שהמסור פרק עול תורה י"ל כיון שמוסר לתוא מכמר הרי מסר חבירו גם להעבירו על דת משה וישראל ואי לא דפרק עול תורה כולה לא עביד הכי ומצינו בעזרא יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה משמע שהוציאם מכלל ישראל וכנ"ל:
סי' מ"א מג"א סק"א הן כ"ה זקוקים נ"ב עיי"ש שהיא כ"ה ליטרא פפונד שקל פראג והוא עפ"י הירושלמי מובא ברא"ש פג"ה סי' ל"ג דכל לוג יש בו משקל ל"ב מאות זוזים שהוא מאתים דינר ובדינר קצ"ב פרוטות שהוא חצי ווינר משקל פרוטה חצי שעורה כסף פנין וכל צ"ו שעורות הוא משקל רביע לאטה שקורין קווינטל ועפ"ז הם דבריו כאן דו"ק ותשכח. ועיין מש"כ ב"י ביו"ד ר"ס ר"א דקורטוב משקלו דינר אחר והוא א' משמיני שבשמיני' הלוג נמצא שבלוג רק ס"ד דינרן לכ"ד קבין ליכא רק אלף וכ"ד דינרן וכל דינר צ"ו שעורות דהייני קווינט א' נמצא אלף וכ"ד קווינט עולה שמונה ליטרא פפונד משקל הנ"ל והוא רק פחות משליש משקל הנ"ל וצ"ע:
סי' מ"ח מג"א סק"ד ומאחרי' לפני' נ"ב ולפענ"ד נ"ל טעם כמ"ש חכמינו ז"ל כאשר יניד הקנה במים אפי' כל הרוחות שבעולם אין מזיזין אותו ממקומו וק"ל:
סי' נ"א מג"א סק"ט תמהתי נ"ב עיין תשובתי:
סי' נ"ג מחבר סעי' ד' עיין ביש"ש פ"ק דחולין מסי' מ"ט ואילך ומט"מ סי' ס' ועיין שיורי כנה"ג דכתב כשזינתה בתו מן הנשואין פסול לש"ץ ועיי' לקמן סי' קכ"ח בכהן דכתב שאין נוהגין ליפסול כהן משום בתו ואולי יש לחלק בין כהן לש"ץ ועיין בתשובתי:
שם מג"א סק"ח שכל המדות הללו אלא בתענית צבור כצ"ל:
שם סקי"ג דעת רמ"א נ"ב עיין הסכמת מ"ל פ"ב מהלכות אישות סוף ה' כ"א ודלא כמש"כ באה"ט כאן בשם שירי כה"ג דליתא וכן הסכים בספר בני אהובה פ"ב מאישות הכ"א עיי"ש במסקנת דבריו ומבואר היטיב בתשובתי: שם סק"כ נ"ב עיין תשובתי:
שם בא"ד הרשב"ם נ"ב צ"ל הרשד"ם ב"ח או"ח סי' ל"ו עיי"ש היטיב: שם סקכ"א כופין את הרוב נ"ב עיין ש"ע יו"ד ססי' רמ"ה:
שם סקכ"ו הצנועין מושכין נ"ב צריך להתיישב דביומא ל"ט ע"א כ' התוס' ישינים שמאותו כזית לא הי' מושכין ידיהם מפני שיש מ"ע באכילה וכ"מ מפרשי' שם עיין חולין קל"ג ובתוס' שם ד"ה משקל עיי"ש ועיין דרישה וב"ח ביו"ד סימן ס"א בזה:
שם סקל"ג ביו"ד ס"א נמחק והוגה פ"ה:
ובסופו שם בא"ד להרביץ תורה נ"ב ולפ"ז מש"כ הרמ"א ביו"ד ססי' רמ"ה אהחזוק עצמו בשררה קאי דבני' קודמין אבל לא אהרבצת דתורה כאשר ביארתי בתשוב' שלי ובתשובת ר' שאול שבסוף ס' תשובות רמ"א דפוס אמסטרדם נעלם ממנו חילוק זה בין רביצת תורה ושארי מנוים עיי"ש ובתשובת גנת ורדים הלכה י' סימן ד' וח' פליג בהא ויש לעיין שם ובתשובותי חזרתי ועשיתי סמך לרמ"א ביו"ד:
מחבר סעיף כ"ה שם בהג"ה נ"ב עיין תשובותי:
סימן נ"ה מחבר סעיף י' נ"ב עיין תשובותי. שם סעיף י"ו אין מצטרפין נרשם ס"ק י"ג נמחק וצ"ל בסעיף י"ח:
שם מג"א סקי"א ובספר תניא פסק דהוי כלפניו נ"ב עיי"ש דמייתי ראי' משבת ט' ע"א אסקופה משמשת ב' רשויות ואין ראי' זו מכרעת לפנע"ד ועיין מסכת שבת קכ"ד ע"א וק"ל ועיין עירובין ח' ע"ב הכל מודים בין לחיים שאסור ועיין לקמן סי' שמ"ה סעי' ד' וק"ל עוד כ' במג"א וכן משמע בגמרא הייני פסחים כ"ה ע"ב דוקא שערי ירושלים ומשום מצורעים לא נתקדש תוכם ונ"ל דהנה הרמב' פסק באוכלי פסחים תוך הפתח כלחוץ היינו טעמא מדאצטריך לקדש תוך של העזרה והרי שערי ירושלים שלא קודשו משום מצורעים לא קידשו ממילא ש"מ סתמן כלחוץ ולפענ"ד ראי' ברורה מדיוקא דמתנית' דנדרים נ"ו ע"ב ואין לומר דהולכין בתר לישנא דאינשא דא"כ לא הוי הש"ס מקשה התם:
שם סקי"ג נ"ב שייך לסיעף יח':
מחבר סעיף כ"ב נ"ב אם הקהל מוחין ביחידים לקבץ להם מנין משום חורבן בהכ"נ עיי' תשובות ריב"ש ססרנ"ג וסי' של"א באריכות]:
סי' נ"ו מחבר ס"א בעניות הקדיש נ"ב עיי' מש"כ מג"א רסל"ד בענין קדיש דרבנן:
שם מג"א סק"ב וצ"ע דא"כ נ"ב לפנע"ד שיכול להפסיק בשתיקה ומשום דאידי ואידי אסיקא מילתא הוא והכא מצי איירי בהמשך הטעם שלא יעשה הפסק יאתנח בין רבא למברך וק"ל:
שם סק"ד ללמד קיו נ"ב י"ל כוונת האר"י כך דאי הוי גרסי' קום כי דבר ד' אליך א"כ הוי מ"ע מדברי קבלה א"כ יושב לדבר מצוה כגון בתחנון או בברכת יוצר אור ג"כ צריך לעמוד כי העמידה לקדיש הוי כמצות עשה של דברי קבלה אבל השתא דגירסא נכונה הוא ויקום מעל כסאו וליכא רק ק"ו א"כ דיו כי התם שישב לדבר הרשות אבל יושב לדבר מצוה לא:
סי' נ"ח מג"א סק"א די ג' ע"א בתוספ' נ"ב סיי' דג"מ ולפענ"ד אין הכרח די"ל מאן דגני בבית אפל כששמע אישה מספרת עם בעלה ידע דעלה ע"ה ויחשוב משם שיעור שעה ורביע וידוע שאז נץ החמה וכן מהא דד"ה ע"ה לאו ראי' דאה"נ דקדים טפי משתי משתי מורות ובכלל מאתים מנה:
שם סק"ו דבגמ' משמע נ"ב רשום בש"ס ברכות ג' ע"ב עיי"ש ולפענ"ד המעיין שם יראה מוכרח כהרמב"ן דקאמר קדמו עיני אשמורות שית דלילה ותרתי דיממא עיי"ש וקשה תלתא דיממא דבני מלכים בג' שעות עומדים כמבואר מדברי ר"י אע"כ צ"ל דמע"ה עד הנץ החמה כיון דאיכא אינשא דגני א"כ בני מלכים כולם ישינים אז והיינו ב' שעות על היום כדעת הרמב"ם דמייתו מג"א בסי' פ"ט סק"ב אמנם שעה אחת אחר הנץ החמה הם שוכבים על עריסותם ונעורים וע"כ כשאמר דהע"ה קדמו עיני אשמורת לא קחשיב אלא ב' שעות דבני מלכים ישינים ועיניו קדמו להם וגם לצאת ידי חובת ק"ש דלילה לא יצא אלא עד אותן ב' שעות שהוא זמן קימה עכ"פ לבני מלכים שאינם קמים עד אז וזה ברור לפענ"ד:
שם מחבר סעיף ו' שעה ד' ולא קראה נ"ב לשון זה צ"ע בטור וב"י דמשמע דלמאי דקיי"ל לקמן ריש סימן פ"ט דתפלה זמנה עד חצות בדיעבד ה"ה לברכות האלו וק"ו היא דהא תפילה קיי"ל בודאי כר"י דזמנה עד די שעות ואפ"ה מתפלל עד חצות מכ"ש ברכות שהם מספיק' של רא"ש אם דומי' לתפילה או לא לכ"ש שיהא מותר:
לאמרם עד חצות אלא שהפסיד שכר ברכות בזמנה כנלפענ"ד:
סימן נ"ט סעיף ג' בהג"ה כסברא ראשונה נ"ב והמנהג להמתין על השליח ציבור ובלא"ה נמי בכל הפסוקים למתין בגון מי כמוך באלים בה' ימלוך מטעם שכ' לעיל במג"א סמ"ט מיהו גם באת שם האל ממתין ולא שמעתי טעם לזה ונ"ל מפני שכתב הטור לקמן סימן ס"א להפסיק בין ממליכים לאת שם דלא לתחזי שם ח"ו וי"ל דהכא איכא קפידה טובה מפני המינים העובדים למת לכן עושים הפסקה בין ממליכים לאת שם:
שם סעיף ד' ועיין לקמן סימן ס"א נ"ב דקיי"ל שעונין אמן:
סימן ס"א מג"א סק"ט ואישתמיטתא נ"ב והתלונה גם על ר"י שבב"י וגם הרבב"י לא דחה אלא מהירושלמי ולא מש"ס דילן ואולי הנוהגים היתר ס"ל בשיטות הסוברים דוקא מילי מילי ותנא לה אסור ובהכי מיירי בהאי דסוכה דהוי אומרים ב' פעמים ליה האסור אבל אמר פסוק, אינו אלא מגינה דמחזי כמשתף דבצבור לא שייך הכי ומש"ה כופלים שמע ישראל. ועוד נ"ל דס"ל כשיטת הרא"ש דפסק כרמ"א ביו"ד סימן קמ"א סוף סעיף ד' דברבים ליכא חשר' ופסק כן מג"א לקמן סימן רמ"ד סק"ח אם כן ה"נ בציבור ליכא חשדא דשתי רשויות והש"ס דסוכה אזלה לאידך לישנא דש"ס דע"ז מ"ג ע"ב ופסקי הרי"ף והרמב"ם וכן הרב המחבר שם בש"ע יו"ד סימן הנ"ל כן עיי"ש וק"ל מ"מ היכי דלא נהג לא ינהג עוד כן כמ"ש ש"ך יו"ד שם ס"ק כ"ב דלכ"ע מכועיר הדבר לרבים והכא נמי ויש קצת עיו' מהאי דתודס שהנהיג בני רומי ורבים הוי ואפ"ה חשו לחשדה דמחזי כקדשים בחוץ וי"ל היינו דשלח ליה אלמלא תודס אתה ר"ל דסבר' ליה בעלמא ברבים ליכא חשד' שהרי דרש מה ראו חמו"ע וכתבו תוס' משום דאנדרטא הוי משמע דס"ל לתודס כוון דהוי לרבים דכל ישראל השתחוו לא הי' שייך חשד' והי' להם להשתחות אי לאו משום קו"ח דצפרדע וקידוש השם חמור אפי' בכה"ג ועיי' פרק קמא דמגילה דאמר רשב"י שנתחייבו כליה על שהשתחוו ולא למדו ק"ו זה ואולי רשב"י מחמיר בק"ו טפי שהרי ס"ל עונשין מן הדין:
סימן ס"ז מג"א בסוף הסימן ונ"ל דכ"ש נ"ב ואני חוכך בזה מפני שלא נזכר בה יום צאתנו מארץ מצרים כי אם קריעת ים סוף והתורה הקפידה למען תזכור את יום צאתך אלא שחכמינו ז"ל הוסיפו גם קריעת ים סוף ומש"ה עדיף אמת ויציב מפרשת ציצית אבל שירת היום לחוד ל"מ ועוד נ"ל אם לא נתכוון לצאת ידי חובתו בקריא' שירת הים הרי לא יצא יד"ח דקיי"ל מצות צ"כ:
סימן ס"ח מג"א שוה לכל נ"ב ואלו ידע זה הרשד"ם חלק או"ח סימן ס"ד לא הי' כותב מ"ש עיי"ש עיי' תשובותי:
סימן ס"ט מג"א סק"ד בשם רדב"ז נ"ב עיי"ש תשובותי ועיי' תוס' יו"ט פרק ד' דמגילה משנה ג':
סימן ע"א מג"א סק"א כיון שבשעת נ"ב צריך לי עיון מה שייך בברכת הנהנין שעת חובה ואולי אברכת ברוך שאמר וישתבח קאי או מקדש שמך ברבים להנהוגים בו אבל שארי ברכות נראה דיש לאמרם. סימן ע"ה מג"א סק"ה הדברים דחויים נ"ב המעיין בספר בא"ש בפנים יראה כי סוף דברים נכוני' והמה בשם הגאון מוה' יחזקל קאצענעללעלבאגען והוא הוסיף ראי' מנדרים מ"ח ע"ב גבי שתורו ראש וכן העלה מהר"י יעב"ץ ח"א סי"ט וחלק ב' סימן ז' ח' לאסור וכ' האי דנזיר כ"ח ע"ב מיירי בחצירה וביתה ולא ברשות הרבים והאי דיוצאה אשה בחוטי שער היינו שלא במקום שער כגון בפדחתו באחריהם דהוי כשאר תכשיטין אבל פאה נכרי' לא עדיף מקלתה דאסור פ' המדיר עיי"ש:
שם סק"ח ונ"ל נ"ב והגאון במחצית השקל הסכים לספר אלי' רבה להתיר ודהכי עדיף טפי עיי"ש:
סימן ע"ז מג"א סק"ח ואין לו תקנה נ"ב טעות סופר הוא וצ"ל ואין צריך תקנה וכן הוא ברדב"ז חלק ב' סימן שט"ו עיי"ש "ש היטיב:
סימן פ"ב מג"א סק"ב בטהרות פרק ג' נ"ב משנה א' עיי"ש מ"מ צריך עיון דשאני התם משנקרש בטלה לה טומאה ראשונה לגמרי דאפי' אם חזר אח"כ ונמס אם הוא כביצה מכונת טהור משו"ה דין הוא שיועיל הקרשה משא"כ בצואה נקרשת דאם תמוס תחזור לקדמיתה אפשר שגם עתה באסור עומדות וצ"ע וכן מסיק הש"ס מנחות נ"ה ע"א הואיל ויכול לשלקן ולהחזירן כמות שהן:
סימן פ"ג מחבר סעיף ה' נ"ב נ"ל דכל זה כשהצואה נופלת לתוך הספסל ממש ובהא מחמיר מג"א אבל אותן שלנו שמשימן גרוף תחתיו והצואה נופל לתוכו נמצא שהספסל לא הוזמן לביה"כ מעולם ונהי דכל זמן שהכלי תחתיו אסור אעפ"י שכתב הרב ב"י סיפ"ז שמצא כתוב באוהל מועד בשם הרי"ץ גיאו"ת דגרף בתוך כלי אחר מותר לקרות ק"ש וטעמו דמסתבר הוא ע"כ לשונו מ"מ נ"ל דוק' בכלי שאינו כליין אבל הכה הוי:
כליין ואסור כל זמן שהכלי בתוכו אבל אם הסיר משם אותו הכלי או כסה הספסל בכלי אחר שאינו כלין נ"ל דאז מותר וכדומה לי שכן נוהגין ואריך:
סימן פ"ה מג"א סק"ג נ"ב ונ"ל דה"ה במקום גלולים עיי' לעיל סימן נ"ה במג"א סקט"ו ונ"ל דמשום הכי הנהיגו אבותינו את בניהם מבלי לספר בלה"ק ונשכח מאתנו לגמרי בעו"ה משום שגלו לבבל שהיתה מלאה גלולים: שם באוזד דנפיש זהומ' עיין תשובותי מדין מקוה שהוחמה ויש בה הבלא וזהומה חת"ס או"ח סימן ח"י. סימן פ"ח בהג"ה סעיף א' עיין רמב"ן פרשת ויצא על פסוק דרך נשים לי דראיתה ודבורה ועפר רגלה מסוכן באומ"ה והי' מרחקין אותה עיי"ש א"כ דינה הוא שלא תלך לבה"כ ולא תתפלל משום הקריביהו נא לפחתיך כדלקמן סי' רע"ב ובמג"א שם סק"י עיי"ש וק"ל. שם מג"א סק"א לענין תרומה נ"ב עיי"ש מ"ש הוא ז"ל באו"ח לקמן סימן תר"ו סק"ח:
שם מג"א סק"ג הואיל והותר נ"ב עיי"ש ז' ע"ב ואין הנדון דומה לראי' דהתם כניסה אחת היא בשתי ידיו אלא שיש בו ב' איסורים והואיל והותר לאחת היינו לצרעתו הותר נמי לקריו וכן גבי ביאה דוקא בביאה אחת עושה ב' איסורים והואיל והיתר איסור אשת אח הותרה נמי אחות אשה אבל לומר הואיל והותר ליכנוס לביה"כ הותר נמי להתפלל לא שמענו והנה שס בתוס' בד"ה ואמר עולא יש ללמוד מדבריהם דהואיל והותר ביאה במקצת הי' ראוי להתיר ביאת כולו וכן מבואר לקמן סימן קס"ח סעיף ה' הואיל והותר לבצוע על פת של גוי הותר לכל הסעודה ובמרדכי יליף לי' מש"ס יבמות הנ"ל והיינו דומיה למה שכתבו תוס' הנ"ל הואיל והותר מקצתו הותר כולו אבל מ"מ אינו אלא איסור אחד איסור ביאה למקדש או איסור אכילה אבל להתיר מכניסה לביה"כ להתפלל לא שמענו. סימן פ"ט מג"א סק"ב נ"ב הי לך כללא דהאי חישבנא אם תחשוב י"ב שעות מעמוד השחר עד צאת הככבים ובהם מ' מילין לכ"ע יגיע לכל מיל ח"י מינוטין אך הרמב"ם מחשב י"ב שעות מהנץ עד השקיע' לבד ואי' ס"ל מעמוד השחר עד הנץ ה' מילין וכן משקיע עד צה"כ נמצא לא יהי' מנץ עד שקיעה רק ל' מילין ובהם י"ב שעות יהי' כ"ד מינוטין לכל מיל וזה כמ"ש תוס' יו"ט בשמו פרק ג' דפסחים חבל האמת הוא דס"ל לרמב"ם כמ"ד מעמוד השחר עד הנץ החמה ד' מילין וכן משקיע עד צאת הככבים ונשארו מהנץ עד השקיע ל"ב מילין ובהם י"ב שעות עולה לכל מיל כ"ב מינוטען וחצי והוא העיקר וכן פסק חק יעקב סימן תנ"ט ומש"כ הרמב"ם לענין תפילה מעמה"ש עד הנץ החמה הוא שעה וחומש י"ל עפ"י מש"כ תוס' פסחים צ"ד ע"א ד"ה רי"ו דאע"ג דמתחלת השקיעה הוי ד' מילין מ"מ ג' רביעי מיל האחרונים שכבר נכנסה החמה בתוך עובי הרקיע נקרא בין השמשות ועיין גם בלשון התוס' פי' ב"מ עיי"ש וא"כ ה"ה בעמוד השחר תלתי רבעי מיל הראשונים מתחילת יצאת החמה אין ראוים לתפילה ככל ותלתי רביעי מיל הם קרובים לי"ח מינוטין כשתסור זה מד' מלין נשאר שוה חומש בקירב גם הרמב' פ' ג' דפסחים ס"ל לומר דהתם בש"ס יהב ריש לקיש לקמ' אמוראי שיעור חמו"ץ כמיגדל נינוה לטבריה שהוא מיל והנה מגדל נינוה וטברי' עיי' ר"ן ואפשר לשער בהם והשת' אי ס"ד שהשיער ההוא ההוא מיל קטן וכ"ב וחצי מינוטין א"כ עולא ורבא דפסחים צ"ד פליגי אדריש לקיש דלדידהוא הוי מיל כ"ד מינוטן וכל כי האי הו"ל לש"ס למימר ופליג אדריש לקיש אלא ע"כ מנינוה לטברי' נמי הוי כ"ד מינוטען וריש לקיש קא קרא ליה מיל דאיהו תנא נמי בקדמ' וחשיכ' כהני רבנן דפ' מי שהי' טמא והשת' נהי דלענין מיל לא קיי"ל כותיה מ"מ בשיעור חומץ לא פליג דהוי כממגדול נינו' דהיינו כ"ד מינוטן דהיינו ב' חומש שעה עיי' היטב ודו"ק אמנם עתה מצאתי בספר קדמון הנקרא כפתור ופרח דמייתי ליה בעל תוס' יו"ט ריש פ"ז דשביעית עיי"ש היטב וב"י או"ח סוף סימן י' ובספר הנ"ל פ' י"א דף ס"ה ע"ב בד"ה נשוב לירושלים וכו' כתב מירושלים עד עזאזל כשלשה שעות עכ"ל והנה הרב ז"ל ראה וידע ומדד בדקדוק גדול והוא ק"פ מינוטן ובהם עשרה מילן לר' יודא ור' יוסי ביומא ס"ז ע"ב א"כ ע"כ אין המיל יותר מי"ח מינוטן ודלא כרמב"ם והנסיון והחוש לא יתכחשו ואולי נומר צבי ארץ כתב בה כן צ"ל ג"כ במ"ש שם סימן ע"ב עולה רחב ארץ ישראל רק וגם כן ארץ צבי כתיב בה: שם בא"ד נ"ב כה"ג וכיוצא בו פ"ד ע"ב שם ולחנם השיג האלי' רבה עיי"ש: סימן צ' מג"א סק"ל הוי כמכרו לו נ"ב ולא שייך לא תחנם מיהו לא הוי מצי למימר דהוי פסיק רישא דלא ניח' ליה לפוטרו מעבודה רק לצרפו למנין דזה איני דפסיק רישא הוי כמכוון גמור רק דע"י דלא ניח' ליה הו"ל כמו מלאכה שאצ"ל שזה לא שייך בשאר איסורים ואמנם לפי מה שכתב בחידושי במסכת' שבת דעת רש"י שם ע"ה ע"א לחלק דפסיק רישא דלא איכפת ליה הוא דהוה כמתכוון ורק מלאכה שאינה:
צריך לגופה הוא אבל אי לא ניח' הוי כמו איני מתכוין ומותר לר"ש אפי' בשאר איסורים היכ' דליכא חיוב מיתה עיין חד"ר ריש פ' הנחנקין א"כ שפיר הוי מצי הר"ן למימר משום פסיק רישא דל"נ שרי:
סימן צ"א מג"א סק"ג מדת חסידות נ"ב עיי"ש מה שמשיג על זה ספר שמלה חדשה במסכת' שבת קי"ח ע"ב עיי"ש:
סימן צ"ד בטו"ז בציור מזרח עולם נ"ב עיי' תשובתי חת"ס או"ח סי' י"ט: סימן צ"ט מחבר סעיף ב' אבל רוכב נ"ב עיי' מג"א וטו"ז ופר"ח וחמד משה ולפענ"ד צ"ע נמי מאי טעמא הישמיט הרמב"ם פ"א מהלכות ביאת מקדש הך דין האיטאלקי הא הרמב"ם מייתי כל הדינים וע"כ נראה דעל ב' תירוצי הש"ס קשה על התירוץ ראשון קשה אי ס"ד האיטלקי משכר טפי א"כ מאי טעמא אמר דלמדנו ממנו שרביעית יין האטלקי משכר הא אפי' יין דעלמ' נמי והוי ליה למימר משכר טפי ועל תירץ ב' קשה אי ס"ד יין האטלקי שוה לשאר יין רק רוכב שאני דגרע כמ"ש בחמד משה א"כ מאי טעמא אמר ר"ג כלום שתינו רביעת יין האטילקי ואמאי נקט איטלקי מה לי הוא או אחר ע"כ נראה לפענ"ד עפ"י הקדמה שאני אומר מסברה דמה דקיי"ל בכריתות דבהפסיק בה ולא שתאה בבת אחת דאיני משכר כמ"ש מג"א סק"א הייני לענין רביעית אבל אם כבר שתה רביעית מצומצם בב"א שוב מצרפין מה ששתה עוד להיות נדון ביותר מרביעית עיי' לקמן סימן קכ"ח סעיף ל"ח אבל רם לא שתה בבת אחת כלל אז אפי' שתה כמה חצי רביעית אין מצרפין לדונו כיותר מרביעית ועיי' כ"מ פ"א מביאת מקדש הלכה ה' שחלק כה"ג לענין מזוג עיי"ש והשת' נ"ל דר"ג דדקדק לומר האיטלקי י"ל ע"ב אופנים או משום דמשכר טפי רצה להורות לתלמידים דמשום כן מצריך יותר ממיל ולפי"ז יהי' דוחק בלשון הבריית' שאמרו למדנו ממנו שרביעית יין האיטלקי משכר דהוי ליה למימר דמשכר טפי או דנימה שר"ג שתה עוד יין אחר ובו לא הי' מסופק שבודאי לא הי' רביעית אך בכוס האיטלקי הי' מסופק אם הי' בו רביעית והוא שתה בב"א ונמצא מצטרפין האחרים להיות נדון כשותה יותר מרביעית ולא סגי' ליה במיל ויפה אמרו שלמדנו ממנו שרביעית יין האיטלקי משכר עכ"פ אי לאו הכי לא היו מצטרפין האחרים ליותר מרביעית אבל אינו משכר טפי אפשר דגרע נמי מדהוצריך הוא ללמוד זה ממנו והשת' כשהקשה המקשן מהך בריית' הוי מצי לשנויי' דר"ג יותר מרביעית שתה אלא דא"כ הי' קשה הא דרך טרדותו ע"כ להשמר מזה נכנס בדרך דוחק לומר איטלקי משכר טפי ולא שתה יותר מרביעית והוה ס"ל דלענין זה לא חמר שהי' דרך טרדותו כיון דעכ"פ לא שתה יותר מרביעית ושוב כשהקשה דא"כ יהי' ביותר מרביעית נמי שדרך טרדותו הוצרך לומר רכב כיושב בביתו דמי שממתין עד שיפיג יינו כל אחד לפי שעורו ומסיק דהשת' תו לא צריך לחלק בין יין האיטאלקי לשארי יינות אלא ר"ג יותר מרביעית שתה ורכב ואינו מטרודו מש"ה הישמיטו הרי"ף והרמב' חומרא דאיטלקי גם הא דרוכב דמי למי שיושב בביתו הן להקל שאינו מטרידו ביותר מרביעית וכן להחמיר שאינו מועיל בהיליך מול בשתה רביעית ומדוקדוק בלשון ר"ג שאמר עד שיפוג יינו ולא אמר שום שיעור משמע כל אחד ישער בנפשו ואתי שפיר פסק הרא"ש והרמב' מיהו בעל הל"ג והטור והש"ע צריכים לדחוק ולומר אבל רוכב ודאי שדרך מפיגו היין ולא רצה לומר אינו טורדתו כמהלך וממילה שמפיג באורך הזמן כמ"ש המג"א: סימן ק"ב מג"א סע"ק א' רק בקו השוה נ"ב כמ"ש תוס' עירבון נ"ו ע"ב קמיה וכ' כך שמעתי וק"ל:
שם טו"ז ס"ק ה' רגילין להתפלל בלחש נ"ב צ"ע דא"כ בריש פ' אין עומדין דירשינ' לא אדוני לא אדון אתה בדבר הזה אין שכינה ורה"ק שירה עליך שאינך יודע שאשה קשת רוח אנכי עיי"ש הוה ליה למימר בקיצר אינך אדון בדבר הזה שאין אתה יודע הדין דתפילה הוא בלחש עוד י"ל דקאמר התם אכ"ד הכי קאמרי ליה וכי אין רוח הקודש שורה עליך וקשה מה חידש לשנא בתר' ומאי רמז יש בקרא שאמרה כן בלשון תימא טפי מלשון החלט אין רוח הקודש שורה עליך, ע"כ נראה דגם עלי ידע דתפילה בלחש עיי' של"ה במס' ר"ה בהג"ה אלא שחנה עמדה להתפלל בתוך ד' אמותיו שישב עלי כמ"ש הרב ב"י דכתיב עלי יושב והוא עשתה כן מפני שזה סגולה נפלאה להתפלל בצד צדיק מ"מ לא נכון לעמוד בתוך ד' אמותיו של יושב כמ"ש ב"י בשם מהר"י אבוהב כמ"ש להטריח הכה"ג שיהי' צריך לעמוד אם ישאר יושב יהי' נראה ככופר וע"כ חשב' עלי לשכורה והוא השיבה לו כהוגן וכי אין רוח הקודש שורה עליך תמיד והרי אתה תמיד כקורא ק"ש ומתפלל ודלא כמו שנדחק להרב ב"י שעלי היה עומד ולא הרהר תורה בבה"מ חלילה לו אלא כמ"ש שזאת היתה תשובת חנה אליו כיון שאתה בעל רוה"ק אינך צריך לעמוד מפני המתפללים ולא היה לך לדון אותו לחוב כי ע"י זה מותר להתפלל בתוך ד': אמות ישבתיך ועיי' מ"ש בהגהות הטור החדשים בשם מהרל"ח איך אמרה הנצבת עמך הלא הוא היה יושב לפענ"ד שידע שהתפללה אלא שחשבה לשכורה מטעם הנ"ל ומש"ה אע"פ שהיה יושב מ"מ אחר שהתחילה להתפלל עמד ומש"ה ללישנ' קמא הוחלט שאין רוח הקודש שורה עליו דאל"כ לא היה לו לעמוד. שאני מבזה אותך להטריחך לעמוד אלא היה לך לדון אותי לזכות שאני מחזיקך בשריית שכינה ורוה"ק:
שם מחבר סעיף ב' בצד המתפלל נ"ב עיי' טו"ז סק"ד ודברי' צריכין עיין גדול שהרי כתב בשוחר טוב אותו היום מנהו כה"ג כמ"ש הרב ב"י בסימן זה והוא שפט ישראל מ' שנה נמצא שהיה אז בן מ' שנה שהרי כל שנותי' שמונים שנה והש"ס דחולין קאי ביום מיתתו:
סימן ק"ז טו"ז ס"ק א' נ"ב עיי' ב"י שהאריך ונדחק מהבין שיטת הר"י ורב האי ועיי' גם בב"ח ולפענ"ד דלהר"י ר"י קאי אספק התפלל א"כ יש לפרש ביכול ולחדש בו דבר כדעת הרא"ש שנתחדש אצלו דבר כמ"ש הרמ"א בהג"ה סעיף ב' משא"כ לרב האי דר"י קאי איכול לחדש בו דבר א"כ ע"כ סגי בשיכול לחדש וכו' ולא שיתחדש אצלו דבר דאל"כ איך יאמר ר"י על זה ולואי שיתפלל כל היום וכי יושב ומצפה מתי תעבור צרה על שונאי ישראל ויצטרך לשפוך שיח וק"ל:
שם מג"א סק"ב שאומר ומוספים נ"ב צריך עיי' א"כ איך אנו מתפללין מוסף כלל ואומרי' תמידין כסדרן והו' ליה כשני תמידין שהרי כבר התפלל שחרית אלא ע"כ שבשביל זה שאמר כמתפלל שיזכה להעלות ומוספין אין בו חשש והיותר נראה מטעם שכתבו תוס' ריש פרק תפלת השחר בד"ה אל בעי' להו עיי"ש:
סימן ק"ח מג"א ס"ק וצ"ע כיון נ"ב ולפענ"ד משם מוכח כהרמ"א דהרי תירוץ של הרב האי ור"מ הוא פשוט מאוד ומאי טעמא הניחו הש"ס בקושי' אלא ע"כ ס"ל לש"ס דא"כ מ"ש הבדיל בשניהם דנקט תיפק ליה דאפי' במחשבה בעלמ' נמי לא יצא אלא ע"כ ברייתא מיירי שנתכוין בראשונה לשם חובה ושנייה לשם תשלומין ואפ"ה לא יצא ידי חובתו והוי ס"ד משום הבדלה מחזירין אותו ופריך שפיר והניח בקושי' מ"מ ס"ל להרי"ף ורב האי דאע"פ דחישב בראשונה לשם חובה כיון שהבדיל בשניה אתי דבור ומבטל מחשבתו אבל לעולם מוכח דבמחשבה בעלמא לא יצא ידי חובתו וכהרמ"א:
שם ס"ק ו' מקרי תפילה הסמוכה נ"ב ומזה למד בספר אליה רב' אם לא התפלל ערבית יכול להתפלל אחר מוסף לתשלומי ערבית:
שם מג"א ס"ק י"א חלק ב' סימן קצ"ב כצ"ל:
שם מיקרי אונס נ"ב ועיי' מג"א סימן שי"ח ס"ק ג' ועיי' מתני' ב' פרק ג' מסכת תרומות פליגי תנא קמא ור"י:
שם אבל הטו"ז נ"ב ולפענ"ד ראיית האגודה נכונה דלאיזה צורך תקו כן הלל הא מן התורה נמי כן הוא ועיי' היטיב בקצות חושן ריש סימן נ"ה ומש"כ אני בחדושי ריש כתובות ובסוגי' דאונס בגיטין:
שם בחושן משפט נ"ב ר"ז:
סימן ק"י מג"א ס"ק י"ב נ"ב באליה רב' כתב כשהוא במלון יכול לאמרה בבוקר עם ברכת השחר במלון:
שם ס"ק י"ג אשר יצר נ"ב ומורי ז"ל נהג שברך על הריח ומסתימת הפוסקי' האלו משמ' דמה שמריח בשמים הוי' הפסק בין סמיכת הברכות:
סימן קי"ד מחבר סעי' ט' צז פעמים נ"ב עיי' תשובותי:
סימן קכ"ה מג"א סיף ס"ק ב' ובתוס' סנהדרין נ"ב עיי"ש ל"ז ע"ב בד"ה מכנף ובילקוט האזינו אית' שמשה רבינו ע"ה אמר די לי להיות אחד משבעה ממלאכי השרת שהם מזכירין השם אחר ג' תיבות וז' פעמים ג' עולה כ"א ויש לדקדק מה שאמר דוקא ז' פעמים אלא התוס' בסנהדרין שם כתבו דבכל יום משבחים בכנף אחד משש כנפים ובשבת משבחין ישראל ע"כ ז' פעמים ג' וק"ל:
סימן קכ"ז מחבר סעיף ב' עיי' תשובותי:
שם בטו"ז ס"ק ד' יאמר[וכאן]
שני כתובים נ"ב וכעין ש"כ רצ"ל שיעשה פסיק בן פסוק לפסוק:
סימן קכ"ח מג"א סוף ס"ק א' נ"ב דבריו צ"ע וכבר אמד עליה שער המלך פרק י"ט מהלכ' שבת ובתשוב' הארכתי בזה והעיקר נ"ל דהמעיי' בד"מ יבין הדבר לאשורו בלי שום דוחק ופקפוק והוא דס"ל דאי איכ' בלאו הכי כהנים העולים לדוכן הישראל העולה עמהם הוי לי' הידור מצוה ברוב עם הדרת מלך וכל שיש הידור מצוה ליכ' בל תוסיף כמ"ש הרמב"ם פ"ו מהלכ' סוכה ולולב הלכה ז' ועיי"ש בכ"מ וה"ה הכא ליכא משום עשה דכה תברכו וזה נראה לי אמת:
שם ס"ק ג' שנית מברך נ"ב עיי' תשובותי:
שם מחבר סעי' ג' נ"ב דין זה הוא מהגהת מימינו ומתוס' דראש השנה פרק ג' ותמה בפרי מגדים מנ"ל דלא אי לא בעי פרוש' אינו נכנס לבית הכנס' משא"כ בכור דע"כ יקריבנו עיי"ש ולדידי נמי ק' בלא"ה יום מאן דכר שמיה הלא בקרא לא נזכר שום זמן רק רחמני' תלי' בעבודת בהמ"ק דכתיב וירד מעשות החטאת כדאיתא ריש פרק ב' דמגילה ובגבולין תפילה שהיא:
במקום עבודה וכיש ב' עבודות ביום אחד כגון שחרית ומוסף וה"ה ב' תפילות תרויהו דאוריית' אבל במנחה בטלו חכמינו ז"ל משום שכרות כמביא ריש פרק בתר' דתענית וא"כ אי נשאו כפיהן בשחרית שוב במוסף אפי' באותו צבור אם אמרו עלה לדוכן עובר בעשה אך באות' תפילה גופה כגון בשחרית אי מזדמן ליה צבורה אחרית' אע"ג דאי בעי עולה ומברך אבל אי לא בעי אין עובר ובה' מיירי התוס' וסתם יום שאין בו אלא תפילה אחת אז אינו עובר אפי' בצבור' אחרינ' דהרי במקדש לא אשכחן דכותיה שיהי' עולה פעמים לתמיד של שחר וה"נ בתפילה אינו עובר עכ"פ אבל בשתי תפלות פשוט שחייב לעלות כנ"ל לפענ"ד עיי' תשובותי:
מג"א ס"ק י"ג לעלות ביחד נ"ב אבל אם שונא את הצבור או בהיפך אז סכנה לעלות זהר פרשת נשא ומביאו הטו"ז לקמן סימן זה ומג"א ס"ק י"ח: שם סעיף מ"א בהג"ה בת שהמירה נ"ב וכתב בשירי כנה"ג שאין נוהגין כן לפסול כהן בשביל זה ומה שכתב שהמירה לע"ז רצ"ל שהלכה ונתדבקה באומ' אחרת שאנחנו תולים בזה חזקה זינת' עמהם כי מסתמא מחמת תאוה המיר' ולולי אביה היה משמרה כראוי בילדות' לא באת' לידי מדה זו וע"כ אביה היא מחללת ולזה נתכוון מג"א סוף ס"ק ס"ב וכל זה במומר בזמנינו שהולך לאומה אחרת ומתדבק בה אבל בת כהן העובדת ע"ז ואינה מתדבקת לאומה מן האומות כמו שהיו עובדי' ע"ז כשהיו יושבים על אדמתם בעו"ה לזאת אין כאן חזקת שזינת' כי מי מישראל ישמע לה לזנות עמה ע"כ בת כהן שעבדה ע"ז בזמן סנהדרין נא היתה בשריפ' ולא חללה אביה ובזה יובנו דברי מג"א בכאן:
שם מג"א ס"ק נ"ט וצ"ע דהא אמרי' נ"ב לא ראה בפנים בתשוב' דהמעשה היה שרצה שתשאר אשתו עמו עד שיעבור האונס וישבע עתה שעתיד הוא לדור הנאה ולגרשה אחר עבור המקר' והור' הגאון ז"ל דע"כ לא התירו אלא בעומד בצד המזבח התירו לו עבודה אחת לעבוד וא"חכ יגרשנה מיד אבל זה שרוצה שתשאר עמו אין שום הוי אמינא אפי' מחמת אונס נפשות דהוי ליה בכלל גלוי עריות עיי"ש באריכות ולא ק"מ קושי' מג"א ועיי' היטיב תשובותי: [חת"ם סיפר חלק י']:
סימן קל"א בהג"ה סעיף ב' וס"ת בתוכו נ"ב כתב בעשרה מאמרות פרק כ"ז מחלק אי ממאמר חיקור הדין שהיודע לכוון כל צרכו בכח מחשבתו משוי ליה מקום ס"ח ולא כל הרוצה לטול את השם יטול עכ"ל אמנם בשירי כה"ג בסימן זה כתב דלאו דוק' ס"ת אף מקום ספרים וכתב שעל זה נהג שנפל על אפיו היכ' דגרס עיי"ש:
שם מג"א ס"ק י' סוף הדיבור נ"ב ובאלי' רבה העלה לאמר' בחנוכה וכ"נ עיקר:
סימן קל"ב מג"א ס"ק ב' עכ"ל וראיתי נ"ב ומבואר בלבוש ומנהגים דתפילא קדישים דוקא הם ליארצייט והיינו ב' בחול ערבית ושחרית וג' בשבת ערבית מוסף מנחה ואי איכא בשחרית שיר השירים אי רות שייך לו ג"כ ומה שכתב במג"א של פרקים הוסיף בכנסת יחזקאל גם של ברכי נפשי ומ"מ אין בכלל זה שיר של יום ולא שום מזמור קדיש דאל"כ משכחת ליה ג' בחול וד' בשבת שהרי מזמור של יום הוא מדינ' לאמר' בכל יום ומסתמ' אומרים קדיש אחריו כמ"ש מג"א בסימן זה ס"ק ד' ומאי טעמא כתב ב' בחול אלא ע"כ שאין זה תפילה קדיש ובתשובת כנסת יחזקאל דשיר הכבוד קדיש שייך ליארצייט וצ"ל דמשום הכי לא חש לג' בחול וד' בשבת משום שלא נהגו לומר שיר הכבוד בכל מקומו' מ"מ לא ידעתי מנ"ל הא וכן מצאתי כתוב בגליון שתמה עליו בזה מ"מ אין אחר המנהג כלום:
שם בא"ד לכן קונין קדיש נ"ב נראה לי ראיה מילקוט ישעיה כ"ט יעקב פדה אברהם ועיי' מ"ש תוס' מסכת סנהדרין ט' ע"ב ד"ה שפדאו עיי"ש ובמחילת כבודו מבעל כנסת יחזקאל שנעלם ממנו:
בא"ד שיכול לומר במוצאי שבת נ"ב משום שאינו יכול לומר כנ"ל להגיה וקאי אבן ז' ושבת כיון שאינו יכול לומר בלילה שאסור לילך לביהכ"נ במוצאי שבת לכן יש לו כל הקדישים משא"כ בחול כנ"ל והיותר נראה דגרסא שלפנינו עיקר וקאי איארצייוט שיש לו זמן להתפלל במוצאי שבת כמ"ש בלבוש סימן זה דלא אמרינ' בזה עבר זמנו בטל קרבנו עיי"ש:
שם באותו סימן נ"ב עיי' ביו"ד ס"ס שע"ו ובש"ך שם מס"ק י"ט ואילך מדיני תושב ואורח ועקרו מתשוב' מהרי"ל סימן ל"ז עיי"ש בד"מ ועיינתי בתשובת מהרי"ל שם וכתב משו' שבני התושבי' יכולי' למכור הבהכ"נ ואפי' של כרכים ומבלי רשות האורחים להראבי"ה שבמרדכי פרק ב' דמגלה משום כן גם כל זכיות של בהכ"נ של התושבי' וא"כ למאי דקיי"ל דלא כראבי"ה כדלקמן סימן קנ"ג סעיף ז' ובמג"א שם סקי"א א"כ היכ' דליכ' מנהג עדיין צריך להתישב בדין זה:
שם בטו"ז סק"ב שם של בזיון נ"ב אמנם בירושלמי סוף פרק ד' דיומ' הלכ' ה' אית' שאין מכניסין ריח רע בעזרה:
סימן קל"ה מג"א בריש הסימן פרק ד' דמגילה נ"ב עיי' פירש רש"י שם ומזה לא תירץ מג"א כלום:
שם סק"ז וכבוד התורה נ"ב עיי' תשובותי. חלק או"ח סי' כ"ה:
שם סעיף י"ד מחבר בני אדם נ"ב עיי' פר"ח:
סימן קל"ז מג"א ס"ק ב' תלתי גברי נינהו נ"ב פירוש משום הכי אמרי' ראשון או אמצעי ג"כ משובח אבל בלי טעם בודאי אמרי' אפי' בחמש גברי מעלין בקודש ולא מורידין ובפרשת האזינו קורין ג' ששה ששה פסוקים והרביעי שהוא אמצעו משובח קירא י' פסוקים ושוב החמישי ז' והששי ח' היינו מעלין בקודש נגד הראשונים שקרא ששה פסוקים אבל האמצעי המשובח הוא קרא י' פסוקים ועיי' מ"ש בתשו' זכרון יוסף סימן ט"ז בזה ועיו"ש ומ"ש הוא נכון בעהי"ת ועיי' לעיל סימן כ"ה ומש"כ שם על הגליון: סימן ק"מ מג"א ס"ק ב' אפי' לא שהה כנ"ל:
שם ס"ק ד' שלא יגרם ברכה לבטלה נ"ב פיר' לדעתם דצריך לחזור ולברך בלא התחיל א"כ לא הו"ל לגרום ברכה שאינה צריכ' אבל אם התחיל כבר פסיק א' בשל חנוכה דאז לכ"ע אין צריך לחזור ולברך אז בודאי וחזור ויקרא בר"ח ובהכי מיירי ש"ע ומג"א לקמן ס"ס תרפ"ד ודלא כד"מ שם וק"ל:
סי' קמ"א מחבר סעי' ב' עם ש"ץ נ"ב וכן משמע במשנה פ"ג דביכורים מקרין אותו ולא תנן קורין לפניו כמו פ"ק דיומא אע"כ הוא עצמו קורא וכבפ"ב דר"ה מתקוע והראשון מקריא וכמ"ש תוי"ט כנלפע"ד ראי': שם מחבר סעי' ז' נ"ב ובמ"ג פ"ז דזבחים משמע דימין עדיף מדרך קצרה והראיות מהר' איסרל צע"ק וק"ל:
סי' קמ"ז מג"א סק"ה ממראות הצובאות ניב עיי' חו"י סי' קס"א קס"ב ומ"ש שם דמשו"ה קבל מרע"ה כומז בנדבת המשכן מפני שנשתנה ע"י היתוך משא"כ מראות הצובאות וצ"ע דגם הם הודחו אבל הרמב"ן סוף ויקהל כ' כי הם בטלו ברוב משא"כ המראות שלא נתערב עמהם דבר בעשיית הכיור ע"ש ומשו"ה לא רצה משה לקבל כ"א ע"פ הדיבור:
סי' ק"נ בגליון עיי' בח"מ נ"ב ועמ"ש סמ"ע רסי' קס"ג:
שם סעי' ג' בהג"ה הגהו' מיימונו נ"ב צ"ע דמבואר שם דהי' גני משופע ומעיקור הדין לא הי' צריך תיקן כצל ולחומרא בעלמא אמר ר"ת להגביה קרן א' מבה"כ אבל היכא שהעלי' גבוה מבה"כ אינו מועיל הגבהות קרן א' ע"ש ודע דלפע"ד יש כאן ג' שיטות לר"ח כופין להשפיל ביתו הואיל ונבנה באי' ולא יועיל מה שמגביה הבה"כ אח"כ ולהרא"ש בעי' דוקא שיגביה בה"כ כדכתי' לרומם בית אלקינו ולא מועיל מה שמשפיל הבית שאינו עושה מעשה בגוף בהכ"נ ולרש"י זה וזה לא יתכן והוי מעוות שאינו יוכל לתקן דאי דעבד בשעת בנין עבד נקט לי' בעונש שסופו להחרב אלא כי צריך שלא יבנה לכתחלה גבוה מבה"כ ואי עבר אינו מועיל בתיקינו להנצל מעונש הנ"ל דו"ק יתשכח:
שם מג"א סק"ד נ"ב בחלונות נ"ב ושיטת ר"י בתוס' ב"ב ד' ע"א ד"ה אמר לי' ע"ש שמשם הוציא האגודה דינו וכ' בכה"ג בהגהת' טוח"מ סי' קנ"ד סקע"ח דאם בלא"ה אורה של בה"כ רב אזי סגי בהרחק כשארי בתים ע"ש: שם מחבר ססעי' ד' נ"ב ומיהו בח' אמות סגי עמ"ש דגול מרבבה: שם סעי' ה' בהגה באמצע בה"כ עיי' תשובותי סי' אלף צ"ד:
שם מג"א סק"ה יקוב הדין נ"ב ועיין תשובותי סי' אלף קי"ד ובמ"ש מג"א לקמן ססי' קנ"ד ובמ"ש רמ"א בח"מ סי' קי"א סעי' א' וע"ש סי' קס"ב סעיף ז' בהגה ועיי' משאות בנימין סי' ד' ומדכ' מג"א וחומרת בה"כ וכו' משמע דבלא"ה הי' אסור לינתוץ דבר מבה"כ אפי' כדי לתקן הפתח במק"א וכל דברי מג"א מבוארים היטב בתשובותי סי' אלף רע"ג ע"ש: סי' קנ"א מג"א סקט"ו תוס' נ"ב עיי' תשובותי סי' אלף ע"ח:
שם סק"ז נמחק ונ"ב בפסקי' שבסוף ס' מהריו סי' נ"א:
סי' קנ"ב מג"א ססי' נ"ב אבל בתשובות מהר"ם בר ברוך סי' מ"ה אוסר:
עו"ש נ"ב אבל להסיר ספסלי' תלושים מבה"כ שפיר דמי אבל פשיטא שאסור לשבור את הספסלי' אע"פ שהם תלושי' כדמוכח במכות כ"ב ע"א:
סי' קנ"ג מחבר סעי' ב' שמניחים בו נ"ב עיי' תשובותי סי' תתמ"ח: שם מג"א סק"ב וצ"ע נ"ב ובמתני' נמי קשי' שלא הזכיר החילוק שבין חומשי לספרים וכן תמה בטורי אבן שם ולפענ"ד דג' חילוקים יש א' ענין אמירת הפסוקי' דבר נביאים קדושים טפי כמ"ש הר"ן בר"ה אמנם מ"מ לענין קדושת הספר אין שום חילוק דאותו קדושה שמתקדש הגויל ע"י דברי נביאים מתקדש נמי ע"י כתובים דמ"ש ומש"ה כ' הר"ן ב"פ בני העיר:
דמטפחת נביאי' וכתובי' א' הוא אמנם חמשים שגם הגויל קדיש טפי שהרי ראוי' להשלימו לתורה שלימה ומכ"ש ס"ת שלם רק חסר בו אות א' שאפשר לתקן ומשו"ה אוסר בברייתא לכרוך במטפחת חמשים וכ"ז לענין מטפחות אמנם למכור ולקנות דא ודא א' הוא דאין שום חילוק בין העוסק בתורת מרע"ה או בספר נביאי' וכתובי' ואפי' רק במפרשי הש"ס משו"ה לא חילק במתני' ר"פ בני העיר כלל בענין מכירה בין חומשי לספרי' ומ"מ בס"ת שלם שיש בו קדושה לקרות בציבור ועוד מ"ע של ועתה כתבו לכם בודאי מתעלה בקריאתו מחומשי' וספרי' לס"ת שלם וזה ברור ומיושבים כל הקו' וחילק כזה צריכי' לומר ג"כ במכירת בה"כ הייני מכירת הבית כשאין בו ביטול תפלה אבל בלי ספק שמותר למכור מטפחת לצורך תפילה בי' לקדש ש"ש ומשו"ה כשאין בה"כ אחר אסור למכור כמ"ש הרמב"ם מביאו המג"א ססק"נ ודו"ק בכ"ז:
שם סק"ה אכחושי מצוה נ"ב וביזוי:
בא"ד לשנות המעות נ"ב מבה"כ שנמכר אבל במעות שגבו עתה פשיטא דליכא קדושה ולא שייך אכחושי מצוה כצ"ל בכוונתן:
שם סק"ח בי"ד סי' רנ"ט נ"ב צ"ע עיי' חמד משה:
שם סק"ט וכן נ"ל מוכח נ"ב צ"ע בתוס' גיטין שם וב"ב י"ג ע"א סוד"ה שנאמר ונ"ל דמוכח דס"ל משום אשה דליכא אלא שבת דדברי קבלה לא מוכרי' משא"כ איש דאיכא נמי פרי' ורבי' דאי' הו"ל שבת מצוה רבה ועב"ש סי' א' משמע דלא עדיף שבת דאשה ממ"ע דלערב אל תנח ידך דברי קבלה ע"ש ומ"ש א"ר מש"ס דכתובת להשיא יתומה קודם משום בושת דידה נ"ל להקדים ולא לדחות ועוד נ"ל לענין מצות צדקה קודם להסר בושת שלה מלסויע להיתום לקיים מ"ע משא"כ למכור ס"ת בעי' שיקוים דוקא מצוה רבה משום מעלין בקודש ופשוט ודע דכ"ז כשאינו מוצא ללמוד תורה ולישא באופן אחר אבל זולת זה אע"ג דעדיין מצוה הוא מ"מ קיל משארי מ"ע כמ"ש תוס' בשם שאלתות פ' אמור פ"ק דע"ז י"ג ע"א אבל כשא"א בע"א מודה שאלתות כמוכח ממ"ש בשמו ספ"ק דב"ק ודו"ק היטב בכ"ז:
שם סקי"ב ואם אינם נ"ב דין זה צ"ע סתר עצמו ממ"ש סקי"ז ועיי' מ"ש בפנים במבי"ט ואינו ענין לכאן כלל התם כבר הניחו אותו בה"כ ועשו אותו בית דירה כמה שנים שלא כדין ועכשיו מותר למוכרו אבל אחר שכבר נעשה מעשה ע"ש ועיי' תשובותי סי' אלף ק"א:
שם סקכ"ב נ"ב מבואר כאן בב"י דעכ"פ לכ"ע אין רואה סי' ברכה ומיושב קו' מג"א וכ"כ א"ר ס"ק כ"ב ועוד נ"ל ע"כ לפ' אלא בשיש לו ס"ת וכיוצא בו אבל אין לו כיוצא בו מזה לא מיירי הש"ס והפוסקי' ואפי' רק בכה"ג אינו נמכר בזט"ה במא"ה אם אין להם כיוצא וא"כ האי דב"ב מיירי בהכי וכיון דכל ימי חייו לא יכול למוכרו אינו נכלל בסתם נכסיו להיות ניתן לאחר במתנת ש"מ ובהכי מיירי נמי בש"ע יו"ד ססי' ר"ע ולק"מ קו' מג"א סקכ"ג וזה ברור לפע"ד מיהו בלא"ה משמע שם בב"ב שהי' לרשב"ם גי' אחרת וכ"כ חמד משה:
שם סקכ"ז ליחיד נמי אסור נ"ב אפי' להתפלל נמי אסור משום זלזל כ"ה בתוס':
באו"ד דהא דמנשה נ"ב וע"ש בש"כ ססקי"א:
שם מחבר סעי' י"ח נ"ב שנשללו ע"פ ציוה המלך יצאו לחולין ק"ו מכלי מקדש דכתי' ובאו בה פריצים וחללוה כ"כ הרמב"ם בתשו' פאר הדור סי' קל"א ועיי' זה במס' ע"ז נ"ב ע"ב ע"ש:
שם מג"א סקמ"א ובמדינתינו נ"ב עיי' תשובותי סי תר"ע בסופו מזה וסי' ק"ע באריכות וסי' ת"ש ותש"ג בעניני ח"ק קוברי מתים הרבה דברים שצ"ט: שם סקמ"ד גבי נסגר ונ"ב סמפון בב"מ דף כ':
שם סקמ"ו ונתן לה הרבה נ"ב כמו במחיר בבכורו' נ"ז ע"א ולקמן סקמ"ז שנתן י' טלאים והלוקח יברור א' תחת הכלב אזי למ"ד אין ברירה כולן אסורי' אבל אם המוכר מברר ואומר א' מי' טלאים שיש לי אתן לך באתנן אז כשמברר אח"כ א' אין אתנן חל למפרע כמ"ש תוס' בע"ז מ"ג ע"א ד"ה כגון וכו' ואפשר ה"ה במחיר אם אמר א' מי' שאברר מטלאי' שלי יהי' מחיר כלבך לא נאסר משום מחיר ואולי י"ל מחיר שאני שהכלב עדיין בעולם אם לא חל קודם שנתברר יחול עתה כשמברר ויהי' מחירו של כלב שהוא בעולם משא"כ אתנן כיון שלא חל קודם שנתברר שוב אינו חל שכבר עברו הנאת הבעולה אז יצא לדינא:
סי' קנ"ג מחבר סעי' ה' בכלי חרס נ"ב ואם א"א סגי בכלי עץ אבל מ"ש בכנסת יחזקאל דכלי עץ עדיף מכלי חרס דמדייתי לא נ"ל:
שם מג"א סקמ"ז וצ"ע ביש"ש נ"ב וכן הקשה לח"מ ס"פ ו' דבכורו' ע"ש וכפע"ד דש"ס הוי ס"ד דכל א' מהגדיים שוה כמו הכלב ולכן הקשה למ"ד יש ברירה דוקא ומשני שאין שום א' שוה כמו הכלב אבל רמב"ם איירי שאין בהם אלא גדי אז השוה כמו הכלב א"כ כ"ע מודים דאמרי' הדמים מודיעי' שזה הוא נגד:
הכלב כיון שאין שום א' שוה כמו הוא ממש חוץ מזה הגדי וסברא נכונה היא זו ואסור גם לבה"כ ועיי' תוס' בכורו' נ"ו ע"ב ד"ה לבדור וכו' שוב מצאתי זה ביש"ש דב"ק ומ"ש בס' גט פשוט סי' קכ"ב סק"ח ד"ה א"כ תימא וכו' ע"ש:
שם סהס"ר נ"ב עיי' ספי"ז מסנהדרין:
שם מג"א סקמ"ט דבריהם צ"ע נ"ב ולפע"ד ליישב כך דבריהם וס"ל דלר"מ דל"א חוש לאיבה היינו טעמא משום דפ"ל בשארי מינוים אין הראשון חוזר לשררה כלל וא"כ בכה"ג נהי דהראשון חוזר לעבודתו מ"מ לא יהי' שום איבה אם גם השני משמש עמו דהרי בשאר מינויים אין להראשון כלום א"כ די לו שחוזר לעבודתו אך ר' יוסי ס"ל שכל המנויים דינא הכי שהראשון חוזר לעבדתו א"כ חיישי' לאיבה ומשו"ה הוצרך לפסוק הלכה כר"י וק"ל ועיי' בזה לדינא בתשובותי תשמ"ז:
סי' קנד מג"א סק"ז נמחק והוגה הארץ:
שם סק"ט ואסור לשורפן נ"כ והעלה בכנסת יחזקאל דאין לאבדו ביד אפי' היכא דאיכא למיחש שיבואו לידי בזיון ע"י רשעים, וכ' ומי דחק לן עלמא וקוברן בעומק ג' טפחים ואם א"א בבה"ק יקברם במק"א ודלא כבעל שבות יעקב שם וכן עיקר:
שם בהגה סעי' ו' ופרוכת נ"ב ובקהלות קטנות שפורסין אותו לפעמים תחת ס"ת בשעת הקריאה בקיבוץ חוץ לבה"כ אזי מותר לעשות מכסה לשולחן ואסור לעשות ממנו כפרת כן הוריתי למעשה ועיי' היטב בתשובת מהר"מ פ"ק ובתשו' ב"ח סי' י"ז:
שם בהגה סעי' ט' לב ב"ד נ"ב במל"מ פ"ד מה"ל שקלים ה"ל י"ב קו' עי"ז הלא לא שייך לב ב"ד מתנה בנדבת יחיד ולק"מ הכא לישנא בעלמא קאמר דוודאי התתנדבי' הראשונ' התנו כן בפירוש ושוב המתנדב סתם ע"ד המנהג הוא מתנדב ופשוט:
שם מחבר סעי' י' בראשי חתנים נ"ב ק"ל אפי' הם של גדיל אסורי' בלא"ה דגזרו על עטרות חתנים וצ"ל כמ"ש סי' תק"ס סק"ו ע"ש:
שם מחבר סעי' י"א אסור להדליקן נ"ב עיי' תשובותי סי' אלף רע"ד: שם בהגה מומר נ"ב עיי' תשובותי סי' אלף רפ"ג:
שם מג"א סקי"ז דאפי' נעבד נ"ב עיי' תוס' מגילה ו' ע"א ד"ה טרטראות: שם סקי"ח דאם נתן נ"ב פליג אפסקא מהרי"ו וקי"ל:
בא"ד בסה"ד נ"ב ומשמע כלל דדינא צדקה לעניים מקבלי' ממומר ולא קרבן וההיפך בנכרים דנודרי' נדרים ונדבות אבל צדקה לא משום ביבוש קצירה אבל נר וס"ת וצורכי בה"כ מקבלי' בין ממומר בין מנכרי ומ"ש תוס' ב"ב ח' ע"א סוד"ה יתיב וכו' דמייתי מינ' רי"ו ראי' י"ל לאו דוקא דה"ה דהוי שרגא כקרבן אלא לאפקא דלא הוי כצדקה לעניים אבן בר"מא כאן וביו"ד סי' רנ"ד משמע שרגא וכדומה הוי כקרבן אבל צדקה בודאי מקבלי' מהם:
שם סק"כ אפי להדליק ממנו נ"ב אין זה קו' דלהדליק ממנו איכא הכחשה וביזוי מצוה משא"כ לקרות לאורו הא קול ומראה וריח אין בהם מעילה אלא מדרבנן ואפשר בבה"נ אפי' לכתחלה שרי עמ"ש תוס' שבת כ"א ע"א ד"ה שמחת וכו' וכן בפסחי' ר"ו ע"א ד"ה ואילו וכו':
שם סקכ"ג ואין להקדש נ"ב כמ"ש רשב"ם ותוס' ב"ב ע"ט ע"א והר"ב ו"תוי במעילה פ"ג מ"ו ומה שהק' תוי"ט עכ"פ יש שליח להקדש י"ל כיון שחב לאחרינא לא אבל צ"ע לא יהי' כח הדיוט חמור מהקדש כקדושין כ"ט ע"א ובש"ס אין הכרח כלל דאין יד כמ"ש בחי' רמב"ן שם דנהי דנקני להקדש אבל אין בו מעלה ועוד צל"ע מי לא מצי איירי בחצר שאינו משתמר לדעת הקדש ולא מיירי התם אלא מדין גידולי הקדש ולא מדין חצר וכן מבואר ממשנה ד' פ"ה דשקלי' ועיי' ח"מ:
סי' רס"ח עיי' תשובותי אלף שמ"ז:
שם בא"ד ברבה פ' אחרי נ"ב בפסוק איש איש:
שם בססי' ואח"כ חזר השני נ"ב ליתא כן בצ"ץ אלא שהגבאים חזרו ולא האמנו להשני אבל הוא לא יוכל לחזור בו וכן מבואר מהראי' דמייתי מערוכי' והוא מ"ב פ"ח ע"ש ומיהו בלא"ה נמי נהגי חסידי עסטרייך ליתן כל מה שהפריזו כמ"ש מג"א לקמן סי' ש"ו סקט"ו בשם יש"ש פ"ה דביצה ע"ש:
סי' קנ"ו סק"ב עיי' בתשובות הר"א ששון נ"ב דכל שאינו כמציל מידם אסור לקבל השבועה כשעבר ונשתתף ועיי' ש"ע ח"מ ססי' קע"ו ולענין עובדי השיליש עיי' שער אפרים במעיל צדקה ועיי' פמ"ג בסי' זה והעיקר דב"נ נהרג על עבודת השיתוף:
שם בא"ד פסק היפך מזה נ"ב ע"ש שהנימוקי יוסף בשם רמב"ן והתוס' לד"א נתכוונו וכן הוא להדיא בש"מ בשם ריטב"א דכ"כ בשם רמב"ן ובמח"כ הסמ"ע שם סקי"ח לא כיון יפה ברמב"ן ע"ש:
שם אסור למנות ישראל נ"ב עיי' תשובותי סי' אלף קפ"ה:
שם הא דמותר לשנות נ"ב פ' הבא על יבמתו ס"ה ע"ב:
שם מותר לומר נ"ב נ"ל דוקא פ"א להודיע שהוא בעל מחלוקת שלו כמו נתן לדוד שהודיע מחלקותו של אדוניה אבל אח"כ אסור לומר שאר הדברים ואפי' על בעל מחלוק' דאלת"ה קשה אש"ס דמ"ק י"ו ע"א דאמרי' שלוחי דבי דינא דאמר דהאי דמתפקר לית בי' משום לישנא בישא ויליף לי' חדכתי' העיני האנשים ההם תנקר ע"ש ופסק כן בש"ע ח"מ סי' י"א סעי' א' יע"ש ואם איתא דלמא שאני דתן ואבירם שהי' בעלי מחלוקת אע"כ כנ"ל וק"ל כעת מצאתי קו' זו בס' ככר לאדן דף ק"כ ע"ב:
שם קל"ה מלה"ר נ"ב וצ"ע מס"פ הקורא עומד:
סי' קנ"ח מג"א ססק"ג תוי"ט רפ"ב נ"ב שם העלה דפחות מביצה קבלת טומאתו דרבנן היא ונ"ל דמשו"ה נסתפק ברוקח ודלא כב"י:
שם מג"א סק"ז ועיי' ב"כ נ"ב דף פ' ובתוס' שם נ"ב מנחות: