אור ברסלב

ליקוטי חבר בן חיים ו· רבי חזקי' פייבל פלויט

ה

ליקוטי חבר בן חיים חלק ה

בע"ה מבוא הספר:

קורא נעים! ספר מעלות המדות המובא לפניך מחברו אחד מן הקדמונים הובאו דבריו בס' של"ה בשער האותיות אות ז' כ' שם ובמעלות המדות כ' דעו בני כי מדת הזריזות וכו' וכל דבריו יוצאין בס' הנוכחי במעלת הזריזות ואודה לנותן התורה ית"ש שזכני בס' הנכבד הזה ולא מצאתיו עד הנה בשום אוצר מאוצרות הספרים אשר ראיתי עד למרבה והספר הזה הוא מוסר השכל מעורר כל המדות הטובות באדם ומונע את האדם משכנגדם והוא חבר לס' אורחת צדיקים ונוסף הספר בזה שהוא מייסד על פי מאמרי ומדרשי רז"ל ולא נתנני לבי לנוח מלהדפיסו ולחלקו ביעקב ולהפיצו בישראל: ואמרתי לספוח עליו במבוא השער מגלת אתל"ר כתבתי תיבת אתל"ר באותיות אלו ר"ת לא תאנה אליך רעה כך יצא מפי הגאון קדוש ישראל אב"ד בסיגעט זי"ע ע"ד שאמר דהע"ה שיחו בכל נפלאותיו ובסוף מגלה זאת אגרת השבתי אותו לאדון נכבד אשר הוציא לאור מכתב בראשירע יידישעס לעבען נגד האנטיסעמיטען ואחרי כלות הספר ספחתי אליו הגהות על שו"ע יו"ד ממורי הגאון חתם סופר זי"ע אבל לא העתקתים בעצמי מכ"י קדשו כ"א באו לידי מחבר א' נוח נפש שמו היה מנחם מענדל ע"ה מישוב מאניק ובזה יצאו לאור ההגהות ממורי זי"ע על ג' שו"ע דהיינו יו"ד אה"ע וחו"מ שנים האחרונים ימצאו בספרי ליקוטי חבר ח"ד וח"ה וההגהות על או"ח אשר הרבה יגעתי בהם ומסרתים להגאון בנש"ק מו"ה שמואל עהרענפעלד זצ"ל החל להדפיס אותם ולא הדפיס אפי' מחציתם בספרו חתן סופר ובמטותא מבניו היקרים ובפרט מבנו הגאון מו"ה בונם היושב על כסא אביו במאטערסדארף לברך על המוגמר ולהדפיס החלק הנשאר ואם ירפו ידם מהמלאכה הזאת אתאמץ אנכי להדפיס מראש ועד סוף בלי נדר בע"ה כל ההגהות על שו"ע או"ח: וספחתי עוד ליקוטי תרתי לריעותא בקיצור נמרץ מס' בית יצחק ואיזו שמעתתא ודרושי אגדה ממני ובפרט דרוש א' שדרשתי לזכר אשר אין מקום להועיל בבית הספר ראבינענשוהל שהוקם בימינו ואסיים החיבור בדרוש לחינוך ס"ת כדרכי בכל ספרי ליקוטי חבר ואחרי כי מכספי הדפסתי הס' הנחמד הנ"ל אבטח כי לא יעבור איש על דינא דמלכותא וידפיס ח"ו הספר פעם שנית בלתי רשותי ומה גם כי הוא נכוה בגחלת הר עיבל ארור מסיג גבול רעהו. גם ספחתי בסוף הספר עוד הפעם תוכן עניני חמשה ספרי ליקוטי חבר אולי ימצאו עוד אוהבי תורה שלא נגה עליהם ידיעת תוכן ומציאת ספרי אלה ובהוודעם יספחוהו אל ביתם דברי אלה מרחץ ערדע בעניע לסדר למען ייטב לך והארכת ימים תרמ"ד:

חב"ר בן חיים:

אמר המגיה ישראל הלוי ריכטער מהספר הנכבד הלזו שנתן הרב המלבה"ד בבה"ד הי' נחסר הקדמת מחברו ואנכי מצאתי וראיתי בספר מעלות המדות אשר יש באמתחת ספרים של ידידי הרבני החו"ב מו"ה משה שפיטצער ני' שם נדפס הקדמת מחברו אשר היא כי לו נאה כי לו יאה ע"כ ברשיון הרב המלבה"ד העתקתי אותה אות באות והצגתי' על מקומה הראוי'. הקדמת בעל המחבר ספר מעלות המדות בשפת עט אגידה חידות אבעה מלות נכבדות משלי חכמות עליו אבנה במליצות שכל מוסרות מאמרי מפז נחמדים ויקרים מאבני פטדות מתוקים מנופת צופים וערבים ממור יקרות בה יחכמו כל משכילים ישכילו תורת ותעודות וערומים יכתירו דעת ופתאים יבינו סודות אשרי אדם יהגה תמיד אלה החקים והעדות החורתים על ספר נקרא בשמו מפר מעלות מדות:

חסדי ה' אזכיר תהלות ה' כעל כל אשר גמלנו לא תשובה קדמנוה הטיבנו ומאין ליש המציאנו עור ובשר הלבישנו ובעצמות וגידים סוככנו ובקומה זקופה הקימנו וגוף שלם בתכלית השלמות יצרנו וכל כליו אשר ישרתו אותו בהם הכינו ונשאנו וגדלנו ובצלמו בראנו ונפש משכלת השכילנו אשר בה הורנו להכיר ולידע את קוננו ולמאוס ברע ולבחור בטוב הביננו וגדלנו ונשאנו ועל כל בריותיו רוממנו ועילנו בהרכבה נכבדת ומזג ישר ומכמן ומעלות עליוני' העלנו. אשר בם משאר בעלי החיים הפרישנו. ורב טוב בהמון רחמיו וחסדיו השביענו וזננו ופרנסנו ועד הנה עזרנו וחננו כן יחננו ויברכנו אל יעזבנו ואל יטשנו עד יביאנו אל המנוח' ואל הנחלה יאר פניו אתנו סלה. על כן אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי ירונו וסעיפי ישיבוני ויאמרו לי בן אדם מה לך נרדם. קום להתחנן ולהתפלל להודות ולהלל. לשבח ולפאר ולמלל. לנצח לרון ולזמר יום וליל לבורא הכל אשר יצר את האדם בחכמה ובראו בעצמה בצלם ודמות וקומה ועשהו ויכוננהו ממאומה ויפח באפיו נשמת חיים. היא הנשמה העליונ' החכמ' השואפת דעה בינה והשכל מזיו עוטה אור כשלמה. אשר בעבור' לאדם מעלה ויתרון מן הבהמ' וחלק אבריו מהם נעים ומהם נחים ומהם סתומים ומהם פתוחים ואם ינוח הנע ויתנועע הנח. לא ימצא מנוח. וכרגע יאנק ויאנח ואם יסתם הפתוח או הסתום יפתוח. וסוגר ואין פותח לכן רוב תהלות לאלהינו. וברכות והודאות לשמו הגדול שבראנו לכבודו וגמלנו כל טוב ברחמיו וחסדיו הרבים. אמנם אחרי שבח האל ותהלותיו נאמר בעבור אשר ראיתי הדור פורץ מרובה על העומד, וגדר חכמיו נהרסה. והנה קמנו תחת אבותינו תרבות אנשים חטאים דור מה ראו עיניו ועפעפיו ינשאו דור טהור בעיניו ומצואתו לא רוחץ דור חרבות שיניו מאכלו' מתלעותיו להכרית עניים מארץ ואביוני' מאדם דור תהפוכות. דור סורר ומורה דור לא הכין לבו ולא נאמנה את אל רוחו ורובם הולכים אחרי שרירות לבם ואינם חוששים לתקן נפשותם. ולכוין דעותם אחרי החכמה והמוסר וליישר מעגלותם ולהכשיר גופותם בהנהגות להתנהג במעלות מדות הטובות אשר ראוי לכל משכיל להתנהג בהם למען ייטב להם בעוה"ז ולעולם הבא. בינותי:

אני יחיאל בר יקותיאל בר בנימין הרופא ז"ל בכתבי הקודש ובספרי ובדברי רבותינו ז"ל ועיינתי גם בדברי הפילוסופים והחכמים ובמשליהם ובמוסרם וראיתי לחבר חיבור בהנהגת האדם כל ימי חיי הבלו למען ייטב לו בעה"ז ולעוה"ב ופתחתי בו תחלה בדברים יקרים המועילים באמונתינו ומחזיקים את דתינו והם הם שרשי הדת ויסודות האמונ' ועליה' נתונו' כל פינו' התור' ואחרי כן כתבתי בו דברי' נחומי' המתקבלי' ומתיישבי' בלבו' הבחורי' והתלמידים התאבים וחושקים ללכת בדרכי החכמ' והמוסר החרדי' לתקן נפשות' ולהכשי' גופות' בהנהגו' נכבדות אשר ראוי לאדם להתנהג בהם בעולם לטוב לו ואם אשר ראוי להתרחק מהם כדי למנוע מהזיקם וכאשר מצאה ידי הבאתי על כל מעל' ומעל' ראיות מן המקרא מדברי רבותינו ז"ל בדרך קצר' ולשון קל למען ירוץ קורא בו כמו שאמרו חכמים ז"ל לעולם ילמד אדם לתלמידו דרך קצרה ועם כל זה לא נמנעתי מלהזכיר בהם דברי הפילוסופים ומשליהם ומוסרם כדי להמשיך לבות הבחורי' בדרכי החכמ' והמוסר ולשאר מעלות המדות הכתובות בספר הזה ואע"פ שיודע אני בעצמי שאני לא חכם ולא נבון ולא משכיל ולא בעל תורה ומעשים טובים ואף לא בעל דרך ארץ לחבר חבור כזה ושמא מקצת מן האנשי' ידברו אחרי לאמר מה יועילנו זה הסכל השוטה איש דל ונבזה. אשר הפליג לדבר ומלין לחבר אעפ"כ לא נמנעתי מלחברו כי האלהים יודע מחשבות ולפניו גלוים כל סתרי הכליות והלבבות. הוא היודע כי עיקר כוונתי בחבור זה לצורך הבחורים והתלמידי'. כדי ללמדם יראת שמים ודרך ארץ ובו יירשו חיי העולם הזה וינחילנו חיי העולם הבא וימצאו חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם ואמרתי בלבי אכתוב להם חבור בהנהגת האדם כדי שיעיינו בו תמיד ויסייעם ללכת בדרכי החכמ' והמוסר ולשאר מעלות המדות. כמה שנאמר ישמע חכם ויוסיף לקח ונבון תחבולת יקנה וכמו שאמרו חכמינו ז"ל בא ליטהר מסייעין אותו ובו יתקנו מעלות מדותיהם בעזרת שדי ולא חברתיו לצורך הגדולי' ממני בחכמה ובמוסר ובדרך ארץ ובשאר מעלות המדות אף לא לצורך הסכלי' חסרי המוח ועניי הדעת הבועטים במוכיחיה' ומתעתעי' ומלעיבי' במלמדיהם כמו שאמר חכם אחד אל תשליכו את התאנים לפני החזירים כי אינם יודעים לעשות בהם מאומה ואל תמסרו החכמ' לפני מי שאינו יודע מעלתה כי החכמ' יקר' מפנינים ומי שאינו דורש אותה רע מן החזיר אף לא חברתי כדי להתפאר בו ולא כדי ליטול עטר' לעצמי כי כל מה שפעלתי בחבור זה לא בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי כי אם כמו שקבלתי מפי סופרים ומפי ספרי' אשר חברו המחברים אשר היו לפנינו ומי באריהם דליתי וממקוה מימיהם שתיתי ומורם אריתי ויערם עם דבשם אכלתי ופריים מתוק לחכי כי דבריהם וחידותם משמחי' הלבבו' ומשעשעי' הגוייו' העלובות ומנחמי' הנשמו' הנכאבו' וקבצתי דבריה' בכל אשר מצאתי וחברתי מהם ספר זה בחמלתי על התלמידים הבחורים התאבים לשמוע בקול מוריהם וחרדים להטו' אזנם אל מלמדיהן כדי לתקן נפשותם ולהכשיר גופותם במעלות מדות טובות והנהגות מיוחסים וקראתי שם הספר הזה מעלות המדות בעבור אשר נכללו בו מקצת מעלות מדות החשובות והמיוחסות אשר ראוי לאדם להתנהג בהם כל ימי חיי הבלו לטוב לו ולתיקון נפשו והכשר מדותיו וחיי גופו ולהתרחק מהפכם וחלקתיו לכ"ד מעלות למען ירוץ קורא בו וכל מי שמעיין בספר הזה ידינני לזכות באם ימצא בו דבר שגיאה ודבר בלי מתוקן יתלה שגיאתי בעצמי ולא באחרים ויגיה השגיאה ויתקן המעות ויקבל שכר וגמול טוב מאת המקום ברוך הוא ואם ימצא בו דבר מתוקן ומכוון בו ידע כי לא מלבי בדיתיו ולא מעצמי חברתיו כי משדי אנשי התבונות לקטתיו וכעמיר גורנה קבצתיו ועל ספר כתבתיו ואם ימצא בו דבר המשמח הלב ומשעשע הנפש ומוצא בו קורת רוח והנאה וברכני בחסדו ויזכירני לטובה ונשתדלתי לכתוב הספר הזה ולהביאו אל הפועל בעזרת שדי כי יראתי מתהפוכות הזמן וטרדת הבלי העולם ושבוש העניינים וימי הזקנה והשכחה ושמא לא יהיה העולם בידי לפיכך נשתדלתי עליו ואולם קויתי לאל כי יש שכר לפעולתי בעולם הזה ולעולם הבא בכתבי את הדברים אשר אני עתיד לכתוב על ספר כדי שילמוד בו רב הבחורי' והתלמידי' ובאלהים אבטח ובו אשען וממנו אבקש סמך ועזר עזרני במלאכתי כי היא מלאכת שמים ויצליחני וידריכני באור' מישו' וישי' בפי דברים טובי' דברי' נחומים נכוחים וערבים המשמחי' לבבות מאנחות' ומנחמים הגויות מיגונ' ויצילני משגיאו' ומנסתרות ינקני כמו שאמר משיחו שגיאות מי יבין מנסתרות נקני והאלהים יורנו דרך הטובה וידריכנו בנתיבה:

מעלת ידיעת האל יתברך:

בעבור שמעלת המדה הזאת היא מבחר כל המעלות וכל מי שהגיע אל מעלת המידה הזאת נקל להגיע אחרי כן אל כל שאר מעלות המדות הרוחניות והגופניות מעלה אחר מעלה לפיכך הקדמתי אות' אל כל שאר המעלו' הכלולו' בספר הזה וכללתי עם מעלת המד' הזאת דברי' שהם עיקרי' גדולי' מיוסדים על שרשי האמונ' ועליהם התור' עומדת מפני שגם הם מביאין את האדם לידע ולהכיר את בוראו. בני באו ואלמדכם מעלת האל ית' דעו בני כי תחילה אנו צריכין להאמין ולידע ידיעה ברורה בלי שום ספק וגימגום שיש אלוה בעולם והוא ברוך הוא בורא הכל והוא ברא את השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם והוא מחיה את כולם ברוב רחמיו וחסדיו ולא מטובה קדמו לו בריותיו כי אם בטובו וחסדיו עליהם כענין שנאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו ואומר זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה וכן הוא אומר מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא ואמרו חכמים ז"ל באגדה עתיד בת קול להיות מפוצצת בראשי ההרים ואומרת מה פעל ה' כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו ורוח הקודש אומר' מי הקדימני ואשלם מי קלס לפני עד שלא נתתי בו נשמה מי מל לפני עד שלא נתתי לו בן זכר מי עשה לפני ציצית עד שלא נתתי לו טלית מי עשה לפני מזוזה עד שלא נתתי לו בית מי עשה לפני מעקה עד שלא נתתי לו בית גג מי עשה לפני סוכה עד שלא נתתי לו חצר מי הניח לקט שכחה ופאה עד שלא נתתי לו שדה מי הפריש לפני תרומה ומעשר עד שלא נתתי לו גורן מי הפריש לפני קרבן עד שלא נתתי לו בהמה עלי לשלם שכרו ואמרו עוד מאי דכתיב והאלהים מלכי מקדם פועל ישועות בקרב הארץ שהקדים לי שכר פעולתי עד שלא נבראתי כיצד גן עדן נברא בשלישי ואדם בשישי הוי שהקדים לי שכר פעולתי עד שלא נבראתי ומי לחשך שבגן הוא עסוק שנאמר ויטע אלהים גן בעדן מקדם מהו מקדם שמא אתה סבור קודם לברייתו של עולם ואינו כן אלא קודם לברייתו של אדם הראשון שהקדים עד שלא נברא וכן הוא אומר הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו כלומר שהקדים שכרו של אדם עד שלא תעשה הפעולה הואיל והקדוש ברוך הוא ברא את השמים וכל צבאם והארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם כענין שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ אם כן צריכין אנו להאמין שהוא לבדו ברא את העולם בחכמתו וברצונו ומחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית כענין שנאמר אתה ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כולם וצבא השמים לך משתחוים ואין אלהי אחר זולתו כענין שנאמר אתם עדי נאום ה' ועבדי אשר בחרתי למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה ואומר למען ידעו ממזרח שמש וממערב כי אפס בלעדי אני ה' ואין עוד יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע אני ה' עושה כל אלה וכן הוא אומר כה אמר ה' גואלך ויוצרך מבטן אנכי האל עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי ואמרו חכמים ז"ל באגדה מאתי כתיב שלח תאמר מיכאל מותח מכאן וגבריאל מכאן שעדיין לא נבראו המלאכים לכך כתיב מאתי כלומר מי היה שותף עמי במעשה בראשית והלא לא נבראו המלאכים עדיין וכל מי שאינו מודה בדבר זה ואומר שיש אלוה זולתו הרי זה כופר בעיקר וכופר בכל התורה כולה הרי זה כופר בעיקר שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וכופר בכל התורה כולה שנאמר וכי תשגו ולח תעשו מכל מצות האלה ואמרו חכמים ז"ל שבע"ז הכתוב מדבר ששקולה כנגד כל המצות כולן דאמר מר חמורה ע"ז שכל המודה בה כאילו כופר בכל התורה כולה וכל הכופר בע"ז כאילו מודה בכל התורה כולה ואמרו עוד מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו מאי וחושבי שמו שאף על פי שחשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה אבל מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה שנאמר און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' ומפורש בירושלמי דווקא בישראל אבל בגוים עע"ז חילוף מחשבה טובה שלהן אין הקב"ה מצרפה למעשה ומחשבה רעה שלהן מצרפה למעשה זולתי ישראל שממהר לעבוד ע"ז שהקב"ה מצרפה למעשה שנאמר בה למען תפוש את ישראל בלבם וכל כך למה מפני שהיא חמורה הרבה ששקולה כנגד כל מצות שבתורה הלח תראו בני כמה חמורה ע"ז שאפילו אם היה האדם מסוכן ונוטה למות אסור להתרפאות בע"ז שכך אמרו חכמי' בכל איסורין שבתור' מתרפאין חוץ מע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים ע"ז מנלן דכתיב ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך:

אפילו נוטל את נפשך וכו' וכן אנו צריכין להאמין ולעמוד על הודאי כי אלוה זה אשר ברא הכל הוא אחד ושמו אחד כענין שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד בלשון והשמיע' הזאת היא קבלת הלב שנכוין בלבינו ונקבל בשכלינו שהקב"ה נמצא תמיד כלומר היה והווה ויהיה היה קודם שנברא העולם והווה תמיד בעוד שהעולם מתקיים ויהיה אחד שישוב העולם לתוהו ובוהו וכתי' אלהינו לומר שצריכין אנו לקבל עלינו אלהותו ואחר כך כתיב אחד לומר שצריכין אנו להאמין שהוא אחד ומיוחד בכל מין ייחוד בלא שותף ובלא דמיון ולא יצטרף אחר עמו למנין וגם הוא אחד בלי הרכב' ושינוי מעשה ובלי שינוי גזרה כי כל גזירותיו נגזרות וידועות וגלויות לפניו ואין נמצא בעולם כאחדותו וכן הזהירנו המקום בתורתו הקדושה לידע ולבחון בשכלינו את ייחוד השם כמה שנאמר וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד וכן הוא אומר אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו והוא ברוך הוא ראשון בלי ראשית וקדמון לא קדמו אחר כמה שנאמר מעונה אלהי קדם והוא ברוך הוא אחרון בלי אחרית וסוף שנאמר אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא ואומר אני ראשון ואני אחרון ואין מבלעדי מושיע והוא חי וקים לעולמים ונצח נצחים ואין חקר ומספר לשנותיו כענין שנא' הן אל שגיא ולא נדע ומספר שניו לא יחקר ואומר ואתה הוא ושנותיך לא יתמו צריכין אנו להבין ולידע שאין לבורא יתברך לא גוף ולא גושם ולא תמונה ולא שום דמות כענין שנאמר קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול ואומר ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו וכן הוא אומר ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש ואע"פ שמצינו בתורה מקראות רבים כתובים בהם מלות גשמיות אצל הבורא ית' כענין שנ' בכל מקום עיני ה' אף ידי יסדה ארץ ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר כתובים באצבע אלהים ומקראות רבים כיוצא באלה לא נכתבו כ"א להבין לבני אדם במה שיוכלו להבין ועל כיוצא בזה אמרו חכמים ז"ל דברה תורה בלשון בני אדם והכל כנוים ומשלים אצל הבורא ועיקר האמת שהוא בלי גוף ותמונה גשמיות והרבה הזהירנו בתורה להרחיק ממנ' מן הגשמיות כענין שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאד כי לא ראיתם כל תמונה ועוד צריכין אנו להאמין בלי ספק כי העולם וכל אשר בו חדשו הבורא ובראו בחכמתו וייעד לו עת וזמן קבוע לקיומו ואחרי כן יחזירהו לקדמותו לתהו ובהו כמו שאמרו חכז"ל שיתא אלפא שני הוין עלמא וחד חרוב וכו' ואל ישיאכם לבכם שהיה העולם קדמון לא מחודש כאשר יחשבו הסכלים והפתאים והמינים והכופרים בתורת משה רבינו ע"ה הואיל והדבר כן שה' הוא האלהים הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ואין עוד מלבדו והוא אחד ושמו אחד א"כ חייבין אנו להשתדל להכירו ולידע אותו במה שנוכל להשיגו בדעתינו מצד פעולתיו ולא מצד עצמו כי מצד עצמו אין כל בריה יכולה לידע אותו כענין שנ' כי לא יראני האדם וחי ואיך יוכל אדם להכי' ולידע מה שלא ראה לעולם לא דמות ולא תמונה שאילו ראה האדם אדם אחר או דבר אחר מקבל הצורה ההיא בשכלו וכשזוכרו נראה בעיניו כאילו רואה אותו לפניו וכן הוא אומר החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא וכן צונו בתורתו להכירו ולידע אמיתתו כענין שנאמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים כלומר דעו אותי אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מבית עבדים ואם יאמר אדם האיך יכיר וידע האדם את הבורא והוא נעלם מעיני כל חי הנה לכם עיקר ידיעת הבורא יתברך תחילה צריך לכם בני להשתדל להבין כח הבורא ותשכילו האיך מנהיג העול' בחכמתו ותחשבו בלפלאותיו והתבוננו בפעולותי' אשר פעל ועש' ומחדש תמיד בכל יום אחרי כן צריך לקבלו עליכם לאלוה ולאדון ולקבל עליכם גזרותיו וחוקותיו ולעשות מצותיו וללכת בדרכיו וזאת היא עיקר ידיעת הבורא יתברך כענין שנאמר אחרי ה' אלהיכם תלכו ואותו תראו ואת מצותיו תשמרו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון ואמרו חכמים ז"ל וכי אפשר לו לאדם לידבק בשכינה והלא נאמר כי ה' אלקיך אש אכלה הוא אל קנא אלא הדבק בדרכיו מה הוא גומל חסדים אף אתה גומל חסדים מה הוא בקר חולי' אף אתה בקר חולים וכן צריך לו לאדם להדבק אחר השכינה בשאר כל המצות וכן מצינו במשה רבע"ה שבקש מא' הקב"ה שיודיעו דרכי מצותיו ואז ידעהו וישיג אמיתתו כענין שנא' הודיעני נא את דרכיך ואדעך כלומר כשאדע דרכי מצותיך אז אדעך ואשיג אמיתך וכן מצינו שהודיעו הקב"ה דרכי מצותיו כענין שנאמר יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו ואין לו לאדם להתפאר ולהתהלל לא בחכמה ולא בגבורה ולא: בעושר ולא בנכסים אשר קנה בעולם כי לא לחכמים לחם ולא לגבורים המלחמה ולא לנבונים עושר אך בידיעת האל ללכת בדרכיו ולקיים מצותיו יתפאר ויתהלל וזה נאה לו כענין שנא' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו ואל יתהלל העשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל השכל וידוע אותי וכן צוה דוד לשלמה בנו על דרך תוכחה ומוסר לידע ולהכיר את בוראו כענין שנ' ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש יי' וכל יצר מחשבות מבין וכן אמר שלמה בחכמתו בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך ואמ' בכל דרכיך דעהו אפי' לדבר עבירה זוכר את בוראו ויודעו מיד נותן אל לבו שהקב"ה רואה אותו ופורש מן העבירה מתל' מתלין גנבא במחתרת' רחמנא קרי זאת היא עיקר ידיעת הבורא ית' ואמר חכם אחד לכל מעשה השלימה והשלמת העולם להזהר מן העברות וידיעת הבורא רם ונשא ולהאמין בו לפיכך צריכין אנו להיות זהירין וזריזין על קידוש ה' הנכבד והנורא הזה שאם יאמר גוי לישראל בפני עשרה מישראל אפי' שלא בשעת השמד לעבור על מצוה אח' מכל מצוה האמורות בתורה ואפי' על קלה שבקלות או אפי' לשבות מנהג ידוע ממנהגו' היהודים ואם לאו יהרגנו והגוי מתכוין להעבירו על הדת ואין מתכוון להנא' עצמו יהרג ואל יעבור אבל אם נתכוון הגוי להנאת עצמו ואין מתכוין להעבירו על הדת יעבור ואל יהרג שנא' במצות התורה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ופירשו חכמי' זכרונם לברכ' וחי בהם ולא שימות בהם אבל בשעת השמד יהרג ואל יעבור אבל אם אמר הגוי לישראל אפילו בינו לבינו בין בשעת השמד בין שלא בשע' השמד לעבוד ע"ז או לבא על אשת איש או להרוג אחד ואם לאו יהרגנו בכלל אילו יהרג ואל יעבור שכך אמרו חכמי' ז"ל כל עבירות שבתו' אם אומרים לו לאד' עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים ואם נהרג ולא עבר הרי זה קדש את ה' ונקר' עבד האל וחסיד כענין שנ' נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידך לחייתו ארץ וכן הוא אומר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח ואמרו חכמי' באגדה ז"ל לעתיד לבוא אומר הק' אספו לי דורו של שמד היאך היו עושין מעמידין ישראל לפני הדיין ואומר לו כפור באלהיך ואומר אינו כופר לעולם מיד מרבין עליו צערים שנ' ירבו עצבותם ואעפ"כ אינו שומע וממהרין עוד להוסיף אחר שנ' אחר מהרו אמר לו נסך לטעות והוא אומר בל אסיך נסכיהם מדם אמר לו השבע לצלם ואתה נפנה והוא אומר ובל אשא את שמותם על שפתי וכל מי שמקדש שם שמים בסתר הקב"ה נותן לו שכרו ומפרסמו בגלוי שכך אמרו חכמי' ז"ל יוסף שקידש שם שמים בסתר זכה והוסיפו לו אות אח' משמו של הקב"ה שנ' עדות ביהוסף שמו יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא זכה ונקר' כולו שמו של הקב"ה ואמרו חכמים ז"ל גדול קידוש השם מחלול השם בחילול השם כתיב לא תלין נבלתו על העץ ובקידוש השם כתיב עד נתך מים עליהם מי"ז בניסן עד י"ז במרחשון היו אומות העולם רואים ואמרו תורתן של אלו פלסתר היא כתיב בתורתן לא תלין נבלתו על העץ ואלו תלויין שבעה חדשים כתיב בתורתן שאין דנים שנים ביום אחד ואילו ויפלו שבעתים יחד כתיב בתורתן לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות ואילו מתים בעון אבותם אמרו להן ישראל אבותיהן של אילו המיתו את אילו אמרו להן וכי מה טיבן של אילו אמרו להן אילו הגרים שנתגיירו בימי יהושע אמרו להן וכי בשביל הגרים האילו עשה הקב"ה לעמו כך ודאי אין אלוה כאלהיכם ואין אומה כאומה זו אין לנו להדבק אלא באומה זו שאלקיה גדול מכל האלוקים שנאמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים מיד נתגיירו מאומות העולם מאה וחמשים אלפים שנאמר ויספר שלמה את כל האנשים הגרים אשר בארץ אחרי הספר אשר ספרם אליו וימצאו מאה וחמישים אלף ושלש מאות וכל כך למה להודיע שבחו של הקב"ה שהוא מקרב את הרחוקים כדי שיתקדש שמו בעולם:

בני צאו וראו כמה קידוש ה' גדול מצפרדעים ומה צפרדעים שלא נצטוו על קידוש ה' כתיב בהן בתנוריך ובמשארתך אנו נצטוינו על קידוש ה' על אחת כמה וכמה ואמרו חכמים ז"ל קל וחומר זה דנו בעצמם חנניה מישאל ועזריה שלא הטמינו עצמם כששמעו הכרוז ששלח נבוכדנצר שישתחוו לצלם וכל מי שמקדש שמו של הקב"ה לא בישראל בלבד הוא מקדש שמו אלא אפי' בפני אומות העולם שמו מתקדש שכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם שהעמיד נבוכדנצר שנתקדש שם של הקב"ה על ידיהם אפילו בפני אומות שכן כתיב בענין נבוכדנצר מלכ' לכל עממיא אומייא ולשנייא שלומכן ישגא מני שים טעם דכל אינש דיימר שלו:

על אלההון די שדרך מישך ועבד נגו הדמין יתעבד וגו' וכן מצינו בדניאל שמסר עצמו בקידוש ה' בגוב אריות מה כתיב בענין דריוש מלכא לכל עממיא אומייא ולשניי' וכו' וכן במרדכי הצדיק שמסר עצמו על קדושת ה' שלא השתחווה להמן מפני שחקק לו ע"ז בלבו מה עלתה בידו ורבים מעמי הארץ מתייהדים וכולן נתעלו בפני האומות חנניה מישאל ועזריה כתיב באדין הצלח מלכ' נבוכדנצד לשדרך מישך ועבד נגו ובדניאל כתיב ודניאל דנא הצלח במלכות דריוש ובמרדכי כתיב כי גדול מרדכי בבית המלך ולא עוד אלא אפילו אומות העולם כשהם מקדשים שמו של הקב"ה משלם להם שכרן שכן מצינו בנבוכדנצר שבשכר ארבע פסיעות שפסע בכבודו של מקום זכה לכל אותה הגדולה וכן מצינו בעגלון שבשכר שעמד מכסאו בכבודו של מקום זכה ויצא ממנו שלמה דכתיב ביה וישב שלמה על כסא ה' אשריהן בני אדם שנותנין עצמן על קידוש ה' שכל מי שמוסר עצמו על קדושת ה' זוכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות וזכה לישב במחיצתן של עשרה הרוגי מלוכה ועליהם נאמר ממתים ידך ה' ממתים מחלד חלקם בחיים וגו' וכל הפורש עצמו מעבירה מכל העברות שבתורה עבור אהבת הבורא או הוא עושה מצוה אחת מכל המצות שבתורה כדי לקיים מצות הבורא וחוקותיו הרי זה קידש את ה' כמו כן כל העובר על מצוה מכל מצות האמורות בתורה מדעתו בלי שום שגגה ושום אונס אלא שעושה ביד רמה במזיד הרי זה חלל את ה' ועל דבר זה נאמר והזהירה תורה כענין שנאמר ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל ואמרו חכמים ז"ל ממשמע שנ' ולא תחללו הרי קידוש ה' אמור כשהוא אומר ונקדשתי בתוך בני ישראל אמר' תורה מסור את עצמך וקדש את שמי יכול ביחידי ת"ל בתוך בני ישראל במרובין אני ה' מקדשכם מוסיף אני על קדושתכם:

מדות חילול השם:

בני דעו כי קשה היא חילול השם לפני המקום שאפילו למשה רבינו ע"ה לא חיסך הכתוב שנאמר יען לא האמנתם בי להקדישני גילה הכתוב שאילמל' חטא זה בלבד היה נכנסים לארץ וכל כך למה מפני שהיה במעמד כל ישראל ולא עוד אלא שמצינו שויתר הקב"ה על ע"ז ולא ויתר על חילול ה' כענין שנ' ואתם בני ישראל כה אמר יי' אלהים איש גלוליו לכו עבודו ואחר אם אינכם שומעים אלי ואתם חללת' את שם קדשי לא תחללו עוד במתנותי' ובגילוליכ':

בני צאו וראו כמה קשה חילול ה' שכך אמרו חכמים ז"ל באגדה כביכול הקב"ה לא הזכיר שמו עד שאמר שתי תיבות שנאמר בראשית ברא אלהים וכן אומר משה רבינו ע"ה לא הזכיר את ה' עד שאמר עשרים ואחת תיבות שנאמר האזינו השמים ואדברה עד כי שם ה' אקרא ואפילו להזכיר שם שמים לבטלה אסור שכך אמרו חכמים ז"ל השומע הזכרה מפי חבירו צריך לנדותו ואם לא נידהו הוא עצמו יהא בנידוי שכל מקום שהזכרה מצויה שם עניות מצויה ובכל מקום שאין הזכרה ה' מצויה לבטלה זוכה להתעדן מזיו שכינה לעולם הבא שכך אמרו חכמים ז"ל מאי דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה מרפא בכנפיה אילו בני אדם שיראים להזכיר שם שמים לבטלה שהקב"ה מזריח להם שמש צדקה לעולם הבא ולא עוד אלא שמתעדנין בה שנאמר ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק ורשעים נידונין בה שנאמר הנה יום בא בוער כתנור ואפילו כשאדם מתכוון לבר' שמו של הקב"ה צריך להזהיר שלא יוציא מפיו ברכה שאינה צריכה שכן אמרו חכמים ז"ל כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא ואפילו כשהוא צריך להזכיר שם שמים על דבר מצוה לא יהא פותח בהשם תחילה שמא לא יעלה בפיו לגמור דבורו עד שבא לדברים אחרים ונמצא מוציא שם שמים לבטלה שכך אמרו חכמים ז"ל מנין שלא יאמר אדם לה' מנחה לה' שלמים לה' עולה לה' תודה ת"ל קרבן לה':

בני צאו וראו כמה קשה חילול ה' שאפילו בדבר המותר לעשותו אסרו אותו במקום שיש בו חילול ה' שכך אמרו חכמים ז"ל גזל גוי אסור שנאמר ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה בזמן שמסורין בידיך ולא בזמן שאינן מסורין בידך אבדתו מותרת וכן תעשה לכל אבדת אחיך אבדת אחיך אתה מחזיר ואין אתה מחזיר אבידת גוי ואף על פי כן אמרו ובמקום שיש חילול ה' אף אבידתו אסורה אוי לו למי שחילל שם שמים שכך אמרו חכמים ז"ל כל מי שיש בידו חילול ה' אין לו כח לא בתשובה לתלות ולא ביום הכיפורים לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת הכפרה כמה שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון ועוד אמרו חכמים ז"ל אין מקיפין לחילול אחד שוגג ואחד מזיד ופירשו שאין עושין לו כחנוני המקיף כלומר שאין:

ממתינין לו מן השמים לפרוע ממנו אלא שנפרעין ממנו מיד אי נמי שאם היה מחצה זכאי ומחצה חייב ונמצא בין עונות שלו חילול השם אותו העון מכרעת כף החובות ומתחייב בדין ועוד אמרו כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי אחד שוגג ואחד מזיד בחילול ה' אבל על שאר עברות שבתורה אין נפרעין על שוגג כמזיד תדע שבכל החטאות כתיב ונפש כי תחטא בשגגה ונפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה ואילו גבי שמיעת קול אלה ושבועה גזילות בכל הפרשה כולה לא נאמר שם שגגה לפי שנפרעין ממנו בין בשוגג בין מזיד מה הוא חילול ה' אדם גדול בתורה ובמצות וידוע ביראת ה' ופרישות שעושה דבר שלא כהוגן ושאר האנשים לומדין ממנו ונמצא שם שמים מתחלל על ידו וכן אם יאמרו על אדם גדול בתורה הבורא ימחול לו לפלוני שכך וכך עשה וכן תלמיד חכם שאין משאו ומתנו עם הבריות והוא בעל ריב וקטטה והולך בקומה זקופה ומרבה סעודה אצל עמי הארץ הרי אילו כולו בכלל חילול השם שכך אמרו חכמים ז"ל כל תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום סוף מחריב את ביתו ומאלמן את אשתו ומייתם את בניו ותלמודו משתכח ומחלוקת רבות עליו ודבריו אינם נשמעים ומחלל שם שמים ושם אביו ושם רבו וגורם רע לבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות ועוד אמרו חכמים ז"ל באגדה כל תלמיד חכם שנתחלל בו שם שמים אין מספיקין בידו פתח לשוב שנאמר אח נפשע מקרית עוז ומדייני' כבריח ארמון ומה ת"ל ומדיינים כבריח ארמון אלא שהמדיינ' באין וסוגרין עליו כבריח ארמון וכן הוא אומר מעוות אשר לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן מתחלה ונתעות ואיזהו זה תלמיד חכם שפורש מן התורה וכל תלמיד חכם שפורש מן התורה עליו הפסוק אומר כצפור נודדת מן קינה כן איש נודד ממקומו ואמרו חכמים ז"ל כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי השכינה שנא' כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי אבל אם אינם יכול לכוף את יצרו טוב שיעבור בסתר ואל יחלל שם שמים בפרהסיא אוי לו למי שמקלקל את דרכיו ומעקש את אורחותיו ומגנה את מעשיו מפני שמחלל שם שמים בפני הבריות אוי למי שפוסל את זרעו ופוגם את משפחתו וגורם לו גנאי ולדורותיו עד סוף כל הדורות ולא לדורות הבאים אחריו גורם גנאי אלא אפילו לדורות של אחרים שלפניו שנאמר נוצר תורה בן מבין ורועה זוללים יכלים אביו ואמרו חכמים ז"ל האי מאן דסני שומעניה שרי ליה לגנוי בגימל ושין פי' לומר לו בן גויה בן שפחה ואמר עוד כמאן קרינן לרשיעיי' בן צדיק' רשיעא כמאן כי האי תנא לפיכך צריך לו לאדם לקדש את שמו ועצמו במעשיו הנאים ובמפעליו ההגונים ולכוין את כל מעשיו לשם שמים כדי שיתקדש שם שמים ותורתו על ידו וימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם שאם היה תלמיד חכם ונוהג שלא כשורה הרי זה מחלל את ה' שמבזה את תורתו ומה הבריות אומרי' ראו פלוני שלמד תורה כמה מגונים מעשיו וכמה מקולקלים דרכיו נוח לו שלא למד תורה אלא בזמן שתלמידי חכמים נוהגים כשורה הרי זה מקדש את השם ומכבד את התורה מה הבריות אומרים עליו אשרי אדם שלמד תורה ראו מעשיו ההגונים וכמה מתוקנים דרכיו ואף הקב"ה מתפאר בו שנאמר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר לכן בני הזהרו בכם שלא יתחלל שם שמים על ידיכם בין במשא ומתן בין בדברים בעלמ' בין עם ישראל בין עם האומות במקום שיוכל להיות שום חילול ה' שאף עם הגוי אסרו חכמים ז"ל לבא עליו בעוקפין מפני חילול ה' וצריכין אנו לידע על האמת והנכון כי תורת משה רבינו ע"ה הוא אמת ומצוותיה אמת וכולה היא מפי הגבורה בלי מגרעת ותוספות ולא אמרה משה רבינו מדעתו היא אמת כמה שנאמר צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת ואומר תורת ה' משיבת נפש עדות ה' נאמנה וכן הוא אומר כל אמרת אלוה צרופה ומצותיה אמת כענין שנאמר משפטי ה' אמת צדקו יחדיו ואומר מעשה ידיו צדק ומשפט נאמנים כל פקודיו וכולה היא מפי הגבורה ולא אמרה משה רבינו מדעתו כענין שנאמר ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי והקב"ה בעצמו העיד עליו ע"י נביאיו כמו שהתורה היתה מפי כענין שנ' זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב אל כל ישראל חוקים ומשפטים וכל האומר אין תורה מן השמים אלא שאמר משה רבינו מדעתו עליו הכתוב אומר כי דבר ה' בזה ואת מצותיו הפר ואמרו חכמים ז"ל שאפילו אמרו כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה מדקדוק זה מקל וחומר זה מגזירה שוה זו הרי הוא בכלל כי דבר ה' בזה וכן מי שאין מאמין בתורה שבעל פה והוא התלמוד שהוא פירש כל המצות שבתורה ואומר שלא נאמר למשה רבינו מפי הגבורה הרי הוא בכלל כי דבר: ה' בזה והוא הנקר' מין ואפיקורס והתורה הזו הקדושה עומדת לעולם ולעולמי עולמים כענין שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב ואומר הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת ואומר חוקת עולם לדורותיכם וכן הוא אומר סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר וכל מי שאומר שכל מצות התורה אינן נוהגין לעולם ולדורי דורות הרי זה נקרא כופר בכל התורה וכן צריכין אנו לידע ידיעה גמורה שאין להוסיף על התורה ואין לגרוע ממנה אפילו אות אחת כענין שנאמר את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם היום לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו ואמרו חכמים ז"ל אלה החקים והמשפטים והתורות שאין נביא רשאי לחדש בה דבר מעתה ועוד אמר מה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל לא פיחתו ולא הותירו להן לישראל על מה שכתוב בתורה אפילו אות אחת חוץ ממקרא מגילה כלומר שחכמים שבאותה הדור חייבו והתקינו לקרות ביום ובלילה כשאר התורה שכתוב בה והגית בו יומם ולילה וחייבין אנו להגות וללמד בתורת האל יומם ולילה בין בתורה שבכת' בין בתורה שבעל פה כי ממנה תוצאת חיים ובידיעתה ועשית מצותי' נדע ונכיר את בוראינו ונצליח בכל ענינינו ונירש שני משיח ונזכה לחיי העולם הבא כענין שנ' ויצונו יי' לעשות את כל החקים האלה לטוב לנו כל הימים לחיותינו כיום הזה ואומר וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המעשה הזאת לפני יי' אלהינו כאשר ציונו וכן הוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות כל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל ואמרו חכמים ז"ל שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות כתר כהונה זכה בו אהרן והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם כתר מלכות זכה בו דוד שנאמר זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי כתר תורה הרי מונח ועומד ומוכן אל כל מי שירצה יבוא ויטול שנ' תור' צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב ועו' אמרו גדולה תורה מן הכהונה ומן המלכות ואמרו ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ שנ' יקרה היא מפנינים יקרה היא מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים:

בני בואו וראו כמה גדול תלמוד תורה שכך אמרו חכמים ז"ל גדול תלמוד תורה שהתלמו' קודם למעשה מפני שהתלמוד מביא לידי מעשה ועוד אמרו אין תחילת דינו של אדם נידון לעתיד לבוא אלא על ביטול תורה שנ' פיטר מים ראשית מדון כלומ' מי שפוטר עצמו מדברי תורה שנמשלה למים כענין שנ' הוי כל צמא לכו למים ואינו עוסק בה הוא תחלת דינו לעתיד לבוא שבתחלה אומר' לו למה לא עסקת בתורה וכשם שדינו קודם למעשה כך שכרו קודם למעשה שנא' ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו הללויה ועוד יש לנו להאמין אמירה ברורה שמשה רבי' ע"ה היה נביא אמת ליי' וכל נבואותיו ודבריו קבל מאת הבורא והוא היה רבן של נביאים אשר קדמו לפניו ואשר קמו אחריו שנ' הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם העיד עליו כענין שנ' ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו י"י פנים אל פנים וכן כל הנביאים שנתנבאו אחריו הם אמת ונבואתם אמת וכולם קבלו מאת הבורא ועידותם ידוע בתורה ובנביאים ובכתובים וכל מי שאינו מוד' בדבר זה הרי זה כופ' בכל התורה כולה בכת' ועל פה וראו בני כי הבורא ית' יודע ורואה כל מעשה בני אדם בסתריהם ונגליה' ומבין את כל מחשבותם אם טוב ואם רע כענין שנ' יי' משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלהים ואומר היוצר יחד לבם ומבין אל כל מעשיהם וכן הוא אומר בכל מקום עיני יי' צופות רעים וטובים לפיכך צריכים אנו להודות עכ"פ שכל מי שהולך בדרכי יי' ומקיים מצות התורה יקבל שכר וגומל טוב מאת הבורא ופעמים אוכל הפירות בעולם הזה שכך אמרו ז"ל זכות יש לה קרן ויש לה פירות שנא' אמרו צדיק כי פרי מעלליהם יאכלו עבירה יש לה קרן ואין לה פירות אוי לרשע כי גמול ידיו יעשה לו ועיקר הקרן והגמול הטוב שמור לו לעולם הבא כענין שנ' בשילוח הקן שהיא ממצו' קלות שבתורה שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים ואמרו חכמי' למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך והוא חיי העולם הבא וכן מצינו שאוכל פירות בעולם הזה כענין שנ' והיה אם שמע תשמע לקול יי' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חוקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני יי' רופאיך ואם בחוקתי תלכו ואת משפטי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם והשיג לכם דיש את בציר וכן הרבה בתורה וכל שאינו הולך בדרכי יי' ומבטל מצות התורה ביד רמה במזיד:

ועובר עליהן בידוע שהקב"ה נפרע ממנו לפעמים בחייו כפי העבירו' שעשה ועניניו ועונשו במיני חולאים ויסורים ונגעי' משונים ובחרב וברעב ובדבר ובכל מיני פורעניות המתרגשות לבוא בעולם כענין שנ' ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה ואם בחוקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשו' את כל מצות יי' להפרכם את בריתי אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפ' ואת הקדחת ועיקר עונשו אחרי מותו שהקב"ה מאבד ומכרית את נפשו מן העולם הבא כענין שנ' בעובר על המצות הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה ואמרו חכמים ז"ל הכרת לעולם הזה תכרת לעולם הבא ואומר הנפש החוטאת היא תמות השם יזכנו להיות מן הנכתבים לעולם הבא ועוד יש לנו להאמין בלי ספק כי עתיד הקב"ה לשלוח גואל לגאלינו ולקבצינו מכל העמים אשר נפוצתינו שם ולהושיבנו על אדמתינו והיא נקרא ארץ ישראל ויבוא בזמן שייעד לו הבורא י"ת והוא היודע ואין אתנו יודע מה יהיה הזמן ואין לנו לסמוך על שום חשבון שבודים בני אדם מלבם שכך אמרו חכמי' ז"ל תיפח רוחן של חושבי קיצן אלא נבטח ברחמי שדי ונשען עליו ועל דברי נביאנו כענין שנ' אם יתמהמה חכה כי בוא יבוא ולא יאחר והגואל הזה הוא נקרא מלך המשיח שכן כתוב בתורה ושב יי' אלהיך את שבותך וריחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך יי' אלהיך שמה ואומר אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך יי' אלהיך ומשם יקחך והקבוץ הזה הוא צריך להיות על ידי מאסף ומקבץ והוא המלך המשיח כענין שנ' והביאו את כל אחיכ' מכל הגוים מנחה ליי' ואומר וישבו עלי' המה ובניה' עד עולם ודוד עבדי נשיא להם ומלך המשיח הזה יהי' בן אד' מזרע דוד ולא יהי' אלוה כענין שנ' ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרח ואומר ונחה עליו רוח יי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי' וכן הוא אומר ואני אהי' להם לאלהים ועבדי דוד נשיא בתוכ' אני יי' דברתי ומקראו' רבות במקרא יעידו על זה והמלך הזה ימלוך על כל העולם כולו ומלכותו תכון לעולם הוא וזרעו וזרע זרעו עד סוף כל הדורות כענין שנ' והיה ביום ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרושו והיתה מנוחתו כבוד ואומר הנה ימים באים נאם יי' והקימותי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ וכן הוא אומר בדניאל וליה יהיב שולטן ויקר ומלכו' וכל עממיא אומייא ולשניה ליה יפלחון וישתמעון שולטלי עד די לא תיעדי ומלכותיה די לא תתחבלי ואומר יקום אלה שמים מלכו דלעלמין לא תתחבל ומלכותיה לעם אחרון לא תשתביק תדיק ותסיף כל אילן מלכוותא והיא תקום לעלמייא כלומר שימלוך הוא וזרעו וזרע זרעו עד סוף כל הדורות ובביאת מלך המשיח הזה ינקום האל נקמת עמו ישראל מכל העמים אשר שעבדו בהן כענין שנ' ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה וגו' ואמר וקצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה וכן הוא אומר קודש ישראל ליי' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו רעה תבוא אליהם נאום ה' ובביאת מלך המשיח הזה תשב ירושל' כענין שנאמר עורי עורי לבשי עוז בגדי תפארתך ירושלים כי לא יוסיף יבא בך ערל וטמא ואומר והיתה ירושלים וזרים לא יעברו בה לעולם תשב וירושלים לדור ודור וכן אמר דוד ע"ה כאשר שמענו כן ראינו בעיר ה' צבאות בעיר אלהינו אלהים יכוננה עד עולם סלה ובימי מלך המשיח הזה יהיה שלום בכל העולם כולו אחר מלחמת גוג ומגוג ולא יצטרכו בני אדם לכלי זיין כענין שנ' וכתתו חרבות' לאיתים וחניתותיה' למזמירות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה ואף החיות והבהמות יהיו בשלום כמו כן זה עם זה ולא יזיקו זה לזה ואף לאנשים כמו כן לא יזיקו כענין שנאמר וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתם לבטח ואומר ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורות צפעוני גמול ידו הדה וכן הוא אומר לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים ובימי מלך המשיח הזה תהיה אמנה אחת בעולם להאמין ביי' אלהים והיא אמונת ישראל כענין שנ' כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד ואומר ונלוו גוים רבים אל ה' ביום ההוא והיו לי לעם ושכנתי בתוכך נאום ה' וכן הוא אומר והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ועוד אנו צריכין להאמין באמת שיחיו המתים בזמן שיעד הקב"ה להחיותם כענין שנאמר על ידי יחזקאל הית' עלי יד ה' ויוציאני ברוח ה' וכל אות' הפרש' ואומר יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר ואומר אל תראי תולעת יעקב מתי ישראל אני עזרתיך נאם ה' וכן הוא אומר ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו:

ואמרו חכמים ז"ל מנין לתחיית המתים מן התורה שנ' ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן וכי אהרן קיים שנותנין לו תרומ' והא לא נתחייבו מעש' אלא לאחר כניסתם לארץ אלא מכאן לתחיית המתים מן התורה וכן הוא אומר והקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחיית המתי' מן התור' וכן הוא אומר אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה הללך לא נאמר אלא יהללוך לעתיד לבוא מכאן לתחיית המתים מן התורה וכל מי שאינו מודה בדבר זה כאלו כופר בכל התורה ואין לו חלק לעולם הבא שכל מדותיו של הקב"ה מידה כנגד מידה ומי שכופר בתחיית המתים לא יהיה לו חלק בתחיית המתים וכל שאר ישראל המודים בתחיית המתים יזכו ויחיו ויש להן חלק לעולם הבא כענין שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ לכן בני שימו לבבכם ונפשיכם לידיעת הבור' ותודו ותאמינו בכל אלו הדברים אשר כתבתי במעלת המידה הזאת מפני שכולם גופי תורה ושורשי האמונה וכולן מביאין את האדם לידע ולהכיר את בוראו יתברך והאלהים יפתח לנו דרך ידיעתו ויורנו דרכיו ונלכה באורחותיו למען רחמיו הרבים:

המעלה השנית מעלת אהבת האל ובכללה אהבת הריע:

בני בואו ואלמדכם מעלת אהבת הבור' בני דעו כי מעלת אהבת הבור' ית' היא מעלה גדולה ונכבדות עד מאד שכל העובד לבורא מאהבה נקרא אוהבו שכן מצינו באברהם אבינו ע"ה שעבד לבור' מאהבה ונקר' אוהבו שנ' זרע אברהם אוהבי ומנין שעבד אברהם אבינו לבור' מאהבה שנ' וישכם אברה' בבקר ויחבש את חמרו וכי לא היו לאברהם אבינו עבדים ובני בית שיחבשו לו החמור אלא מכאן אמרו חכמי' שאהבה מקלקלת את השורה שמתוך שרצה לעבוד לקונו באהבה תיקן הוא בעצמו את החמור ולא צוה לא' מבני ביתו לתקנו מעלת המדה הזאת נמצא בצדיקים המפורסמים והידועים בחסידות ובפרישות שעובדים לקונם מאהבה לא על מנת לקבל שכר וגמול טוב ממנו וגם אינם פורשים עצמם מן העבירות מיראת עונש ופורענות אלא הכל מאהבת הבור' וכדי לקיים מצותיו כעבד שמקבל מצות רבו וגזירתו כמה שאמרו ז"ל אל תהיו כעבדי' המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס לפי שאינו דומ' העוש' אצל רבו מאהבה לעוש' מיראת שמי' שהעושה אצל רבו מיראה כשהוא מטרי' עליו מניחו והול' לו אבל העוב' מאהב' אינו כך שאין לך אהבה במקו' יראה וירא' במקו' אהבה אלא במדת הקב"ה בלבד שכך אמרו חכמי' ז"ל עשה מאהב' ועשה מירא' עש' מאהבה שאם באתה לשנו' אין אוה' שונא עשה מיראה באם באתה לבעוט אין ירא' מבעט וכן משה רבי' מזהיר את יש' ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך שכל העושה מאהבה אין שכרו מקופח כענין שנ' ועושה חסד לאלפי' לאוהביי ולשומרי מצותי ואמרו חכמי' ז"ל ואהבת את ה' אלהיך בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע בכל לבבך שלא יהא לבך חלוק עליך אם לעבוד לבור' אם לאו בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך כענין שנ' כי עליך הורגנו כל היום ואמרו חכמי' ז"ל וכי אפשר לו לאדם ליהרג בכל יום אלא אוהביהו עד מיצוי נפש שכן מצינו בר"ע שהיו מסרקין בשרו במסרק של ברזל והיו שוקלין את בשרו במקולין ואותה שעה זמן ק"ש היתה והי' מקבל עליו עול מלכו' שמי' כדי לקיי' ואהבת את ה' אלהך בכל לבבך ובכל נפשך אפי' נוטל את נפשך ויצתה נשמתו בא' ועו' אמרו בכל נפשך בכל נפש ונפש שברא בך שעל כל נשימ' ונשימ' שאדם מעלה חייב לקלס ליוצרו כענין שנ' כל הנשמה תהלל יה על כל נשימ' ונשימה בכל מאודך בכל ממונך ואמרו חכמים ז"ל אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאודך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך אלא יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ויש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך משל לאוהבו של מלך שכיבד את המלך בדורן כל זמן שהוא מכבדו במה שהוא חביב עליו הוא ערב עליו ביותר אבל אם מכבדו במה שאינו חביב עליו כלום ערב לו ד"א בכל מאדך בכל מידה ומידה שהוא מודד לך בין במידה טובה בין במידת פורענות בכל הוי מודה לו ומברך לו מאד מאד כענין שאמר דוד ע"ה כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא וכן הוא אומר חסד ומשפט אשירה כלומר אם גמילות חסדים עושה עמי הקב"ה אשירה ואברך אותו ואם משפט:

עשה עמי כמו כן אשירה ואברך אותו ואמרו חכמים ז"ל חייב אדם לברך על הרעה ברוך דיין האמת כשם שמברך על הטובה ברוך הטוב והמטיב והכל יקבל מאת הבור' מאהבה ובשמחה ובטוב לבב כענין שנאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך ואמר ואתה מרום לעולם ה' לעולם ידך העליונה כענין שנ' ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך בין נתן בין לקח יהי שם ה' מבורך:

בני הוו זהירין באהבת הבור' יתברך שכל מי שאוהב את האל בכל לבו ותכלה נפשו אליו ותכסוף לאהבתו תמיד הוא המכירו והדבק בדרכיו כענין שנאמר ואהבת את ה' אלהיך וסמיך לי' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך כלומר מתוך שאדם אדוק וקשור באהבת הבור' יהיו מצותיו חקוקים על לבו תמיד וראוי לכם בני לידע במה יגיע האדם לאהוב את בוראו תחלה צריך לכם לחשוב על רוב הטובות שגמלכם הבו' היית' מוכרחים להקשר באהבתו ולאהוב אותו אהבה עזה כ"ש למלך מלכי המלכים הקב"ה ועוד צריך לכם בני למאוס העולם הזה ולעזוב כל ההנאות הגופניות עבור אהבת הבור' ולמאוס כל מה שימאוס ולאהוב כל מה שיאהב כדי שלא תבא עליכם שום סיבה להפר אהבת המקום מכם ויהיו פיותיכם ולבכם שוין באהבתו וכל מעשיכם במפעל ומבטא ובשבתכם בבית ובלכתכם בדרך וכל עניניכם במשא ובמתן בכולם תהיה כוונתכם בהם לזכר אהבתו ובענין הזה תקבע אהבת המקום בלבבכם ותאהבוהו אהבה עזה בל תסור מכם לעולם לפיכך צריך לכם בני לתקן כל רעתכם וליישר כל עניניכם שיהיו כולם עבור אהבת הבורא לא כדי להראות לאנשים כדי שיחזיקו אתכם חסידים ויראי שמים ולא כדי שיכבדו אתכם בני האדם ולא כדי שיעלו אתכם לשום מעלה שבעולם שכך אמרו חכמים ז"ל שלא תאמר הריני לומד תורה בשביל שאהיה עשיר ובשביל שאקר' רבי בשביל שאקבל שכר טוב לעולם הבא תלמוד לומר לאהבה את ה' כל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה ועוד אמרו אשרי איש ירא ה' במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו ואמר עשה דברים לשם פועלם ודבר בהם לשמם ואל תעשה עטרה להתגדל בהם ולא קורדם לאכול מהם:

בני בואו וראו כמה גדול שכרו של אוהב את המקום שכן זכותו עומדת לעד אלפים דורות כענין שנאמר ועושה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי מצותי או לאלפים שומע אני לאלפים שנה תלמוד לומר דור דורים לאין חקר ואין מספר לאהבי ולשמרי מצותי אילו שנותנים נפשם על המצות מה לך יוצא להרוג על שמלת את בנך מה לך יוצא לצלב על שאכלת את המצה מה לך לוקח מאה רצועות על שנטלת את הלולב מה לך אתה נסקל על שאהבת להקדוש ברוך הוא וכן הוא אומר ואמרת אליו מה המצות האלה אשר בין ידיך ואמר אשר הוכתי בית מאהביי המצות האלה גרמו לי לאהוב לאבי שבשמים והוא רבי אליהו אמר כפרת' של ישראל בכל מושבותיה' שאין מלין ואין קורין ואין שונין ואין נכנסין לברית אלא באהבת אביהם שבשמים ולפיכך אמר הקדוש ברוך הוא אפילו יעמדו כל אומות העולם ויתנו את כספיהם וזהבם וכל מחמדיהם הטובים ויאמרו תן לנו כתר אהרן כתר בית דוד איני נותן להם אפילו דבר אחד מכזיתה של תורה שנ' מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא אפילו יעמדו אומות העולם ויבנו לי בית המקדש יותר מכם ויאמרו תן לנו כתר בית אהרן כתר בית דוד איני נותן להם אפילו דבר אחד מכזיתה של תורה שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בז יבוזו לו ושנו חכמים במשנה כל אהבה שהיא תלוייה בדבר בטל דבר בטילה אהבה ושאינה תלוייה בדבר אינה בטילה ואי זו היא אהבה שהיא תלוייה בדבר כגון אהבת בלעם בן בעור ובלק בן צפור מלך מואב ושאינה תלויה בדבר אינה בטילה לעולם כגון אברהם יצחק ויעק להם ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות ומה היא האהבה שיאהב אדם את המקום וישמע בקולו וידבק באהבתו דיבוק יותר כענין שנאמר לשמע בקולו ולדבקה בו לכן בני הוו זהירין מאד באהבת המקום כמו שאתם נזהרים בחייכם לפני שהאדם נקרא עולם קטן וכל מי שאינו אוהב את בוראו אהבה שלימה מאבד את נפשו וכאילו מאבד את כל העולם כולו וכמו שחייב אדם לאהוב את בוראו כך חייב אדם לאהוב איש את חבירו שהרי ישראל הן חביבין לפני הקדוש ברוך הוא יותר מכל האומות ומתוך חיבתו קראו בניו כענין שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם ואומר בני בכורי ישראל ולא עוד שמתוך חיבתן ייחד שמו עליהן מה שלא עשה לאחת משאר האומות אלא לישראל בלבד כענין שנאמר כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני:

אחרון ואומר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ולא עוד אלא שקנה אותם לחלקו כענין שנאמר כי חלק ה' עמו ואומר הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך ומתוך חיבתן קראן מלכים וקדושים כענין שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ואומר והתקדשתם והייתם לי קדושים כי קדוש אני ומשלו חכמים באגדה משל לבני המדינה שעשו שלש עטרות למלך מה עשה המלך נתן א' בראשו ושתים בראש בניו כך בכל יום מכתירי' העליונים לפני הקב"ה שלש קדושת ואומרים קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו מה הקדוש ברוך הוא עושה נתן בראשו אחת ושתים בראשן של ישראל שנאמר והתקדשתם והיית' קדושים כי קדוש אני הרי שתי קדושות לישראל ולקדוש ברוך הוא קדושה אחת ומתוך חיבתן נתן להן את התורה שהיא סם חיים וכל זמן שהם עוסקין בה אין כל אומה שולטת בהן משלו חכמים באגד' משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן יחידי מאשתו והיו לו בני פלגשים הרגיש המלך בבני פלגשים שהיו מקנאין על בנו ומבקשין להזיקו אמר המלך בלבו אם ח"ו יעלה בידם מה שהן חושבין על בני על מי תתקיים מלכותי מה עשה המלך עמד ודיבק את בנו אצלו ותלה לו קמיע בצוארו שאפילו נפל בידם אינ' יכולים להזיקו ופיטם מאכלו ומשקהו ומלבושו וכל כלי תשמישו ומרכבתו בטרייקי שלא יהא סם המות מזיקו כך כל זמן שישראל עוסקין בתור' שהי' סם חיים אין כל אומה ולשון שולטת בהן:

בני בואו וראו כמה חיבתן של ישראל לפני המקום שקראן בשמות הרבה של חיבה שבתחילה קראן בני בכרי כענין שנאמר בני בכורי ישראל בכור לירושה שכשם שהבכור נוטל פי שנים בירושת אביו כך ישראל יורשין העולם הזה והעולם הבא וקראן בן יקיר כענין שנאמר הבן יקיר לי אפרים כאדם שיש לו בן יחידי ואוהבו אהבה עזה וקראן ילד שעשועים כענין שנ' כי נער ישראל ואוהביהו שכשם שהנער אינו ראוי לעונשין כך ישראל אינן נענשין לידון בכלייה כענין שנ' כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפיצותיך שם ואותך לא אעשה כלה היא החיבה שחיבב הקב"ה את יש' שאף בתוך גלות' אינו עוזב' ביד האומו' כענין שנא' ואף גם זאת באר' אויביה' לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם ולא עוד אלא שהק' מוש' חוט של חסד מליהן בפני האומו' כענין שנ' ויתן אות' לרחמי' לפני כל שוביה' הלא תראו מה שנ' ביוס' הצדי' ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד וגו' במרע"ה כתי' האי' משה גדו' מאד בעיני עבדי פרעה ובעיני העם במרדכי ואסת' כתי' ויאה' המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו ואומר כי גדול מרדכי בבית המלך בדניאל כתיב ודניאל בתרע מלכא בחנניה מישאל ועזריה כתיב באדון מלכא הצלח לשדרך משך ועבד נגו במדינת בבל ואמרו חכמי' ז"ל בחמשה לשונות של חיבה חיבב הקדוש ברוך הוא את ישראל בדביקה בחשיקה ובחפיצה באהבה בדיבור בדביקה שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם בחשיקה דכתיב לא מרובכם מכל העמי' חשק ה' בכם בחפיצה שנ' ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר ה' צבאות באהבה שנ' אהבתי אתכם אמ' ה' בדיבור שנ' דברו על לב ירושל' וכולן אנו למדין מפרשתו של אותו רשע והוא שכם בן חמור בדביקה שנ' ותדבק נפשו בדינה בחשיקה שנ' שכם בני חשקה נפשו בבתכם בחפיצה שנ' כי חפץ בבת יעקב באהבה שנ' ויאהב את הנערה בדיבור שנ' וידבר על לב הנערה ולא עוד אלא מתוך חיבתן של ישראל לפני המקום אפילו המלאכים אינן רשאין לומ' שירה עד שיאמרו ישראל תחלה כענין שנ' וקרא זה אל אל זה ואמר קק"ק ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו מלא כל העולם לא נאמר אלא מלא כל הארץ זה שירן של ישראל שעולה מן הארץ וכיון שהק' אוהב את ישראל ביותר א"כ יש להן לכל אחד ואחד מישראל לאהוב איש את חבירו כגופו וכן משה מזהיר את ישראל ואומר ואהבת לרעך כמוך מכאן אמרו חכמי' ז"ל זהו כלל גדול בתורה דעלך סני לחבר' לא תעבד ותנ' דבי אליהו שהקב"ה יהי שמו לעולם מבורך ולעולמי עולמי' אוהב את ישראל בכל מקום מושבותיהם ואוהב תלמידי חכמים ביותר כענין שנ' אהבתי אתכם אמר ה' ואומר ואת עשו שנאתי כך יהא אדם אוהב את ישראל בכל מושבותיהם ואוהב תלמידי חכמי' ביותר ואמרו ז"ל הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה שכל זמן שהבריות אוהבין זה את זה מקרבין זה את זה לתורה ולמצות ושמא יאמר אדם הריני אוהב את חבירי ביותר אבל אם סרח עלי איני מוחל לו ת"ל ואהבת לרעך כמוך שכשם שאם סרחת על חבירך אתה רוצה שימחול לך על עלבונו כך אם סרח עליך תמחול לו על עלבונך יכול אפי' בזמן שאינו נוהג כשורה ת"ל כמוך:

לא אמרתי אלא בזמן שהוא נוהג כשורה ושמא יאמר אדם הריני אוהב את המקום ואת התורה ואת חכמי התורה וכל אדם שנוהג כשורה ואוהב כל אדם שעוסק במצות ובמעשים טובים אבל מותר לי להחניף את הרשעים ולהתערב עמם בשעה שרואה אותן שאינן נוהגין כשור' ת"ל אוהבי ה' שנאו רע ולא עוד אלא שמצוה לשנא את הרשעים ולהתקוטט עמהן בשעה שרואה אותן שאינן נוהגין כשורה כענין שנ' הלא משנאך ה' אשנא ובמתקוממיך אתקוטט ושמא יאמר אדם הרי כבר נאמ' לא תשנא את אחיך בלבביך הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא לא דב' הכתו' אלא במי שרואה נוהג שלא כשורה שאסור לשנאתו עד שלא יוכיחנו שאם יוכיחנו שמ' יחזור בו ועל זה אמר הכתו' הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא מי שאתה נושא חטא על שנאתו שאם אתה מוכיחו חוזר בו יצא מי שאתה מוכיחו וחוזר ומוכיחו ואינו מקבל תוכח' ואינו חוזר בו שמצוה לשנאותו שכל האוהב את הרשעים סופו להיות לוקה עמהם שכן אמ' במשל בהדי הוצא לקיא כרבא וכן מצינו ביהושפט מלך יהודה שהלך למלחמה עם אחאב כדי לעזרו נקנסה עליו מיתה שנאמר ויהי כראות שרי הרכב את יהושפט והמה אמרו אך מלך מלך ישראל הוא ויסבו עליו להלחם ויזעק יהושפט וה' עזרו ויסתם אלהים ממנו ומנין שנקנסה עליו מיתה שנאמר ויצא אל פניו יהוא בן חנני החוזה ויאמר אל המלך יהושפט הלרשע לעזור ולשונאי ה' תאהב וכזאת עליך קצף מלפני ה' מה כתיב שם אבל דברים טובים נמצאו בך כי בערת האשירות מן הארץ מלמד שנקנסה עליו מיתה אלמלא לא נמצאו לו זכות וכן צריך לו לאדם לאהוב את הגרים כענין שנא' ואהבתם את הגר ואמרו חכמים ז"ל אתה מוצא מ"ח פעמים הזהיר הקדוש ברוך הוא על הגרים וכנגדן הזהיר על עבודה זרה אמר הקדוש ברוך הוא מי שהניח עבודה זרה שלו ובא אצלי לפיכך אני מזהירך עליו שלא תוניהו שאני אוהבו שנאמר ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה ובמה יגיע האדם לאהוב את חבירו אהבה שלימה שיזכריהו ה' לטובה בכל שעה ובכל עת וירא' אותו תמיד לפניו בכבודו ומספר בטובתו ומעלים עיניו מגנותו ומכסה פשעיו ומוכיחו בינו לבינו כשרואהו נוהג שלא כשורה ושמח בזכירתו וערבים עליו דבריו ואינם עליו למשא וירא מאהבתו שלא תבוא עליו שום סיבה להפרידו ממנה ומתוך אהבתו משפיל עצמו לפניו ומכניע את לבו לעובדו ומחזר להתרצות אליו במעשיו ואוהב את אוהביו ושונא את שונאיו ומדריכו בדרכי התורה והמצות וכל מי שנוהג כמנהג הזה בידוע שאוהב את חברו אהבה שלימה. בני אהבו נשותיכ' כגופיכ' כמו שתרצו שתאהבנה גם הן אתכם ותכבדו אותן במלבושן ובתכשיטין יותר מגופיכם. כענין שנא' איילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבת' תשג' תמיד ותאהבו גם את בניכם ואחיכם וקרוביכ' כענין שנא' ומבשרך אל תתעלם ותאהבו גם את ריעכ' ושכינכ' הטובים כי לפעמים יועילו לכם יותר מקרוביכם כענין שנא' בכל עת אהוב הריע ואח לצרה יוולד ואומר טוב שכן קרוב מאח רחוק:

בני התנהגו עם כל אדם במוסר הזה כי בדבר הזה הרבה עליכם אהבת בני אדם כמו שאמר חכם אחד מי שרוצה להיות אהוב לבני אדם יתנהג עמם במוסר הטוב שכשם שהנזק מביא את האדם לידי שנאה כך ההנאה מביאה לידי אהבה ותאהבו התורה והמצות כענין שנאמר מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי ותאהבו גם את העוסקי' בתורה ובמצות ביותר כענין שנ' אני אוהבי אוהב ומשחריי ימצאונני אוהביה כתיב ויש אם למסורת כלומר אוהבי התורה והמצות ואומר כל מי שמעורב עם הבריות ונושא ונותן עם הבריות באמונה וביושר ובאהבה ובשלום זורע האהבה בלבות האדם ומפיק ממנו כל רצונו ונאמר כי אדם אחד שאל את חבירו שהיה אוהב אותו ביותר ואמר לו מדוע תאהביני ואני איני קרובך ולא שכינך והשיב לו בראותי אותך מעורב עם כל אדם ואינך מבזה הקטנים ממך במעלה ובשנים וראיתך נוהג בדרכי הענוה והמוסר הטוב אז נקשרה אהבתך בלבי ואהבתיך אהבה שלימה ואומר אין דבר שישיב האויב אוהב כענוה והמוסר הטוב לכן בני הוו זהירין באהבת הבורא ובאהב' כל הבריות להתרצות לכל אדם בדברים הנעימים והעריבים ובמעשים הטובים כדי שיאהבו אתכם בני אדם ולא ישנאו אתכם כמו שאמרו חכמינו ז"ל מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך ואם בני ישנאו אתכם בידוע שתשנאו אותם ועל הדבר הזה הזהיר' התורה ואומר' לא תשנא את אחיך בלבבך ואמר חכם אחד מי שזרע השנאה יקצור החרטה ואמר חכם אחד אין ברעת כשנאת בני אדם בין שנאת אנשים נכבדים בין שנאת אנשים נקלים כי פעמים שיחנק: האדם הגדול בזבוב ואם יש לכם שונאים ובקשתם להנקם מהם השתדלו להוסיף מעלו' יתירות על מעלותיכם הטובים כמו שאמר חכם אחד כששאלו אותו במה יתנקם אדם משונאו והשיב שיוסיף מעלה יתירה בעצמו וצוה אריסטוטלוס לאלכסנדר המלך היותר שאני מצווה אותך ואזהרך עליו שלא תשנא לשום אדם בעולם שברא האל כי ראש השכל אחר אמיתת האל הוא אהבת כל ההמון רע וטוב והאלהי' יצליחנו באהבתו כדי שנזכה ונירש שני המשיח וחיי העולם הבא כענין שנאמ' להנחיל אוהבי יש ואוצרותיה' אמלא:

המעלה השלישית מעלת ירא שמים ובכללה יש מורא וכבוד אב ואם: בני בואו ואלמדכ' מעלת יראת שמים דעו בני כי יראת שמים מעלה גבוה ומעלה האדם אל כל שאר מעלות המידות החשובות ומפני חשובתה נתנה הקב"ה ברשות האדם והשליטו עליה שכך אמרו חכמים ז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנא' ועתה ישראל מה יי' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את יי' אלהיך חביבה היא יראת שמים לפני המקום שהיא שקולה כנגד כל מצות התורה שכל העוסק בתורה ובמצות לשם שמים מביאין אותו לחיי העולם הבא כענין שנאמ' יראת יי' מקור חיים לסור ממוקשי מות ואומר סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם כלומר שמור ועשה את המצות ביראת שמים ואם יעשה אדם כל המצות כולן שלא לשמן ושלא ביראת שמים לא די שאינן עולין למצוה אלא שעולין לו לחובה כענין שנאמר ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך ואתה שנאת מוסר ותשלך דברי אחריך ואמרו חכמים ז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת ואיזו חכמה שתחילתה היתה לשם שמים כגון חכמתו של רבי עקיבה דאמר רבי עקיבה זו היתה תשמישי לפני חכמים מצאתי הרוג אחד ונטפלתי בו בשלשה תחומי שבת עד שהבאתיו למקום קבורה וכשבאתי והרציתי הדברים לפני חכמים אמרו לי על כל פסיעה ופסיעה שפסעת מעלין עליך כאילו שפכת דמים דנתי על עצמי קל וחומר ומה בשע' שנתכוונתי לזכות חטאתי לרבות מיעטתי אילו נתכוונתי למעט על אחת כמה וכמה וכיון שהיתה תחילת תורתו לשם שמים לפיכך זכה ועלתה לידו הרי כבר למדנו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת כגון עקיבה שהית' תחילת תורתו ביראת שמים וכל שאין יראת חטאו קודמת לחכמתו אין חכמתו מתקיימת כגון שאם אין תחילת תלמודו ביראת שמים אין תלמודו מתקיים בידו כגון תלמודו של אלישא בן אבוייה שלא היתה תחילת תלמודו לשם שמים אלא על שראה אביו מעלת התורה למד לבנו תורה אמרו עליו על אבויה שהיה מחשובי ירושלים ובשעה שנולד לו אלישא זימן אבוי' אביו את כל זקני ישראל שיסעדו אצלו וזימן בניהן רבי אלעזר ורבי יהושע כיון שאכלו ושתו מהן מרקדין ומהן מזמרין אמר רבי אלעזר לרבי יהושע כל אילו עוסקין למלאכתן אף אנו נעסוק במלאכתנו ישבו ונתעסקו בתורה וירדה האש והקיפה אותם אמר להם אבויה באתם לשרוף את ביתי אמרו לו לאו אלא בדברי תורה אנו עוסקין ועיקר נתינתה לא באש נתנה שנאמר וההר בער באש אמר הואיל וכך היא כבודה של תורה אף אני איני מלמד לתינוק זה אלא תורה ועל ידי שלא היתה לשם שמים לא עלתה בידו ונטרד מן העולם וכן הוא אומר ראשית חכמה יראת ה' שכל חכמה שאין יראת שמים קודמת לפניה אינה חכמה ואמרו חכמים כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות והחיצונות לא מסרן לו שאין לו דרך ליכנס בפנים שאלו את רבן יוחנן חכם ויר' חטא מהו אמר להן זה אומן וכלי אומנותו בידו חכם ואין ירא חטא אמר להן הרי זה אומן ואין כלי אומנתו בידו ואמרו חכמים ז"ל גדולה היא היראה ששני ספרים כתב שלמה ולא חתם בהן אלא ביראה שכן חתם בקהלת סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וחתם במשלי שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל וכל מי שיש בו תורה ויראת שמים הקב"ה והבריו' מתהללין בו כענין שנאמר ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם תהלתו עומדת לעד ולא עוד אלא שהבריות מתהללין בו ומכבדין אותו כענין שנאמר קרנו תרום בכבוד:

בני בואו וראו כמה גדולה מעלת יראת שמים שהרי כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל יראת שמים כענין שנאמר ידעתי כי אשר עשה:

האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע והאלהים עשה שיראו מלפניו ואמרו חכמים ז"ל גדולה היא היראה שהעליונים והתחתוני' לא נבראו אלא בשביל היראה שנאמר והאלהים עשה שיראו מלפניו ואמרו חכמים ז"ל אין לו להקב"ה אלא יראת שמים בלבד שנאמר ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה שכן בלשון יוני קורין לאחת הינא ולא נברא האדם אלא כדי לעבוד לבוראו ולירא מפניו כענין שנאמר סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם ואמ' חכמ' ז"ל כל מי שיש בו יראת שמי' שקול כנגד כל העולם כולו כלו' כי זה כל האדם כלומ' כי זה האיש שקול כנגד כל בני אדם חביב' היא הירא' שהיא מביא' את האד' לעבוד' המקו' ולידי קיום המצו' כענין שנ' אחרי ה' אלהיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמורו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון ולא עוד שכל מי שהו' ירא שמי' הקב"ה משביעו לעולם הבא מטוב הצפון בבית גנזיו כענין שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ולא עוד אלא שהבריות מתייראין ממנו כענין שנא' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך שכשם שהוא ירא מן המקום כך הקב"ה מטיל אימתו על הבריות ויראין מפניו גדולה היא יראת שמים שהיא עומדת לו לאדם בעולם הזה ולעולם הבא כענין הנ' יראת ה' טהורה עומדת לעד: בני בואו וראו חיבתה של יראת שמים כענין שנאמ' אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאוד שכל מי שכתוב בו אשרי מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנ' יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא ולפיכך חתם משה רבינו ע"ה בברכותיה' של ישראל באשריך כענין שנ' אשריך ישראל מי כמוך נתקבצו כל ישראל אצל משה רבינו ע"ה אמר משה רבינו אמור לנו מה עתיד הקב"ה לתת לנו לעתיד לבוא אמר להן איני יודע מה אומר להם אשריכם ישראל מה מתוקן לכם משלו חכמי' באגדה למה הדבר דומה למלך בשר ודם שמסר בנו לפידגי' והיה מחזרו ומראה אותו ואומר לו כל האילנות הללו שלך הן כל המדינות שלך הן כל הארצות שלך הן משיגיע הרבה אומר איני יודע מה אומר לך אשריך מה מתוקן לך כך מה רב טובך אשר צפנת ליראיך גדולה יראת שמים שלא די שהוא בעצמו עומד לבטח כאילו עומד במגדל עוז ואינו ירא מכל בריה אלא שהוא מחסה בני אפילו לבניו כענין שנאמר ביראת ה' מבטח עוז ולבניו יהי מחסה ולא עו' אלא שהו' זוכה ויצאו ממנו בנים מהוגנים גבורים בתורה ובמצות כענין שנ' אשרי איש ירא ה' במצותיו חפץ מאד וכתי' בתרי' גבור בארץ יהי' זרעו ואמרו חז"ל עד שלא יחטא אין נותנין לו אימה ויראה משהוא חטא נותנין עליו אימה ויראה עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע קול הדיבר ועומד על רגליו ויכול לעמוד בו ומשחטא היה שומע את קול ומתחבא שנאמר ויתחבא האדם ואשתו עד שלא חטאו ישראל ומראה כבוד ה' כאש אוכלת ואמרו חכמים ז"ל שבע מחציות של אש היו בוססות זו בזו והיו ישראל רואין ולא היו יראון ולא מתפחדין וכיון שחטאו אפילו פני הסרסור לא היו יכולין להסתכל שנ' וייראו מגשת אליו עד שלא חטא שלמה היה רודה בשידי' ובשידו' דכתי' עשיתי לי שרים ושרות ותענוגי בני אדם שדה ושדות עשיתי לי שרי' ושרות משוררים זכרים ומשוררות נקבות ותענוגות בני אדם פדובטא שידה ושידה שידה ושידתון וכיון שחט' הביא ששים גיבורים שהיו משמרין את מטתו שנא' הנה מטתו שלשלמה ששים גיבורים סביב לה שהיה מתפחד מן הרוחות לכן נאמר ביראת ה' מבטח עוז שכל מי שיש בו יראת שמים אין עליו יראה אחר' אלא יש לו ירא' ומוטלת על הבריות ואפי' על המזיקין כענין שנ' ומוראכם וחתכם יהיה על כל חיות הארץ לרבות את המזיקין ואמרו חכמים אין בית רובע בחללו של עולם שאין בו תשעה קבין של מזיקין והאדם הולך ופושט אצבעו לתוך עינו של מזיק והאלקים משמרו ובשעה שהאדם רוצה לילך בשוק קהל של מלאכים ושל מזיקין לפניו והן מכריזין ואומרים תנו מקום לאיקונין של אלהים כמין פורמא יש בפני המזיקי' כגון החמרים הללו של טוחנין וכשעונותיו של אדם גורמין הכיסוי שבפניהם הוא מתגלה ומבי' באדם ופניו משתנות שנ' משנ' פניו ותשלחהו והוא נשט' לפיכך נמסרו לו המלאכים לשומרו כלום יש מגדל עוז גדול מזה וכל התולה בטחונו בהקב"ה מתוך יראה הקב"ה מגין עליו לעולם הזה ולעולם הבא כענין שנ' יראו ה' בטחו בה' עזרם ומגינם הוא עזרם בעולם הזה ומגינם בעולם הבא שהוא מגין עליהם מפני מידת הדין ולא עוד שמוסיף ימים כענין שנ' יראת ה' תוסיף ימים תדע שכל מקום שיש יראת שמים שם חיים מצוי' כענין שנ' יראת ה' לחיי' ומה היא היראה: שיהי' האדם רואה את המקום כנגדו תמיד בכל שעה ובכל רגע ויהיה נכנע לפניו בכל מידות הכנעה והעבדות כעבד העומד לפני רבו וירא וחרד מפניו שמא ישגא בעבודתו או שמא לא יתרצ' רבו אליו ומתו' כך ניתן אל לבו להתרצות לפניו במעשיו ובכל עניניו וכל מה שהוא עושה בחרדת הלב כדי שלא ימצא אחריו משגה או דבר מכוער כך צריך לו לאדם ליתן יראתו של הקב"ה על פניו תמי' וכשהוא עוסק בתורה ובמצות יעשה אותם מן הלב ויהיה חרד בעשייתן שמא יולד לו בהן דבר ממפסידי המצוה כגון הגאוה והגסות והתפארו' בני אדם והסח הדעת ודומיהן לפי שאינו ירא מן המצות אלא ממי שצוה עליהן ומאותות היראה שיהי' האדם נבון ומשכיל כענין שנ' חכם ירא וסר מרע ואמרו חכמים ז"ל אם אין חכמה אין יראה אם אין יראה אין חכמה ושיהיה עניו ושפל ברך כענין שנאמר עקב ענוה יראת ה' כלומ' בשביל הענוה שיש בו מביאתו ליראת ה' ושיהיה חינו נטוי על הבריות שכך אמרו חכמים ז"ל כל אדם שיש לו חן בידוע שירא שמים הוא שנאמר וחסד ה' מעולם ועד עולם על יריאיו ושיהיו דבריו נשמעי' כענין שנאמ' סוף דבר הכל נשמע את האלהי' ירא ואת מצותיו שמור ושישנא את הרע ואינו מתגאה בעצמו ופיו ולבו שוין כענין שנא' יראת ה' שנאת רע גאה וגאון ודרך רע ופי תהפוכות שנאתי הלא תראו בני כמה פעמי' הזהיר הקב"ה על הירא' מתוך חשיבותה ומעלתה כענין שנא' את ה' אלהיך תירא ויראת מאלהיך לירא את ה' הנכבד והנורא הזה וראוי לכל ירא שמים שלא יירא מן האנשים להוכיחם אם יראה אותם שנוהגים שלא כשורה כי דבר זה נגד יראת שמים כמו שאמר חכם אחד ראוי למחזיק בחכמ' ובצדק שלא יירא מבני אדם ואמר חכם אחד הצדיקים אינם יראים כי אם האלהים לבדו אך ליראה מפני חכמים ותלמידיה' מפני מעלת התורה דבר זה ראוי והגון וחייב אדם לכבדם ולירא מפניהם שכך אמרו חכמים ז"ל את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים אשריהן יראי שמים ההולכים בדרכי האל ונהנין מיגיעם אשריהן בעולם הזה וטוב להן לעולם הבא כענין שנאמר אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך לכן בני הוו זהירין במעלת המדה הזאת כדי שתזכו לעושר ולכבוד ולחיים בעולם הזה ולעולם הבא כענין שנא' עקב ענוה יראת ה' עושר וכבוד וחיים ואלהינו ברחמיו יתן יראתו על פנינו לבלתי נחטא מעלת כיבוד אב ואם:

בני כשם שחייב אדם לירא ולכבד למקום ברוך הוא כך אדם חייב לירא ולכבד את אביו ואת אמו כענין שנאמר כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך ואומר איש אמו ואביו תיראו וכל מי שמכבד את אביו ואת אמו וירא מפניהם מעלין עליו כאילו ירא ומתפחד ומכבד להקב"ה תדע לך שכן הוא שהרי שלשתן שותפין בו שכך אמרו ז"ל שלשה שותפין יש בו באדם הקב"ה ואביו ואמו אביו מזריע לובן שממנו עצמות וגידים וציפרנים ולובן שבעינים ומוח אמו מזרעת אודם שממנו אור ובשר ודם ושיער ושחור שבעין והקב"ה ית' נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראות העין ושמיעת האוזן ודיבור שפתים והילוך רגלים דיעה ובינה והשכל הילכך שלשתן שותפין בו ואי אפשר לו לאדם ליראה ולכבד אביו ואמו שלא יהא ירא ומכבד חלקו של מקום ואמרו חכמים ז"ל אי זו היא מורא ואי זו היא כיבוד מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו ואי זהו כבוד מאכיל ומשקה מרחיץ וסך מלביש ומנעי' מכניס ומוציא ועוד אמרו חכמים ז"ל גדול כבוד אב ואם שהעדיפן יותר מכבודו אילו בכבודו כתיב כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתיך כיצד אתה מכבדו מפריש לקט שכחה ופיאה מעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני חלת עיסה מאכיל רעיבים ומשקה צמאים ואם יש לך הון אתה חייב בכולם אבל כשאתה בא אצל כיבוד אב ואם מה הכתוב אומר כבד את אביך ואמך אפילו הוא מחזיר על הפתחים ואחד האיש ואחד האשה מצווין בכך אלא שהאיש ספוק בידו לעשות והאשה אין ספוק בידה לעשות מפני שרשות בעלה עליה הילכך נתאלמנה או נתגרשה הרי ספוק בידה לעשות וחייבת ושמא יאמר אדם מכיון שחייב אני להאכיל ולהשקות ולהלביש ולהנעיל את אבי ואת אמי מותר לי לילך ולגנוב ולגזול כדי ליתן לתוך פיהם של אבי ושל אמי ולהלבישן ולהנעילן כדי לקיים מצות כיבוד אב ואם כך אמרו חכמים ז"ל יש מאכיל לאביו פטומות ופיסיוגי ויורש גיהנם ויש משעבדו ברחי' ויורש גן עדן אמרו שאדם א' היה רגיל להאכיל לאביו תרנגולת פטומות פסיוני אמר לו אביו בני מאין לך אילו הענינים והשיב לו בנו אי זקן אכול ולעוס כדרך שהכלבי' אוכלי' ולועסין כלומ':

מדוע אתה שואל אותי מאין לי הענינים לא די לך מה שאתה אוכל אלא שאתה שואל מאין הרי זה יורש גיהנם גם על מה שהתריס כנגד אביו והשיב לו דרך בזיון ויש משעבדו בריחים ויורש גן עדן כיצד אמרו שאדם א' היה טוחן בריחים פעם אחת בא מצו' המלך על הטוחנין אמר לו בנו לאביו אבא תעמוד ותטחון במקומי ואני אלך תחתיך במצות המלך שאילו היית הולך לשם והיית חוזר מוכה ולוק' לא היה טוב מוטב שאחזור לוקה ומוכה אני ולא אתה נמצא משעבדו בריחי' ויורש גן עדן מפני שחשש לכבוד אביו ומפני מה הקדים בכיבוד אב לאם כענין שנ' כבד את אביך ואת אמך ובמורא הקדים מוראת אם לאב כענין שנ' איש אמו ואביו תיראו לפי שגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים לפיכ' הקדים הכתו' כבוד אב לכיבוד אם וגלוי וידוע לפניו שהבן מתיר' מאביו יות' מאמו מפני שמלמדו תורה לפיכך הקדים הכתוב מוראת אם למוראת אב אמור מעתה שניה' שקולי' כא' ואם אמר אדם לבנו השקיני מים ואמו אמרה לו השקיני מים יעשה כבוד אביו תחילה שהו' ואמו חייבין בכבוד אביו:

בני בואו וראו כמה גדול כבוד אב ואם שכל זמן שאד' מכבד את אביו ואת אמו זוכה ונוחל חיי העולם הזה וחיי העול' הבא כענין שנ' כבד את אבי' ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמ' ולא עוד כל זמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אין חט' בא ע"י דתנ' דבי אליהו זכור את יום השבת לקדשו כבד את אבי' ואת אמך וכי מה ענין זה אצל זה אלא ללמדך שכ"ז שאדם מכבד את אביו ואת אמו אין חטא בא על ידו שנ' אשרי אנו' יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו אל תקרי מחללו אלא מחול לו ואם אין אדם מכבד את אביו ואת אמו גזירות קשות באות עליו כענין שנ' ויאמר ה' יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ותנא דבי אליהו כבד ולא תרצח מה ענין זה אצל זה אלא ללמדך שאם יש לו לאד' מזונות הרבה בתו' ביתו ואינו מהנה אביו ואמו לעת זקנתו כאילו הו' רוצח' לפני המקום כל ימיו לכך נאמר כבד את אביך ואת אמך ולא תרצח כבד ולא תנאף מה ענין זה אצל זה ללמד' שאם נשא אדם אשה והרי הו' אינ' מכבד' את אביו ואת אמו לעת זקנתו כאילו הי' נואף כל ימיו לכך נא' כבד ולא תנאף כבד ולא תגנוב מה ענין זה אצל זה ללמד' שאם יש לאדם בנים ובנות בתוך ביתו ואין מכבד את אביו ואת אמו לעת זקנתו כאילו גנב נפשו' כל ימיו לפני המקום לכך נא' כבד ולא תגנוב כבד ולא תענה מה ענין זה אצל זה שאם יש לאד' נכסין הרבה בתוך ביתו ואינו מהנה אביו ואמו לעת זקנתו כאילו מעיד עדו' שקר כל ימיו לפני המקו' לכך נא' כבד ולא תענה כבד ולא תרצח כבד ולא תנאף כבד ולא תגנוב ולא תענה ברעיך עד שקר ובזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו למה הו' דומה למלך שבא בן אוהבו ואומ' לו מאין אתה בא אומר לו מבית אבי ואמי אמר לו אבי' ואמ' למה הן דומין אמר לו הן נפטרו בשלו' לבית עולמן אמר לו בני ברוך תהי' תהא לך קורת רוח בעול' שנתת מנוחה לאבי' ולאמ' לבית עולמן עכשיו בוא וראה גנזי' טובי' שגנזו לך אצלי שנ' והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהי' והלכת בדרכיו בדרכי שמי' מה דרכי שמים רחום וחנון על הרשעי' ומקבלן בתשוב' כך אתם תהיו רחמני' זה על זה ובזמן שאדם מכבד את אביו ואמו לעת זקנתו כך הו' מפו' בקבלה ע"י ישעיה בן אמוץ הנבי' הלא פרוס לרעב לחמך ועניי' מרודי' תביא בית כיצ' יש לו לאדם מזונו' הרב' בתוך ביתו וביק' לעשות מהן צדק' כדי שיפרנ' את אחרי' כיצד יעש' יפרנ' את אביו ואת אמו תחיל' ואם הותיר יפרנ' את אחיו ואת אחותו ואם הותי' יפרנ' את בני ביתו מכאן ואילך ירב' צדק' בישר' ועניי' מרודי' תביא בית כיצד יעשה בזמן שאדם אוכל משלו לבו מתייש' עליו משל אחרי' לבו מתמרמר עליו ואפי' אם הוא אוכל משל בנו או משל בתו לבו מתמרמר ואין לומ' משל אחרי' אשרי אדם שיש לו מזונו' הרבה ובאין עבדיו ובני ביתו ונהנין ממנו על שולחנו עליו הכתו' אומר יגיע כפי' כי תאכל אשריך וטוב לך כי תראה ערום וכסיתו כשם שהקב"ה יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים ראה את אדם הראשון ערום ולא המתין לו שעה אחת עד שהלבישו מיד שנאמר ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנת עור וילבישם כך לא יראה אדם את אביו ואת אמו בבגדים בלויים ויחזור פניו אלא ילבי' אותם בבגדים נאים לובש אדם בחמשה מנה ילביש אביו ואמו בעשר' מנה לוב' אדם בעשר' מנה ילביש אביו ואמו בחמש' עשר מנה גדולה מצו' כיבוד אב ואם שמאריכין ימיו ושנותיו של אדם ומטיבין לו ונוחל חיי העוה"ז: וחיי הע"ה וכש' שמתן שכרה מרוב' כך עונש' מרוב' שכך אמרו חז"ל באגד' מאי דכתי' עין תלעג לאב ותבוז לקה' אם יקרוה עורבי נחל ויאכלו' בני נשר עין שהלעיגה לכיבוד אב ואם ותבוז לקהת אם קרינ' ביה לקחת בחית כלומ' שנבז' בעינו מצו' לא תקח האם על הבני' יקרוה עורבי נחל ויאכלו' בני נשר דין נקור ודין אכיל אמר הק' יבוא עורב שהוא אכזרי וניק' אות' העין ואל יהגה ממנה ויבוא נשר שהו' רחמני ויאכלנה ויהנה ממנה:

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה