אור ברסלב

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

חלק שני

תוכן ענין ח"ש

מספר ליקוטי חבר' בן חיים חלק חמישי הנקרא "דברי חבר בן חיים' ביאור על מסכת חולין

בע"ה בענין שחיטת חש"ו ריש חולין

כ' בהג"א דאלם צ"ע אם אחר יכול להוציאו אפי' אם שני' שוחטין נ' כוונתו מהא דאמרי' ביבמו' דאף דקריי' לא מעכבא מ"מ חליצת אלם פסולה דכל שאינה ראוי לבילה בילה מעכבת א"כ דלמא ה"נ נהי דשומע כעונה מ"מ מי שאינו ראוי לענות אולי לא אמרי' בי' שומע כעונה ומ"מ יש לדחות דהתם עכ"פ קריי' מצוה הוי משא"כ הכא דלמא מעיקרא כך תקנו או ישמע או יענה וראוי לשמיעה סגי.

והנה מ"ש עוד שם בהג"א דמדבר ואינו שומע לא אכלי' משחיטתו נ' סברתו דבשלמא אלם דפומא בלבד הוא דכאיב לי' אמנם חושיו בריאים ושלמי' שפיר סמכי' עליו אפי' אבדיק' סכין משא"כ אינו שומע דהוא חסרון בא' מחושיו שפיר חיישי' דלמא גם חוש ההרגשה איננו בתקפו ולא אכלי' משחיטתו ר"ל אם לא בדקו לו סכין:

שוטה למ"ש הרמב' דגם שכור שנתבלבלה דעתו הרי הוא כשוטה יש ליישב לשון וכולן דקאי אשכור שהוא בכלל שוטה וס"ד דלגבי' אפי' אחרי' רואי' לא מהני משום דבא לידי דרסה כד' הגמיי' קמ"ל:

וקטן ע' תוס' ס"פ לולב הגזול כוונת דברי' דק' להו מאי דוחקא לרש"י לפ' דר"ל יודע לאמן ואינו מומחה דלמא אפי' מומחה נמי א"וו ס"ל לרש"י דמותר לאכול משחיטתו היינו דיעבד ואי מיירי בדאיכא תרתי למעליותא ובגדול עע"ג אפי' לכתחלה נמי מותר א"וו בחדא מיירי והתם דיעבד דווקא וק' אי דיעבד קאמר ובעע"ג אפי' אינו יודע לשחוט נמי אלא ש"מ דפשיטא לי' לרש"י מהא דר"ה דבאינו יודע לשחוט אפי' גדול עע"ג לא מהני וד' תוס' אלו הם ד' רש"ל בש"ך סי' א' וכמו שביארתי עיי"ש דלכתחילה בעי' תרתי דיעבד סגי בחדא ובאינו יודע לשחוט אפי' דיעבד פסול:

אמנם הר"אש פשיטא לי' דלכתחלה קמייר' ואי הוה גרס כגי' דידן אוכלין משחיטתו וכן גרס הרשב"א בתוה"ה שפיר אבל הביא הגי' מותר לאכול ומאין פשיטא לי' דר"ל לכתחלה ונ' דלזה הביא הר"אש אידך בבא יודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין וע"כ אין הפי' אם ירצה לוקח לו תפילין כ"א שהוא בר חיוב הנחת תפילין וא"כ לענין שחיטה נמי קאמר שהוא בר שחיטה:

שמא יקלקלו את שחיטתן ע' בראש יוסף ומ"מ יל"ד בשלמא לר"ת קאמר דקלקלו בשחיטתן לאחרי' והש"ס לקמן אכולא מלתא קאי אבל לרש"י ל' את שחיטתן מיותר ול' דהיינו דקאמר הש"ס לקמן שמא ישהו וכו' ר"ל ל' את שחיטתן וה"ק אפי' נבדוק להם סכין ונבדוק אחרי' אם שחטו במקומה בלא עיקור ורוב סימני' מ"מ שמא את שחיטתן עצמן יקלקלו כלומר שישהו וידריסו ויחלידו:

וכולן ששחטו וכו' הק' הראש יוסף למה לא פריך הש"ס פשיטא כדפריך לקמן גבי הא דראה א' ששחט והנה לפום פשטא אדרבא משום דכבר תנינא במתני' פריך לקמן פשיטא ומה בחש"ו מהני אחרי' רואין מכ"ש בפקח:

ואמנם בלא"ה לק"מ דהרי הכא איצטרך לאשמעו' דלא בעי כוונה לשחיטה:

והנה מה שדחה ג"כ הראש יוסף דליכא למימר דאחרי' דווקא דע"א שאינו שוחט לא מהימן דא"כ למה מהני לקמן ראה דמ' אפי' א' יש לחלק דוודאי לענין שנסתלק חזקת אינו זבוח מהבהמה בעי' ב' עדים ואמנם לקמן הרי גם השוחט מעיד ששחט והו"ל ב' עדי' אלא דלענין ששחט כהוגן לא מהני עדותו כיון דעכ"פ שחיטה לפניך סגי בע"א:

רש"י י"ב ע"ב שמא יקלקלו מ' דמועדין הן לקלקל נ' דק' לי' הלא בתי' דרבא עיקר חסר מן הספר דהו"ל למימר הנך מועדין הן לקלקל אלא ש"מ דגם בס"ד ידעי' דה"פ אלא דק' לן מנ"מ ואהא קאמר רבא וע' בראש יוסף שהניח בצ"ע:

הוא אמר לה כ' רש"י מדעתו כוונתו דאי תני לה בבריי' אין מקבלין הל' מפי תנא משא"כ דהוא מדעתו אמר לה קיי"ל הכי:

רש"י ד"ה שהלכה ובאה בסו"ד ונ' דהא דמוקי לה טפי כה"ג משום דאי בסכין גדול דווקא הוה התנא מפ' משא"כ עכשיו בל' כדרכה דתנא גם זה בכלל ולהכי קאמר הש"ס ג"כ ל' זה:

תוס' ד"ה מנין למתעסק הנה באמת ל' רש"י ק' טובא התחיל בהגבי' הסכין וסיי' שלא שחט לשם שחיטה ונ' דגם רש"י נקט לפירושו בין לר"נ בין לרבנן לר"נ הכונה מתעסק להגבי' ולרבנן לחתוך בעלמ':

ועד"ז יש להבין מ"ש הרשב"א דטעמא דר"נ משום דגלי קרא בקדשי' ש"מ בחולין לא בעי כוונה וק' ורבנן מ"ט אמנם בהא גופא פליגי ר"נ ס"ל דקרא למתעס' להפיל' מיירי וא"כ בחולין אף כה"ג שרי משא"כ רבנן ס"ל דבמתעסק שלא לשם שחיט' מיירי וא"כ דווקא כה"ג שרי בחולין ולולא דמסתפינא הייתי אומר דר"נ ס"ל מצ"כ וא"כ כיון דכ' ושחט את בן הבקר ידעי' דבעי' כוונה וקרא לעכב ל"ל אלא ש"מ למועטי חולין ורבנן ס"ל מאצ"כ ואי לאו דכ' קרא לעכב ס"ד כמו בכל המצות דדיעבד שפ"ד ולעולם עכשיו דגלי קרא דכוונה מעכבא בשחיטה אמרי' ה"ה בחולין:

ובענין קו' הפרישה טור סי' ג' בלא"ה יש לתרץ דכיון דהא דלעכב מתזבחוהו ילפי' והתם כ' וכי תזבחו זבח שלמי' א"כ דווקא בקדשי' מיירי משא"כ הנך דרשת דלקמן ר"פ השוחט וע' פמ"ג:

והנה ד' היש"ש דכוונה להיפך גם לר"נ פוסל והק' הפמ"ג ממומר להכעיס פי' לד' המכשירי' באחרי' רואין ותי' דד' רש"ל דדיבור בעי' הכוונה דכיון שאנו רואין שמדקדק לשחוט כראוי כ"ז שאינו אומר בהדי' שמכוון להיפך מהי"ת נדון ע"ז:

בע"ה בענין קטן יש לו מחשבה ריש חולין

תוס' ד"ה יש לו מחשבה בסו"ד אין לפ' שכ' תוס' כן לד' רש"י דוודאי לרש"י אמירה לא חשיב אלא לדעת עצמם כ' כן וכונתם דלא תימא דלא נחלקו על רש"י כ"א במה דרש"י סובר דאמירה חשיב מעשה אבל מודו תוס' דמחשבה עכ"פ לא הוה קמ"ל דאפי' מחשבה בעלמא חשיבה אמיר' והנה הראש יוסף נתעורר מדוע השמיט חו"ש ובל"ק מיישב שפיר ובל"ב לא תי' כלום ולי נ' דבאמת עיקר איבעיא דר' יוחנן בל"ב הי' עד"ז דק' לי' מדוע במתני' דאלון ורמון נקט תנא תינוקת דווקא ולא נקט חש"ו ואמנם וודאי מדאוריי' אין חילוק אבל אי קטן יש לו מעשה מדרבנן יש לחלק דדווקא בקטן נתנו לו חכמים מעשה משום דבין קטנות לגדלות אינו אלא יום א' ולא מסתבר כי היום לא יהי' ממש במעשיו ולמחר יהי' כל מעשי' קיימי' משא"כ בחו"ש והיינו דמיבעיא לי' אי דאורי' או דרבנן כלומר אי תינוקת דווקא וע"כ ה"ט דמדרבנן יש לו מעשה או דאוריי' ותינוקת לאו דווקא ה"ה חו"ש ועפי"ז אין אנו צריכין לפ' כפי' רש"י דגם לל"ב נ"מ רק לענין עולה כ"א דלל"ב נ"מ לענין חו"ש ומ"מ מאחר דמסקי' דמעשה גמור י"ל מדאוריי' ומחשבתו ניכרת רק דרבנן להכי באלון ורמון פסק הרמב"ם דתינוקת לאו דווקא ובהיפך כ' דווקא קטן:

א"ל ותיבעי לי' מעשה ע' רש"י והנה וודאי ל"ק א"כ מאי קפשיט לי' דהרי פי' רש"י בלא אמירה קפשיט לי' אמנם מה דוחקא לרש"י לפ' ותיבעי לי' מעשה דר"ל עולה וכו' ונ' דק' לי' לרש"י למה לא אמר בקיצור ותיפשט לי' מהא דתנן וכו' א"וו ידע המק' דר"י בקדשי' קמבעי לי' ולא מ' לי' למיפשט קדשי' מטומאה וטהרה ומעתה הק' לי' אם טעמא דר"י דלא בעי למפש' משום דקדשים שאני א"כ גם מעשה תיבעי לי' וע"כ מדלא בעי לי' מעשה ש"מ דפשיט מעשה דקדשים מטומאה א"כ גם מחשב' לא תיבעי לי'.

רש"י ד"ה עפר כדרך שתינוקת עושין לשחוק כוונתו דלמאי נ"מ נקט תנא עפר אלא דאורחא דתינוקת בהכי ור"ל דס"ד דכיון דאין עושה כ"א לשחוק לא ליהוי מעשה דידהו מעשה קמ"ל רש"י ד"ה טמאין מקבלי' טומאה דלא תימא אחרי דאמרי' בעלמא רוב תינוקת בחזקת טמאי' א"כ מיד כשנעשה כלי הוא טמא באמת אמנם מ"ט הם טמאי' שנוגעי' בשרץ א"כ אינה אלא ראשון לטומאה ואינם מטמאי' כלי' וע"כ טמאי' מקבלי' טומאה:

תוס' ד"ה ותיבעי לי' ועוד למה לי למימר או דלמא נ' דאי לאו דאיכא סברא להיפך לא הוה מס' לן דלא ליהוי מחשב'

בסוה"ד שבא לתרץ מגט אתרומה נ' לפ' דקו' הירושלמי הוה למה צריך בתרומה קרא הרי בגיטין לית לן קרא ולא מהני קטן בלא עע"ג וע"כ משני לי' בגט משום שליחות נגעו בה ובלא עע"ג אינו יכול להיות שליח משא"כ בתרומה מיירי ע"כ שהטבל שלו ומשלו הוא תורם ואי לאו קרא ה"א תרומתו תרומה

והנה לכאורה מקו' הירושלמי הוה מ' כד' תוס' דלרש"י הרי בתרומה איכא דיבור ובהעלום ליכא דיבור וא"כ מאלון ורמון הו"ל להק' אמנם כד דייקת אדרבא מ' כרש"י דלכאורה כיון דבהעלום לא הוה כ"א דרבנן והיינו לחומרא א"כ מאי מק' מתרומה דהרי מדאוריי' וודאי לא מהני וצ"ל דהירושלמי פליג אגמ' דידן וס"ל גם העלום הוה דאוריי' אמנם לרש"י א"ש דבתרומה דהוה דיבור הוה דאוריי' והקו' לא הי' מהעלום כ"א מיש להם מעשה דסיפא דהיינו ג"כ דיבור:

גמ' היפך בהן נ' דמהא דייק הרמב"ם דלא קאי כ"א אקטן דאי גם אחש"ו הול"ל היפכו בהם אלא ש"מ דאקטן לחוד קאי:

רש"י הכי קמיבע' לי' ושמעתי מרבותי כוונתו דוודאי לא מיבעיא לי' לר"י אמאי דאמר איהו גופי' וכי לא ידע מאי קאמר אמנם מיבעי' לי' אמאי דשמע מרבותיו ובשם רבותיו אמרה ר' יוחנן מעיקרא:

רש"י ד"ה או דרבנן וגבי עולה דקולא לכאורה מאי קולא יש בזה אם מספק אינו מביא קרבן אחר אמנם למ"ש תוס' ד"ה קטן דחיישי' שמא שחטו לשם חולין שפיר הוה קולא דמקריבין אותה מס' ע"ג המזבח.

בע"ה בענין ליבן סכין פ"ק דחולין

רש"י ליבן באור הנה בערוך וב"י הגי' בהדי' ליבן באור ורש"י בא ליישב דלא איצטריך לפרושי דסתם ליבן היינו באור אמנם נ"מ דהנה רב יימר לקמן פשיט מדיעבד דר"ז לכתחילה דפגימה וצ"ל דפשיטא לי' דר"ז ע"כ לכתחלה קאמר דמה"ת אי מס' לי' לר"ז אי ביה"ש מרווח או כיוצא הו"ל ס' בשחיטה ופסולה וע"כ פשיטא לי' וא"כ אמאי לכתחילה לא א"וו אף לכתחלה קאמר ואמנ' הא דנקט דיעבד היינו דנהי דמיירי בסכין בדוק ואמנם אחר שלבנ' באור אין לך ריעותא גדולה מזו וא"כ ע"כ סומך אבדיקה דלאחר שחיטה דעכשיו אי אפשר לבודקה וממילא אסור לשחוט בה מה"ט לכתחלה כ"ז בליבן באור משא"כ בחמה או ברותחין מלבד דלאו אורחי' דהני למפגם אף גם זאת הרי בחמה ובמיא שפיר נוכל לבדוק הסכין אם הוא פגום כדלקמן.

גם חידודה ע' תב"ש מיש ליישב ד' הרי"ף ועפ"י דרכו נ' דא"צ לדחוק כ"א דאחרי דהש"ס מתרץ לקמן חידוד שאני פי' רש"י משום שהוא חד כלומר דבר דק אינו אוחז בו הליבן כ"כ וא"כ אין בידינו לשער היטב עד כמה יהא דק ולהכי השמיטה הרי"ף:

רש"י ד"ה והאיכא צדדא ע' ש"ך יו"ד וכו' שהשיג מד' רש"י אלו על ד' הב"ח וד' ב"ח נ' דמרש"י אין ראי' דרש"י כ' כן כי היכא דלא נימא דקו' הש"ס דווקא למ"ד יש טריפה לחצי חיות ולזה כ' רש"י דהכי מיירו קודם שנשחט הרוב וע' ראש יוסף דלמה עדן לא נקט הר"יף להך דר"ז משום בן פקועה ונ' דכיון דקיי"ל בן פקועה צריך שחיטה ואם נתנבל אסור וקמי"ל דנקובת הוושט הוה נבילה אפי' בן פקועה לא מהני:

ביה"ש נ' דנקט ל' ביה"ש כלומר דצריך לשחוט היכא דמרווח רווח דהשאר מקרי תורבץ ואסור לשחוט בה:

תוס' ד"ה בחמי טברי' כוונתם דהכא מכות אש כ' והאי לאו אש הוא נהי באור מקרי אבל לא באש.

רש"י ד"ה ביטול אחרון ע' רש"א ובתו"ח דחה דבריו דעכ"פ ביטול לא גרע מנתמעט וד' רש"א דגם נתמעט לא מהני וד' תו"ח דדלמא עדן לא הראה לכהן:

רש"י ד"ה בב' הסימנים לאפוקי שער צהוב ודוחק דמאי ענין שער צהוב לנגעי עור ויותר מסתבר כמ"ש הראש יוסף לאפוקי מחי':

דברזי' מברז ע' רש"י ותו"ח דרש"י לא גריס היינו חדוד וע' רשב"א דגריס לי' והתו"ח הק' למה לא משני שהכה בנחת ונ' דא"כ אין כאן כ"א מכוה ופשיטא מאי קמ"ל ברייתא גם מה שהק' הרי החוד של השפוד אין בו כגריס ל"ק דמ"מ יכול להעלות מכוה כגריס.

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה