אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה להקמת מצבתו יום א' דסליחות תרמ"א.

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

להקמת מצבתו יום א' דסליחות תרמ"א.

מילי דהספידא

כ'. ויצב יעקב מצבה על קבורתה היא מצבת קבורת רחל עד היום יל"ד מה זה ל' על קבורתה על קברה היה לו לכתוב ומה זה הכפל היא מצבת קבורת רחל עד היום והנה מפסוק זה יל"ד על מ"ש בירושלמי דשקלים דתנן התם מותר המת בונין לו נפש על קברו רשב"ג אומר אין בונין נפשות לצדיקים דבריהם הרי הן זכרונם והרי קרא כ' כהנ"ל וכי רחל לאו בכלל צדיקים היא ונ' דענין מצבה הנהוג בינינו ענינו לקיים ולחזק ביי אמונתנו שיגיע העת בו יתקיים ורבים מישיני עפר יקיצו וזה כי אם האדם טומן באדמה דבר אשר יבקשהו ברבות הימים יעשה על מקום המטמון סימן אבל אם יטמון אדם דבר שלא יצא לאור עולם סימן זה למה אשר על כן המצבה הזאת ציון וסימן למטמון הנטמן פה מופת לאמונת תחיי' המתי' כי לולי זאת סימן זה למה ומטעם זה אמר ר"נ מותר המת בונין לו נפש על קברו לאמור אפי' עני כזה שהוצרכו לגבות בעדו מנדיבי' צורך תכריכי' וכיו"ב ואעפי"כ שלא טעם חיים בעוה"ז יקום ויחיה בתחיית המתים וזאת שנית למען מכיריו ומיודעיו וקרוביו יקראו ענין המצבה הזאת ויתקנאו במעשים טובים המפורסמים מהנטמן פה וזה הטעם תופס רשב"ג לעיקר ולזה אמר הצדיקים אשר דבריהם הן הן זכרונם לא יצטרכו למצבה מזכרת מעשי' ואמנם ברחל ע"ה עיין אחר היה כי ידוע וכמ"ש רש"י ע"פ את אשר תמצא אלהיך לא יחי' מאות' קלל' מתה רחל אף כי לא ידע יעקב ויצא' הקלל' בשוגג מפי' ואף גם זאת כי רחל לקחה את התרפים לש"ש וכמ"ש רש"י שם להפריש אבי' מע"א נתכוונה וכ"ז לא הועיל לה וקללת חכם פגע בה ומעת' תדע מ' רז"ל הוה זהיר בגחלתן שלא תכוה כי נשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב וז"ש ויצב יעקב מצבה על קבורתה כי קברה א"צ מצבה כרשב"ג דבריהם הן זכרונם אמנם על קבורת' ר"ל על אשר נקבר' כלומר על מיתת' הציב מצב' לקחת מוסר השכל וז"ש היא מצבת קבורת רחל עד היום עוד היום יקחו מוסר משם וכמ"ש:

על מיתת אדם כשר מקהלתינו ה' ליב סג"ל ז"ל.

וזאת ליהודה ויאמר וגו' אמר הנביא כה אמר ה' צבאות התבוננו וקראו למקוננות וכו' עד כי קול נהי וגו' נ' הענין כי כל מחץ ומכה אשר לא באה פתאום על המוכה כ"א טרם באה המכה הי' האיש הזה ג"כ בסבך צרה ויגון אזי לא ישפכו בני אדם את לבם להשתתף בצער אשר נהי' וכן בירושלים אחרי כי לא נלכדה העיר כ"א אחר היותה ב' וחצי שנה במצור לא בכו על מלכדתה כ"כ ולזאת העיר אותם הנביא כי לא על ירושלים יהא בכיי' כ"א על עצמם אחרי כי גם יתר הפליטה מעיר הקודש הוגלו כבה גחלת ישראל ונפרדה האומה בכללה וז"ש התבוננו על דבר הנהי' וקראו למקוננות וגו' ותשינה עלינו ולא על ירושלים נהי וביאר דבריו כי הקול נהי אשר נשמע הוא איך שדדנו והטעם כי בשנו מאוד אשר עזבנו ארץ והשליכו משכנותינו וכן הענין במות אדם כשר אף כי היה זקן בעל יסורין מ"מ עדתו תבכה על השבר הנהי' אחרי כי ניטל מהם הדר עדתם ועד"ז יש לפתור מ"ש ז"ל במס' שבת כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה נוטלן וסופרן ומניחן בבית גנזיו הכוונה כי כשאדם מתאבל על אדם שהי' כשר דהיינו בתכלית השלימות א"כ איפה לא יבכה עליו כ"א על אבד שלימותיו וכל אשר יקרו בעיניו שלימותיו יבכה יותר וז"ש הקב"ה סופר הדמעות למען דעת באיזו מן השלימות זה המתאבל יאמין ומניח הדמעות האלו באוצר של יראת שמים דהיינו בית גנזיו ועד"ז אמרו שם מפני מה בניו ובנותיו של אדם מתי' כשהם קטני' כדי שיבכה על אדם כשר והקשו ערבונא קשקיל מני' ומשני אימא על שלא בכה וק' בל"ז וכי אם יבכה על בניו ובנותיו יבכה בזה על אדם כשר ואמנם האדם לפעמי' מתנחם הלא דור הולך ודור בא ואם אני לא הגעתי לשלמות אדם כשר' מ"מ אקוה אשר בני ובנותי יגיעו ומתעצל מלהספיד ולזה הש"י שיודע כי לא כן עמו וא' בפה וא' בלב ידבר ולא יבקש כלל אשר בניו ובנותיו יגדלו ע"ד זקני עמינו יקח גם אותם ממנו כדי שיבכה ולהכי לא פריך הש"ס כ"א ערבונא קשקיל ואמנם הירא את דבר ה' לא ימתין. שיתעורר לתקן חסרונותיו בעת העדר אדם כשר כ"א מעצמו ילך בדרך ה' וז"ש בני' אתם לה' אלקיכם אם תהיו בנים לה' לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת כי לא תצטרכו להתעוררות כמו זה והנה כל מגמת אדם כשר להדריך בקול מוסרו בניו ובניתיו בדרך הישר ואמנם אחרי מותו יירא כי השחת ישחיתון ולזה התפלל משה על הצדיקי' המכוני' בשם יהודה ואמר שמע ה' קול יהודה דברי מוסר ותוכחה אשר יביע בכל עת לבניו ובשכר זה גם בשעה שאל עמו תביאנו שיאסף אל עמיו גם אז יהיו ידיו רב לו ותהי' עזר מצריו שלא יוכלו להטות בניו מדרך אביהם ויהיו אלופינו מסבלים אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו ומחה ד' דמעה מעל כל פנים בב"א.

בע"ה ח"א שדרשתי פה שווראן יום ב' פ' שופטים תר"י להקמת מצבת הרב המנוח הגאון מהו' יעקב מאיר צבי פריעדלענדער זצ"ל

טובים השנים מן האחד וגו' הכוונה ע"ד שארז"ל סגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין ב' נביאי' מתנבאי' בסגנון א' הש"י שרצה לעורר לב עמו לתשובתו נתן בפי כמה להתנבאות על ענין אחד בעצמו למען יתקיימו ויכנסו דברי' ואמנם לא נבאו בל' א' ממש כ"א כן יאמרו שוב כי נדברו יחדיו איש עם ריעיהו ומה שאמרו הגיון אחד כוונתו הענין והכי כוונתו המליצה וכי ז"ש שנים שיתאמצו בדבר טובי' מא' אשר יקוו שלא ייגעו לריק כ"א ירא להם שכר טוב בעמלם ויצב יעקב מצבה על קבורתה היא מצבת קבורת רחל עד היום הכוונ' ע"ד שאמרו בירושלמי שקלי' אין עושין נפשות לצדיקי' דברי' הן הן זכרונם דהנה תכלית המצב' היא למען אם יחזו בנים שבח ופעולת אבי' חקוק בעט ברזל יזכרו מוסרו ודברו אתם ועי"ז ישובו לתוכחתו ובזה משלימין נפש אבי' ולזה קראו חז"ל למצבה נפש אמנם הצדיקי' אשר דברי' חיים וקיימים כמסמרות נטועי' אינם צריכי' לאבן הזה לתכלית כן יען גם דברי' יפעלו כמו אלה ואמנם מצבת רחל הי' כמ"ש רש"י בענין שקברה יעקב שם בדרך למען תהי' לעזרה לבני' בגלות וז"ש ותקבר בדרך ומשו"ה ויצב יעקב מצבה על קבורתה אמנם אין זה מצבת רחל כ"א מצבת קבורתה שידעו מקום קבורתה עד היום הזה כשיצטרכו בני' לתפלתה:

ד"א נ' בנבאר תחלה ד' רבינו הקדוש בכתובות ק"ד בשעת פטירתו שאמר לבניו הזהרו בכבוד אמכם נר יהא דלוק במקומו שלחן יהא ערוך במקומו מטה תהא מוצעת במקומה ונ' דהנה עינינו הרואות עד בהלקח עכצש"ת מעדת ישראל מנהיגם חבתו כ"כ עליהם אשר אין יכולין להתנחם אחריו ויאמינו כי אין עוד דוגמתו ותחת כן יאמרו מאחר כי אשר אבדנו לא נמצא עוד למה זה לנו לבייש קדושינו בשבת על כסאו איש אין כערכו אנחנו נקבל עלינו מופלג א' למורה הוראה למען נשאל פיו באו"ה לא זולת ואמנם נחזו אנן מה יצא מזה ונמצא דבר זה מבואר בד' מרע"ה שאמר יפקוד ה' אלקי הרוחו' וגו' אשר יצא ואשר יבא ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהי' עדת ה' כצאן אשר אין להם רעה ונ' דהנה בקשת משה הי' כסבור הש"י יניח לישראל לבחור להם איש מתוך העדה ולהושיבו בראש אמנם ידע משה כי ב"י יאמרו מי הוא זה אשר ראוי לשבת על כסא משה וישימו עליהם א' לשפוט אותם אמנם לא יפקידהו לנגיד עד אשר ימרה את פיו יומת ויצא מזה כי האיש הזה לא יהא לו ממשלה עלי' ועי"ז יפרעו פרע ובזמן קצר לא יהיו ניכרים סימני התורה והיראה אשר השאיר מרע"ה אחריו ברכה בלבבם ויתלו החסרון במשה שהוא לא היה רועה נאמן וז"ש אתה ה' תפקוד עלי' איש ולא תניחם לבחור ואמר הטעם כי הם לא יבחרו כ"א אשר יצא לפניהם ואמנם אתה תבחר שיוציאם ויביאם בע"כ כמ"ש רש"י וא"ת מאי אכפת לי לא כי כי תהי' אז עדת ה' כצאן אשר עתה אין להם רעה ולא כ' בלא רעה כ"א יאמרו הרועה לא היה רעה נאמן וכמ"ש והנה כל מנהיג עליו שני עמודי הדת המה עמוד התורה ועמוד ההוראה והנה עמוד התורה אי אפשר שיתחזק אם לא יהא מנהיג בעיר התופס ישיבה ונקבצו אליו עדרים כי כשם שאם אין גדיים אין תיישים כך אם אין תיישים אין גדיים קנאת סופרים תרבה חכמה ואם אין המנהיג איש אשר יתמכו בידו להרביץ תורה אי אפשר לו להקם תורה בישראל וזאת שנית לעמוד התורה יאתה עוד עמוד התוכחה הכי יכול איש אשר לא הוקם על להוכיח בשבט פיו לעדתו כאשר יוכל המנהיג היושב ראש ואף כי לא יוכל לתנהג מי אשר אין שבט מושלים בידו בפרושות כמו הנבחר לשופט וזה גורם אשר לא יקבלו דברי תוכחתו ע"ד שאמר מיכה אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין חסיד אבד מן הארץ וישר ג"כ באדם אין כי יאמרו אין עלינו להתנהג במנהגי החכמים והנה עמוד ההוראה כ"כ לא יתחזק כי הכל צריך לאימתא דדייני ובפרט טבח שלא הראה סכינו לחכם מנדין אותו וכן חלק השני מן ההוראה אחר מאכלות האסורות הוא עמוד העריות הצריך אזהרת ב"ד מאן יימר מאן יגדר אם אין שופט בארץ והנה כ"ז נכלל בד' רבי שהי' מתיירא כמרע"ה אשר לא יאבו לקבל עליו נשיא אחר מותו למלא מקומו כ"א ישיתו עלי' לכבודו חד מחברייא אשר יצא אבל לא יוציאם ועי"ז יכבה נר התורה וח"ו יתקלקל השלחן במ"א ותתחלל המטה בפריצות עריות וז"ש להם נר התורה יהא דלוק במקומו שהיה דולק שיושיבו להם מיד נשיא אשר יבעיר נר התורה על מכונו וכן השלחן יהא ערוך במקומו שיהא עמוד ההוראה ביד נשיא במקומו דווקא למען יהא השלחן ערוך כרצון ה' וכן מטה תהא מוצעת במקומה שיהא גדר העריות מסור ביד נשיא דווקא כבראשונה וכמ"ש אמנם רוב פעמים ישובו עם בני ישראל האיך נוכל לבייש כבודה בת מלך אמנו אשת הרב המנוח ולגרוע לה מפרנסתה ע"י אשר נקים עלינו איש אחר במקום בעלה נזר ראשה אך זה שקר כי כבוד בעלה היא כמ"ש שלא תהא עדת ה' כצאן וכו' ולא יליזו אחרים כי הוא לא היה רועה נאמן ואמנם גם זאת עלינו לשום על לב כי אשתו היא אמנו ע"ע ועלינו לפרנסה ולכבדה אך לא בשביל זה תהי' עדת ה' כצאן וכו' וז"ש להם אל תחוסו להדליק הנר במקומו משום כבוד אמכם אשת רבי כי לא היתה אמם ממש כמ"ש שם בגמ' כ"א הזהרו בכבוד אמכם ומ"מ נר יהא דלוק וכו' כמ"ש והנה יעקב אע"ה חזה ברוה"ק אשר ע"י מיתת רחל ויוסף יגדל ע"כ עם בני בלהה עי"ז אשת בלהה תחוס עליו כי הוא בן הגבור' והמה ינהגו בו ג"כ כבוד ולא יווסר בשבט מוסר יגיע מזה שיבא דבתם רעה וזה פי' הכ' משום שהיה נער את בני בלהה כי אמו מתה לו בנוער בא לידי מדה זו ואמנם אם יכשלו בני רחל יתלו הסרחון בה ברבות הימים כי ישכח אשר בני' נעזבו ממנה בנערותם ולזה העמיד יעקב מצבה על קבורת' עד היום עד היום אנו מרגישים אשר מתה עקרת הבית טרם זכתה לגדל בני' וכן הענין אצלינו בהעמדת מצבה זו אף שאין עושין נפשות לצדיקים יען עינינו הרואות מעת הלקח הרב המנוח רבתה המספחת בני דור אחרון יתלו החסרון בו חלילה לזאת יוחק בעט ברזל אשר נדע כי שתי שנים כסא הרבנות פנוי ואשר נתעוות בעו"ה הי' באותן הימים ועלינו לתקן המעוות והוא רחום יכפר עון וחרפת עמו יסיר בב"א

בע"ה דרושים לחינוך ביהכ"נ "יישוב עזדעג": שבת נחמו תרמ"א:

בגמ' ברכות ח' ע"א א"ל רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת לו משמי' דרב חסדא במילי דבי כנישתא א"ל הכי אמר ר"ח מ"ד אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה מכל בתי כנסיות ובפי מדרשות והיינו דאמר ר"ח בר אבא מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד וצריך לבאר שערים המצויינים בהלכה מאן נינהו בתי מדרשות ומאי קאמר שאוהב הש"י יותר שערים המצויינים בהלכ' מבתי מדרשות והעיקר דמאי מילי מעלייתא במילי דבי כנישתא אמר לי' בזה.

כבר עמדנו בכמה מקומות ע"ז מה ראו רז"ל לקרא לבית תפלה שכן נקרא שמו בישעי' ושמחתים בבית תפלתי בשם ביהכ"נ ובברכות ה' ע"א תניא אבא בנימין אומר אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בביהכ"נ שנא' לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפלה פירש"י בביהכ"נ ששם אומרי' שירות ותשבחות וק' הרי גם אם יתפלל בביתו יאמר שירות ותשבחות ונ' אמר הכ' עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה האד העומד להתפלל לפניו ית' טרם נגשו להתפלל צריך להיות שמח בחלקו ובלב טוב ישבח על הטוב אשר קיבץ עד הנה וז"ש תחלה עבדו את ה' בשמחה שתהיו שמחים וטוב' לב ואח"כ באו לפניו ברננה והנה כל אדם בביתו בכל עת ובכל שעה יחסר לו ממשאלותיו לזה בכה ולזה בכה ובבאו להתפלל לבו בל עמו בשמח' מדאגת חסרונותיו אבל בשער בת רבים כאשר יפקח האדם וירא' חסרונות אנשים אחרים בקל ישמח ויעז במתת גורלו וזה ענין ביהכ"נ שקראוה רז"ל כי הוא מכניס רבים ולכוונת זה אמר אבא בנימין מאחר דאמר שהמע"ה לשמוע אל הרנה היינו קול שמחה ואח"כ אל תפלה וזה לא שייך כ"א בביהכ"נ וז"ש במקום רנה של שמחה שם תהא תפלה ואמנם יש בענין שם ביהכ"נ עוד דברים שבקדושה פחות מעשרה ואסמכוה אקרא ונקדשתי בתוך בני ישראל תקנו לנו רז"ל כן להראות אותנו כי לא ישר בעיני ה' ית' אם אנחנו משתדלים כל חיש בפ"ע להשיג שלימותו כ"א החובה עלינו להשתדל בקיבוץ למען הקל עולה של תורה להיות ברחובותנו שוחט ובודק עפ"י המצווה עלינו שליח צבור עפ"י המצווה עלינו מורה ילדים עפ"י המצווה ענינו וכ"ז לא נשיג אם לא נתחבר יחד ולהשיג תכלית זה נצטווינו שלא לומר דבר שבקדוש' פחות מעשר' וכל א' מאתנו הרוצ' לשמוע קדיש וברכו קדוש' וקריאת התורה צריך להשתדל שיהיה במקומו מקום קבוע בו יקדשו קדוש יעקב ואחרי כי על כרחם יתקשרו לחבורה אחת שוב יהי' נקל עליהם לתקן צרכי הכלל עפ"י דת תוה"ק ולזה נקרא בית הכנסת כי אין התכלית שיבאו שמה להתפלל כ"א התכלית שעל ידו יפקחו על עסקי רבים וכן הביהמ"ד אין תכליתו ללמוד שם תורה כ"א ללמוד וללמד לשמור ולעשות והנה כל עדה נקראת שער וזה שא"ל מילי מעליותא דבי כנישתא אם השערים מצויינים בהלכה שע"י הקיבוץ בביהכ"נ וכן ע"י לימוד בביהמ"ד השערים מצוייני' ותהא קהלה קטנה או גדולה אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות ר"ל אפי' קהלה קטנ' של ד' אמות אם היא רק מצויינת בהלכה.

אמנם יש בענין ביהכ"נ עוד דברים בגו אמר דהמ"עה בס' תהלים מה ידידות משכנותיך ה' צבאות נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו אל אל חי גם צפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרוחי' את מזבחותיך ה' צבאות מלכי ואלקי אמר הכ' בה' חסיתי איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור הענין אמר הכ' אנשי רע לא יבינו הרשע בגודל תאות יצרו א"א לו להאמין שיוכל שום אדם לעמוד משך ימי חייו נגד היצר הזה ומצפה מיום ליום אשר גם הצדיקים ח"ו יכשלו ברע' וזה מ' הכתיב צופה רשע לצדיק מחכה עליו ומבקש להמיתו מתאווה שגם הצדיק ימות מיתת מוסרית וארז"ל במ' סוכה כי באמת כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו כי אינו דומה אם היצה"ר ילחום באדם בתאוות בהמיות או יבא להתוכח עמו בד' מינות וע"כ קראו רז"ל יצה"ר של הצדיקי' הר ויצה"ר של הרשעי' חוט השער' ובאמת ארז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו והנה נשמתנו הקדושה תדמה בתוך גופנו לצפור הפורח באויר ואין לו מנוח כמו כן לא יערב לנשמתנו כל תאות העוה"ז וכל שמחתו כי אין זה ממדותיה וזה מ' הכ' בה' חסיתי שיעמוד לי נגד יצרי ואיך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור הצפור הנשמ' שבכם יעזוב מקומו משום הרכם יצה"ר שלכם והנה כ"ז שהאדם מתפלל בביתו רעיוניו על עסקי מחיתו וגם בעת התפל' לא תתענג הנפש לא כן בביהכ"נ הנשמה תתענג שם כי הוא משישים במה שרגילה מעולם בית ה' הוא וגם הגוף ישכח לפי שעה מחסוריו וז"ש מה ידידות מה עונג המה משכנותיך בתי כנסיותך ה' צבאות כי נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' שמה לבי הוא נשמתי ובשרי גופי ירננו אל אל חי ואמר גם צפור גם הנשמ' מצאה שם בית ודרור כנוי לגוף שאינו מקבל מרות כצפור דרור לפי שעה קן לה אשר שתה אפרוחי' את מזבחותיך ה' צבאות כי שמה תשלך עא ה' יהב' לאמור והוא יכלכלך.

סיומא נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם במ' איכ' חטאו בכפלים שנ' חטא חטא' ירושלים לקו בכפלים שנ' כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתי' ונחמו בכפלים שנ' נחמו נחמו עמי הענין ארז"ל והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם לעמי הם הת"ח שגגות נעשו להם כזדונות והיינו משום חילול השם כי העולם לא ידונו לת"ח לשוגג וא' שוגג וא' מזיד בחילול השם ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שזדונות נעשו להם כשגגות והנה אבותינו יושבי ירושלים היו רבתי בגוים כל העולם השתומם על חכמתם ובימי חזקי' לא היה מדן ועד באר שבע ע"ה וכשחטאו בעו"ה היה החיה"ש עצום עד מאוד ולכוונת זה אמר הכ' חטא חטאה ירושלים ע"י ששמה ירושלים עיר השלמות היה החטא עצום אשר על כן יען היא ירושלים לנידה היתה כל מכבדיה אשר היה בקי בחכמתה הזילו' כי ראו ערות' וזה ענין חטאו בכפלים והנה בעת נפרע ה' מאתנו אמר הכ' מה אעידך מה אדמה לך הבת ירושלים מה אשוה לך וחנחמך אחרי שאין שוה לך כל מכה שלקית לא הי' לך תנחומי' ועוד גם זאת כי גדול כים שברך וזה לקו בכפלים גדולתן שירדה עשר מעלות וגם המכות מופלאות ואמנם בעת ירחם ה' עלינו ויתקיים בנו והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה. אל בית אלקי יעקב כי מציון תצא תורה ויתקיים בנו על כפים ארץ ישתחוו לך והיו מלכים אומניך נתנחם בכפלים כיה"ר בב"א:

ב"ה דרוש לחינוך ס"ת אצל הקצין ה' יששכר אדלער ביישוב מיכעלי ער"ח שבט תרכ"ז לפ"ק.

ארז"ל במס' סנהדרין אמר רבא אעפ"י שהניח לו אבותיו של אדם ס"ת מצוה לכתוב משלו שנא' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ע"כ ופי' הרמב"ם ד' רבא בה' ס"ת כיון דקיי"ל תורה חתומה ניתנה אסור לכתוב התור' פרש' פרש' וע"כ מדחייב לן רחמנא לכתוב השירה כל התור' בכלל ואמנם הרא"ש בה' ס"ת כ' דכ"ז היה בימים קדמונים שהיו לומדים עם התנוקות מתוך הס"ת ותור' שבע"פ למדו ע"פ אבל עתה בזמנינו מחויב יותר לקנות לו ספרים שידע מהם לברר החסור והמותר וכיו"ב זה חו"ד וצריך ביאור גדול אורח חיים פן תפלס כיון שמצוה זו של כתיבת ס"ת היא אחת מן התרי"ג מצות וכי ח"ו מתוך הזמן נשתנה החיוב ולבאר ד' הרא"ש נבאר תחל' מאמר א' לענינינו פ' א"ט ר"ש בן פזי רמי כ' ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים וכ' את המאור הגדול ואת המאור הקטן אמרה ירח לפני הקב"ה א"א לשני מלכים שישתמשו בכתר א' א"ל הב"ה לכי ומעטי עצמך אמר' לפניו רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעט עצמי אמר לה לכי ומשולי ביום ובליל' א"ל שרגא בטיהרא מאי מהני אמר לה לימנו בך ישראל ימים ושנים א"ל יומא נמי אי אפשר דלא מימני בי' תקופות לקרי צדיקי' בשמך יעקב הקטן דוד הקטן כיון דחזי' דלא מיתבא דעתה אמר הביאו עלי כפר' שמעטתי את הירח והיינו דאמר רשב"ל מה נשתנה שעיר של ר"ח שנא' בו חטאת לה' אמר הקב"ה הביאו עלי כפר' על שמעטתי את הירח ע"כ:

וכבר. כ' המקובלים כי עיקר הדברים מגיעין ברומו של עולם כי הקטרוג הי' כביכול ממלכות לתפארת ובעקבותם נלך בע"ה ואולי גם דברינו בכלל דברי' ונאמר כי הנה ידוע אלפי' שנה קודם שנברא העולם כבר היתה תורה שבכתב כתוב' לפני המקום במרום אש שחורה ע"ג אש לבנה אשר מה"ט צריכה שתכתב גם אתנו בדיו שחור על קלף לבן וכשם שתורה שבכתב היתה כתובה מאז כך תורה שבע"פ היתה מוכנת להנתן בע"פ ולזה רמז שהמע"ה משלי ח' באמרו ואהי' אצלו אמון ואהי' שעשועי' יום יום ואז"ל דאמון פי' מוצנע והנה אמון קאי על תורה שבכתב שהית' גנוז' למעל' ושעשועי' קאי אתורה שבע"פ ואמר הכ' ואת התורות פי' רש"י תורה שבכתב ותושבע"פ והנה המדה שממנה ניתנה תורה שבע"פ והיא המדה שהזכרנו למעלה מדת מלכות התרעמה. לפניו ית' כביכול כי לא יחלק תורתו לשנים כ"א או יהי' הכל בע"פ או הכל בכתב כי עכשיו כל א' מן התורות אומרת אני אמלוך בי תורה שבכתב עדותה בצדה בכל שורה ושורה וידבר ה' אל משה וגו' ואמנם תורה שבע"פ אומרת הלא זולתי ובלעדי תורה שבכתב אין לה תועלת כי כמעט אין מצוה א' ואפי' הגדולה שבגדולות מבואר' בתורה שבכתב כי מי ידע פי' לא תעשה כל מלאכה ומי ידע פי' וקשרתם על ידך פי' ובשר בשדה טרפה וכיו"ב והיינו אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר א' ולכבוד עצמה ענתה ואמרה כי ע"י החילוק היה סכלים אשר יחשבו מחשבת און אם גם תפל מבלי מלח אשר בתורה שבכתב לבדה יאושר האדם ואמנם הקב"ה השיב לה כהוגן מה את חוששת שתמעט אדרבא לכי ומעטי את עצמך כי לתת כל התורה בכתב הוא דבר שאי אפשר כי בכל דור ודור ע"י התחדשות הנהגת העולם והשתנות הטבעים יוולדו עניני' חדשי' אשר לא הי' להם שייכות ליכתב לפני כמה אלפי' שנה ואמר עוד הכ' אכתוב לו רובי תורתו כמו זר נחשבו כלומר כדתות זרות אשר יש להם קץ ותכלה ואמנם להנתן כלה בע"פ כמו כן הפסד מרובה משכר כי ידע צורנו אשר יגיעו זמני' אשר בעו"ה השכחה מכח תוקף הצרות תתגבר עלינו וכ"ז אשר תורה שבכתב נתונה בהיכל ע"י השרשי' המבוארי' וע"י הרמזי' והאסמכתות חסרות ויתרות יעורר זכרוננו על מה שנשכח לפי שעה מאתנו ומוטב להפסיד המועט מלהסתכן ח"ו בכלל והיינו דא"ל הקב"ה לתושבע"פ לכי ומעטי עצמך אמנם תושבע"פ השיבה בשביל שאמרתי דבר הגון אמעט עצמי הי' לך להשכיל עכ"פ שלא יגיע גם לתורה שבע"פ מיעוט והנה עדן לא בארנו מ"ט כינו רז"ל תורה שבע"פ בשם הירח ובוודאי כבר אמר שהמע"ה ותורה אור כי התורה קרויה אור, ואמר דהמע"ה נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי וכאלה רבות אבל מדוע עוד תקרא תורה שבכתב בשם חמה ותורה שבע"פ בשם ירח ואמנם הענין הנה החמה זורחת ביום ואפי' יתקדרו השמים בעבי' בכל זאת כ"ז שלא יביא הש"י חושך ערפל כבמצרים בעולם החמה מאירה אם גם לא כמו יום העצם השמים לטוהר משא"כ הירח אם יתקדרו השמים בעבים תחשך הירח מקצה עד קצה ולא תשפיע מאור' מאומה כך תושב"כ יעבור על עם ב"י ח"ו מה התור' בכל זאת תשכב בחיקם ותאיר להם לעני ועשיר יחדיו וארז"ל ע"פ ונאספו שמה כל העדרים דקאי אקריאת התורה בביהכ"נ וכל השומע קה"ת בכל שלשה ימים כתקנת מרע"ה יתקיים בו וגללו את האבן דקאי איצה"ר כמבואר במ' ויצא שם מעל פי הבאר והוא בחי' חמה משא"כ תושבע"פ שמעתתא בעי' צילותא ובבא ח"ו על העוסק בתורה דאגות וכיו"ב אז"ל ליבא בכיסא תלי' ואם אין קמח א"ת ע"כ נמשל' ללבנה אמנם יש עוד דברים בגו כי כשם שהלבנה אין לה אור מעצמה כ"א ממה שתשפיע עליה החמה כך ליכא מידי בתור' דלא רמיזי באוריי' נמצא שתורה שבע"פ לגמרי בחי' לבנה וזה ענין מעטי עצמך כלומר תדע ערכך כנגד ערך תושב"כ ואמנם גם זה לקיום תושבע"פ כי זולת זה בליל הגלות כבר ח"ו נשתכחה תושבע"פ וע"י שכל דברי' יש להם סמך בתוה"ק היא מתקיימת והיינו דא"ל קב"ה לכי ומשולי ע"י מיעוט זה ביום ובלילה עדות לא תשכח מפי זרעו ועדות היינו בע"פ דמפיהם ולא מפי כתבם אמרה תורה חזרה ואמרה שרגא בטיהרא לא מהני ר"ל דבזמן הצרות ח"ו בטל עסק התורה ובזמן הרוחה בעו"ה זה פונה לכרמו וזה פונה לזיתו ותורה מה תהא עלי' והיינו בטיהרא כשהשמי' בטוהר אמר לה לימנו בך ישראל ימים ושנים הענין ארז"ל כל מקום שנא' ימי' אינם אלא של צער והביאו כמה ראיות ואמנם בעת השלוה נאמר ספו שנה על שנה כי הישן בתענוגי העוה"ז יחליף עליו שנה ברגע משא"כ מי שיש לו יגון ואנחה אשר כל יום יהא כשנה בעיניו ואמנם אין פורענות בא על ישראל כ"א בעון ביטול תורה וכ"ז שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו ואין שפע בעולם כ"א ע"י התמדת ת"ת כאז"ל אם אין תורה אין קמח ואמר הכ' אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה ואז ונתתי גשמיכם בעתם וגו' והיינו דא"ל הקב"ה לימנו בך ישראל ימי' אם לא יעסקו בך ושני' אם יעסקו בך וכמ"ש וע"ז השיבה תושבע"פ יומא נמי אי אפשר דמנו בי' תקופתא והיינו דאין העולם מתקיים כ"א על הבל פיהם של תשב"ר והיינו כי לא יעדיף ולא יחסר השפע בזכותם ועיקר הגיון של תשב"ר היא תושב"כ והיינו יומא נמי אי אפשר דמנו בי' תקופתא ר"ל שיהא הגלגל מקיף כעד עתה בזכות תושב"כ א"ל ליקרו צדיקי בשמך כי רק הממית עצמו על תושב"פ דהיינו שמקטין עצמו זוכה שיגלה שכינה עליו כיעקב ודהמע"ה שנא' עליו וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום ואמנם כי מ"מ יסוד תוה"ק הוא תוש"בכ לא מייתבא דעתה וע"ז אמר הקב"ה כי לעת עתה היו יהי' ככה אבל לע"ל אמר הכ' ונתתי תורתי בלבם ועל לוח לבם אכתבנה ויהי' אור הלבנה כאור החמה ואמנם אור החמה יהי' שבעתים שיגלה הקב"ה רזי תורה כמ"ש רז"ל על תורה חדשה מאתי תצא חידושי תורה. והנה תורה שבכתב ניתן לנו להיות זה לתושבע"פ אוצר מתוקן למען עדות לא תשכח מפי זרעו ואמנם בדורינו זה שאין אתנו יודע לדרוש מתורה שבכתב לעצמה ואם נקיים מצות כתיבת ס"ת ולא נשתדל לקנות ספרים שנדע מהם להניח תפילין ולשמור שבת ולתקן בתינו בהיתר ולא באיסור מה תועלת בכתיבת ס"ת וא"כ הא למה זה דומה למה שארז"ל מוטב לחלל שבת א' לקיים שבתות הרבה וזה כוונת הרא"ש הנ"ל ולק"מ מכל מה שכ' לעיל.

יששכר חמור גרם וגו' ד' רז"ל חמור לגרמי' הענין כי בני אדם אשר ישפיע להם הש"י ברכתו חלוקי' לשני כתות הכת הא' הקשורים בעבותות אהבת העוה"ז ואך אל מטעמי' יתאוו ועי"ז ישכחו אחריתם ויצברו רק כעפר כסף ועלי' נאמר ולחוטא נתן ענין לאסוף לתת לטוב לפני האלקים ויקוים בהם ועזבו לאחרים חילם ואמנם המשכילי' בעם יבינו כי תענוגי העוה"ז כלו כעשן כלו ותכלית הברכה אשר יתן השי"ת לאדם היא להכין צדה לאחריתו ואשרי אנוש יעשה זאת והנה שבט יששכר זכו שהי' נחלתם ארץ מבורכת ואמרו רז"ל פירותיו של יששכר גסי' היו ואעפי"כ לא פנו להתעסק בעצמם בהם כ"א היו השבטים נוטלין אותם ומפרשין בהם לים ואו"ה תמהי' עלי' והשבטי' אמרו להם אלו ראית' בעלי' של אלו עוסקי' בתורה ונוטלין מעט תמור הרבה מפירותי' הגדילים בנחלתם אז היו לכם לתמוה והנה אדם לעמל יולד אמנם השוכח אחריתו ויעמול בעד אחרי' והמשכיל יעמול בעד עצמו וז"ש יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים ופירש"י חמור חזק אשר גם בלילה ירבץ בחוץ הכוונה כי לא מחמת עצלות לא עסק יששכר במו"מ כ"א הי' זריז יותר ממאה סוחרי' אמנם יששכר לא רצה לעמול בעד אחרים כ"א חמור לגרמי' כל פעולתו לעצמו לאחריתו וביאר דבריו ואמר וירא מנוחה ר"ל עוה"ב כי טוב ר"ל טוב אמתי ואת הארץ העוה"ז כי הוא רק נעמה ויט שכמו לסבול עול התורה ויהי למס עובד כל עבודתו הי' שישלם להש"י המס שאדם מחויב לשלם להש"י בעד טובתו הש"י יזכינו להיות מהעובדים אותו באמת וצדק א"ס.

ב"ה דרוש לחינוך ס"ת אצל הקצין כ"ה דוד צבי שווארץ בכפר פעגימעש ער"ח שבט תרמ"ג לפ"ק:

בגמ' סנהדרין אמר רבא אעפ"י שהניחו לו אבותיו ס"ת חייב ליכתוב משלו שנ' ועתה כתבו לכם את השירה ופי' הרמב"ם בה' ס"ת מאחר דתורה חתומה ניתנה ואסור לכתוב התורה מגילות מגילות ע"כ הכוונה שיכתוב את התורה כולה וכ' הרא"ש בה' ס"ת דבזמנינו שניתנה תורה שבע"פ ליכתוב משום עת לעשות לה' הפרו תורתך ספרי הש"ס קודמי' לס"ת ותמהו עליו הרי עכ"פ המצוה מן התורה במקומה עומדת ונ' לבאר ארז"ל במס' מנחות א"ר גידל הכותב ס"ת כאלו קבלה מסיני הלוקח ס"ת כאלו חטף לו מצוה מן השוק הענין ארז"ל במס' ב"מ ת"ר העוסקין במקרא מדה ואינה מדה במשנה מדה טובה הימנה בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו הענין כ' בעל חובת הלבבות תוה"ק נמשלה למלך שחלק לעבדיו לוזי המשי להבחין ע"י חכמתם הפקחין שבהם עשו מהמשי ג' סוגין המשי הטובה ביותר עשו הימנה בגדי חופש למועדים ומהבינוני' בגדי' נקיים ליום יום ומהמשי הגרוע צרכי תשמיש ואמנם הסכלים עשו מכל המשי מה שעשו הפקחים מן הגרוע יען היה להם לטורח לברור הפסולת מן הברור וכן תוה"ק תכיל ג' סוגי' הסוג העליון האמונה הקדושה כמאמר הכ' אתה הראית לדעת והסוג השני המצוה אשר ע"י יזכה האדם לעוה"ב והסוג הג' הסיפורים אשר המעיין בהם יקח מוסר לעצמו אם אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה השיאתו אשתו להפר מצות ה' מה יעשו אזובי הקיר בני אדם להבל דמו אם נח אשר נאמר עליו איש צדיק תמים נתפתה ביינו מי לא יירא ויאמר אל תאמן בעצמך עד יום מותך ואמנם הכסיל יקח לו דוגמא מכל הצדיקים אשר לפי שעה עברו על צווי ה' ויעזבו ע"י סכלות זאת ארחות יושר ולזה שפיר ארז"ל העוסקי' במקרא מדה ואינה מדה אם יקח ממנה המוסר הנ"ל היא מדה ואינה מדה אם ילך עקלתון ואמנם המשנה מדה טובה הימנה כי הוא מורה לאדם הדרך לעבוד את ה' למען יזכה לחיי עוה"ב ואי אפשר לטעות על ידה כלל אבל אמר הכ' לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי הכוונה כי אין קורת רוח להש"י באדם אשר יעשה המצות מבלי שיבין ענינים כמצווה עלינו והמשנה אשר היא קיצור מצות תוה"ק לא תספיק לבאר לנו אפי' הל' ק"ש ותפילין וכ"ש הל' שבת וטרפות וכיו"ב ואמנם התלמוד הביאור על המשנה הוא המורה דרך החיים וע"כ ארז"ל הני תנאי מבלי עולם נינהו שמורין הל' מתוך משנתן וז"ש לכו. לחמו בלחמי היא המשנה אבל ישתו ביין מסכתי כי התלמוד הוא יינה של תורה וע"ז אמרו תלמוד אין לך מדה גדולה מזו ואמנם יש עוד דברים בגו הכותב לו ס"ת ומניח לפניו תיקון סופרים ישתומם על הענין תיבה אחת תבא בפסוק א' שנים או שלשה פעמים כמו תיבת בכר תיבת מצח תיבת סכת וכיו"ב אין מספר ולא ראי זה כראי זה זה מלא וזה חסר ואם המלא נכתב חסר הס"ת פסול וכן להיפך ועד"ז פ' פתוחה שעשאה סתומה וסתומה שעשאה פתוחה ואותיות רבתי זעירא ואותיות מנוקדים ואם אח"כ ישאל על פתחי בעלי התלמוד מה זאת ועל מה זאת יראוהו כמה דינים היוצאי' ממלאי' וחסרי' והנגלה יעיד על הנסתר ואמרו רז"ל כי תורה חדשה מאתי תצא חידוש תורה מאתי תצא נמצא כי ע"י התלמוד נתבארו סודות המקרא וזולתו נראין דברי המקרא כספר החתום ח"ו אין חפץ בו וע"ז אמר שהע"ה בשה"ש הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה ודרשו רז"ל ודלוגו עלי אהבה ר"ל מה שנשתוממתי בתוה"ק על הדילוגי' שונים ממלא לחסר מחסר למלא ע"י התלמוד הכל עלי אהבה והנה הלוקח ס"ת ונותן בעדה דמים מרובים יורה כי הוא מאמין אשר ספר התורה הזאת ניתנה לנו מפי הגבורה כי זולת לא היה מבזבז עליה כמו אלה אבל רק חוטף מצוה מן השוק כי יאמין בשער השוק מה שמסרו לו אבותיו משה אמת ותורתינו אמת אבל הכותבה וימצא בה שינויים תמוהים כמו אלה ולולי ניתנה תוה"ק מפי הגבורה בסיני אשר אין לחקור ולדרוש על פי קדשו כי אם ח"ו מרע"ה מפי עצמו מה היה לו לכתוב בכר פעמי' מלא ופעמים חסר וכן מצת וכן שאר תיבות וע"ז אמרו הכותב לו ס"ת כאלו קבלה מסיני כי השנויים העצומים אשר לא יתעורר עליהם כי אם הכותב יעיד לו כי מתת ה' היא ולא מעשה ב"ו אשר ע"י האמור עיקר מצות כתיבת ס"ת להתבונן בה בינה ולשאול פי החכמי' מה זה ועל מה זה ויגיע עי"ז לתכלית האמיתי ושפיר כ' הרא"ש כי קניית ס"ת שבע"פ קודמין למצות כתיבת ס"ת כי ע"י תורה שבע"פ ימצא בידו מפתח להבין כי שניהם יחדו בסיני נתנו וליכא מידי בתורה שבע"פ דלא רמיזא באוריית' והרמזי' בתוה"ק יתנו עדות על תורה שבע"פ והתורה שבע"פ תעיד על יקרות תורה שבכתב.

ארז"ל בפ' אלו טרפות ר"ש בן פזי רמי כ' את שני המאורות הגדולים וכ' את המאור הגדול ואת המאור הקטן אמרה ירח לפני הקב"ה רבש"ע אפשר לשתי מלכים שישתמשו בכתר אחד אמר לה לכי ומעטי את עצמך אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואמרתי דבר הגון אמעט עצמי אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה א"ל מאי רבותא דשרגא בטיהרא מאי מהני א"ל זילי לימנו ישראל בך ימים ושנים א"ל יומא נמי אי אפשר דלא מנו ביה תקופתא דכ' והיו לאותות ולמועדים זילי לקרו צדיקי' בשמך יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן חזיא דלא מיתבא דעתי' אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח והיינו דאמר רשב"ל מה נשתנה שעיר של ר"ח שנ' בו חטאת לה' אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמעטתי את הירח. והנה המאמר הזה אומר דרשוני וע"כ אין הדברי' כפשוטו והמקובלי' כתבו על דרך נסתר סוד עמוק במאמר זה והתור' נדרשת בע' פנים

אמר הכ' אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם וכו' ואם לא תשמעו בקול ה' יהי' השמים כברזל וארץ כנחשה וכ' הרמב"ן מזה אנו רואי' כי הטבע משועבד לתוה"ק נמצא אם אין תורה אין קמח אבל בכל זאת אמר הכ' וברכך בכל אשר תעשה וארז"ל אם אדם עושה מתברך ואם לאו אינו מתברך והנה הטבע צריך לתורה כמ' הכ' אם לא בריתי יומם ולילה חקת שמים וארץ לא שמתי אבל התורה אינה צריכה לטבע מרע"ה היה בשמים מ' יום ג"פ לחם לא אכל אלוהי חי וקיים בלי מזון ומחיה ומלבד זה התורה עמה סודות אשר הצדיקי' יכולי' להתקיים על ידם כמו שארז"ל ר"ח ור' אושעיא עסקו בס' יצירה כל מעלי שבתא ובראו להם עגלא תלתא והנה מעשי הטבע המה גלוים וחכמי' יחקרו בהם אבל מעשי התורה המה נסתרים ודומים לחלון קטן אשר לא יקוו לראות בו דבר גדול וכאשר יביטו לתוכו ישתומם כל רואה ממראה עיניו ודימו רז"ל את הטבע לחמה אשר אורה בנגלה ותוה"ק לירח ואמנם הירח הזה ידע כחו כי א"צ לחמה כלל כי יכול לעמוד בעצמו וידע כי ע"י שישתמש האדם בטבעיי תהא התורה נקלה בעיני' וע"ז אמרה אי אפשר לשתי מלכים שישתמשו בכתר אחד כי אור השמש תכסה אור הירח והכל יאמין בטבע והתורה תהא כרוכה ומונחת בקרן זוית וא"ל הקב"ה לך והשמט בבית מדרשך ועמדו זרים ורעו צאנך ותהא עץ חיים למחזיקים בך ולא תתבטל מן התורה ואמרה ירח בשביל שאמרתי דבר הגון אמעט עצמי אהא סמוך על שולחן אחרים א"ל הקב"ה לכי ומשולי ביום ובלילה בין בשעת הצלחה שנקרא יום בין שלא בשעת הצלחה שנקרא לילה וע"ז אמרה בשעת הצלחה הכל פוני' אל הטבע ושרגא בטיהרא לא מהני א"ל הקב"ה ימנו בך' ישראל ימים ושנים ולא תהא אוכל נהמא דכיסופא ככ' בבני יששכר יודעי בינה לעיתים לדעת מה ישראל א"ל אבל גם העוסקי' בחכמת הטבע יצליחו ע"י החכמה ושוב אורם תכסה אורו א"ל צדיקי' יקראו בשמך יעקב נשתעבד אצל לבן שמואל שימש את ישראל וכן דוד היה רועה בצאן ועכ"ז לא נתישבה דעתה יען בעוו"ס חכמת המסכן בזוייה וטובה חכמה עם נחלה ולולא הי' הת"ת זוכי' לעמוד בעצמן היתה התורה חשובה יותר בעיני בני אדם וז"ש אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח ואמנם יגיע יום והיה אור הלבנה כאור החמה ועתידה ח"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת והתורה תעמוד בעד עצמה ביום חבוש ה' שבר עמו ומחץ מכתו ירפא כיה"ר בב"א.

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה