אור ברסלב

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

ליקוטים

ליקוטים מס' חסידים

נ' לפ' ענין של נעליך כי המקום אדמת קודש הוא והוא נגד מה שאמרו רז"ל בפסחי' ז' מנודין לשמים וא' מהם הולך בלי מנעלים הענין כי כביכול ב"ה חלק עולמו במדרגות מדרגות מהעולם העליון עד הדומם והנה בין האדם להאדמה אשר תחתיו עדן ב' מדרגות חי וצומח וכאשר האדם נועל מנעל העשוי ממין החי ודורס על ידו על הארץ מורה בזה כי אין התקשרות למין האדם עם מין הדומם ולזה שם היוצר בטבע אשר רק מנעל של עור יספיק לזה לא זולת ואמנם ההולך בלי מנעלים מורה כי יש למין האדם התקשרות עם מין הדומם ולזה הוא מנודה לשמים תהלוכתו נגד סדר העולם ואמנם כ"ז באדמת חול אמנם אם האדמה אשר הוא דורס עליה אדמת קודש א"כ אדרבא תכלית האדם שיתקשר באדמה זו והיינו של נעליך והר הבית אסור במנעל ולולא יראתי הייתי אומר כי מטעם זה המלאך המקשר העולם התחתון בעולם העליון נקרא בפי רז"ל סנדלפון כלומר כי הוא עושה בהתקשרותו העליון בתחתון מה שעושה הסנדל למטה ואולי גם מטעם זה קראו חכמי האמת לחנוך שנעשה שר העולם דהיינו מט"ט תופר מנעלים כי הוא מתקשר שוב עולם העשיי' אשר הנפש שבו נקרא סנדלפון בעולם היצירה שבו הנפש מט"ט ולזה קראוהו תופר מנעלי' קושר הסנדלפון למעלה. והוא רחום יכפר:

ראה ראיתי בס' אחד מאיש ידעתי שיחו נקרא מראה לבנון והמחבר הזה העיז פניו לפ' ד' תוי"ט סוף עוקצין כמגלה פנים בתורה שלא כהלכה ולזה אבאר ד' התוי"ט הפשוטי' לכל מבין הנה ארבע עולמות שהם אבי"ע בכל א' מהן עשר ספירות אשר כל ספירה עולם בפ"ע ואמנם כל העשר ספירות בג' עולמו' הראשוני' שאין בהם שום פירוד כלולים מכל העשר ספירות נמצא בג' עולמות הראשוני' ג' מאות עולמו' דהיינו בכל עולם עשר פעמי' עשר משא"כ בעולם העשיי' שהוא עולם הפירוד אין בכל ספירה כ"א עולם א' והיינו מספר ש"י עולמות דוק בד' תוי"ט ותמצא. והוא רחום יכפר:

כי יעקב בחר לו יה הנה לע"ל כשיתמלא השם יהי' ה' למלך על כל הארץ אמנם לע"ע שהשם יה רק יעקב בחר לו אף שהשאר או"ה אינם מכירי' כבוד מלכותו.

לברך את עמך ישראל בשלומך ר"ל ע"ד שכ' הרמב"ן ע"פ ונתתי שלום בארץ שיהא יסוד הנקרא שלום עם מלכות הנקרא ארץ באחדות וזה מקור הברכות וישראל נקראו ארץ חפץ כמ' מלאכי וכ"י היינו מלכות וזה בשלומך דהיינו כהנ"ל.

בש"ר מהו אהי' אשר אהי' כשם שאתה הוה עמי כך אני הוה עמך ידוע אהי"ה ר"ת את"ה הו"א כתר ה' אלקים וכן הוא ר"ת אני הוא ה' אלקים וזה הוא הענין אם אנו אומרי' אתה הוא ה' האלקי' כביכול ב"ה וב"ש אומר אני הוא ה' אלקי' והיינו אהי' אשר אהי' אני ה' וכו' אם אתה אומר אתה ה' וזה כשם שאתה הוה עמי אני הוה עמך.

נתקשיתי האיך יוצא הש"ץ במ"ש תתקבל תמורת יהי' לרצון ומה ענין זה אל זה ואמנם בנדקדק מדוע אומרי' קדם אבוהו דבשמיא ולא דבשמיא וארעא כבקדיש דרבנן אמנם רמזו לנו בזה על ספירת רצון דהיינו חכמה שהיא אבוהון של הספירות כלן כי החכמה מאין תמצא והיינו אבוהון דבשמיא והוא היא כוונת יהיו לרצון וע"ד שפי' בעל האורה עיי"ש בשער ט"ו.

ואמנם עפ"י פשוט י"ל דמשחרב ביהמ"ק ננעלו שערי תפלה ואמרו מחיצה נפסקו בין ישראל לאביהם שבשמים והיינו אבוהון דבשמיא משא"כ תורה אדדבא אמרו משחרב ביהמ"ק אין להקב"ה בעולמו כ"א ד"א של הלכה ולזה אמרי' דבשמיא וארעא.

ע"ד מ"ש בסידו' שער השמים להשיג על נוסחאתינו בתפלת שבת בה בו בם י"ל כי בלילה ספירת מלכות הנקראת כלה אומרי' בה וביום ספירת יסוד צדיק אומרי' בו וע' ברמב"ן פ' יתרו גבי זכור ושמור ואמנם אחרי שנתיחדו הספירות אומרי' לעת ערב שהוא הייחוד השלם ב"ם ר"ת בכל שהוא יסוד כמ"ש הרמב"ן פ' חיי שרה מלכות.

גם במ"ש שם להשיג על מנהגינו שאומרי' שלא עשני גוי וכו' קודם מתיר אסורי' וכו' נ' משום דקאי ג"כ על מה שלא נתעבר בנשמתנו בלילה נשמת גוי עבד ואשה וזה שייך וודאי מיד שהעיר משנתו וזה ג"כ ענין מלביש ערומי' שאנו מקדימין למתיר אסורי' ע"ד שהביא שם בשם מהר"ם קורדווארי דקאי על התחברו' הנשמה לנפש עיי"ש.

ויש אוהב דבק מאח הנה אנו קרואי' אחי' כי נשמתנו אצולה מאב א' ית' שמו וע"ד שאמר שהמע"ה נר ה' נשמת אדם כי ניצוץ מזיו השכינה מתנוצץ בכל א' מאתנו והפירוד הוא רק לפי ראות עינינו כפירוד ענף מן האילן ובאמת הוא שורש א' אמנם בכל זאת נ' כפירוד קצת משא"כ דביקות הנשמה לשורש שלה ית' שמו אין זה פירוד כלל וכלל ומה יש אוהב אוהב עמו ישראל דבק מאח.

וזה שכ' הוא ענין ואהבת לרעך כמוך לחזק בלבנו אמונה זו כי כלנו משורש א' נבראנו ולזה אמר ר"ע ב"ר ע"פ זה ספר תולדות ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה כי מאמונה זו נבא לעמוד על אמונת הייחוד האמיתי ושפיר השיב לו בן עזאי זה ספר תולדות שכ' בו בהדי' בצלם אלקי' עשה אותו כלל גדול הימנו כי מזה יבואר מקור מחצבתנו ית' וית' ומפו' בגלוי מה שצריך להבין מואהבת לרעך כמוך.

ברוך אתה ה' מגן אברהם אתה מדת תפארת ולא הי' אברהם ראוי להנצל מאור כשדים אלא בשביל יעקב יעקב פדה אברהם והיינו אתה ה' שני' תפארת הם מגן אברהם והענין נ' כי אברהם מדת החסד הגמור אין העולם כדאי להשתמש בו ובאור כשדי' נשתתף מדת הדין והיא מדת הרחמים הכלול מחסד ודין מדת יעקב ע"ה:

כי אתה תברך צדיק ידוע כי אתה הוא בחי' תפארת וצדיק הוא יסוד מדת כל המקבל השפע מתפארת והיינו אתה תברך צדיק ה' הוא ג"כ תפארת כנודע ומקבל השפע מכתר כשיש יחוד שלם וכתר נקרא רצון והיינו ה' רצון תעטרנו.

הטוב כי לא כלו רחמיך מדת יסוד הנקרא טוב מקבל שפע ממדת הרחמי' הנקרא תפארת יוסף מיעקב משם רועה אבן ישראל והמרחם כי לא תמו חסדיך מדת תפארת המקבלת ממדת החסד יעקב מאברהם וי"ל בזה מ"ש יעקב ויקרא בהם שמי ושם אבותי ברישא אברהם והדר יצחק והרי חייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו [רש"י פ' ויגש] אמנם מדת רחמי' הכלול מחסד ודין קרוב יותר לחסד מדת אברהם מלדין מדת יצחק

כ' המפ' עפ"י מ"ש רז"ל באבר א' נסכא שמו נשאר באדם ועל ידו עומד לע"ל לת"ה כי זה ענין הכ' שומר כל עצמותיו וע"י א' מהנה לא נשברה ע' סוף ס' קיצור של"ה ואולי זה הענין יעקב אבינו לא מת כי על ידו יחיו מתי ישראל ויש לרמז זה במה שתקנו מחיה מתי' ברחמי' רבי' ידוע כי רחמים בחינת יעקב אע"ה.

עפ"י מ"ש הטו"ז בה' לולב כי הד' מיני' רומזי' לשמו ית' והאתרוג ה' אחרונה ע"כ ההדס הי' נ' לפ' והוא עומד בין ההדסים כי קוצו של י' רומז לכתר עליון שנקרא והוא ועד"ז יל"פ השלך על ה' שהוא תפארת ור"ל למעלה מתפארת שהוא כתר עליון יהבך והוא דהיינו כתר עליון יכלכלך ושם נאמר וחנותי את אשר אחון אעפ"י שאינו הגון והיינו כי לא יתן לעול' מוט ומ"ש לצדיק ר"ל ספיר' יסוד המקבל השפע כידוע.

במוש"ק בא תרל"ה רעיוני על משכבי סליקו טעם למעשה דחייט בטור ה' יוה"כ שהעלה להאי דג בדמי' יקירי' טעם לסעודת עיוה"כ י"ל ע"ד שאמר מרן זי"ע כי הטעם לסעוד' שנהגו בחברות קדושות בכל תפוצות אשכנז ע"ד שפי' בפר"א ענין שעיר המשתלח למען יהי' גם לסט"א חלק במצוה רבה ולא תקטרג וכן י"ל בסעודת עיוה"כ ולזה אהדר האי חייט אדג שהם אותיות גד מל' גדי והוא שעיר יוה"כ ע"ד שדרז"ל שני גדיי עזים טובי' טובים לבניך בב"ר שם. וגדי לא רצה לבחור דדמי קצת לקדשים בחוץ.

ואנחנו נברך יה מעתה וע"ע י"ל אף דלעתיד יתמלא השם אמנם ישראל שתהי' מחיצתם לפני' ממ"ה וישיגו כח"ב שהם כלולי' בשם יה גם לע"ל יהללו שם יה והיינו מעתה ועד עולם. יוצר המאורות ר"ת יה כי מג' כח"ב הכלולי' ביה נשתלשלו כל הספירות המכוני' בשם מאורות:

כל הנשמה תהלל יה דיש נשמה גם מעולם האצילות יחידה והיא אשר תהלל יה.

אמר המגיה ישראל הלוי ריכטער התשובה זו הגיעני לאחר שנגמרו התשובות בדפוס לזאת הוכרחתי להציגה כאן.

בע"ה שוראן יום ה' י"ב כסליו תר"ם:

לכבוד בי דינא רבא בקרתא רבתא ה"ה הגאונים המפורסמים הרב הגאון אב"ד מוה' שמחה בונם סופר נ"י והרב הגאון ראב"ד מוה' נתן וואלף סג"ל ליעבערלס נ"י והרב הגדול כבוד מוה' משה בערגער דייני וחכמי פ"ב ה' עליהם יחיו.

אל נא יהיו דברי עלי הדר"ג למשא הנה זה שנתים ההפך עלי בלהות ואין דברי נשמעים בעירי אשר אני יושב שמה שלשים שנה ואקוה אשר אם יצא משפט מפי הדר"ג ישמעו לקול הדר"ג ובמטותא מנייכו להחזיר מכתבי זאת ולכתוב תשובת הדר"ג מע"ל למען ידעו בני עירי דבר מה כתבתי להדר"ג.

זה שנה בשמחת תורה העבר שחט שו"ב א' פה ונפל לו סכינו של שחיטה בבית המטבחיים מקום שאין רצפת אבנים כ"א קש ותבן בין שחיטה לבדיקת סכין אחר השחיטה ויהי כאשר בדק הסכין מצא בו פגימה והכשיר הבשר ובני הקהלה לקחו ממנו ואחר שעה או שתים סיפר הענין לשוחט השני וצוה עליו לשאול פי וע"ד שאלתו הטרפתי הבשר ועדין ת"ל לא נאכל והיה רק ההפסד להטבח והיות הטבח רה"ק וגיסו של השוחט מאנשי האקרו"ט שתק הטבח ואני אמרתי להשוחט ביני לבינו כי אם יעזוב מקומו בכבוד אתן לו מכיסי מאה זהובים ועכ"פ לא ילך לבית המטבחיים בלתי השוחט השני.

ובקיץ העבר שחט שוב בבית המטבחיים והשוחט השני הלך לו אחר בדיקת הריאה ויהי כאשר נתחו הבהמה ראה שם תחוב מחט בחלל הגוף ושתק ורוב בני הקהלה אכלו בש"ק מן הבשר ובמוש"ק סיפר ענין זה להשוחט השני והרעיש עניו והיה אז שוב ע"י מכשול גדול בקהלתנו בעו"ה ונתיעצתי מה לעשות עם האיש הזה ובקשתי מהאקרו"ט שיושיבו להם ב"ד ולא אבו וכ' לחביריי הגאב"ד בעיר פעסט והגאב"ד בעיר גאלאנטהא והגאב"ד בפעסט כ' כי ילך לפני ב"ד על נסיון והגחב"ד מגאלאנטהא כ' שלא ישחוט בלתי עומד ע"ג והלך לעיר פעסט ונתתי לו מכתב קריינא דאגרתא ליהוי פרוונקא ולא אבה ולא הנחתיו לילך לבית המטבחיים בלתי שוחט שני וזה שבועיי' הלך השוחט שני מפה ויש כאן צורבא מרבנן וזה שנתים למד הל' שו"ב ושימש בעיר נייטרא בבית המטבחיים כאשר העידו עליו שוחטים מומחים בעיר נייטרא והגאב"ד מוה' יוסף העניג שמה נתן לו כתב קבלה ושכרו האקרו"ט לפי שעה האיש הזה שילך עם האיש הנ"ל לבית המטבחיים והנה בשבוע שנייה בעש"ק שחט הרבני הנ"ל וכאשר הוציאו הריאה היה שם סרכה קלה והשוחט הנ"ל מיעך בה כמו רבע שעה עד שהטריפה והחל הטבח לריב עמו כי מדעתו בזדון הטריף הנ"ל הבהמה ובמוש"ק בא אל הרה"ק והודה כי באמת הטריף בזדון אבל טעמו היה כי בדק הסכין לאחר הרבני לאחר שחיטה ולא היה יפה ולא רצה לביישו ולזאת הטריף וקראתי לשניהם פנים בפנים ואמר הרבני לו פנים בפנים הלא לא היית בבית המטבחיים בעת בדקתי הסכין לאחר השחיטה ובבאך כבר קנחתי הסכין בשער הבהמה ואני הוכחתיו למה לו לעשות כזאת ולמה לא גילה להרבני אם כדבריו.

ובמשך שבוע זאת בא הרבני שוב לבית המטבחיי' ורצה לשחוט בסכינו ולקח הסכין מידו ואמר כי הוא פגום מאוד והרבני כרך הסכין בשמלה ובאו שני' יחדיו אלי ולא היה בו שום חשש. ויהי ביום אתמול בדק השוחט הנ"ל בהמה ואחריו בדק הרבני ואמר כי הבהמה כשרה והוציאו הריאה מן הבהמה והיתה הריאה מלאה צרעת שקורין (פראנצוזין) ובאו כל הטבחים יחדו בששון ושמחה לביתי לאמור כזאת הכשיר הרבני והשבתי להם הצרעת הזאת אסור משום סכנה ואחרי כי הרבני עדין לא שימש הרבה לא עמד ע"ז ובכל זאת הוכחתיו על פניו למה יאמר כשר מבלי הבט הריאה בחוץ בדיקה יפה ובתוך הדברים אמר השוחט הנ"ל כי הרבני האכיל שבוע העברה נבילות לכל בני הקהלה יען עשה שהייה והכשיר הבהמה ואמרתי לו א"כ איה איפא אמונתיך למה שתקת ולא הגדת לי.

והאומר לעולמו די יאמר די לצרותי לו היו בא"י תו"ב השנים כתקנן כבר עזבתי מקומי ופניתי שמה אבל לע"ע א"א בעו"ה ועתה מעלת קדושת הדר"ג שפטו נא עפ"י דת תוה"ק אם שוחט זה ראוי לסמוך עליו או לא וככל אשר יצא מפיכם עלי להורות ד' המחוי קידה קדם הדר"ג זעירא דמן חבריא.

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה