אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ז חידושי מסכת נדה

ליקוטי חבר בן חיים ז· רבי חזקי' פייבל פלויט

חידושי מסכת נדה

חלק ז

חידושי נדה מאדמ"ו הגאון מהרמ"ס ני':

דיין שעתן מזה הלשון משמ' דגם בשעתין לא הי' רואין לטמאות והיינה בלא הרגשה רק שנמצא דם ע"י עד דהראי' שלא לטמאה דבעי עד שתרגש בבשרה ומ"מ מטמא משום שמא הרגשת עד הי' א"כ דיי' שעתה אבל לא נטמא למפרע ומשו"ה הכרח רש"י לפרש משנתינו בבדיקת עד עיי' מהר"ם לובלין ועיי' לקמן ג' ע"א תוס' ד"ה מרגשת בעצמה:

הלל אומר מפקידה לפקידה דבר מבואר הוא שאין מעל"ע שבנדה מטמאה אלא לתלות ולא לשרוף והיות כן נוראות נפלאיתי על דברי תוס' סוטה כ"ח ע"ב ד"ה בר"ה ספיקא טהור עיי' ש"כ וז"ל אבל בהא איכא לימתמה אמאי משוי מטה כספק טומאה בר"ה וכו' והו' פלא הא באמת לא משוי' מעל"ע כספק טומאה בהאי דודאי טמא אלא אמרינן דתולין כמבואר וחזרתי על כל הצדדין ולא עלה בידי תירץ מרווח:

והמשמשת בעדים ה"ז כפקידה פי' רשי' דקאי נמי אעד דלפני תשמש וצ"ע שה' נגד הש"ס לקמן ה' ע"א דאמרינן מתוך שמהימא לביתה לא בדקה שפיר וראיתי בפ' המשנה להרמב"ם שכ' דאפיל' למאי דאמרינן דיי שעתה מ"מ מטה טמאה מעל"ע וצ"ע דלקמן ה' ע"ב לא מ' כן אלא דאי לא דיה שעתה מטה נמי טמאה אבל אי דיה שעתה לכל מילי דיה שעתה והיה נ"ל לומר דס"ל לרמב"ם למאי דאמרינן עד שלפני תשמש ומגיה במשנתינו ומשמשת בעדים ולא המשמשת ע"ש ולכאורה צריכה לדחוק בלשון המשנה דקאמר וממעטת על יד מעל"ע אהי קאי דהא ומשמשת אדי שעתה קאי ולענין מאי ממעטת ויש לדחוק בזה אמנם הרמב"ם הי' ס"ל דלהך מד"א דמגיה ומשמשת בעדים איהו ס"ל דאפי' אי דיה שעתה מ"מ משכב ומושב מטמא מעל"ע דלא כסוגי' לקמן ה' ע"ב הנ"ל ופסק הרמב"ם כוותי' כן י"ל וא"כ לפ"ז י"ל גם פי' רש"י דס"ל להלכתא אמנם לא מ' כן לקמן דהרי משמע דאע"פ דיש לה וסת מ"מ שלא בשעת וסת לכ"ע מטמא מעל"ע א"כ שפיר משכחת לה שלא בשעת וסתה וליתא למה שכ' פה ועיין לקמן אי"ה בשמעתן מתוך שמהומה לביתה שם יתישב פי' רש"י דמתניתן על נכון ובשמעתן דזעירי אי"ה שם תמצא ישוב להרמב"ם בפ' המשנה הנ"ל: אינה מונה אלא משעה שראתה אפשר דקמל"ן אפילו למ"ד טבילה בזמנה מצוה מ"מ לא תמנה למפרע לחוש לזמן כל הטבילות קמ"ל ועיי' מש"כ תוס' לקמן וי' ע"א ד"ה ואינה מונה:

מ"ט דשמאי דקסבר העמד אשה על חזקתה עיי' מש"כ והאריכו התוס' והעלו דדבר שאין בו דעת לשאול אותו מדרב גידל והק' מהר"ם לובלון א"כ ברה"י נמי נילף מיש בו דעת לשאול ות' דהתם נמי מכאן ולהבא הו' דמטמא דכתי' יאכל בשר ודברי' תמוהים אטו אגברא קאי אטומאה קיימינן להכי קאמרינן מי שה' טהור יאכל הא ספיקא לא יאכל ומשכחת לה בנגע בא' בלילה ועכשיו מצא מת לא יאכל מכאן ולהלן קדשים משום ספק טומאה למפרע והרי במעל"ע דבנדה נמי מה שמגיע בתוך מעל"ע מטמאה עתה מכאן ולהבא וקו' מהר"ם במ"ע אבל לפענ"ד מעיקרא ל"ק מידי דקרא קאמר כל טהור יאכל הי' ספק לא יאכל ולא משכחת ספק אלא בלא חזקת טהרה ולא חזקת טומאה כאלה וודאי הי' ולא ספק דחזקה דראיי' א"נ משכחת לי' אפילו בחזקת טהרה ובטומאה דאתי מסוטה דמהתם לא מהני חזקה אבל טומאה דלא אתי מסוטה כגון טומאה דלמפרע ואית לה חזקה ליתא בשל רב גידל וק"ל:

עוד כ' תוס' ואשה בכל מקום שהי' מקרי מקום מציאתה וצ"ל דאע"ג דפ' המדיר בסוגי דמומין משמע להדי' דבאשה נמי שייך חזקת מקום כאן נמצא וכאן הי' וי"ל התם ארשות דנין אי ברשות בעלה או ברשות אבי' ולא מקום מעמד האשה וכה"ג כ' תוס' בהדי' ד"ה על החמור וכו' עיי"ש:

והלל אומר כי אמרינן העמד אשה על חזקתה עמ"ש התוס' וביאר דבריהם בחולון ט' ע"ב ד"ה התם ובמהר"מ לובלין שם ועיי' מ"ש תוס' וא"ת א"כ היכא ילפינן מסוטה אין מזווגין אלא לפי מעשיו וא"כ אי מטמאין האשה מוצאין גם האיש מחזקת כשרות שלו אע"ג דע"כ א"א לומר דגם הוא פרוץ בעריות דא"כ אין מנוקה מעון ואין המים בודקים ולא נתכוין ר"ל אלא בדברים הו' פרוץ ודבר הלמד מענינו הו' ואיש את קדשיו לו יה' כפי רש"י בחומש מ"מ יהיה איך שיהיה מפקיע גם גברא מחזקתו וידוע דש"ס שם מחלק בין זווג ראשון לז"ש והא"ש דלעולם מה שאיתרע חזקתה ע"י שקינא לה ונסתרה מחשב לן בקרוב לודאי דנטמא כתי' תוס' ואפי"ה בר"ה טהור וא"כ ש"מ דאפיל' בלא שום חזקת טהרה מטהרת בר"ה ואי"ל דילמא משום דאוקי הבעל בחזקת כשרות ז"א דעכ"פ בזווג ראשון מאכ"ל דאפשר שהי' זנתה ומ"מ הי' בכשרת ואפ"ה מטהרת בר"ה וא"כ מוכח מזה דבר"ה טהור אפילו בלא שום חזקה, אך ברה"ר ילפינן לטמא אפי' חזקת טהרה היינו מזווג שני הרי בכל ענין משקין הסוטה אפילו בזווג השני ומפקינון גברא מחזקתה חזקת כשרות שלו ואין:

לומר ממילא כי אתרע חזקה שלה שהרי קינא לה ונסתרה וממילא איתרע נמי כשרות שלו דהא בהא תלי' ז"א דהא קייל"ן כר"ח בחולין יוד א"א סכין אתרע בהמה לא אתרע וה"כ דכוותי':

ומ"ש ממקוה ה"ק תוס' דילמא משום ביטול פרי' ורבי' הקיל' בנידה טפי ולפענ"ד לא שייך זה אלא לבתר דידענן דמקוה שאני משום דבתרתי לרעותא אבל בנדה אין שום הו"א לטמא מדאוריי'[א"כ בעשיית סכין ולהקל משום ביטול פו"ר אבל לפי הס"ד דמקוה דומה לנדה ואפי"ה מטמאין מדאוריי' וודאי בין ברה"ר בין ברה"י א"כ ע"כ דראייתא הו' הך טומאה ומקשה מ"ש דבנדה לא מטמאה מדאוריי' והא לא שייך לומר משום ביטול פו"ר היקולו דמדאוריי' אין חילוק והוא פשוט:

השתא הו' דחזי' עמ"ש תוס' מסוגי' דקדושין ולדדי' צ"ע טובא איך אומר התם דרב כרב נתן הלא לתוס' ע"כ צ"ל לרב דרובא דעלמא בריאות נינהו וא"כ רב תיפוק לי' בלא"ה משום דהולכין בממון אחר הרוב וקו' זו י"ל ע"פ מ"ש פ"י בק"א כתיב סי' מ"ו בשם ריצבא חד לא עדיף:

וביותר ק' למסקנא דר' יעקב וק' א"כ כי הו' בריא וגם רובא דעלמא בראים נונהו מ"ט יביאו הם ראי' הלא לרב מוציאין ממון משום רובא וצע"ג לכאורה וי"ל ע"פ מ"ש ב"י בהלכות מקוואות בשם תשו' הר"ץ דהך רובא דבראות לאו רובא מעלי' ה' משום דאדם עשוי להתחלות עיי"ש וע"פ דברי הר"ן הם דבריו בש"ע סי' ר"א סעיף ע"ה עיין מ"ש וק"ל ועי' מש"כ תוס' סנהדרין ג' ע"ב ד"ה דיני ממנות ומ"ש תוס' רגילות לבוא ר"ל סימן בוגרת דלקמן מ"ז ע"א אמנם בספר אור חדש לקידושין ע"ט כ' בזה דבר נאה עיי"ש:

התם תרתי לרעותא עיימש"כ תוס' ולפי דבריהם יש כאן שלושה דינים בחזקה והו' א' חזקה דהשתא דרגילות לבוא וראוי להיות כן מכבר כמו בוגרת שראוי ורגלית לבוא פלוגת', דרב ושמואל וקייל"ן כרב ב' חזקה דהשתא דיכולה להיות כן נמי למפרע אבל אין רגילות בזה יותר מבזה יש בזה חילוקי דינים א' כמו מקוה דאיכא נמי עוד חזקת אדם טמא אזלינן בתר אותה חזקה דהשתא ומצרפינן לתרתי לרעותא ב' אי ליכא חזקה בהדה' כמו בנדה לא אזלינן בתרה ומטהרת מה"ת רק לחומרא בעלמא בתרומה וקדשים ג' חזקה דהשתא דקרוב לודאי שבא עתה ולא מקדם כגן סכין ששיבר בה עצמות או טבול ועלה ומצא עלי' דבר חוצץ יש ע"כ ב' דינים א' אי הו' תרתי לרעותא בחד גופא כמו עלה ומצא עלי' דבר חוצץ אז מטמאה ב' אי לא ה' בחד גופא אזי אמרינן בהמה לא איתרע סכין הו' דאתרע ומכשרי': הכא איכא חדא לרעותא ה"ק תוס' מוצא הכהן ותי' לחלק דהתם רגלות להתחסר בבת אחת ועיי' חכם צבי סי' ג' לדבריהם עי"ש וכללא כייל כיון שיש לתלות החסרון בזמן רב דזמן ימים משעת הסגר עד עתה לא תליון בזמן קצר לומר שנתחסר מזמן ראיית כהן עד ההסגר באמת הה"נ במקוה מי שטבל בו קרוב מאוד למדידה טהור ומשמע דשיעור סמוך היינה עונה א' והיינו נמי דמחלק בין ראוהו חי מבערב ללא ראוהו אע"ג דוודאי אמרינן דהי' חי מ"מ שאני היכא דלא ראוהו חי מבערב ותלינן שכבר מת מזמן רב משנתלה שמת בעונה א' שבין ערב לבוקר וק"ל עכ"ל דברי הח"ץ ונ"ל דמש"ה לא תי' תוס' שם בחולין כן והניחו בקו' משום דסברת הח"ץ הנ"ל היינו רוב פעמים אינה מתחסר בפעם אחת וזה בתר דידעינן דאזלינן בתר רובא והתם אזלא תוס' בהס"ד לא הו"מ לשנוי וצל"ע מש"ס דגיטן ל"א ע"ב חולקון עליו חברי של ר"א על ר"א ע"ש וצע"ג הא התם אבודין דומה לנגע ואף אם נדחוק דשייך אבודין בהרקבה וכדומה מעט מעט מ"מ מאי מק' הש"ס פשיטא הא איכא לאוקמי' באבודין כעין שריפה וכדומה שנעשה בב"א והנה עמ"ש טו"ז בי"ד סימ' שצב סק' ב' ודברי תמוהים מאוד מה שהביא מפסחים צ"א תמה לי הא מבואר אזלינן בתר חזקה דהשתא אלא בקדשים ולא לחולין וא"כ איך יביא לעזרה פסח שני אע"כ צ"ל בכונת התוס' דפסחים צ"א א' משני הדברים או כיון דעכ"פ לקדשים טמא ה' מדרבנן וא"כ מדרבנן אסור לו לעשות פסח ראשון וממילא נדחה ה' לפסח שני אפילו מה"ת דהאי אסורא דרבנן דרבא עלה לא גרע מהי' חביש בבית האסורים או דנאמר שאני התם דהו' כמו בגרה לפנינו דרגילה להשתנות שהרי גל נפל עלי' ואינה מחפשי' אחרי' אי חי או מת וזה פשוט מאוד ומה ענין זה לנידון דמהם והא אין לומר אם ניקי אחזקתי' שאינו אבל זה אינו דעכ"פ הרי הו' אבל שעה אחד משום שמועה רחוקה ואח"כ כשרוצה לפרוק האבילות מעלי' הרי זו בחזקת אבל ואפשר דלא שייך בהא ספיקא דרבנן לקולא כיון דאתחזק איסו' עיי' מ"ש ש"ך לעיל ס"ק יו"ד בכללי ס"ס סי' כ' והארכתי בכל הדינים הללו בחי' סוגי' דערבין ל"א עיי"ש, שוב הראני כי כונתי ברוב דברי' הנ"ל לדברי חי' בכור שיר במס' מועד קטן ונהנתי וגם מצאתי קצת בנב"י ע"ש: מכאן ואילך ספק פי' רש"י דאתי' כרבי זמן הרע על היפה אין תרומתו תרומה ותוס' דחי דאפילו לרבנן כיון דכיון לפרש מן היין הכל תרומה בטעות ולפענ"ד נ"ל דס"ל לרש"י דעכ"פ למ"ד ג' ימים אחרונים וודאי חומיץ א"כ מיד כשטעם מן החביות הא אפשר דמתתאי עקר וכבר התחיל להחמץ עיי"ש בז"ב א"כ מה הועיל בטעימתו אע"כ הי' דעת לפרש כן מריחים חלא וטעמא חמרא ולהך מד"א חלא הי' עיי"ש ואמאי אין תרומתו תרומה ע"כ נ"ל דס"ל כרבי וא"ש ועיימ"ש בסמוך אי"ה עוד מזה:

אדרבה העמיד יין על חזקתו ה"ק מהרש"א דילמא שאני מקוה דאפילו שעה אחת לא נתבררה חזקתו שהרי אפשר דעם סלוק ידי' לבדוק כבר התחיל להתחסר משא"כ חביות ג' ימים הראשונים וודאי יין והו"ל חזקה גמורה ואזלי' בתרה וצ"ל דקו' הש"ס למ"ד ג' ימים האחרונים חומץ ולדידי' אה"נ דאפשר אם כבר עקר מתתאי עיי"ש היטיב בב"ב שם ושפיר דמי אהדדי ובזה מיושב פסק הרמב"ם דפסק מקוה ודאי וחבית ספק וטורח בזה המ"ל ספ"י ממקואות והא"ש דלמאי דקייל"ן עלאה עוקר לק"מ קו' הש"ס: דף ג' ע"א ושניהם לא למדוה' אלא מסוטה לולי דברי תוס' נ"ל דש"ס לא רצה אלא ללמוד דחזקה לא מחשב תו כודאי אלא כספק בעלמא מדחזינן דבסוטה דאיתרע חזקה משו' לה בודאי ברה"ר ואי לאו דבעלמא ספיקא הו' לא הו' מחמרינן לעשותו בודאי אע"כ דהרעותא מגרע כח החזקה לעשותה כספק וא"כ הרי במקוה וחבית דאיכא נמי אידך רעותא דהעמד טמא וטבל על חזקתו הו"ל תרתי לרעותא ופסול:

ושרצים דמעלמא כ' תוס' דכתם יבש עכ' טומאה למפרע ולזה נתכונה תוס' לעיל לחלק בין נגע למקוה דמקוה עכ"פ כבר יצא מחזקת, דאין דרכו להתחסר בפ"א משא"כ נגע וק"ל וטעמא עיימ"ש הר"ן בחולין דף רנ"ז ע"ב דכאן דעכ"פ במחשבותינו טהורה הי' והרי עתה לפנינו כתם יבש שכבר הי' פה לפנינו שעה אחת א"כ ממילא חזקתה לגמרי וכן בטריפות שמי' סירכא עיי"ש דלא תק' ממומין עיי' כל זה בספ"ה דחולין מק' מ"ג חומץ דשמעתין וק"ל:

ואב"א היינו טעמא דשמאי דאשה מרגשת וכ' הק' בגליון לפי"ז לא א"ש הא דאמר לקמן עשה סייג וי"ל דמ"מ ה"ק שפיר הל"ל דמפני סייג הול"ל לא פלוג לחומרא והשיב לו שמאי משום ביטול פו"ר אמרינן לא פלוג לקולא: והאיכא כתמים כ' מהרש"א דמלשון רש"י מ' דקו' אלמפרע ולא אלהבא וכו' וטעמא של מהרש"א קצת דחוק דהא לא מייתי מלמפרע מעל"ע דאין לו חשש דאורייתא ולא אררע מלפרע דעד שעת הכיבוס וזהו כמו מכאן ולהבא ולענ"ד הדבר פשיט בשלומא מכאן ולהבא דין ה' שמטמא מספק אומר מגופא וארגשה ולא אדעת וספק משוק של טבחים ועברה ולא מדעתי' משא"כ למפרע הי' הו"ל ס"ס דילמא מעלמא ואת"ל מגופא שמא השתא חזיתי אבל להלל לא הו' ס"ס דלדידי' אמרינן חזקה מגופא וארגשה וסברה הרגשת מי רגלים ה' ולא תליון בשוק של מטבחיים ולא אדעת משא"כ לשמאי ע"כ לאו אדעת' או מרגשה ולאו אדעתה אי עברה בשוק ולא אדעתה א"כ הו"ל ספק ולמפרע הו"ל ס"ס ובזה ניחא דלהלל לא מטמאה נמי מלמפרע דלפקידה קודם הכיבוס ונימא מיד אחר הכיבוס נפל הדם על החלוק וכבר מקודם לזה אוקמוה' בכותלי בית הרחם והא"ש דקודם כיבוס הו"ל ס"ס שמא השתא שמא מכיבוס ואת"ל משעת כיבוס שמא לא אוקמוה בית הרחם ולא הו' שם אונס חד דהא התיר יותר מחבירו דאי הי' דם על החלוק א"כ הנושא את החלוק נושא מעיינותה של נדה ומטמא אדם משא"כ אם החלק אינה טמא אלא משום שהי' דם בבית הרחם הו"ל בגדי נדה ולא מטמאי אדם והנה לפי דברינו אלו אי מעל"ע הו' קודם שעת הכיבוס כגון שלבשה החלוק היום א"כ באמת טמאה מעל"ע גם ברחם ובזה י"ל לשון הרמב"ם פ"ט מהו' א"ב הל' ל"ג שכ' גבי רחם ג"כ טמאה למפרע עד כ"ד שעות ע"ש ולפי הנ"ל מצי מיירי בלבשתה החלוק בתוך כ"ד שעות ועיימ"ש פ"ג ממשכב ומושב:

אמר אביי' ומודה שמאי במוך לכאורה נראה דאביי ס"ל כ"ר יוחנן לקמן דאם רק יש לקופה או אוגנים נמי מודה ר"י דטמאה ורבא כחזקי' דדוקא שולים והייני מוך דחוק אבל סתם מוך דכיון דאינו דחוק אלא באגנים לי':

דף ג' ע"ב מה איכא בין הך ל"ב עיי' רמב"ן ורשב"א דה"פ אמאי נדות מתנא קמא ומשני דרויח קושי' הש"ס ממקוה אמנם באידך קושי' מאי איכא בין הך לישנא דאם איתא ללישנא דהרגשה נדחקו ולפענ"ד דהא דסמוך שמאי על אם איתא או הרגשה היינו בצירוף ביטל פו"ר דאל"ה ה' עבד סייג וא"כ הי' ק' להם לישנא דהרגשה מה יהא דינה של משמשת במוך נטהרנה ג"כ משום מרגשת הא עכ"פ נעביד סייג ולא שייך פו"ר גבי משמשת במוך ואי נטמאה הא הו' חוכא וטלולה דאותו:

טעם דהרגשה שייך גם אצלה ומש"ה נאדו מהך תירוצא ומשני משום איתא מעיקרא הו' אתי דזה לא שייך במוך וגם פו"ר נמי לא שייך גבה ובדין הו' דתה' טמאה:

המדלה עשרה דליים עיי' היטב לשון הרמב"ם דפי"ז מהל' אבות הטומאה הו' תמוה וכל דברי כ"ת אין להם שחר ועלה ברעיוני לומר דס"ל לרמב"ם ז"ל דספק אם הו' השרתן בכלי או בדלי הו"ל ספק טומאה צפה על פני המים וטהור אך אם יש לו אוגנים א"כ אין בה ספק טומאה צפה דוקא אי הטומאה ודאי צפה וספק נגע זהו טהור אבל ס' אי הו' צפה או לא זהו טמא לכן אי יש לו לדלי אוגנים אפשר נתעכב השרתן אחר המים וספק אי הו' צפה או לא הי' צפה זו ספק טומאה משום דאדם אוחז הדלי בידו והו"ל בידי אדם זהו דין הדלי אך שאר הכלים לא תליון בזה דאם נטהר הדלי ממילא כל המים טהורים ז"א דכן מצינו במשנה פו' דטהרות המסיכן ברהי' עיי"ש וה"כ אין זה תלי' בזה וא"כ הי' ראוי לטמא כל הכלים אלא משום שהכלים אין בהם דעת לשאול אלא מ"ש אח"כ המערה מכלי אל כלי, א"א לישבו לפ"ז צ"ע א"נ מיא לא קפיד עלה ונ"מ בין הני לישנא יין ושמן דשתקי וקפיד נמי עלי' כמו פירי וק"ל:

דף ד' ע"א כי פליגא חזקי' ור"י ה"ק תוס' מראוהו חי מבערב ולענ"ד דבתשו' נב"י יהיב ב' טעמים על ראוהו חי מבערב א' כיון שבאותו מקום בעצמו ראוהו ע"כ ליכא למימר כאן נמצא מת וכאן הי' מת מעולם שהרי ע"כ שעה אחת הי' חי כאן כשראוהו חי מבערב, עוד טעם אחר משום שנגע ב"א בלילה ולא ידע מני הרי כבר נסתפק הנוגע בעצמו אי טהור אי טמא הו' ויצא מחזקת טהרה שלו משא"כ בשראוהו חי מבערב הרי כשנוגע בו הרי החזוק עצמו לטהור כמו שהי דמסתמא עודנה חי כמו שראוהו לכן השתא נמי דנמצא מת מוקמינן האדם בחזקת טהרה ע"ש ונפקא מינה בין הכי תרי שינויה דנב"י הנ"ל הי' לתי קמא בעי דוקא חי באותו מקום ממש ולשינויי בתרא מהני אפילו במקום אחר והא"ש דחזקי' ס"ל משו"ה מטמאי התם ברה"י דמיירי בראוהו חי במקום אחר ומ"מ ברה"ר טהור כשינוי בתרא דנב"י הנ"ל אבל הכא בקופה דבמקומה הי' ובדקנוהו משו"ה טהור ור"י ס"ל התם נמי בראוהו חי באותו מקום דוקא ואפ"ה ברה"ר טמא וה"נ דכותי' ובמקום מציאתן דטעם משום כאן נמצא וכאן הי' עיי' פ' המדיר בסוגי' דמומין דברשות אבי' אמרינן כאן נמצא וכאן הי' כבר מאז קודם ארוסין ובנמצא ברשות בעלה אמרינן כאן הו' דנמצא וכאן הי' ולא ברשות אבי' והן הנה ב' חזקות הנזכרות פה שעת מציאתן הו' כמומין בבית אבי' ומקום מציאתן בבית בעלה ולזה כיון רש"י בד"ה טהורה ולטמא וכו' אלמא כל הטומאות כשעת מציאתן וקס"ד דה"ה למקום מציאתן וכו' פי' כאן דמשורש אחד יצא ב' חזקות א"כ ס"ד דה"ה מקום מצאתן ועיי' מה שכ' בסמוך אי"ה: והתנן נתן הככר על גבי הדף יל"ד אין זה מדרך הש"ס כיון דאין קושי' והתנן תלי' בקו' ראשונה של מחט ושרץ שרוף ואותה הקו' נדחת בוכ"ת א"כ למאי מייתי לי' ש"ס כלל וי"ל דידע שפיר לחלק ולומר דגבי קופה ליכא אלא חדא חזקה הייני כ"נ בשעת מציאתן אבל חזקה דמקום מציאתה מנגד לזה, אך משא"כ גבי מחט ושרץ שרוף תרווייהו איתנהו המקום ושעת מציאתן ומש"ה נבון בתרומה בין בתרומה בין בקדשים דין ה' שי' טהור לגמרי וזה ממש קו' התוס' ד"ה ומי תלינן אלא שזה דוקא אי אמרינן בקופה תלינן מן התורה בין בתרומה בין בקדשים א"כ י"ל דחילוק זה ה' מה"ת דבתר חדא חזקה לא אזלינן בתר תרי חזקה אזלינן והכא א"ל לרבא בערובין ל"ב ע"א וא"כ כיון דמדאורייתא הי' א"כ ק' מככר מה תאמר שאני ככר דחולין הו' כמו שכ' תוס' ד"ה שכל וכי' משא"כ בקופה מיירי דוקא בקדשים וטהרת תרומה וכמש"כ תוס' ריש מכלתין א"כ ע"כ תאמר מה"ת סגי' במקום או שעת או מקום ורבנן עבדי מעלה לתלית א"כ ק' ממחט ושרץ דבדרבנן אין לחלק בין חדא לב' כיון דעשו מעלה על דין תורה וסברה זו כ' פנ"י פ' כל הגט גבי נתנה בחזקת שהוא ע"ש וא"ש וק"ל:

ככר ע"ג הדף כ' תוס' וז"ל וי"ל דפריך אי בשום מקום וכו' פי' לפירושם כיון דככר שע"ג הדף מצי ליפול ואם נאמר דאזלינן בתר מקום מציאתן חל השתא להקל משום שאין בו דעת לשאול ע"כ צ"ל דבמקום מציאתו הו' סברה מעליא כמו מצי ליפול דככר דאז הוה ספק שקל ומפני שאין בו דעת לשאול אזלינן להקל כך צ"ל וא"כ בקופה דאין ס' מתנגדת הו"ל למיזל בתרה לגמרי כיון דמוכח דס' מעליותא הי' וק"ל:

ואר"א לא נצרכה אלא למקום מדרן פי' התוס' שהדף במקום מדרן כ"כ לפמ"ש בד"ה שאני אומר דמוכחא מילתא שאדם טהור הורידו בכונה לתקנתי' והייני ע"כ משום שהדף העליון הי' מדרון ועלול הככר ליפול ע"כ לתקן זאת בא אדם להסירה וא"כ מה חידש לן ר"א ועוד דהכי הול"ל לא שנו אלא במקום מדרון אע"כ בא ר"א להוסיף שגם הדף נמי מדרון ומייתי לי:

ש"ס הכי לומר דמפני כן לא מחשב בתרתי למעליותא המקום והזמן מפני שעשוי להתגלגל ממקום:

ה"נ נימא עורב אתא שדא עמ"ש תוס' ד"ה ה"נ עי' הכונה קרוב למ"ש לעיל כיון דסברת שאני אומר חזקה ואלימא כ"כ לנגד סברת מצוי ליפול לעשותו ספק מקל ומקלינן כשאין בו דעת לשאול א"כ בקופה שאינה עשוי ליפול א"כ לימא עורב אתי שדא ולהוי טהור:

ואב"א הכי בטומאה דרבנן ה"ק דלשטת רש"י הו"ל לפרש דס"ד דמדף הייני בגדי ע"ה ולפענ"ד מדף הייני טומאה קלה במינה אי בדאוריי' הייני עליונו של זב דקיל מתחתונו ואי מדרבנן הייני בגדי פרושים דקיל מבגדי ע"ה אבל לפרש מדף בגדי ע"ה דחמיר במיני זה לא ס"ל לרש"י:

דיקא נמי דקתני מדף וכו' עיי' רמב"ם פ"ו ממשכב ומושב דעליונו של זב אינה אלא מדרבנן וכ' כ"מ דס"ל ואב"א דשמעתין נמי מעליונו של זב מיירי ופסק כן דהו מדרבנן ע"ש וא"כ לא מפרש לי' בככר תרומה ומדרס פרושים מונח תחתיו ע"כ יש להפליא במ"ש ז"ל בפי"ו מה"ל אבות הטומאה ככר של תרומה מוכח על גבי דף ומדרס מונח תחתיו מ"ט כ' מילתא בתרומה ומ"ט כ' מדרס וי"ל דצ"ל אהש"ס מ"ט לא מוקי באמת בתרומה דהרי כ' הרמב"ם פ"א מהל' תרומה דמעזרא ואילך כל התרומות דרבנן וא"כ דין ה' להקל בה ואמאי דוחקו להו לאוקמי בטומאה קלה וי"ל דידע הדיקא נמי מדקתני בדף ש"מ בטומאה דרבנן מיירי וא"ל הוא גופא ק' אמתנותו מ"ט נקיט מדף הלא בלאה"נ תרומה במה"ז דרבנן די"ל דמתני' אתי' כרב יוחנן דתרומה בזה"ז דרייתא משו"ה דקדקה מתני' ותני מדף משא"כ הרמב"ם דפסק תרומה דרבנן אע"ג דבכל מקום החמיר בה בכל דוכתא כדאוריי' מ"מ בהא מודה דאמרינן שאני אומר כמ"ש והאריך מ"ל בהלכ' תרומות מסוגי' דסוף פ' הערל ע"ש א"כ יפה כ' ככר של תרומה ואפי' מדרס דאוריי' מונח תחתי' נמי אזלינן לקולא שאני אומר אדם בא ונוטלה:

פשיטא כיון דבדקה עצמה בשעה ראשונה דקדק הש"ס בקו' ראשונה לומר הי' ע"פ מ"ש הר"מ לובלון במתניתן דכל בדיקה שאינה מתקנת חכמים כמו שחרית וערבית אותה אינה ממעטת ע"כ מקשה פשיטא כאן דמיירי בבדקה בשעה ראשונה דייקא שהו מתקנת חכמים פשיטא שהו ממעטת:

איכא בינייהו דאתנסו ולא בדקה יל"ד מ"ט לא מייתי הרמב"ם הך דאתנסו לא מטמא מעל"ע דהא מדרבנן אזלי' להקל וככה"ג פסק פ"ג ממשכוב ומושב לקולא כלישנא בתרא לקמן ע"א הנ"ח מעל"ע דרבנן ע"ש וא"כ ה"נ דכותא וי"ל משום די"ל כלישנא קמא מלקמן ל"ט ע"א גבי י"א יום שבין נדה לנידה הרי הי' בחזקת ולא בעי בדיקה ומ"מ מטמא מעל"ע ומייתי לי' תוס' בשמעתין ד"ה כל אשה וכו' עיי"ש וא"כ התם הלא שפיר עבדה דלא בדקה בתוך י"א יום ואפ"ה מטמא מעל"ע וע"כ משום שלא תחלוק במעל"ע וכל"ק וא"ש הרמב"ם וק"ל:

דף ה' ע"א לחומרא מוקמינן מ"ש תוס' דמעיקרא דמתניתן ככ"ע לא מהדר לאוקמי לחומרא משא"כ עתה דברייתא לא אתי' ככ"ע דהו"ל דוחק מ"מ עדיף מתניתן טפי לאוקמי ככ"ע מברייתא אבל לולי דבריהם הייתי אומר דמשום חומרא דמל"ע שבנדה ניחא לי' טפי לאוקמי מתניתן ככ"ע אפילו לקולא דמל"ע שבנדה גופא חומרא בעלמא הו' אבל השתא שמעינן בברייתא דטמאות כתמים בהא תלינן לכן אזלינן לחומרא טפי מבתל"ע:

ר' מאיר הי' דמחמיר בכתמים פי' תוס' שרגיל להחמיר בכתמים פי' ומשו"ה סתם דברי' כברייתא ואמר סתם כתמים טמא ולא מפרש שהוא למפרע משום דהאי תנא ר"מ שדרכו להחמיר בכתמים וסתמא כפרושא שטמא למפרע כנ"ל וא"צ למ"ש מהר"ם לובלין ז"ל עד שלפני תשמיש אינה ממעט כפקידה כבר הזכרתי במשנתינו דרש"י שם לא פי' כן וי"ל משום דשמואל דחק טובא בפי' משנתינו לקיים דבריו כמבואר בשמעתין וא"כ אי לאו שהי' לו הכרח לשמעתין דעד שלפני תשמש אינה ממעט לא הי' נכנס כ"כ בדחוקים ונ"ל ההכרח לדברי' משום דאל"כ מה מועיל עד שלאחר תשמש דממעט ג"כ מה מועיל דהרי כ' תוס' ד"ה השתא מעל"ע ממעטת פי' השתא מעל"ע דפשעה וכו' עכ"ל מ' מדבריהם דלמסקנא תרווייהו צריכה מעל"ע קמל"ן אע"ג דפשעה פקידה קמל"ן אע"ג דאיכא הפסד טהרות וא"כ ק' אי אמרינן דלפני תשמיש נמי ממעטת וא"כ מה מועיל הא דלאחר תשמוש דממעט ואי בעברה ולא בדקה לפני תשמיש ואז ממעט אחר תשמיש וא"כ מוכרח מזה היכא דפשעה ולא בדקה כתקנת חכמים מ"מ ממעט וא"כ מעל"ע ל"ל דקתני ואי נימא דלעולם בדקה לפני תשמיש ונ"מ במה שיגע בשעת תשמיש ותיפוק לי' דבלא"ה נמי מטמאה משום משמשת דטמאה הוי ואין לומר מ"מ נ"מ דמשום מעל"ע הי' מטמא משכב ומושב א"כ ק' מטה ל"ל דתני ואי משום דזהיר דמטמא משכב הא זה כבר אשמעינן כנ"ל אע"כ מזה מוכח דעד לפני תשמיוש אינו:

ממעט וא"ש הכל אך כל זה למאי דס"ד הש"ס משא"כ למסקנא דאר"י טומאה הבאה בידי אדם נשאלין אפי' אין חברותי' וכו' א"כ אמרינן לעולם עד שלפני תשמיש נמי ממעט ושלאחר תשמיש אתי למעט שעת תשמיש ממשכב ומ"מ קמל"ן מטה במתניתן לומר אעפ"י שאין בו דעת לשאול מטמא משום דבא בידי אדם וכר"י לכן פי' רש"י כן במתניתן וק"ל ועמ"ש בסמוך:

אינה ממעט כפקידה ואמרו כפקידה נראה כשפת יתר ולולי דמסתפינא הייתי אומר דפקידה שהיא ממעטת מעל"ע הוא דלא ממעט וטעמא משום דפשעה ולא בדקה בזמנה בדיקה הראוי בחורין ובסדקין א"כ אינו בדין דבדיקה כי הא שאינו בחורין ובסדקין תועיל לה לפטרה מקרבן עד שתחזור ותבדוק בחורין ובסדקין באותה בדיקה שעברה על שעתה לכן אינה ממעט כפקידה דוקא אבל מפקידה לפקידה ממעטת ובזה מדוקדק לשון רש"י במתניתן ועוד י"ל לפי סברה זה הו"מ הש"ס למימר דעד שלאחר תשמיש דשייך בי' שמא תתפנה אינה ממעט אלא עונה שנקנסה וחשו להפסיד טהרות והקילו לסמוך אבדיקה שלאחר תשמיש ועד שלפני תשמיש אינה ממעט אותה עונה יתירה כנ"ל אבל ממעט הוא עונה דמשחרית עד עתה נמצא בין שניהם מעל"ע והא בלא הא סגי' ולק"מ קושי' הש"ס אשמואל אלא הש"ס דעדיין לא אסק הך צריכותא דהש"ס דיש להקל משום הפסד טהרות לכן דחוק בפ' משנתינו ולמסקנא לא צריכה לכל זה וגם בזה י"ל רש"י במשנתינו:

דף ה' ע"ב והא מעל"ע מטה נמי מטמאה מסעיי' לי' לזעירי כבר כ' לעיל במשנתינו דבפי' המשנה להרמב"ם כ' דוקא בהיפך דלמ"ד נמי דיה שעתה מ"מ מטה מטמאה דבטומאה חמורא כמשכב ומושב מודה דמחמרינ' ע"ש וצ"ל דס"ל להרמב"ם דלמסקנא ע"כ א"א לומר דמתניתן אתי' לדיוקא הא מעל"ע מטה נמי מטמאה דהא לא בא לסתום אלא לפרש וא"כ הרי אכתי לא ידעינן אי במטה מטמאה משום משכב וקמל"ן הא דזעירא או דלמא במגע לבד מטמא וקמל"ן אעפ"י שאין בו הדעת לשאול וכ"ר יוחנן אע"כ למסקנא לא אתי' מתניתן להך דיוקא אלא לדייק הן טהורין הא מטה טמאה אפי' אי דיה שעתה וק"ל: תרגמה זעירא כשחברות נושאות אותה במטה תוס' ריש מכלתן הא הי' וחברות הו"ל ר"ה וראיתי בחי' רמב"ן שתי' דומי' דסוטה בעינן והתם אנשים בעי דאסור ליחד עם ב' אנשים ועוד כ' שם רמב"ן שהנידה דהי' לא אתחשב בהדי תלתא וצ"ע דהא בסוטה תנו אף הוא המטמא ומתחשב בהדי תלתא ודבריו תמוהים מש"ס ר"פ ב' נזירים גופא דמייתי דשם פריך אינהו והך דקאי ורואה ה"ל תלת והו"ל ספק ברה"ר ומאי ק' דילמא בנשים איירי ועוד בלא"ה מוקי לי' התם בנשים משום הקפת הראש ע"ש וא"כ לא הו' ר"ה לרמב"ן וי"ל לפמ"ש תוס' בסוטה כ"ח ע"ב ד"ה ברה"ר ספיקא טהור וכו' הקשה וודאי מגע וספק טמא הא לא דמי לסוטה ואנן דומי' דסוטה ממ"ש בעי' כמו דעת לשאול ותי' דלעולם לא בעי דומי' ממש ויש בו דעת לשאול לא מסוטה גמרינן אלא מדרב גידל והתם כ"א עביד ש"ס צריכותא דאי לאו דרב גידל ה"א מסוטה דבעי דעת שניהם נוגע ומגיע עיי"ש והא"ש דוודאי למאי דקייל"ן דמדרב גידל נפקא לן דעת לשאול ולא בעי דומי' דסוטה ממש מודה רמב"ן דאפי' נשים נמי הי' רה"ר אע"ג דבסוטה אנשים בעי מ"מ הא לא בעי ממש דומי' דסוטה ומשו"ה פריק ש"ס שפיר ריש פ"ב נדרים אך הכא רמב"ן לזעירא דלית לי' האי דספק טומאה הבאה בידי אדם משמא דבעי דומי' דסוטה נוגע ומגיע לכן בעי דעתו נוגע ומגיע לכן בעי נדה יושבת על המטה וגת חברותי' נושאות אותה והם טמאים משא נדה כמ"ש תוס' ועי"ז מטמאות גם המטה וא"כ לטעמא דזעירא יפה כ' רמב"ן דנשים לא משוי לי' רה"ר דדומי' דסוטה ממש בעי וא"ש כנ"ל וק"ל:

וא"א אא"כ נגע ש"כ פשיטא ותי' וי"ל לאו א"א כלל קאמר אלא קרוב לודאי וכאן שייך וקמל"ן דלא הו' ס"ס ואין כונתו לס"ס ממש אלא ב' ספקות לטהר פי' נהי דקרוב לודאי שנגע מ"מ קצת אפשרית יש שלא נגע כלל ויש נמי קצת אפשרית שנגע מתחלה לטהרות וא"כ בצורף ב' אילו הו' לי' ספק טומאה ברה"ר או אין בו דעת לשאל וטהר קמל"ן דלאו ובתכם נדחק מהר"ם מהרש"א:

אין שונים בטהרות רש"י פי' כאן להדי' דגם ברישא לחומרא אין שונים ולכאורה הוא נגד ש"ס ערוך לקמן נ"ח ע"א ומייתי לי' תוס' בשמעתין וכן פי' רש"י שם לחומרא כאין שינים ונלפענ"ד דס"ל לרש"י דרבנן ורשב"ג בהא פליגא רשב"ג סבר שונון משוי' לי' לודאי לכן ברישא שונון ומשוי לי' ודאי טמא ובא"א אא"כ נגע' שונון ונהי דאיכא נמי סברה להיפך דא"א אא"כ נגע מ"מ אי מקמא הך א"א אא"כ נגע ושינון הו"ל ספיקא טהור ורבנן ס"ל דשונון לא הו' אלא ספק דלמא מעיקרא לא הכי הו' לכן ברישא אין דהא בלאה"נ ספיקא הו וטהור השתא נמי טהור ובסיפא נמי כיון דסברה א"א אא"כ נגע א"כ מה מועיל שונין דלא הו' אלא ספיקא:

ולא מוציא מידי ודאי סברא דא"א אא"כ נגע כל זה גבי טהרות דעלמא דספיקן טהור ברה"ר או באין בהם דעת לשאול משא"כ לקמן בכתמים דספיקן טמא דתחילתן משום ספק הו' א"כ שפיר שונון לשוי' ספיקא ומטמא והך דהוצרך הש"ס שם למימר דלחומרא שונין תיפוק לי' התם ספיקא טמא ז"א דהרי רש"י פי' התם דמסברא הך דמשמתא קרוב לודאי דלא מגופא אתו כמו א"א אא"כ נגע וא"כ מה מועיל שונון הא אין ספיקא שונין מוציא מידי ודאי א"א דאתו מגופה לכן משני דלחומרא לא"א הך סברה וא"ש:

אמר רבא ותסברה הק' תוס' ד"ה ומה כלי חרס וכו' נימא מה לכלי חרס שאין לו טהרה במקוה ולפענ"ד הי' הנותנת אי לאו דגם בשאר כלים דיש להם טהרה במקוה גזרי' במל"ע ואגב גזרי גם אכלי חרס ולולי כן לא הי' גוזרים גם אכלי חרס כמו ש"כ תוס' לעיל ד' ע"א ד"ה שאני אומר ועמ"ש מהר"ם לובלין שם:

ודע מ"ש תוס' בתרוצם דהא פשיטא לי' דאפילו משכבות מטמאין במעל"ע כדאמר בבריית' עכ"ל לכאורה נתכונו לבריית' דתני' כותי' דרבא וצ"ע אדרבה שם מוכח להיפך די"ל דוקא כלי חרס חשוב התם משום דאין לו טהרה במקוה ע"כ טמאה במעל"ע בנדה עצמה ומשכב ומושב נמי י"ל טמאה במעל"ע רק כמגע נדה משום דיש להם טהרה נחתנין חד דרגא ושאר כלים טהורים מכללם ע"כ י"ל דט"ס הי' בתוס' וצ"ל שארי כלים במקום משכבה וקאי אבריית' דאבימי' מבואר דעכ"פ שאר כלים טמאים כמגע נדה דהרי אמר כמגעה ש"מ דמגעה שארי כלים מיהת וצ"ע עדיין:

דף ל"א ע"ב וא"ל כולן טמאות פי' רש"י במעל"ע שבנדה ובד"ה הו' טמאה פי' משום ולפקידה לפקידה עיי' מהרש"א ולענ"ד לומר דהנה כל דפשעה ולא בדקה בדיקה הראוי' עפ"י חכמז"ל הו"ל בכלל במעל"ע והא"ש דמהר"ם לובלין כ' דכונת רש"י במתניתן דכל בדיקה שאינה כתקנת חכמים אינה ממעטת וא"כ לפ"ז הא דאמר ר"ג הי' טמאה וכולן טהורות ע"כ צ"ל דהך בדיקה לפני כל ככר וככר תקנת חכמים הי' ולא תקנו בדיקת שחרית אלא לעסוקה בטהרות שנעשה על טהרת הקודש אכל לקדש עצמה צריכה בדיקה על כל ככר וככר ומשו"ה הי' ממעט וא"כ לפי ס"ד של ר"ג שלא בדקה וכולן טמאות ע"כ פשעה ולא בדקה וא"כ הו"ל מעל"ע שבנדה דכל שע"י פשיעה הו"ל בכלל מעל"ע שבנדה ובזה י"ל קושי' מהרש"א דלמא חדא בקודש וחדא בחולין שנעשה על טהרות הקודש והא"ש דבחולין שנעטה"ק ע"כ לא הי' תיקן חכמים לבדוק על כל ככר וככר דא"כ למאי הילכתא תיקנו בדיקת שחרית וערבית לעוסקה בטהרות ואע"כ בקודש עצמו מיירי:

קבלה מני' ר"ש בר יצחק בחולן שנעטה"ק ויש להקשות מ"מ אין מוכח מדלא תני לי' גבי מעלות דילמא כמ"ש מהרש"א לעיל וכן הו' בתוס' ריש פ' החומר בקודש דב"ה ראשונות לא חשיב משום דררא דאורי' וב"ה אחרונות לא קחשיב משום דאנהו לא נהגו בחולין שנעטה"ק ומעל"ע שבנדה נהוג וי"ל דס"ל לר"ה ורב שמואל בר יצחק כיון דעכ"פ מוכח ממתניתן דמעלות דמעל"ע נהוג בחולין שנעטה"ק מכ"ש בתרומה עצמה אע"ג ד"ה הראשונות נהוג בחולין שנעטה"ק ולא בתרומה התם מעלה בעלמה הכא משום ספיקא ואי מחמרינן בספיקא דרבנן חולין שנעטה"ק מכ"ש דנחמיר על תרומה מצוה דאפי' למאי דקייל"ן תרומה בזה"ז דרבנן מ"מ הרי הי' כדאורי' לכל מילי חוץ שאמר שאני אומר כמ"ש לעיל בשם מ"ל בהלכ' תרומות ובזה ניחא לי מה שפסק הרמב"ם כל"ב דר"ה להחמיר בדרבנן ונדחק בכ"מ משום דלל"ק הקשה הש"ס כמה קושי' ובאמת יש סברה להיפך דהא פשיטא דבריי' דר"נ מסייע' לל"ה והא"ש דס"ל דלל"ק דר"ה ס"ל כר"ל בפ' הער"ל פ' ע"א דתרומה בזה"ז ומעזרא ואילך דרבנן בעלמא ולדידי אפילו עיקרו מה"ת לא הו' כמ"ש מ"ל שם ולך פסק להקל בתרומה משא"כ אנן לא קייל"ן הכי וק"ל:

דף ז' ע"ב ובמה אמרו דיה שעתה פי' רש"י בתולה מעוברת וזקנה ושביק מנקת וצ"ע דזהו דלא כרב ודלא כשמואל לקמן יו"ד סוף ע"ב וי"ל דס"ל לרש"י ע"כ לא פליגא רב, וס"ל דמנקת לא דיה שעתה משראתה פעם אחד אלא משום דקייל"ן כרבנן דר"מ לקמן ט' ע"א דאיברי מתפרקין והך אתתא דראתה הרי קמן דכבר נתרפתה א"כ תו לא דיה שעתה משא"כ לר"מ דדם נעכר ונעשה חלב מודה רב דנהי' דראתה ולא נעכרו מ"מ תלינן למחר וליומא אחר יעכר דמה ולא מטמא מעל"ע ולכן כאן דתלי' בפלוגתי דתנאי וסתם משנה ר"מ משו"ה שביק רש"י מנקת:

אתה לא שמעתה אלא אי וכו' אמר כן משום דלכאורה במידי דשכיחא טובא קייל"ן דלא ראינו נמי הו' ראיי' עמ"ש ש"ך יו"ד סימ' א' אלא דהכי ממנ"פ או דהו"ל לשמוע מטמאות מל"ע או דדיין וכיון דלא שמע כלל דין ור"א שמע הרבה אמר לו שמעת:

משום דר"א שמותא הו' יראה דרש"י נאיד מפי' ירושלמי הו' שקבלתי משום דר"א לא אמר דבר שלא שמע מפה רבי מעולם א"כ כל דברי' דברי שמאי הם וכל החולק עלי' מחבירי' הו"ל כב"ש וב"ה:

דהלכה כב"ה כך שמעתי וא"כ ק' בשמעתין איך אפשר שר"א שמע משמאי ד' נשים דיין שעתן הא לשמאי כל הנשים דיין שעתן אלא דהירושלמי אפשר ס"ל כי הנך לישנא דלעיל דמודה שמאי בשוטה ומשמשת במוך וא"כ נ"מ בהנך ד' נשים בשוטה ומשמשת במוך א"כ הש"ס דיל"ן דמיירי נמי באדך לישנא ועוד דמ' דאידך לישנא עיקר ק' אע"כ ש"ס דילן לא ס"ל דכל דברי ר"א מפי שמאי יצאו ושמותי כמשמעו שברכוהו וק"ל:

דרא שמותי הו' הק' גליון בשם ראב"י ונפשיט דמנודה מותר בתפילין ולפענ"ד ע"ש במ"ק דבעי מצורע מה בתפילין ומייתי שם פלוגתא דר"א ור"ע וא"כ הו"ל לר"א לא תבעי לך דמצורע מותר בתפילין ה"ה מנודה כי תבעי לך לר"ע וע"ש:

ואידך הזב והזבה כ' תוס' מכאן מ' וכו' לשון זה צ"ע מה לשון מ' הרי ראי' גדולה ונלמוד ממנה וי"ל משום דלכאורה מצינו למימר דר"א נמי מודה דלבעלה אסורא ולא קאמר אלא לענין טבילה בזמנה דצריכה לחוש דלמא לא נשארה בחזקתה באותן הימים ו"ר יושיע ס"ל אפילו נשארה בחזקתה מ"מ כיון שלא ספרה אין עליה מצות טבילה כלל ולעולם לכו"ע אסורה לבעלה אמנם משמעתן דפסק הלכתא כר"א ואנן קייל"ן טבילה בזמנה לאו מצוה הי' א"כ מ' דלבעלה קאמר:

יום ראשון ומצאה טהור כ' תוס' רק שהפסקה בטהרה וצ"ע למאי שפסק תוס' דיום א' ויום ה' לי' והיינו כדתנינא לקמן ס"ח ע"א ולדידי' לא מ' דבעי הפסק ועיי"ש בסוגי' ובתוס' ד"ה והכא קמל"ן וי"ל לפימ"ש במרדכי ופסק כן רמ"א בש"ע סי' קצ"ט בתוך ג' ימים ראשונה של ימי לבונה אין תולין כתם במכה שבגופה עד שתתחזק בטהרה וה"ק בפלתי הא בשמעתן מ' דביום א' סגי להחזיקה בטהרה דהלכה כר"א ע"ש ולדידי' נמי ק' מאי שייטא ד"ג ימים ולא תסגי ב"ג בדיקות ע"כ נ"ל לפימ"ש מהר"ם לובלין במתניתו דכל בדיקה שאינה מתיקון חכמים אינה ממעטת א"כ ה"ה שאינה מחזקת וא"כ לר"א דס"ל לקמן יו"ד כרב דתרי זימני הו' חזקה סגי בתרי בדיקות של חכמז"ל וס"ל למרדכי דבימי ר"א שהי' עוסקין בטהרות והי' תיקן חכמז"ל לבדוק שחרית וערבית כדלעיל ד' ע"ב א"כ כאן דבדקה יום ראשון ב' בדיקות של תיקן חכמז"ל שחרית ובין הערבים אתחזקה בתרי זימנא וטהורה הי' עי' בדיקות ב' וכר' תנינא אמנם בדליכא טהרות אין תיקון חכמז"ל אלא פ"א ביום וקייל"ן נמי ג' זמנים הו' חזקה א"כ לא אתחזקה אלא בשלושה ימים והו' נכון והשתא י"ל דהתוס' ס"ל כהפוס' בשו"ע דגם בזה"ז בעי בדיקת שחרית וערבית וא"כ גם לדידן דבעי ג' זמנים לחזקה מ"מ לא בעי ג' ימים אלא בדיקה של שחרית וערבית והפסק טהרה ונהי' דר' חנינא לא בעי הפסק טהרה הייני משום דלר"א סגי בתרי זימנא לחזקה משא"כ לדידן וק"ל:

מאי קמל"ן שמואל בכולהו תנן הלכתא יש להקשות לפימ"ש תוס' לקמן ס"ח מ"א לרב דס"ל לר"א לא בעי אלא חדא ולמא ונקיט ו"ז משום ר' יושיע ע"ש וא"כ לפי לשון המשנה נראין דברי ר"א מיר יושיע והייני כפי' רש"י מ' מזה מה שפסק במתניתן הלכה כר"א הייני נמי במה שאמר א' ו"ז דבזה נראין דבריו אלא במה דסגי לי' בחד יומא זה לא שמעת וקמל"ן שמואל הלכה כר"ג בכל דבריו ועיי' לקמן בגליון ד"ה משום דקאי ריב"ב כוותי' וכו' עיי"ש ואין לומר אכתי לימא הלכה כר"א בזב ובזבה זה אינה כיון דפרט הך דתנן במתניתן הלכה הא דאתא למעט אחרנייתא דתני הלכה כוותי' ומדלא משני ש"מ דהלכתא כוותי' ד"ר חנינא דלא כרב וזהו דעת התוס' דשמעתן וסמ"ג עי' ב"י סי' קצ"ו דדחיקא לי' דשבקי לרב ופסקי כר' חנינא עיי"ש:

קטף כ' תוס' מיש רש"י דאינה עושה שירות לא א"ש למאי דאמרינן לקמן דפליגא בגווזא ולא בפירי וגליון כ' דרש"י קאי ללשנא בתרא ולפענ"ד לא נעלם זה מהתוס' אלא דלפמ"ש רש"י דקטף מן אילן ידעי הו' שנקרא כן והבא תוס' ראיה לזה שכן הוא וא"כ ע"כ צ"ל הא דפליגא לישנא אי עושה פירות או לא מאי פליגא נחזה אנן ע"כ צ"ל דהאי אילן שזמן שאינה עושה פירות כגן בתחלת נטיעתן ואהא קאי לישנא בתרא דאז קטפי' זו פירא וא"ש אבל מלשון רש"י דהאי אילן אינה עושה פירות כלל ועל זה ה"ק תוס' שפיר:

בקטפא דגווזא הרמב"ם פסק גבי דקטפי' פירי וכן דגווזא באילן שאינה עושה פירות שבעית נוהג בו פסק כל"ב ולא חיש לדחיי' ר"י כמ"ש כ"ת שם אמנם בהלכ' מאכלות איסורים פסק דאין ערלה נוהג אלא בשרף הפגם כר' יהושע ולא זכר כלל מקטפי' דגווזא באילן שאינה עושה פירות יראה דס"ל מדהזכר ר' דבריו של ר"א בלשון חכמים גבי שבעית ולא גבי ערלה וטעמא רבא איכא לחלק ביניהם דערלה אינה נוהג אלא בפירי והאי לאו פירי הו' ולא עץ מאכל הו' משא"כ שבעית דנוהג בכל מילי רק לא בעץ משום שאין הנאתו וביעורו שווין וקטפי' נמי אעפ"י שהנאתו וביעורו שוה מ"מ בטל הו' אגב עץ כמ"ש תוס' וא"כ ס"ל תינח באילן העושה פירות דאז הקטף בטל לגבי:

עצו משא"כ כשאינו עושה פירות אז קטפי' חשיב הו' ולא בטל אגב עץ וקרוב לס' זו ברש בפי' המשנה:

והא קשש מיני' מ"ש תוס' יש לעיין במ"ש לעיל ו"א ע"ב ד"ה בשפתתו דאיכא דילדה ל"ט ואיכא דילדה ל"ז לכאורה מ' דהכי קאמר או ילדה אח"כ ל"ז לו נימא לטהר למפרע כל הטהרות שהייני מטמאים מ"ב חדשים ושלוש ואילך, ולא הבנתי לשון רש"י שכ' דאזלינן בתר רוב נשים מה שייך הכי רוב נשים כיון דכבר ילדה ל"ז והי' אינה מן הרוב ואולי כונת רש"י דתחלת תקנת חכמים הי' שלש של רוב נשים דילדות ל"ט ושוב לא פלוג רבנן ושגירת לישנא פ' בין סורר ומורה נקט ע"ש ס"ט ע"א היטב ובזה הי' נ"ל זכר לדבר דילדות לשבעה נמי לא ניכר עוברה עד שלש חדשים דאל"כ הא רש"י פי' מדכתי' בתמר ויה' בעת לדתה ולא כתיב וימלאו ימי' ללדת ש"מ שילדה לחסרים פי' למקוטעים וא"כ למאי דקייל"ן דיולדת לתשעה אינה יולדות למקוטעין ע"כ צ"ל ל"ז היתה יולדות ואי ס"ד דכמשלוש חדשים היינו בשלוש חדשי' עבורה והייני ב' איך ניצלה ממיתה נימא להנהו דלפני ב' חדשים ושלוש בא עליה יודא מ"מ ע"כ לפני זה כבר בא עליה איש אחר וזנתה דאלת"ה הא רוב נשים יולדות ל"ט יולדות ל"ט וא"כ ע"כ עברה עליה ג' חדשים מתחילת עבורה ומביאת יודא אינה אלא ב"ח ושליש אע"כ לפני זה בא עליה כבר אחר ואל תתמה שהרי בסברה זו נהרג בן סורר ומורה כמבואר שם בסנהדרין ס"ט הנ"ל אע"כ אע"פ שתמר הי' ילדה ל"ז מ"מ לא הוכר עוברה עד זמן שלש של ט' חדשים:

ובזה י"ל נמי דברי תוס' בכתובות ס"ז ע"ב דאמרינן משום רשב"י נוח לו לאדם שיפול עצמו לתוך כבשן של אש ואל ילבון פני חבירו ברבים מנ"ל מתמר דכתיב הי' מוצאת כ' התוס' ר"ח גרס מוצת בלא אל"ף כמו ויצת אש בציון והו תמה מה רצו בזה וי"ל לפימ"ש הרא"ם מב"ר הי' בתמר רק רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם וזהו באמת רק שלש של ז' חדשים במספר הימים אך הרא"מ כ' דקייל"ן שיפורא גרים והו"ל ג' חדשים והו' שלש של ט' וזהו מדכתיב לאל גומר עלי כ"ש ש"ך ביו"ד כסי' קצ"ט וא"כ תינח בישראל אך בב"נ לא שייך זה וא"כ מנל"ל דנוח לו שיפול עצמו ואל ילבין דנמצא הלבנת פנים חמיר מחלל שבת מנ"ל דילמא שאני גבי תמר שרפואות ההלבנה לא הי' בדוקה דאכתי יאמר יודא אנן בני נח אנן ושיפורא לא גרים מידי נמצא דריבו של ראשון אינה אלא רוב של ז' חדשי' ורוב נשים ל"ט יולדות וע"כ כבר בא עליה אחר מקדמת דנא נמצא שלא הצילה ההלבנה ומשו"ה לא הלבינה פניו אבל ה"נ אי הו' רפואה בדוקה נדחי' מפני פ"נ ולהשמר מקו' ז' כ' תוס' ר"ח גרס מוצת בלא א' כמו ויצת אש בציון וכיון שהי' ראתה הצתת אש אע"ג כל ב"נ מיתתה בסייף ע"כ יודא ס"ל דין ישראל להם ודינה כבת כהן בשריפה וכיון דנתברר לה דיודא ס"ל דדין ישראל להם א"כ ההצלה ברובה הוא דשיפוראי גרם ואפ"ה לא שלחה אלא סתמה לאיש אשר אלה לו ש"מ נוח לו וכו':

ואאש"נ, הא דצריך הכא הופעת רה"ק בבית דינו של יודא לאמר צדקה ממני יצאו כבושים אע"ג דכבר הודה יודא דמ"מ לבסוף כשילדה ל"ז חדשים מביאת יודא עדיין הי' חוזר וניער חשדא למימר הא רובא ל"ט ילדה והאי מעיקרא הי' מעוברת לכן צריכה בת קול וראיתי תלמידי' בדבר קצת דשמעתן סומכוס משום ר"מ ור"מ הא חייש למועטי מן התורה היכא דאיכא חזקה בהדה וה"נ מוקמי' לה בחזקת רקנית והשתא הו' דעיברה וסמוך מעוטא דיולדות ל"ז לחזקה ולר"מ הו"ל פלגא ופלגא מן ה"ת ותי' דהכא איכא תרי חזקות חזקת כשרות ג"כ ולריב"ש רובי' לא עדיף מתרי חזקות לכו"ע וי"ל דהיכא דאתרע חזקה והרי הי' מעוברת לפנינו לא אמרינן כנ"ל מה"ת ועמ"ש בחי' למס' ערובי:

ל"א בסוגי' דחזקות:

דף ט' ע"א מידי הו' טעמא אלא משום דראשה כבד עליה וכו' הנה בשמעתן מבואר דסברה דאוריי' הו' וסמכי' עלה אפי' למ"ד וסתית דאוריי' וק' א"כ אשה שראתה בתחילת זמן הכרת עיבורה נימא וודאי למפרע הי' דם ההי' וכותלי בית הרחם העמידוהו' ואפי' חולין לטמו ושמאי נמי יודה לזה וכ"ת ה"כ א"כ לא לשתמיט וי"ל דנהי' דסברא דאוריי' הי' דבימי עיבורה לא תראה ודחי' אפילו חזקה דאורח בזמנו בא מ"מ בתחילת זמן הכרת העובר כשראתה לפנינו אין כאן סברא דאוריי' למתלי האמש יותר מבהיום וטעמו נ"ל דהנה ודאי החוש מעיד דמיד אחר קליטת הזרע נמעט דם נידה שלה והטעם משום דולד נוצר וניזון מדם נידתה כידוע אלא דמ"מ לאו חזקה דאוריי' הוא עדיין עד תחילת זמן הכרת העובר דאז מצטרף לזה עוד סברת ראשה ואיברי' כבדים וע"י צירוף ב' הסברות וחד נעשה חזקה דאוריי' לדחות חזקה אורח בזמנו בא וא"כ תו לא ק"מ דנתלי הדם באמש שעדיין לא הי' ראשה ואיברא כבדים ז"א דמ"מ הי' מסולקת מטעם יצירת הולד ומה שנוסיף עוד עתה ראשה ואיבריה' כבדים אינה סברה כ"כ לדחות הך דאשה מרגשת בעצמה או דכותלי בית הרחם לא מוקמי' דם או חזקת טהרה: שלה ואי ק' א"כ בתחילת עבורה תה' דיה שעתה דהא מעל"ע דרבנן בעלמא היא ובסברא בעלמא דחינן לה י"ל כיון דבשעת ראי' לא ידעינן דמהאי מעובר"ת עד שהוכר עוברה ואז נודע למפרע ואו ניקם ונטהר מה שכבר החזקנו בטמא משום סבר' זו זה לא אמרינן ובזה יש להמתיק שאלתו של ר' ירמי' לר"ז ראתה ואח"כ הוכר עוברה שה"ק רשב"א מה ספיקא הא כל שיעורא חכמים כך היא פי' אעפ"י דר"מ ל"ל הך סברא דב"ה י"ג ע"א מ"מ הי' לו לר"ז להשיב כן ולפי הנ"ל יש להמתיק האיבעי דלמאי דלא ידע הך סברא דראשה ואיברי' כבדים הי' ס"ל משום האי טעמא דילד לחוד מטהרינן והא דתלינן בהכרת העובר משום דקודם לזה לא נודע שהי' מעוברת ולא רצו נמי לטהר למפרע ועתה שאל אם הו' בסמוך ממש אם לטהר או לא ואין להאריך: הא ליכא חרדה וכו' ה"ק תוס' דילמא לעולם וסתית דרבנן ומיירי במצאה טמאה אח"כ וכו' ועלה ברעיוני לתרץ דמ"מ כיון דהו"ל תרתי לריעותא שהרי חזקה אורח בזמנו בא וחזקת חרדה מסולקת הדמים אתרע לפנינו שהרי ראתה דם לפנינו ואפ"ה מחזקינן בטהורה למפרע א"כ ה"ה למ"ד וסתות דאוריית' ולא בדקה כלל דטהורה הי' ושוב מצאתי כעין זה בנודע ביודא אך הדרנא בי' דמ"מ קו' התוס' דלמא מיירי בשעת וסתה היתה במחבו' ואח"כ יצאה מהמחבוי' ומצאה דם בחולין דהשתא לא אתרע ח' חרדה כלל אבל זולת זה לא אזלינן בתר ח' חרדה מסלקת הדמים ה"נ מסולקין ולא בעי בדיקה ומזה הלשון למדו הראשונים דאפילו לכתחילה לא בעי בדיקה כלל והטי"ד סי' קפ"ט פ' גבי מעוברת לא בעי בדיקה כלל וגבי חרדה צריכה בדיקה לכתחילה וה"ק ב"י מנ"ל לחלק בכך הלא בש"ס מדמי להדדי ועמ"ש פלתי ודבריו נפלאו ממני דהרי בש"ס קאמר גם גבי חרדה לא בעי בדיקה מ' אפילו לכתחילה לא כמו גבי מעוברת והנלענ"ד בזה דצריך להבין לפמ"ש מג"א סי' תל"א ס"ק ד' דכל היכא ד"ב חזקות מתנגדות אהדדי והיכא דאפשר לברורי מבררינן ע"ש והו' מש"ס פסחים ד' ע"א דקאמר מאי נפקא מינה לשיילי ע"ש בר"ן וא"כ ה"נ אורח בזמנו בא וחרדה מסלקת מתנגדות אהדדי והיכא דאפשר לברורי מבררינן ואמאי לא בעי בדיקה לכתחילה ואין לומר שאני הכא דאוקי חזקה להדי חזקה ואוקי אשה בחזקת טהרה ואפי' בדיקה לא בעי ז"א דחזקת טהרה דאשה לא שמי' חזקה לעינין זה לפטרה מבדיקה לכתחילה כיון דמגופה קחזו ועלולה לראות וע"כ פ"א תראה ואם לא בשעת ווסתה מתי תראה והלא משום כך מטמאין אפי' בדעבד מעל"ע משום דעלילה לראות מגופה ואיך נסמוך על זה לכתחילה בשלומה במעוברת א"ל אדרבא עלולה אשה מגופה להתעבר ולהיות מסלקת מדמים וכיון דגם זה מגופה הוא א"כ אוקמי' חזקה להדי חזקה ואשה בחזקת טהורה עומדת אבל במחבא שאינה מגופא ק' כנ"ל וצ"ל דר"י דאמר בשמעתן דגבי מתבא לא בעי בדיקה לכתחילה ס"ל דלעולם לא בעי לברורי אפי' היכא דמתנגדות ב' חזקות אהדדי דלא כסתמא דתלמודא דפסחים הנ"ל וא"כ אנן קייל"ן כסת"מ דפסחים הנ"ל דהיכא דאיכא לברורי מבררינן א"כ יש לחלק בין מחבא למעוברת כנ"ל:

דיין שעתן כל עשרים וארבע חדש וכו' לכאורה מ' דבמציאות פליגא אי דם נעכר או לא דאין לומר דגם חכמים מודים שחלב הו' מדם אלא דאין כל הדם מסתלק ע"י דא"כ מאי טעמא לא מוקי קרא מי יתן טהור מטמא נמי בר"מ אע"כ לדידהו לא נעשה חלב מדם כלל וכן מ' בבכורות לא ע"ב גבי חלב מנ"ל דשרו ע"ש ומזה נראה לי ראיי' למ"ש ש"ך ביו"ד סי' קפ"ד דבשנת העובר נותני' לה כ"ה חודש כמו דפסק רמ"א ביו"ד בשיעור הנקה והפלתי פלוג דנהי דזמן הנקה בשנת העיבור כה' חודש מ"מ הכא דאיברי' מתפרקנן והרי הם חוזרים לעולם אחר כ"ד חדש ע"ש ולפענ"ד מוכח כהש"ך דאל"כ אמאי פליגא במציאת נחזה אנן בשלומא הא לא ק' נחזה אנן עי' שתנוק אשה בנה ד' ו"ה שנים ונראה אם תהא מסלקת בדמים ז"א דאי באינה ישראלית כיון שאכלו שקצים ורמשים חביל גופייה' ואין מהם ראיי' לישראלית דלא אכלי וכן בהפך דישראלית דייגא במצות כדאמרן בעלמא ואי ע"י אשה ישראלית גם זה אינה כיון דאין דרך להניק הבן יותר מ"ב שנים רק בחולה וכדומה א"כ זהו מעוטא דלא שכיח וא"א לקבוע חזקה אלא אי אתי מכח רובא וא"א לברר אב אס"ד דזמן הנקה בשנת עיבור הם כ"ה חדש ופירק איברים הם רק כ"ד חדשים א"כ ק' הא עיבור השנה מידי דשכיח טובא הו' ואיכא לברור באותו חודש ע"י כמה וכמה נשים ונחזה אנן אע"כ צ"ל כהש"ך אמנם לבי אומר לי דלא וחלוקי רבנן דהוולד נוזון מחלב שהי' במקום דם והעינון האיל ואיברא מתפרקנן אין נפשה וכחה חוזרת עלי' לבשל הליחות להפכם לדם אלא נעשה חלב ומשו"ה לא מוקמי' מי יתן טהור מטמא על חלב אשה משום דאין הדם נעכר דמעולם לא הי' עדיין דם אלא שלא נתבשל כל צרכו ולא נעשה דם אלא חלב ונ"ל דס"ל לכל הפחות אין איברי' חוזרי' פחות מכד' חדש ואפי' צדוקות שאינם בפסקה של חוה מ"מ עי' הלידה:

חוזרים עד כ"ד חדש מ"מ רוב הנשים אין איברי' חוזרי' עד אחר ג' וד' שנים אלא משום שלא תתן תורת כל אי' בידה שערו בפחות שבנשים עד כ"ד חודש ואם כדברינו כן הו"ל דבר שא"א להברר כלל וק"ל:

מי יתן טהור מטמא לא אחד והרמז ל"א אחד גי' דם ודע כי דם נעכר ונעשה חלב הכונה מה"ד נעשה חסד בספירת נקיים שבין פסח לשבועות וכשתכתוב טמא במילוא, טית מם אלף תר"י הוסיף עלי' א' עלה גמטר' תרי"א גי' תורה שע"י נעכר דם ונעשה חלב וזהו מי יתן טהור הי' התורה מטמא לא א' שהוסיף א' על טמא עלה למספר תורה ודע כי יש עוד מדה"ר והו' כלול מחסד ודין חלב ודם וה' בחי' כח"ל ודע כי ההופכים אילו נעשה עיקר עי' תקיעה שופר או שבת או מילה או שלשתן יחד לכן, בזמן שאין מקדש אין תוקעין בשבת כי לאותן תקנו שבכוחונו לעשות בלא מקדש סגי בחדא או שופר או שבת והנה כל זה מרומז בקרא תקעו בחודש שופר ר"ת שבת בכסה ליום חגינו ר"ת חלב כי חק לישראל ר"ת כחל הוא משפט לאלוקי יעקב ר"ת מילה זהו מה שחנני השם בעינין זה ואחרון חביב מה ששמעתי מאמור הגאון מהו' פנחס בעל הפלא"ה והוא כי נון שערי טומאה יש בגמי' טמא והשער נון הנעים היותר מ"מ הו' הגורם עיקר טהרה כי לגודל טומאתו כל המשתקע בתוכו הו"ל אין תקומה למפלתו ואין הקב"ה רוצה בהשחתת עולמו ע"כ הקב"ה מוציאו האדם בחוזק יד שלא בבחירתו של אדם כמו שאירע לב"י במצרים וע"כ תיבת טמא נחלקה ל"ב מספרים מ"ט בפ"א ו"א בפ"א לומר שזה השער ה"א היותו קשה יותר מכולן מ"מ הו' הגורם יותר טהרה מכולן וזהו מי יתן טהור מטמא לא אחד זהו' השער הא' המרומז באלף של טמא עוד לאלוקי מולץ לצד עליאה מה שנ"ל כי מקום מ"י הו' היתר נדרים הפרח באוויר שם יותן טהור מטמא במלכוט הנקראת אחד אמא תתאה אדרבא עץ הדעת טוב ורע ובעירוב והרמז טהור טמא גמי' רע עד עושה שלום ובורא רע וחכמז"ל עשו ממנה בורא את הכל והמ"י:

ורבנן אמרו זהו ש"ז שהי' טמא ואדם המצר ממנו טהור ור"מ ס"ל דמסברא מוקמינן קרא בדבר הטמא בעצמותי' כמו דם נדה שגם הגוים מרחקים אותה כמ"ש רמב"ן בחומש גבי רחל כי דרקי נשים לי ואפ"ה נעשה חלב ממנו אבל ש"ז אינה טמא אלא עפ"י גזי' הכ' וה' האוסר והמתיר יתב"ש ונוגע טמא עמ"ש תוס' ותי' הב' צלע"ג דמאי ק"ו אמרו רבנן על המטמא טהור על הטהור לכש"כ הא ע"ז הקושי' ק' קושי' התוס' דהא על מטמא נמי טמא עד הערב עכ"פ דהשתא לתי' הב' ל"ל מ"ש בתי' ה"א דזה בא' טהרה עי' הזאה ותו ק' לי טובא דא"כ מאי קאמר לר"ע קל וחומר וכו' א"כ לדדהו מי ניחא דמזה על הטהור טהור ונוגע טמא ולר"ע דעל הטהור טמא ל"ק מנוגע מידי ולדדהו ק' מנוגע ותי' א' של תוס' נמי דחוק ע"כ נ"ל מזה ראיי' ברורה לפסק הרמב"ם פ' י"א מה"ל פרה סוף הלכה ב' שפסק כספרי דכשלא הזה בשבוע אזי טובל בכל עת שירצה ומזין עלי' אח"כ בכל עת שיזדמן אחר טבילה וטהור מיד והו' דלא כש"ס דקידושין ס"ב ע"ב דקאמר ד"ז לאפוקי ט' ע"ש והשתא א"ש דהתם הסוגי' אזלא לר"מ ואיהו ס"ל מי יתן טהור מטמא קאי אחלב מדם וכן מצי סבר ד"ז למעוטי ח' אבל ש"ס דשמעתן אזלא ל"ר יוסי ור"פ וסתם ספרי ר"ש ולדידי' הא ס"ל דמי יתן טהור מטמא קאי אמי נדה וק' קושי' התוס' הא מזין עליו נמי טמא הו' וע"כ צ"ל לטעמא דסתם ספר אזל דכשהו מרוחק מ"ג מזין אחר טבילה וטהור מיד גם י"ל ר"י דשמעתן נמי לטעמא אזיל דס"ל פ"ק דיומא טבילה בזמנה מצוה מיהו לא ילפינן הזאה מטבילה ור"מ ס"ל ילפינן לפי רש"י דיליף הזאה מטבילה והייני דכתיב וחטאו ביום השבעי ע"ש והנה ר"י ע"כ מפיק לי' טבילה בזמנה מצוה מקרא אחר ולעת ערב ירחץ במים כמ"ש רש"י בפ' כל כתבי שם לא הוזכר הזאה וא"כ לר' יוסי אייתר וחטאו ביום השביעי ע"כ לדרשא דספרי כמש"כ כ"מ שם הנ"ל דוחטאו מ"מ אפילו מרוחקים מיום ג' דלא כש"ס דקדושין ה"נל וא"ש:

מאי מזה נוגע ה"ק תוס' ביומא נימא אידא ואידא נוגע והא בשיער והא בפחות משיעור ותי' דוחק ולפענ"ד ליישב לפמ"ש רמב"ם פטו' מהלכ' פרה דהנוגע במי נדה כשיער הזאה טעון כיבוס בגדים וכ' כ"מ שהוא ע"פ תסופתא משום שלא ליגע במים כי המים מתנונעי' בנגיע בעלמא ולפענ"ד הייני דוקא בדאית בהו עכ"פ כשיעור הזאה אבל בפחות מכשיער הו"ל כל שהי' ואפשר ליגע מבלי שבוע נמצא לפ"ז ממילא נגיעה בכשעיר היינו נושא דמטעם משא הו' וא"ש וק"ל:

היכא דמי ממוך לזקניתה וכמה עונה וכו' לפי סדר המשנה הי' לו לשאול כמה תחילה כמה עונה ואח"כ ה"ד סמוך לזקנתה וי"ל דהו' ס"ד דכל אשה בעונה שלה משערינן אבל השתא דאמר כל שחברותי' קורין לה אמה והייני בדעלמא משערינן וכמ"ש תוס' בשם ירושלמי א"כ סתמא עונה דקתני במתניתן נמי בדעלמא משערינן ע"כ שאל כמה סתם עונה וזהו כדעת הש"ך סי' קפ"ט דס"ל אפי' עונה שלה אפילו מופלג:

הזבה מ"מ בדעלמא משערינן ודלא כמהרש"א לקמן ול"ד ע"ב ועמ"ש שם אי"ה: דף ט' ע"ב ורבא אמר ר' חסדא עשרים יום כך הו' גרסת רש"י וצ"ע מאי חשיב לימי טומאה אי ימים שהי' רואה דוקא ק' אטו רוב נשים ושופעת והולכת כל ז' ימי נדה והלא אינה רואה אלא יום או יומים ופוסקת ואי ימים שהי' טמאה בהם אעפ"י שאינה רואה א"כ ז' ומי נדה וג' ימי זיבה ולא תשאר אלא י"ג אם טהורה וצ"ע ובלאה"נ יש לעיי' מאי דוחקא דרש"י ודר"ח בפי' הך שמעתא הלא בפשיטות יש לפרש והוא דמסתמה ביום שראתה הי' זמן עונה בינונית מראיה שעברה ולא הי' יכול בעלה לשמש עמה באותו יום דמחויב לפרוש מ"מ ומסתמא שמש עמה ביום שלפנה כי מצוה לשמש אז דמתעברת סמוך לוסתה וכמש"כ תוס' לקמן יו"ד ע"ב ד"ה דהו' וכו' ע"ש והנה עד"מ שמשה בי"ט וראתה ב"כ לחודש ולפי מאי דקייל"ן חומרא דר"ז דלעולם צריכה ב' נקיים וקייל"ן כמ"ד ויו עונות שלימות בעו כמבואר בשו"ע יו"ד סי' קצ"ו א"כ המשמשת בי"ט וראתה ב"כ לא תתחי' ז' נקיים עד יום כ"ג ותטבול בליל כ"ט נגהי למ"ד והו"ל עשרה ימים טמאים וא"ש בלי שום דוחק וי"ל דס"ל לרש"י ור"מ ז"ל דהני אמוראי אמתני' קיימי ואז לא הו' עדיין חומרא דר"ז ועיי' מ"ש בסמוך אי"ה דאתתניתן קיימא ולא מילתא באפי' נפשייהו הו' ועיי' לקמן ל"ג ע"א ובתוס' ד"ה רואה הו' וק"ל ועיי' לקמן ס"ו ע"א אמינא לך אנא איסורא ומ"ש מעדני מלך שם:

עשרים יום ור"ח גרס כ"ג יום כמ"ש תוס' והק' פליתא סי' קפ"ט אהש"ך דס"ל דעונה בינונית הייני וסת החודש ולעולם אם הראיה הי' אחר העונה ומתחשב לעונה הבאה משלושים אם הי' לאו דוקא אלא חודש יה' מלא או חסר ע"ש והק' פלתי ע"ז א"כ ב"ג פעמים כנ"ל ז' ימי טומאה וכ"ג ימי טהרה לא פגעה אלא ב' פעמים ביום הראיה שתראה ולא ראתה ובפעם השלשי הייני יום אחר העונה שלישית אז הי' ראויה שתראה והי' שייך לעונה רבעית ואז כבר הי' דיה שעתה ואמאי הא לא נעקר אלא ב' פעמים ואנן קייל"ן בוסתות כר"ג תלתא זמני הו' חזקה אע"כ יום הראיה הו' סוף יום העונה האמורה בשמעתן א"כ כשעברה כבר עברה ג' ימים שתראה ולא ראתה משו"ה דיה שעתה ע"כ תוכן דבריו וצ"ע א"כ ז' ימי טומאה וכ"ג ימי טהרה איך חשוב ז' ימי טומאה בהעונה הא יום ראשון שייך לעונה שקדמה ועוד כ"ג ימי טהרה הא יום כ"ג הו' אם הראויה לראות בו ועילה לכאן ולכאן א"כ ב"ג עונות בצרו להו ב' ימים והו' אמר לעולם כ"ג דוק ותשכח מיהו לזה י"ל ד"ז ימי טומאה שיום הראשון מתחשב עם העונה שעברה אלא ששהה בתחילתה ואחד בסופה הו' יום הראויה והו"ל שבעה ימי טומאה ובי"ג עינות עברו עליה ג' ימי ראייה ולא ראתה כן י"ל אבל מ"מ ק' הא במתניתן תנן ר"א אומר כל אשה שעברה עליה ג' עונות דיה שעתה ור"א הא ס"ל כרבי דתרי זמני הו' חזקה כמבואר בשמעתן וכן בריי' דזקנה ובתולה כר' אליעזר דס"ל כרבי אתי כמבואר לקמן באר היטב והשתא אס"ד כפלתי א"כ ל"ל ג' ב"ב עונות סגי דהשתא עברו עליה ב' ראיית ובשלושים דיה שעתה אע"כ צריכא לדחוק ולומר דהכא לא משום עקירה אתינן עלה אלא שיער חכמים כך היא ולא משום עקירה דנימא בעי ב' למר בג' למר א"נ והו' יותר נכון דוודאי משום עקירה סגי ב"ב עקירות דתרי זמני הו' חזקה לר"א ורבנן דמתניתן נמי בהא כר"ח ס"ל ולא מבעי להרשב"א שכ' בשמעתן דעונות דבלאה"נ משנתינו רבי הי' א"ש אלא אפי' למ"ש תוס' שם ד"ה ברוב ספרים גרסינן וכו' דלא סתם לן שוב תנא בוסתות כרבי מ"מ א"ש דבמשנתינו לא סתם לן ד"ב זמני הי' חזקה רק מדחזינן דבאותו דנקט ר"א ג' עונות נקט נמי ת"ק ג' עונות ושמעינן לי' לר"א לקמן בבחוי' דס"ל ב"ב זימנא הו' חזקה וא"כ לדידי' ע"כ ג' עונות ובהם ב' ראיית' קאמר ה"נ לתק' כן הוא וא"כ לא מפרש כן במשנה ולא מקרי סתם ואין להקשות א"כ אמאי בעי ג' עונות ב"ב עונות ויום ראשון מעונה שלאחריו סגי שאז כבר עברה בי ימים הראוי שתראה ולא ראתה י"ל דנהי לעינון שתעקר וסת מיום זה שתראה ביום אחר סגי כשיעברו ימי ראייה ולא ראתה בב' למר וג' למר מ"מ הכא שנתחזקה מסולקת בדמים לגמרי לא סגי כשיעברו ימי הראייה שתראה ביום דלא בעי שיעברו כל הימים הנמשכים אחר הראיה ולא תראה בהם ואז נתחזקה במסולקת בדמים לגמרי לכן בענון ג' עונות לר"א ולמאן דס"ל כותי' והייני עונה הראשונה ראתה בגחלה והו' לא מחשב כלל והשני' והשלישי' עוקרים חזקת ראיי' שלהם כן צ"ל ע"כ:

ואין לה"ק א"כ למאי דקייל"ן ג' זמני הי' חזקה בעי ד' עונות שהם ד' חדשים ולמה כ' כל הפוסקים רק צ' יום לזה י"ל נהי בטהרות בעי גם כל הימים הנמשכים אחר יום הראיה שתראה כי זולת זה לא משוי' לה די' שעתה מ"מ כל הפוסקים מיירי רק מחששא עינה סמוך לוסתה ולבעלה וא"כ בדקדוק גדול כ' צ' יום שאז אפי"י יה' ב' חדשים מלאים וא' חסר מ"מ: יותר מפ"ט יום לא י"ה ויום צ' הו' יום הראוי' מעונה הרבעית נמצא שכבר עברו ג' ראיות ולא ראתה ונעקר עונה בינונית שלה ולא תחוש תו לעונה בינונית בחודש הבא ולזה לא צריכה להזכיר ימים הנמשכים אחר יום התשעי' דהא ממילא לא יהא עונה בינונית עד אחר ל' יום מיום ה"צ הלזה וק"ל ובזה הי' נ"ל לישב גם קצת הפוסקי' שהביאו הך דבתולה שהיגיע זמנה לראות ועברו עליה ג' עונות והק' עליהם הא הייני' לר"א ואנן לא קייל"ן כותי' ועמ"ש כ"מ בזה ולפי הכ"ל דודאי לפמ"ש הפוסקי' צ' יום ועברו עליה ג' ראייות כו"ע לא פליגא דדיה שעתה רק רבנן פליגא במתניתן על ר"א הייני משום שהפריז על המדה וסגי לי' בחזקה של ב"פ אפילו לכל הכלים ומשו"ה פליגא רבנן דאפילו רבי דבעלמא ב' זמני הו' חזקה מ"מ הכא מודה דשלא בשעת הדחק לא עבדיי' כר"א דהא לכמה מילי מודה רבי דבעו ג"פ כמש"כ תוס' ביבמות פ"א גבי שור המועד וה"נ ס"ל דבעי ג"פ אבל בג"פ סגי לכ"ע אך בכל זאת לבי מהסס בדבר זה למימר דמטעם עקירה נגע בי' ויותר נראה מ"ש מעיקרא דשיעורי' בעלמא הו' ג' עונות של ג' חדשים וכהש"ך ועוד נדבר מזה אי"ה בשמעתן:

ולא שכיונה פי' רש"י שראתה ג' ראיית הללו או ל"צ יום או לצ"ו עכ"ל יראה לי דכ"כ לפי מה דמספקי' להש"ס לקמן אי הך ברייתא ר' הי' או רשב"ג הי' נמי עיי' בשמעתן בסוגי' דעונות וכפ"י רשי' וצ"ל לפי אותה הה"א דאתי נמי כרשב"ג דב"ג זמני הו' חזקה ולפי כללא דהש"ך דלעולם יום הראיה הו' תחלת עונה שלאחרי' וע"כ צ"ל ד"ג עונות ויום א' מענה שלאחרי' קאמר דאז עברו עלי' ג' ראייות והשתא לפי הש"ך ד"ג עונות הייני חדשים דלבנה אינם יותר מפ"ט יום ב' מל מלאים וא' חסר ולרבי דתרי זמני הו' חזקה סגי בהכי א"כ מיירי שראתה ביום שלאחר ג' עונות שהוא יום התשעים ולרשב"ג דיום התשעים מחשב עדיין להעונות א"כ ע"כ עברו עליה תשעים ולא ראתה ואח"כ ראתה ביום צ"א ולזה פי' רש"י בפירושו ובזה יובנו דברי תוס' אשר הם נפלאו לכאורה במ"ש וז"ל ומיהו למאי דפריש התם דוקא ברואה לפלוג וק' דהייני לרשב"ג דבעי ג' לחזקה אבל לרבי לכאורה סגי ב"ב ראייות שבהן ב' הפלגות ודליג א' וברייתא דזקנה אתי כרבי למסקנא כמ"ש תוס' לקמן ד"ה קחזי בעונות מאי וכו' ולפי הנ"ל א"ש דהא חזינן דקדק רש"י ו"כ נ"א צ"ב צ"ג ולא כ' צ' צ"א צ"ב כמ"ש גבי כוונה אע"כ משום דאי אתי כרבי שאז כוונה הייני בתשעים לדידי' ודאי א"א לפרש פחתה והותירה אלא בדליגה שאינם שוים משום קו' תוס' אך לס"ד דאתי כרשב"ג ומיירי ביום צ"א אזי משכחת פחתה והותירה בדלוגים שוים צ"א ב' ג' וא"ש ונראה מה שרצה רש"י לפרש כן אע"ג דבמסקנא כרבי משום דעכ"פ בלשון הבריי' אתי שפיר טפי דאל"כ פחתה והותירה ל"ל לא הו"ל למימר אלא ואפי' כוונה או והוא דלא כיונה לאידך לישנא אע"כ אתי לאשמעינן תי' של תוס' דלא הו' ווסת לדלוג בזה ואולי משו"ה עלה על דעת בעל אבעי לקמן לדחוקי נפשי' ולאוקמי' ברייתות כרשב"ג משום דאתי שפר טפי פחתה והותירה דברייתא עמ"ש תוס' ד"ה קחזי וק"ל ולפי זה מוכח כהש"ך שכ' דגם בדלוג למפרע קבעה וסת וכגן בי"ז י"ו ט"ו ומסתיימא דשמעתן וה"ק דילמא אהותירה קאי ולא אפחתה ולפי הנ"ל א"ש דא"כ אכתי פחתה למה לי דתני אע"כ בין בהותירה בין בפחתה לעולם קבעו לה וסת וקמל"ן הכא דבכה"ג לא הו' דלוג ומ"ש עוד הפלתי בשלומא הותירה שכיחא שדמי' מסולקין והולכו' אבל דלוג למפרע לא שייך שדמי' מסתופפי' והולכי' גם זה אינה כלום דאפי' לעת זקנותה הדבר ידוע בטבע כי בהחלש כח המחזיק לא תעצור כח להחזיק דמה אצלה ומפני כן ידוע בחכמת הרפואות כמה נשים בימי עבורן רואות קרטן אדומים מפני חלשיתה לעצור הדם ולבשלי כל צרכו ויוצא הו' באופן זה גם מה שכ' א"כ מה יה' בסופה וכי יהי' שופעת תמיד וע"כ שסופה תחזיר לקדמותה לדלג לפני זה לא ישמענו עכ"ד ולא ידעתי מאי קאמר הלא וסת כזה מבואר הוא בראשונים ובש"ע בט"ו י"ו י"ז וחזרה וראתה באותן דלוגון עציץ ג' פעמים קבעי וסת כך שלעולם כשהי' ביום י"ז חוזרת למפרע לט"ו וה"נ דכותי' סופה לחזור לפני' ופשיט ה':

אבל כיונה קבעי לה וסת ודי' שעתה הק' בפלתי שם להש"ך דעונה בינונית היינו חודש יהא מלא או יהא חסר א"כ איך משכחת לי' ג' הפלגות שוות ב"ג פעמים ג' חדשים שזהו מציאת רחוק שיה' ג' פעמים ג' חדשים ימיהם שוים במלואם וחסרים וע"כ צ"ל בוסת חדש קאמר שראתה כ' ניסן וסירגה לכ' תמוז ומונה לכ' חשון א"כ תקשו להפוסקים דל"ל וסת הסירג ע"ש ולפענ"ד זהו לפי דרכו דס"ל ד"ג עקירת בעי אבל לפימ"ש לעיל דהנך ברייתות אתי כרבי ולדידי' סגי כשתקבע ב' פעמים וא"כ לא בעי אלא שי"ה ב"פ ג' חדשים שוים בימיהם וזה שכיח לרוב כגן בשנת עיבור ושנה שלימה אזי אב אלול תשרי חשון כסליו טבת והרי אילו ב' מלאים וא' חסר ועוד שבט אדר ואדר ניסן אייר סיון תמוז הרי ג"כ כנ"ל ובשנה פשיטה שלימה משכחת עכ"פ אב אלול תשרי חשון כסליו טבת ובשנה:

חסרה אלול תשרי חשון כסליו טבת שבט שניים חסרים וא' תלא א"כ תשרי חשון כסליו טבת שבט אדר ובשנה מעוברת כסדרן תשרי חשון כסליו טבת שבט אדר ולק"מ אמנם לדידי' ק' בהיפך להפוסקים דס"ל וסת הסירוג מאי פרך אדרבא כיונה קבעי לה וסת ומפני כן הוצרך להגיה הבריית' הו' יותר ראוי' להיות דיה שעתה בוסת הפלגה מוסת החדש דכמה דיעות על הך שיפורא גרם וא"כ דילמא בריי' כרבנן והך לא מבעי כוונה ליום החודש דהו"ל וסת החודש בסירוג דלא חיי' לי' רבנן אלא אפי' פחתה והותירה פי' שהי' פחתה והותירה להשלים לימי החודש אותן החסרים או מלאים יותר כדי שעי"ז יתכונו הפלגות בימים שוים ואפ"ה ס"ל לרבנן מטמא מעל"ע וראיי' ברורה ממ"ס ע"ז ע"א כדשיימי' בי ארבע מכ"ש לרמב"ם פ"ח ממכירה ה"ל ח' עיי' הזה שם ועיי' ש"ע ח"מ סי' ר"ו וק"ל שוב מצאתי מ"ש בזה בתומים בת"כ סי' קכ"ו:

כדאי הו' ר"א לסמוך עלי' בשעת הדחק היינו שעת בצורת א"כ בהא אפי' לרבנן דיה שעתה ומשום כן פי' פי' אחר ע"ש וק' לאמרו דא"כ דברייתא ראשונה אמרה שעת הדחק הי' ומפרשינן הכי דמי שעת הדחק ה"נ הו"ל לפרש כן בבריית' שניי' אע"כ דא ודא אחת הי' ולענין קו' תוס' י"ל דהא בלאה"נ צריך להבין בשלומא רבי סמך על ר"א בשעת הדחק מיהת אבל רבנן דאמרו לו אין שעת הדחק ראיי' הלא כעובדי דהיתלי לא הי' מחלוקת כדבר זה ועל מי סמכו להתיר בשעת הדחק כדאשכחן נמי פ' הערל גבי חטאות טמאות בטהורות להפסיד מרובה דלא לשתמט לאשמעין בשום מקום דבר זה אע"כ האמת כך הוא דעובדא דהיתלי דהי' בימי רבותיו של ר"א ורבנן אז עדיין לא אפסק הלכתא לא כשמאי דאמר כל הנשים דיין שעתן ולא כרבנן דמצרכי מעל"ע ומשו"ה הקילו אז בהתלי וסמכו בשעת הדחק על שמאי ולא משום שהי' מפסקת ג' עונות והשתא לק"מ קו' תוס' דאותו הדחק ממש שסמכו עלי' בהיתלי למעבד כשמאי נגד רבים כיון דעדיין לא אתמר הלכתא כמאן על אותו דחק ממש סמך ג"כ רבי אעפ"י שבימי רבי כבר אפסק הלכתא דלא כשמאי מ"מ כיון שהפסיקה ג' עונות סמך על ר"א בשעת הדחק ולא הי' צריך לפרש שעת הדחק ה"ד שעת הדחק דכבר פי' לעיל כבריית' ראשונה דעל דחק דבצורת או אפי' בטהרות סומכי' על היחיד במקום רבים וא"ש ובזה נ"ל לישב נמי רמ"א בש"ע בח"מ סי' כ"ה בשם תשובות רשב"א והאריך בזה בש"ך ביו"ד סי' רמ"ב בפסק על הוראת או"ה דאפי' בדרבנן אין סומכין על היחיד במקום רבים אא"כ הו' דחק והפסד מרובה והא"ש דאל"כ אכתי ת"ק אמאי אעובדא דהתלי עבדו בה עובדא אפי' לכתחי' ואילו רבי לאחר שנזכר קאמר אבל לכתחילה לא הי' עביד כותי' אפי' בשעת הדחק אע"כ שעת הדחק לא מהני בלא צירף סברא ג"כ או הפסד מרובה ויהא כתרי לישנא דש"ס שיהא שעת בצורת וגם אפיש בטהרות ולכן בעובדו' דהיתלי' נהי' דלא הו' אלא חד מינייה' מ"מ מצורף לזה הי' ג"כ עברו עלי' ג' עונות ס"ל מלבד שסמכו על שמאי דכל הנשים דיון שעתן מ"מ עונה נוסיף הי' מפסקת ג' עונות ג"כ וגם כשעת הדחק נמי הי' משא"כ בעובדא דרבי לא הי' אלא שעת הדחק לכן אי לאו דסבר עבד עובדא כר"א ומפני כבודו של רבי להדר עובדא לולי כן לא הי' עושה מעשה כר"א אפי' בשעת הדחק כיון דליכא הפסד מרובה ג"כ והנה שם הקשה הש"ך על דעת הב"ח ברשב"א הנ"ל דאפילו דסמכינן איחד במקום רבים בשעת הדחק והפ"מ הק' הא רשב"א יליף משמעתן ושמעתן מעל"ע דרבנן בעלמא הי' גם צריך להבין אי יהבי' לי בדאוריי' סמכי' איחיד נגד רבים בשעת הדחק והפ"מ א"כ הי' לן להקל בדרבנן טפי יותר והו' השוה מדותא וי"ל כי לכאורה לפי מה דקייל"ן דכל מה שרגיל לנהוג כן משום סייג ופרישות הו"ל נדר דאוריי' ועובר מה"ת על לא יתל דברו כמבואר בשו"ע יו"ד סי' רי"ד וא"כ חזרו כל איסורא דרבנן איסור' דאוריי' אלא כל מה שאנו מקילין בדרבנן הייני משום דמעיקרא אדעתא דהכי קבלו עלייהו וא"כ הכי לעינון יחיד החולק על הרבים לא שייך בזה מעיקרא הכי קבלו עלייהו אע"כ משום דבדאוריי' נמי דינה הכי דיכול לסמוך עלה בשעת הדחק והפ"מ והא"ש הי' דעבדו לכתחילה עובדא שם בהיתלי הייני משום דעדיין לא אפסק הלכתא כשמאי ועדיין לא הו' נדר דאוריי' משא"כ בימי רבי שכבר קבלו עליהם חומרת מעל"ע אלא עתה נולד ספק ממקום אחר דלר"א כל אשה שעברה עליה ג' עונות לא הו' בכלל תקנת חכמים ולרבנן הו' בכלל והו"ל ספק דאוריי' ולא סמכי' אלא כבר עובד עובדא ושעת הדחק או צירוף סברא אחרת והא"ש דבזה"ז כל איסורא דרבנן כבר קבלנו עלינו והו"ל כדאוריי' ובעי לעולם בין בדאוריי' בין בדרבנן שעת הדחק והפ"מ ומה שתמה עוד הש"ך הא רובא דאוריי' ואפי' עיר הנדחת נעשית עפ"י רוב אנשים ואין לך הפסד גדיל מזה ולפענ"ד משם ראיי' דקחזינן עיר הנדחת נדונית עפ"י הרב ש"מ דאפי' בכה"ג אזלי' בתר רוב וא"כ מ"ט לא ניזל בתר רוב בסנהדרין דרובא מחייב בעי הטיי' על פי' שניים אבל עפ"י אחד לא:

אזלי בתר רובא וב' לא משום רובא אתינן עלה אלא משום גזה"כ היא אבל רובא לא ומ"ט וע"כ צ"ל דרוב שהי' עפ"י דרובם אומרים דעתם וסברתם כך ומיעוטים כך אין זה רוב גמור דכמה פעמים סברת המיעוט יותר טוב מהרוב לכן בד"נ שהו' הפ"מ ולא שייך הפקר ב"ד לא אזלינן בתר רובא ודינא ממונות דאתיהב למחילה הו' דאזלינן וראיי' ברורה ממס' ע"ז ע"ב ע"א כדשייס' בי' ארבע ומכש"כ לרמב"ם פ"ר ממכירה ה"ל ח' עיי' ה"ה שם וש"ע ח"מ כ"ו וק"ל:

שוב מצאתי מ"ש בזה בתומים בת"כ סי' קכ"ו ובלאה"נ אי בשעת מעשה לא הו' שעת הדחק ואפסקה הלכתא כהרוב תו לא מטעם רוב אתינן עלה אלא מטעם שכבר קבלי עלי' משא"כ אי עדיין לא אפסק הלכתא שפיר נסמוך אמיעוטא בשעת הדחק:

שוקושו':

שלישי' הי' ככל הנשים פי' רשי' דבהאי דאתחזקה לא מטמא מעל"ע והטעם דהאיך אפשר לטמא מעל"ע והרי אתמול לא נתחזקה עדיין והי' בחזקת מסולקת בדמים לכן לרבי עד פעם ג' לא מטמא ומונה לרשב"ג עד פעם רביעית לא מטמא מעל"ע אמנם הרשב"א בתה"א ס"ל דגם לרשב"ג מטמא בפעם ג' ומ"מ גם לרבי בעי הכא ב"פ דראי' ראשונה תלי' במקרה והזדמן עמ"ש בסמוך איה:

ועוד עברו עלי' ג' עונות פי' רש"י לא שכיונה וכו' יל"ד מנ"ל לרשי' הא דילמא אפי' בכוונה וכרבנן ד"ר דוסא ובפרט דבריי' דר"א ד"מ קצת דפלוג א"ר דוסא לעיל ד' ע"ב ועיי"ש וי"ל דס"ל לרש"י ע"כ לא פליגא רבנן א"ר דוסא אלא באשה המחזקת רואה ועלולה לראות כל שעה לא אתי' חזקת אורח בזמנו בא להפקיע חזקה קמייתא לומר שלא נעקרה מאתמול ולכן מטמא מעל"ע משא"כ בבתולה שלא היגיע זמנה לראות אדרבה אנו מחזיקין בה שלא תראה רק ע"י שהוחזקה ג"פ לראות א"כ כיון שהי' ג"פ אילו ביום ידוע אמרי' האי יומא הי' דקבעי וסת ושארי יומא אשתרי בחזקה קמייתא שלא תראה בהם:

דף יו"ד ע"א הדר קחזי בעונות מאי פי' רשי' אי ברשב"ג או כרבי ובתוס' נתקשי בזה מה עלה על דעתו לאוקמי סיפי כרשב"ג ואולי י"ל לפמ"ש הרשב"א בתיה"א דלכן לא ק' איבמותיו אזקנה הדר קחזו בעונות מאי משום דזקנה דהו' לה וסת מקודם פשיטא לי' דכי חזי' פ"א בעונה שלה הדרה לקדמותה ולפענ"ד ה"ה בהגיע זמנה לראות וכבר ראתה ופסקה משום דבעי לדיוקא דוקא עברי עלי' ג' עונות אבל הדר קחזי בעונות דיה שעתה ואי הי' תני בהגיע זמנה ה"א התם היינו טעמא משום דחזרה לעונה שלה משא"כ לא היגיע זמנה לראות קמל"ן אפי' לא היגיע זמנה נמי דוקא ג' עונות אבל חזי' בעונות לא:

כתם שבין ראשונה לשנייה טהור וכו' צ"ל עי' להרשב"א דס"ל לרשב"ג סגי ב"ג פעמים וס"ל באותו פעם שנתחזקה מטמא מעל"ע אלא שלא תתחזק אפי' לרבי עד ג"פ דפ"א מקרה הי' משא"כ דחזקי' לטמא כתמה בין שני לשלישי ולשפת רשי' ק' מ"ט דר"י ולולא דמסתפוני' הייתי אומר דחזקי' ור"י בהא פליגא בשיטת רש"י ורשב"א ואין להאריך וק"ל:

דף יו"ד ע"ב פתחת בתרתי וסיים בחדא ולולא דברי תוס' הייתי אומר דמתני' לא קאי אלא אחדא אזקינה דמעוברת ומניקה פלוגתא דתנאי בשמעתן ולא רצה לסתום כחד מינייה' ומכש"כ אי סתם מתני' כר"מ דס"ל דיין כל ימי מניקתן ועיבורן ובתולה נמי לא פסקה לי' משום דאיכא שלא היגיע זמנה לראות דלא מטמא למפרע עד פעם ג' לכן לא תנן במתניתן אלא אזקינה ושפיר שייך דיה שעתה:

דימי עבורה עולין לימי מניקתה מקמל"ן אע"ג דר"י בעי שתתחזק האשה הזאת כבידת הראש ואברים גורם סילוק דם אפ"ה מהני צירוף עיבור והנקה דכבידת הראש ואיברים דומי עיבור ואברי' מתפרקין דהנקה מזכל אחד הוא דהנקה:

שתיים בימי עבורה וא' בימי מניקתה או שתיים בימי מניקתה וא' בימי עבורה לפי דרך הלשון מ' הנ"ל בהיפך א' בימי עבורה שתים בימי מניקתה לכן בהיפך ולעולם מספר המועט קודם ומדלא נקיט הכי יש דמות ראי' להש"ך סי' קפ"ט דעונה בינונית בלא יום הראי' דיום הראי' שייך לעונה שלאחרי' והשתא אי תימא שפסקה עינה א' בימי עבורה הייני שביום הראי' ראתה ופסקה אח"כ עונה א' בסוף ימי עבור או הנקה הרי לא נתחדש בימי עבורה ואו בימי מניקתה שום דבר חדש דמה שלא ראתה בעונה ההי' משום שכבר ראתה בתחילת העונה ההי' ומה שלא ראתה בתחילת עונה ה"ז זהו' כבר שייך לימו הנקה לכן נקט ב' בימי עבירה דהשתא עבר עליה יום שהו' ראוי' שתראה בו ולא ראתה וק"ל:

דמניקה ואזלה ומעברה והק' תוס' הא אין מתעברת אלא סמוך לוסתה או טבילתה צל"ע טובא הא הך מיעברא הייני הוכר עוברה וכבר הי' מעוברת ג' חדשים שהו' עונה א' קודם שפסקה ואז אפשר שראתה דם ומיעברה ועלה ברעיוני לומר דפשיטא להתוס' דכל שכבר ראתה ב"פ בימי עיבורה: אזי הי' ככל הנשים ולא מהני לה הפסקה ג' עונות לר' יוסי וא"כ כיון שע"כ ראתה קודם עיבור וגם עונה אח"כ ראתה ראי' אחרת שממנה הפסיקה ב' עונות בימי מניקת' א"כ כיון שכבר ראתה ב"פ בימי הנקה תו לא מהני לה הפסקה ג' עונות אבל מ"מ לא נח לנו בזה דמי לא משכחת לי' שראתה ומעיברה ואח"כ ראתה באונס שממנה הפסיקה ג' עונות או בהיפך דבכה"ג ודאי מהני הפסק ג' עונות לר"י ולק"מ קושי' התוס' ומכש"כ למהרש"א ש"א דמיירי בעונות גדולות יותר מארבעים יום א"כ משכחת לי' בעונה של מ"ה יום א"כ משכחת לי' בפשיטות בעונה של מ"ה יום ד"ב עונות הו"ל ג' חדשים ומאותו ראי' בעצמה שהפסיקה ממנה ומאותו ראי' בעצמה הות מעוברת ומכש"כ אי סגי ברובו של ראשון ואחרון ואמצעי שלם א"כ משכחת לי' אפי' ב"ב של מ' יום וק"ל וצ"ע:

ואב"א דם נידה ודם לידה לחוד מדלא קאמר שאני אונס דאין לך אונס גדול מלידה ש"מ דאפי' ראי' אונס מפסקת ג' עונות:

דם לידה לחוד ה"ק מהרש"א הא עונה ג' מסיימת בימי טוהר דבלא"ה טמאה משום דבכל קדש לא תגע כך כונת קו' ותי' דמיירי בעונות גדולות יותר ומה שהק' פלתי מלקמן ל"ו ע"א דפריך ללוי דשתי עונות למה לי הפסקות ג' עונות ב"ב ומשהו סגי ואלו למהרש"א הא בעינן שתפסוק ימי וסתה שנמשכי' אחר ימי טוהר ודברי' אינם מובנים דהרי ללוי דב' מעינות הם אי שופעת מהנך מ' לאחר מ' כש"כ דטהורה ול"ל שתפסיק:

ורבי יוסי ור"י ור"ש אמרו לא אמרי' דיין שעתן וכו' יש להק' מאי שיטא דר' יוסי הכא הא ע"כ ל"א ר"מ אלא משום דס"ל העיבור והנקה גורמים משו"ה ס"ל כל ימי עבורן ומטעם ש"כ תוס' ד"ה דיין שעתן וכו' המסתלקין עדיין קיימין וכו' ע"ש משא"כ לר"י דס"ל דמעוברת ומניקות בעי העברת ג' עונות א"כ לדידי' כו"ע מודו דאי חזרה וראתה ב"פ לטמאה מעל"ע ולא יחלוק אדם על זה ע"כ נראה מזה ראיי' להרמב"ם דס"ל ר"י ות"ק לא פליגא כלל ולכו"ע בתחילת ימי עבירה או מניקתה די' שעתה אלא שאם ראתה ראיי' א' שאי אם הו' רואה עוד ראה אחרת היתה מטמאה למפרע ועל זה אמר ר' יוסי שאם בין ראיי' ראשונה לשניי' הפסיקה ג' עונות אזי גם בשניי' די' שעתה וכו"ע מודים בזה והשתא לק"מ מה שהקשת ובזה יש נמי הכרח למה ש"כ הרמב"ם כרב ור"ל נגד ר"י וכ' כ"מ בשם הר"י קורקס דהני אמוראי לא ידעו ברייתא דפליגא ר"י ור"י ור"ש אר"מ ע"ש והשתא לפי הנ"ל מוכח דעכ"פ שמואל לא ידע הך ברייתא שהרי כתבתי דלשון הברייתא מוכח כרב דר' יוסי ות"ק לא פליגא ולכו"ע דיה שעתה בימי עבורה ומניקתה בלא העברת ג' עונות והשתא אי ס"ד דשמואל ידע הך ברייתא הא אמר שמואל לעיל הלכה כר"א בארבע והק' עלי' קושי' גליון תוס' ח' ע"א ד"ה משום וכו' עיי"ש ותי' לא שייך כאן דר"י לא פליג את"ק אע"כ שמואל מפרש ד"ר דוסא פליג את"ק ומשמעתו דהך ברייתא לא שמיעא לי' וא"כ מסתמא גם ר"י לא שמעי' לי' משו"ה ס"ל נמי כשמואל דיין כל ימי עבורן ויראה דגם ר"א שאמר פתחת בתרתי וסיימת בחדא נמי לטעמא אזיל דאמר הלכה כר"א בארבע וא"כ לא שמיע לי' הך בריית' כנ"ל והו' ס"ל נמי דר' יוסי פליג את"ק משום הכי שייך לומר ימי מניקה ועבור משלימין זה לזה אבל להרמב"ם דר' יוסי מודה דבתחילת עבור והנקה לא בעי ג' עונות א"כ מה תועלת בהשלמה זו כיון דבהגיע ימי מניקתה בלאה"נ יה' דיי' שעתה משום הנקה וק"ל אלא דצ"ע קצת ברייתא דמייתי' ש"ס דימי מניקה ועבור משלימין זה לזה מן קתני לה:

אלימא לימים וכו' הכא פי' רש"י תרתי דדי שעתה ואם בדקה ולא ראתה טמאה תיבה א' לא פי' אלא חדא דבדקה ולא ראתה טמאה מ' דפשיטא לי' דכל מחמת אונס דיה שעתה אפי' בלא וסת קבוע דאמרינן השתא הו' דאתנסה: אפי' כמה פעמים לא קבעה לה וסת ללשנא בתרא לשיטת רשי' ותוס' דפלוג אלישנא קמא א"ש דתני אפי' כמה פעמים וה"פ אפי' כמה שקפצה בשבת וחזאי בחד מ"מ לא קבעה וסת לקפיצת אלא אמרינן יומא גרים אבל ללישנא קמא דבכה"ג קבעה וסת מורכב וה"פ לא קבעה לימים לחוד א"כ ק' מאי אפי' כ"פ אדרבא כל עוד שתקבע הקפיצת בדין הו' שלא תקבע לימים לחוד ויש לדחוק בזה ולא ניחא לי וצ"ע:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה