ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
הקדמה
ה' יגמור בעדי ה' חסדך לעולם מעשי ידיך אל תרף. אודך כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני.
גדול העצה ורב העלילה אשר עיניך פקוחות על דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו.
אהוביי תלמידיי ה' עליכם שלו הייתי בבית ה' ורענן בהיכלי אבל ביתי לא היה בנוי כמ' רש"י פ' לך לך על פסוק ואבנה גם אנכי ולא היה מקום אתי לקרא שם אבותי ע"ה ושם מורי הקדוש הגאון חתם סופר על נחלתי ושנסתי מתני בשנת תרל"ח ללקט תנובות שדה תוה"ק ולאסוף סנסנים ולחבר האהל להיות אחד מתוה"ק שניתנה לנו בסיני למשנה וממשנה לגמרא ומגמ' למיישרי ארחותנו ה"ה הרי"ף עם נו"כ והרא"ש ומהם לראש גולת אריאל הרמב"ם ומאחריו לעטרת בני אשכנז ס' הטור ומאחריו לשו"ע ונו"כ ומאחריו לעמודי ההוראה האחרונים הגאון נוב"י ומורי הקדוש הגאון חתם סופר וה' היה בעזרי להוציא לאור ארבעה חלקים משנת תרל"ח עד השנה המרה עלי אמר"ת אמרת ה' צרפה אותי בו נלקחה מעל צווארי עטרת ראשי אשת נעורי הצדקת מלכה בת פראדל נב"ת וה' הטוב אשר בשמאלו הכני בימינו אחז לרפא את שברי ונתן בלב אחי הצדיק הרבני מו"ה שמואל זיידל נ"י ובלב אשתו מ' לאנא תי' ונתנו לי לעזר בתם המהוללה הצדקת מ' צביה תי' וביום כ"ה לחדש אדר ראשון העבר הביאותיה אל ביתי להנחם אחרי כלי חמדתי אשר נצלתי והפועל ישועות גדול הנפלאות עשה עמי לפנים משורת הדין והיא בתוך אהלי הן ביראת ה' הן בחסד וצדקה בצלם דמות דודתה בג"ע.
אבל בערב שבת הגדול העבר נגעה בי יד ה' באו עלי יסורין שונים ל"ע עד סמוך לחג השבועות אשר על זאת באתי הנה למרחץ פישטיאן להברות גופי הנדכה ויה"ר שיתקיים בי החלום שחלמו הרבה נשים בעירי בליל פטירת הצדקת כי ראו אותה חובקת בן:
והנה מרוב ההוצאות שעלו על הארבעה חלקים ואפי' בחלק א' מהם לא בא לידי דמי הנייר כ"ש מעות הדפוס לא היה לאל ידי להדפיס משלי החלק החמישי הכולל שני חלקי' חלק ראשון ליקוטים וחלק שני ביאור על כל מס' חולין ואיזו שו"ת אך מה' היה להדפיס גם חלק חמישי הזה והקים ה' בעזרי אנשי חמד אשר הלווני יותר מארבע מאות זהו' ע"וו ע"מ שלא תשמט שביעית בשנת תרמ"ב ולפרוע על יד על יד ובה' מבטחי שאזכה לשלם לכל א' מנושי עד פרוטה אחרונה את אשר הלווני ואקוה להזכיר את שמם לטובה בפתח שער הספר אי"ה והנה הצגתי בראש הס' אגרת מהרמב"ם אשר כ' להסולטאן שהיה רופא בביתו העתקתי' בימי בחרותי מעלה כרם חמד ולמען ברר כי האגרת מד' הרמב"ם העתקתי בצדו פרק א' מה' דעות המדבר בענין בריאות הגוף וכמעט הפרק הזה כולל תוכן האגרת הזאת אחריו העתקתי סגולות ורפואות מס' אמתחת בנימין אשר השאיר אחריו ברכה עמיתי הרב המופלג הצדיק מו"ה איצק הרש קוטעצקי ע"ה בעיר יאהנא וזכה בו גיסו הרבני מו"ה אברהם ישעי' כ"צ ה' ירפאהו רפואה שלימה ולמען דעת כי ראוי המחבר לסמוך עליו העתקתי כמו כן ההסכמות על הס' מהגאון פנים מאירות ומהגאון מו"ה נפתלי כ"צ גם העתקתי מכ"י מרן הגאון ח"ס הגהותיו על שו"ע חשן משפט וההגהות על שו"ע אורח חיים ביקש ממני הגאון המפורסם מו"ה שמואל עהרנפעלד נ"י אב"ד ור"מ בקהל מט"ד והוא ידפיסם אבל לדאבון נפשי עשה אותו קרעים ולא הדפיס ע"ע כ"א חלק קטן מהם:
וה'. אנה לידי ספרי חשן משפט מהגאון בעל כרם שלמה ובשולי השו"ע כ' כל הגהותיו אשר היה בדעתו לנטוע מהם כרם שלמה על ח"מ ולא זכה בעו"ה לזה ואני יגעתי והעתקתים פה לזכות נשמת המחבר וקראתיו בשם כרם שלמה ויה"ר שיעמוד לי זכותו שאזכה עוד לבנין ביתי ובזה אפיל תחנתי לפני מי שאמר וחנותי את אשר אחון אעפ"י שאינו הגון לחנני חנם ולתמכני לגמור בכי טוב החלק החמישי הזה ולהוציאו לאור לכבוד שמו הגדול ולכבוד מורי הקדוש ולכבוד אבותי ע"ה ותלמידיי יצ"ו יבררו להם הסלת מן הקמח ויה"ר שיבנה בית מקדשנו בב"א:
פה פישטיאן יום ב' לסדר צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ שנת אמת וצדק לפ"ק:
מכתב הרב רבינו משה בר מיימון בעד הסולטאן
הגיע אל העבד הקטן משה בן עבד אלקים הישראלי הקרטבי מצות השר הנכבד וגדול השם מעלתו ושלחה על יד שליח צוהו בזכרון ההנהגה וסמך עליה ברפואות חליים נתחדשו באדוני (ישים השם התחלואים רחוקים ממנו והבריאות דבקה בו תמיד) וזכר השליח מביא מצות השר כי אדוני מתרעם מקושי הטבע ויבשותו בריב הזמנים עד שהוא לא יוכל לצאת כי אם בקושי ובשקידה רבה וכן זכר כי כבר נתחדשו לו בקצת הזמנים שממון ומחשבה רעה ופחד ממות וכן הוא יפסיד מאכלו הרבה פעמים וימצא בבישולו חולשות ברוב הזמנים זה הוא מה שזכר ודעתי שאשים בזאת המזכרת שערים ארבעה.
השער הראשון בהנהגות הבריאות בכלל בחוק האנשים כולם בלשון קצר.
השער השני בהנהגת החולים בכלל באשר לא ימצא רופא או כאשר ימצא בלתי שלם ומובהק בחכמה.
השער השלישי בהנהגת אדוני בפרט לפי המקרים אשר יתרעם מהם.
השער הרביעי יכלול שערים דרך ציונים מועילים בכלל ובפרט לבריאים ולחולים בכל מקום ובכל זמן ולא יגנה מי שיראה בזה המאמר ובכל מה שחברנו היות קצת שערי המאמר הזה כבר קדם לנו זכרונם במאמרים אחרים חברנום קודם כי כל מאמר חובר כפי הבקשה המיוחדת לא לפי חיבור יכוין בו לימוד מלאכת הרפואות לאנשים ומהשם אשאל העזרה והיושר.
השער הראשון בהנהגת הבריאות בכלל בחוק האנשים כולם בלשון חצר וכוונתינו בזה השער לספר דרכים יקל זכירתו והעשיי' בהם רב התועלת שהנהגת הבריאות והם מאמרים כוללים לגדולי הרופאים מהם מאמר אפוקרט התמדת הבריאות בהשמר מן הטבע והניח השברון מן היגיעה התבונן איך חבר אפוקרט הנהגת הבריאות בשני דרכים. והם שלא ישבע האדם ושלא יטרח עד שלא יפסד תועלת ההתנועעות לההתעמלות. וזה כי השבע והיא האכילה עד שתסיר תאות המאכל יחייב מילוח האצטומכא ומשיכתה. וכל אבר יהיה נמשך יתפרקו חבוריו ויחלשו כחותיו בהכרח ולא יעכל האסטומכא המאכל ההוא בישול טוב בשום פנים. ויחדש השברון וחולשת התנועה וכובד המאכל. וכ"ש כאשר ירבה לשתות מים אחר המאכל המשביע אשר מחוייב לשבע בהכרח. כי הטבע יבקש המים להחזיק המאכל כדי שיקל להאסטומכא ואי אפשר בהכרח מבלתי התחדש אחד מב' דברים אם שיתחדש הפסד מאכל גדול ממית. או הפסד מאכל קטן יחליאהו או יתחדש בישול רע ומיני הרוע ישתנה הרבה מאוד לפי השתנות מיני המאכל ולפי השתנות המזגים. ולפי השתנות הכנות האברים לקבל החליים. וכאשר יתבשל המאכל באסטומכא בישול רע יתחייב שיהי' בישולו השני בכבד ג"כ רע. וכן בישולו השלישי באברים כולם יהיו רע. ויהי' זה סיבה לכל מיני התחלוחי' על הרוב וכן יאמר גאלינוס בזה"ל "מי שירצה שלא יחלה כלל ישים כוונתו שלא יתחדש לו הפסד בישול. ולא יתנועע אחר המאכל, ובעבור זה הצורך הגדול הזהירו כל הרופאים מן השבע וצוו שימשוך ידו מן האכילה בעוד התאוה דבוקה בו קודם שתסור וישמור ממשיכת האסטומכא ומלוחה והרופאים כלם מסכימים כי אכילת המעט מן המאכלים הרעים יותר מעט נזקו מאכיל' הרב מן המאכלים הטובים והבריאים. כי האדם כאשר יאכל המאכלים הרעים ולא ישבע מהם. הנה יתבשלו בישול טוב ויזונו האברים מהם בכל מה שיועיל ויתחזק הכח הדוחה וידחה מותריהם הרעים ולא יתחדש מזה נזק כלל או יחדש מה שלא יהי' ניכר ואולם השבע ואפילו יהי' מן הלחם מתוקן המלאכה והבשר הטוב לח יתבשל בישול טוב בשום פנים. וכבר זכרנו סבת זה ולהשמר מן השבע הזהירו הרופאים מאכול תבשילים שונים. ושיספיק בכל אכילה בתבשיל אחד כדי שלא ירבה מאכלו ותפסק התאוה קודם השובע וידע ג"כ משינוי הבישולים כי התבשילים השונים יתבשלו בישולים שונים כל תבשיל לפי טבעו.
ואולם עצת העבד בשיעור כמות המאכל למי שירצה התנהגות בריאותו הוא לאכול בשעת שיווי האויר שיעור שלא תמשיך אסטומכתו ולא יכבד עליה ושתוכל לבשלו. וכאשר יתבאר אליו כי זה השיעור הטוב. יבחר מאכל טוב לטבעו והוא יעטש עיטוש נפסד ולא יצמא וימצא בו עונג וקלות. וימצא הטבע ממוצע נוטה אל הרקות מעט זה מאכל טוב יתמיד לקיחתו. וכל מה שיתחמם האויר ימעט מן השיעור. כי הבישולים בקיץ חלושים להתפזר החום הטבעי וכל מה שיתקרר החויר יוסיף השיעור כי הבישולים בחורף חזקים להתקבץ ולהחזיק החום הטבעי. וכל מה שיקרר וסתם נקבי הבשר לא ימעט השבע.
אמר העבד לו הנהיג האדם עצמו כמו שינהיג בהמתו אשר ירכב עליה יהיה ניצול מחלאים רעים וזה כי אתה לא תמצא אחד מבני אדם יתן מספוא לבהמתו יותר מדאי אלא ישערהו עליה לפי מה שתוכל לסבול והוא יאכל יותר מדאי מבלי שיעור ומחשבה ויחשב עניני תנועות בהמתו ויניעה כדי שלא תעמוד ותחלה ולא יעשה זה בגופו ולא ישים מחשבה בהתעמלות אשר הוא העיקר הגדול בהתמדת הבריאות ובדחות רוב החלאים וכבר קדם לנו מאמר אפוקרט כי התמדת הבריאות בהניח השברון מן היגיעה ולא ימצא דבר יהי' תמורת ההתנועעות וההתעמלות בשום פנים כי ההתנועעות וההתעמלות תבעיר החום הטבעי והנה יתילדו מותרות בגוף ואפילו יהי' המאכל בתכלית טוב האיכות ושיווי הכמות. וההתנועעות וההתעמלות תכלה אותם ובהתעמלות זה ידחה נזק רוב הנהגות הרעות אשר יתנהגו בהם רוב אנשים. ואין כל תנועה התנועעות והתעמלות ואולם תקרא התעמלות התנועה החזקה או החלשה או הכוללות לשניהם והוא התנועה הכבודה אשר ישתנה ממנה הנשימה ויתחיל האדם להרבות נשימתו ומה שיוסף על זה הוא יגיעה ר"ל התעמלות החזקה מאד תקרא יגיעה ולא כל אחד יסבול היגיעה ולא יצטרך אליה כמו כן אבל הטוב בשמירת הבריאות לקצר ההתעמלות ואין ראוי' שתהי' ההתעמלות כי אם על רקות האסטומכא הנקי' מן המותרות ר"ל השתן והיציאה ולא יעשה ההתעמלות בחום החזק והטוב שבעתים להתעמלות תחלת היום אחר אשר יעור משנתו אחר הנקי' מן המותרות כמו שזכרנו וממאמר גאלינוס הכוללים בהנהגות הבריאות אמרו כמו שהתנועה לפני המאכל כולה טוב כן התנועה אחר המאכל כולה רע ודע כי התנועה אחר המאכל מזקת מאוד ר"ל לא תנועה מקומית ולא משגל ולא מרחץ בעבור כי הזיקם רב וכ"ש למי שגידיו צרות ודקות בטבע כי נזק זה גדול:
ואולם ראוי אחר המאכל שיתעמל מעט באורח ביתו. שיעור מה שיפול מאכלו בתחתית האסטומכא. ותחמם עד שיתבשל והשינה יעזור על הבישול. וכ"ש למי שהרגיל השינה ומדרכי התנהגות הבריאות שלא יכנס מאכל על המאכל ולא יאכל אלא את הרעב הצודק ותהיה האסטומכא נקייה ויוכל רוקו להמשך אל הפה אז עת המאכיל המועיל ולא ישתה האדם המים כ"א אחר הצמא הצודק כלומר כי אם ירעב או יצמא ימתן מעט כי פעמים יהי' רעב כוזב וכן צמא והיה סבתו לחה אחת רעה ישוך פי האסטומכא וכאשר ינוח זה לא יקח דבר ואם יתחזק הרעב או הצמא יאכל או ישתה ושתיית המים אחר המאכל רע יפסיד הבישול אלא למי שנהג אותו ואין ראוי' שישתה עם האכילה או אחריה בעוד הוא האסטומכא אלא המים הקרים ולא ימזגו בדבר..
ומדרכי הנהגת הבריאות שלא יחזיק מותרי בשום פנים אלא בעת הצורך ישתדל בה וראוי שלא יקח האדם מאכל ושלא יכנס למרחץ ולא יבעול ולא יעשה התנועעות עד שיבדק עצמו גם כן:
ומדרכי הנהגת הבריאות גם כן ההשתדלות באיכות המאכל וזה שער מועיל הרבה יצטרך אל ידיעת טבעי המאכלים כולם מכל מין ומין וכבר חברו הרופאים בו הרבה ספרים ארוכים והדין להם בזה כי הוא הכרחי מא"ד. אבל אנחנו לפי כוונת זה המאמר ולפי המאכלים הנהוגים אצלינו הנמצאים הרבה אביא מהם תללים מועילים מזה. כי המאכלים הטובים אשר ראוי' שיכין מהם מי שירצה התמדת הנהגות הבריאות לחם חטה המתוקן כראוי. ובשר הגדי והכבש ובשר התרנגולת והפדלני והיונים וחלבון ביצת התרנגולת ורצוני בלחם המתוקן כראוי שיהי' מחטה נתבשלה כל צרכה אחר שנתייבשו ממנו הלחות הנוספת ולא נתייבשו עד שיתחיל בה ההפסד ושלא יהי' הלחם סולת נקייה אך להעביר הקמח בנפה ויהי' נראה חמוצו וישים בו מלח כראוי וירבה קטופו בעת לישתו ויאפה בתנור זה הוא הלחם המתוקן המלאכה אצל הרופאים והוא הטוב שבמאכלים ויצטרך שתדע כי כל מה שיעשה מן החטה זולת זה הלחם אינו מאכל טוב בשום פנים:
אבל מאכלים רעים מאוד כלחם המצה והבצק המבושל כמו המטרטיץ והלאבדאנ"ץ והקמח המבושלת בדיצ"א הנקרא פארנאדה והבצק הנאפת באילפס וכלחם המקוטף בשמן זית או בזולתו מן השמנים כל אלו מאכלים רעים לכל אדם וכן פת הדראה ולחם הסולת והחטה המבושלת אינם מאכלים טובים ואם הם טובים כאשר נתבשלו הם צריכים אל אסטומכא יש לה כח גדול לבשל ואז יזון מזון טוב ורב:
ואלו מיני בשר אשר זכרנו אותם כלם טבע אחד ואינם משובחים בשוה אבל הטוב שבמיני הבשר ההולכים על ארבע בשר הצאן הרועה באחו והוא בן שנתו ופרוס הממוצע בשומן וטוב שבבשרו הראשון ממנו ומה שהוא מחובר לעצם וכל מה שבבטן רע והשומן כולו רע ישביע ויפסד הבישול וימנע תאות המאכל ויולד ליחה לבנה וכן ראשי הבהמות מותריהם הם יותר ממותר שאר האברים וקצות בעלי חיים ר"ל כרעיהם הם נעדרים המותרות ואין מזונם רע והשה רב המותרות אין טוב בו ואולם הגדי היונק טוב המזון קל להתבשל ובשר העופות בכלל יותר קל מבשר הבהמות ויותר ממהר להתבשל והטוב שבבשר העופות הם אותם אשר זכרנו:
ואולם החלב ובעת החלבו מי שלא יחמיץ באסטומכתו ולא יתעשן ולא יתחדש לו נפח במתניו הוא לו מזו טוב וצריך שיתחבר עמו מעט דבש וגרגיר מלח ומה שזכר גאלינוס עד שלא יהי' נקפה באסטומכתו והטוב שבחלבים והדק שבהם חלב העז וחלב הפרה ג"כ מאכל טוב וכל מה שיעשה מן החלב או יתחבר עמו רע מאוד וכן מה שנתבשל מן החלב ומה שנתבשל בו רע מאוד. כל מיני הגבינה רעים מאוד ועבים מאוד אולם הגבינה בת יומה הלבנה והמתוקה בלתי שמינה טובה וכל מיני החמאה אינם מאכלים רעים לכל אדם בהחלט והדבש מזון טוב לזקינים ורע לבחורים וכל שכן למי שמזגו חם כי ימהר להשתנות מריר האדמה והדגים רובם מזונם רע וכל שכן למי שמזגו לח ולזקנים וכ"ש גדולי הגוף מהם וכאשר יצאו מן המים הרעים והשמנים מאוד רע רב הלחות ואולם הדג קטן הגוף אשר בשרו לבן ואשר בשרו קשה וטוב הטעם והוא מהים או אשר יהי' בנהרים הנוזלים כדג אשר יקרא מול או מייל הם אינם מזונם רע אבל ימעט ממנו. וידוע אצל הרופאים כלם כי הטוב שבמפערים כלם או שבמיני המזון הוא שנתפרסם בדת הישמעאלים אסורו כי הוא יזון מזון רב טוב דק וימהר להתבשל והוא עם זה יעזור אלו הבישול ויוציא המותרות מלקוי הבשר ויוציא השתן והזיעה ולו טובות אחרות זולת אלה ותועלת רבות בספרי הרופאים ואולם הדבור במה שאינו מותר עשייתו תוספות ומותר ולזה הנחנו להזכיר מינו וצורת לקיחתו על צד הנהגות הבריאות ואולם המאכלים רעים לאנשים כלם הם השומים והבצלים והכרתי והכרוב והכלילוונו"ש אלו כלם מזונם רע נמי שירצה הנהגות בריאותו ואולם הקשואים והאבטיחים הירוקים מעט רעים ואולם האבטיח הנקרא בערבי אלבוקדי חם יאכל לבדו בתחלת היום והאסטומכא תהי' נקיי' ולא תהי' באסטומכא לחה רעה ולא יהי' לה מזוג רע אז יתבשל בישול טוב ויקרר הגוף מעט ויזול השתן וינקה הגידים ולא תהי' מזונו אז רע:
ואולם זכרנו זה בעבור שאוכלים אותו כל האנשים הרבה מאוד ואולם הפירות הלחים כל מה שיעשו האילנות מזונם רע לאנשים בכלל אבל קצתם יותר רע מקצתם מהם שמזונם רע כמו החרוב ונשפולש ושורלש ומהם רעים מעט קרובים להיות טובים כמו מן התאנים והענבים וגאלינוס אמר כי התאנים והענבים כמו שרים לשאר הפירות והזיקם יותר מעט ואולם אין הדם המתיילד מן הפירות טוב ואל יטעה הרואה באמרי כל מה שיעשו האילנות שמזונו רע היות דבש הפירות וייניהם המבושלים והמשקים והמרקחות שיעשו מהם בכלל זה כי הם מועילים לחליים מיוחדים כי פעולתם במה שהם רפואות וזה מבואר אצל מי שיודע שורש מלאכת הרפואות ולגאלינוס מאמר אמרו על צד המוסר לאדם ונשבע באלוקים שהוא בתכלית האמת יזהיר האנשי' בו שלא יאכלו הפירות ואמר כי יהיה לו מנהג שתהי' לו קדחת בכל שנה ואביו צוה לו שלא יאכל פירות כלל וינצל מן הקדחת בשנה ההיא ואחרי כן הנהיג כל ימיו שלא יאכל פירות ונשבע שלא היה לו קדחת מאז ועד היום שעשה המאמר ההוא אלא קדחת יום ואשר זכרו הוא החמת כי לחות הפירות הם חומר הקדחת ולא יקשה עלינו היות אנשים רבים יאכלו הפירות ולא יהי' להם קדחת כי להרגיל ולגידולים משפטים אחרים אלו אכל אחד מאנשי הודו הלחם המתוקן המלאכה ובשר הצאן יחלה בהכרח ואלו יתמיד אחד ממנו לאכול האורז והדגים כאשר יעשו אנשי הודו תדיר יחלה בהכרח ואין זה המאמר הספור בסבת זה אבל הכוונה להודיע כי הפירות רעות בכלל ושימעוט מהם לא יערבם עם המאכל בשום פעם. ושיאכל מהם כל מרכך ומלחלח כגון האגסים והענבים והתאנים לפני המאכל ולא יקח המאכל אחריו עד שיצא מן האסטומכא ויאכל כל מקבץ מהם אחר האכילה כמו הספרגלים (חבושים) והפראש ולא יקח מאלו כי אם מעט כדי שיחזק ויסתום פי האסטומכא וכמו כן כי הנכבדים מכל הפירות הענבים והתאנים כן יותר רע מהם הפרשג"ש והאנפרשג"ש. ולא יקרב לשני אלו מינים בשום פעם כי יתיילדו מהם לחות יתערבו עם הדם ואחר כן ירתחו ויהי' זה סבה גדולה ללדת הלחות המעופשת והקדחת. ואולם הפירות היבשות כמו הצמוקים היבשים והפסתו"ק אינם רעים. אבל ישובח הטבול בהם עם המאכל כ"ש הצמוקים והפסתו"ק הם מועילים לכבד מאוד ובבריאות הכבד חיותינו כמו שאמר גאלינוס ג"כ. וכן לקיחות מעט ממיני המתיקה אחר המאכל טוב מאוד. יתן לאסטומכא להחזיק המאכל ולבשלהו זה שיעור מה שראיתי להזכירו בזה השער והוא מספיק לפי כוונתינו.
השער השני בהנהגת החולים בכלל כאשר לא ימצא רופא או כאשר ימצא רופא בלתי שלם ומובהק בחכמה כבר הודיעו בעלי המופתים כי מלאכת הרפואות הכרחית לאדם להיותו בעל החליים לרוב המאכלים ולא יסיר צרכו אל רופא בזמן מן הזמנים ולא בענין מן הענינים וזה כי מלאכת הרפואה כוללת על שלשה הנהגות.
הראשונה הנכבדת הנהגת הבריא והיא הנהגות הבריאות הנמצאת עד שלא תאבד:
השנית הנהגת החולים והיא לקחת עצה ולעשות כדי להשיב הבריאות וזה הוא ידוע ברפואות.
והשלישית ההנהגה אשר יקראה גאלינוס החיות והיא הנהגת מי שאינו בריא בריאות שלם ולא חולה כהנהגת החולים שנתרפאו קודם שנתחזקו והזקנים וכבר התבאר כי האדם צריך אל הנהגות רופא על כל ענין ובכל עת. ואולם הצורך אל הרופא בעת החולי יותר חזק והעדר הרופא אז סכנה ולזה יחשבו הסכלים שלא יצטרך הרופא אלא בעת החולי ולא זולתו והרבה פעמים יחלה האדם בעת לכת בדרך או בעיר אין רופא שם או שיהי' רופא לא יסמכו על חכמתו. ולזה היתה עצת העבד שירמוז למה שראוי שיעשה בזמן ההוא.
ואומר כי כבר ביאר לנו גאלינוס. כי בני יון כולם בזמן הקודם כאשר נסתפק להם חולי. לא יעשו להם רפואה בדבר ויניחו החולי עם הטבע כי היא מספקת ברפואות החליים וכבר האריך אפוקרט בהרבה מקומות מספרו לשבח הטבע וכי הוא חכם ערום יעשה מה שראוי. ואינו צריך לזולתו ברפואות החליים ואולם יצטרך הרופא לעזור אותו ולסעדו ולא זולת זה וללכת בדרכו ואמר הראוי בשער אחד משעריו הידועים כי כאשר יהי' החולי יותר חזק מכח החולי לא תקוה שינצל מן החולי ההוא. ולא יועיל לו רופא בשום פנים. וכאשר יהי' כח החולה יותר חזק מן החולי לא יצטרך אל הרופא כלל והטבע יבריאוהו. וכאשר כח החולה והחולי שווים אז יצטרך לרופא לחזק הכח זה אם יהי' רופא שלם ידע איך יחזקהו וישגיח בו ואולם רוב הרופאים יטעו הרבה בזה ויחשוב שיחזק הכח והוא יחלש אותו ויקלקל דרכיו:
ולזה אמר ארסטו בספר החוש והמוחש כי רוב המתים ימותו מן הרפואה לסכלות הרופאים בטבע והרופאים ירצה באמרם טבע במקום הזה הכח המנהג לגוף בעלי חיים אשר התבאר מציאתו ואמתת פעולתו בספרי החכמות מחכמות הראשונים ובעבור אלו הסבות ילקחו המלכים רופאים ויבחרו מהם המשכיל ומי שמפורסם בחכמה ומובהק בה. כי אולי בהתקבץ:
כבר התבאר מכל מה שזכרתי מן ההקדמות שישאר הרופא עם הטבע כאשר לא יהי' שום רופא טוב וענין השארו עם הטבע שלא יקח רפואה בלתי נהוגה לבריאים לקיחתה ושלא יקח שיעור מאכלו כולו וכאשר יצמא ישתה וכאשר ירעב יאכל בעת אשר הי' מנהגו ויאכל אז הקל מן המאכלים אשר הי' נוהג לאכלם.. וראוי שידע האדם כי אפי' יהי' רופא מפורסם או רופאים רבים שלא יעלה בדעתם להתעסק ברפואות החזקות אלא בעצת רופא שלם מאוד מאוד:
כבר התאמתה חכמתו ויעיד עליו הנסיון. ואולם זולתו יבחר בעת החולי רפואות הקלות ולא החזקות.
ואני אבאר הרפואות החזקות מה הם והם ההקזה והוציא דם הרבה וכן הנקויים במשלשלים החזקים למשוך כמו קולקונטידא"ש ואשקומוני"א וכן הנקיון בקיא החזק בסמים החזקים כמו שני מיני הליבורוס ונודובומטו. וכן הקלושטרוש החזקים אשר יכנס בהם קלוקינטידאש וסרפנן וקשטרון והדומים להם וכן מניעת המאכל לגמרי וצוות החולה שלא יקח שום מאכל כלל. וכן מניעת שתיית המים וסבול הצמא וכן לקיחות המרקחות רבות התועלות כמו התדימאק ואלמתרודיטו"ס ואלתבאדיטו"ס והדומים להם כלו. אלו הדברי' רפואות חזקות ולא יעשה דבר מהם אלא בעצת רופא מובהק בחכמה ובמלאכה. כי אלו הדברים כאשר יעשו במקומם יבריאו החולה מיד או לזמן קרוב או יצילהו מן המות ואם יחטיאו מקומם על הרוב ימותו מיד או יעשו חולי יביא בעליו אל המות בסוף ובעבור זה ראוי השמירה מהם:
ואולי הרפואות הקלות הוא הוצאות הדם בוינטוזא בשוקים או בעליון הגוף. ולשלשל הבטן במנה והאגסים והויאולש ואשר"ב הורידים המצנן. וכן הקי' במי שיעו' (נראה שצ"ל שעורים) והמנקשימי"ל בצונן או בשרשי האבטיחי' וזולתם וכן הקליסטירי"ש הקלים כמו הקליסטירי"ש במי שעורים. או תבשיל המורסן או במים ודבש או בשמן לבדו והדומים להם. וכן דקות המזון בקחת משקים הנהוגים מן הסופר או הדבש או מי שעורים או פאר או לביבות הלחם הרחוץ פעמים או לקחת מעט מהם בתבשילי החולים וכן להתרפאות ברפואות הבריאות. ר"ל הדברים אשר רבים מהבריאים יקחו אותם במשקים הידועים כמו משקה מיקשימי"ל והוורד והויאוליש וזולתם והמרקחת אשר הם כך ר"ל סופר רושאדו וסופרי ויאליטי ומרקחת המירובלנאש. וכן לקיחת המשקים המורכבים מסמים קלים ומובטחים כמו רוקולציאה ואירבה דבוץ וליגנא בובינא וזרע ליינוניש ופניקבאר (זרע אינד ביאה) ושורש רומייה קוניל וקליפת הליינוניש ושורש השומר.
ואולם הנקיון ביגרא והאגריקא וזולתם וכן קשיאה פישטילא הענין בהם ענין ממוצע אינם מכת החזקים ולא מכת החלשים והקסיאה פישטילא ואם היא פעמים תעשה פמנץ היא מבטחת מאוד. וכן האגריקא ואם הוא מובטח מצד נקיוני אבל הוא בחדרו וברוב יבשו פעמים יזיק נזק גדול כאשר נצטרך ללחלח לכל הגוף או לאבר אחד. וכן נזקי היגרא פיגרא והאיטריפלא באנשים החמים גדולים ברוב הזמנים וזה אשר הזהרנו להשמר מרקחת התריאק והמטרודוס. כי אם בעצת רופא טוב. אמנם זה לחולים. אבל לבריאים כבר זכרו מהנהגת הבריאים לקחת התריאק בכל עשרה מן הימים כך זכרו הרופאים אין במשפטי הרפואות דבר מוחלט אבל לכל צריך שיהי תנאים בהכרח. כמו זכרם לקחת התריאק ככל עשרה מן הימים על צד הנהגת הבריאות. והנה אין ראוי שיקחוהו מי שמזגו חם:
ולא יקחוהו בקיץ ובזמן החזק ולא שיקחוהו מי שיהי' באסטומכא ליחה רעה איזה ליחה שתהי' ובאמרם כי הקיא פעם אחת בחודש או שתי פעמים טוב מאוד בהנהגת הבריאות. הנה בזה גם כן תנאים והוא שלא יהי' האיש חלוש החזה. ולא מי שימהר בראשו המלוא או יחדש לו כאב הראש על הרוב ולא יהי' הקיא בזמן הקור מועיל וכן כל משפט שיתירוהו יש לו תנאים כמו שהמשלנו. וזה אשר אמרנו לעשות הרפואה הקלה אשר זכרנו קצת מכלליה כאשר לא ימצא רופא מהיר. ושישלח יד אליו עם איזה רופא שימצא אולם זה למקום ההכרח כי פעמים יזיק ג"כ. ואפילו זה השיעור מן הרפואה כאשר יטעה בה הרופא וישים אותו בזולת מקומו ככל ביאר לנו גאלינוס. כי פעמים יצוה החולה לשתות מים עד שירוה. ויביא לגוף החולה הזיעה וירכך טבעו ויסית הדחתו ויבריאה בריאת שלם ופעמים יתירו לשתות מים בעת אשר לא הי' ראוי ויהי' זה סבת מותר החולי או לקנות חולי מעמד לא ירפא ממנו לעולם וכבר ביארו התנאים כולם אשר בהם יתירו לשתות המים או ימניעוהו. ואם יהי' זה בשתית המים ראה מה הוא בזולת זה וכאשר יגיע עת השתיה. ויסופק עלינו אם שנתיר לו שתית המים או נמנעה ממנו וכן כאשר יסופק עלינו אם נאכיל החולה או נמנענו המזון נאכילהו מזון דק ודמיון זה ראוי' שתהי' ההנהגה כאשר לא ימצא רופא משכיל יטה לעולם אל הנהוג לו בעת הבריאות. ויקח מעט ממה שהיה מנהגו בו ויש מור הכח תמיד בלקיחת המזון אם מזין דק כמרק התרנגולי' ומי הבשר וחלמון הביצה הרכה והיין למי שיוכל לקחת אותו או במזון יותר עב כבשר התרנגולים לא ישכח לעולם לחזק הכח הטבעית במזון וכן לחזק הכח הנפשיות בריח הטוב אם החמים כמו המור והעינבר ומן אלובי בחליים הקרים או הקרים כוורדים והנילופי וההדס והניאוליש בחליים החמים וכן לחזק הכח החיונית בכלי הניגון. ולספר לחולים ספורים משמחים ירחיבו נפשו ולחדש חידושים יצחק מהם הוא וכל חבורותו ויבחרו לשמשו ולעמוד לפניו מי שישמח בו. כל זה מחוייב בכל חולי כאשר יהי' רופא נעדר ישער הדברים. וכן צוה הדברים לכל רופא כי הוא אם יוכל להנהיג החולי בשיעור המזון לבד. לא ינהיג אותו ברפואה ואם לא יוכל מבלעדי ההנהגה ברפואה. ינהיגוהו בענינים מורגלים ברפואות הזנה. והמזונות המרפאות ואם לא יוכל מבלעדי ההנהגו ברפואה אשר אינו מזון. יתחיל ברפואות הקלות ואם יספיק זה טוב. ואם לא יספיק לחולה יעתק לחזק מהם ואחר כן ליותר חזק. וכל מה שיוכל לעשות ההנהגה בהם אחד נפרד. לא ינהיגהו במורכב ואם לא יוכל מבלעדי המורכב. ינהיגהו במי שהרכבתו יותר מעטה ולא יבחר ברפואות רבות ההרכבה כי אם בהכרח. וכאשר יהי' אלה הציווים בחוק הרופא הטוב מה יהי' הדבר כאשר לא יהי' שם רופא. הנה הוא ראוי להשמר מאוד ולא יטה לרפואות המזיקות ולא יעלה בלבו לקחת הרפואות הרבות ויסתפק במורגל ובקל שבהנהגה. וזה שיעור מה שראינו שנכתב בו לפי זה הענין כי השער השלישי בהנהגת אדוני בכללי בפרט לפי אלו המקרים אשר יתרעם מהם.
כבר הסכימו כל הרופאים כי ראשית הנהגת בריאות הוא שיהי' הטבע רך וכאשר ייבש הטבע ירכיכרו כי עצורתו יולד עשונים רעים מאוד. יבואו על הלב והמוח ויפסידו הרוחות ויחדשו המחשבות הרעות והבהלה והשברון מן התנועות וימנע לצאת מותרות הבישולים כלם ולזה ראוי השתדלות השלימה לרכך הטבע משקה הריברבר"י עם המראינדי ואשר יראה העבד הקטן לפי מה שסופר לו ממוזג אדוני. הטוב לו הוא שיתמוד לרכך הטבע כאשר יעצור בלימוניי"א עשויה בתרנגולת שמינה. בזרע זעפראן וסוכר ומילימו:
ולא ישלך המים וירגיל ג"כ בעת המאכל לקחת תחלה הירקות המטובלים במורית עשוי משעורים ושמן טוב. ואחר זה יקח אדוני מה שיחפוץ מן המאכלים וכאשר ישלים מאכלו ימיץ קדונויי"ו או פירא או תפוח או רמון בגרעיניו והירקות אשר יקח אדוני. הראשון מהם התרדים או בוריינא איזה מהם שיזדמן מטובל בשמן זית טוב למוריס. וכאשר יצטרך לרכך הטבע ברפואה יקח משקל דרכמון ריברבר"י ושתי אונק מתמר אונדי מנוקים חתוכים ותרד כמו שיוכל וישרה זה לילה אחת בלוטה וחצי מים רותחים הרבה וכאשר יהי' בבוקר יצננהו על שלש מוצק אישרוב וורדים מצונן ויקחהו אחרי כן ולא יאכל אחריו עד סוף ששה שעות מהימים ואם נתקשה הטבע הרבה הטוב לו שיקח הקשואה פישטולא ותואר לקיחתו כך:
יקח. ליגנא בורבינא ארבעה דרכמון רקוליציאה רקוקה וקלופה ומורבה דפוץ וזרע ברבריש מכל אחד שלשה דרכמון זרע דט"מ חמשה דרכמון וורדים לחים ואם נמצאים שבעה פרחים שומר שבע לבבות. וישרה הכל בלוט וחצי מים חמים יומם ולילה וירתחהו וירמסהו ויסננהו על עשרים דרכמון קסיאה פושטולא וארבעה דרכמון שמן ושתי אונקי' סוכר ויקחוהו וימתין עליו עד שישלים פעולתו והוציאה ממנו ואז יאכל תרנגול שלוק ואם לא יהי' העת עת מצוא וורדים לחים יושם עליו שלש אונקא אשרוב וורדים מסונן. ואני יודע כי יתמה מי שיסתכל בזה המאמר. ויאמר לאיזה דבר זרע ברברי"ש והלא כי יש לו סגולה למניעה הוק הקסיאה פישטול ויחזק בני המעים עד שלא יתחזק פונץ זה מה שלמדנו מזקני המלאכה. וכבר זכרו הרופאים אשרוב סכנגכין ורדי שירכך ראוי שיהי' אצל אדוני גם כן ויקחהו לרכך הטבע בזמן החום החזק.
תארו יקח לוט חומץ חזק מאוד וישליך בו מאה עלי וורדים לחים ויושם לשמש יום אחד ומחר בבוקר יעצור הוורדים ובזה החומץ ישליך וורדות אחרים כמספר הראשונים ולא ימנע מעשות כן להמיר עליו הוורדים כל יום ויום ארבעים יום ויקח זה החומץ ויעשה ממנו אשרוב לכל לוטא סוכר שלש אונק מזה החומץ וכבר הרכיב אבן זהר אשרוב סכנגכין עשוי מצמוקים והוא טוב מאוד ראוי שיעשה בימי הקיץ:
ותארו שינקה הצמוקים השחורים מגרעיניו וישליך ממנו בכל לוט מן החומץ חצי לוט מן הצמוקים. וישרה בו שני ימים אחרי כן ישימיהו על האש וירתיחהו לשני רתיחות ויזכך אותו ויעשה מזה החומץ יחתוך הליחה הלבנה ויעמוד כנגד עיפוש הליחות עמוד' לא ימצא לו בזה חמה ולא ערך. והוא דק העצים מאוד. ויקרר המזג ולזה שב הסכנגכין וילבין דמו. וכבר ביאר גאלינוס כי עמידת בריאות האדם בבריאת הכבד והחומץ יחליש כחותיו והצמוקים אוהבי הכבד ישמרוהו ויזונו אותו. ויצבע הדם וירבה הלחות אבל יחמם. ואם ירבה ממנו ישרף הדם. וכאשר יהי' מורכב האשרוב מחומץ וצמוקים כאשר הרכיב זה הנכבד השגנו אל תועלת החומץ. ונצלנו ממה שיזיק הכבד. והשגנו אל תועלת הצמוקים ונצלנו מחמימותו. וזה אשרוב נפלא יצטרך להבין אותו. וכבר ראה העבד שירכיב לאדוניו שני אשרוב ומרקחת. לפי המקרים אשר זכר אחד מן השירוף יקח תמיד בכל עת ופעולתו יזכך הדם ויסיר עכירתו. ויזכך ממנו העשונים הבאים מהמרה השחורה. וירחב הנפש וישמח וירחיב החזה ויסיר המחשבה רעה ושאר המוחשים:
תואר עשייתו. יקח מעלי הוורדים לוט אחד לשון השור חצי לוט איסטוכרית שתי אונק ומשירי וזרע פימושטירא מכל אחד אונק ישרה הכל בששה לוט מים חמים יום ולילה אחרי כן ירתיח הכל רתיחות וירמסהו ויסננהו הכל בנחת וישלך עליו ששה לוט מאשרוב לפיסיום וישימוהו על אש רבע שעה עד שישוב בעובי האשרוב. ויבשמוהו ברביע משקל מור. זה האשרוב ראה העבד אשר לא ימצא לו דומם לחזק ולשמח הלב ולתת לו גבורה והוא ממוצע לא יחמם ולא יקרר ולא יקח בכל זמן והשיעור שיוקח ממנו משתי אונק אל שלש במים קרים בקיץ או במים חמים בחורף ואולם האשרוב שראה העבד להרכיבו הוא אשרוב ירכך הטבע מאוד. ופעמי' יצא בעבורו שתי פעמים או שלש לפני ההכנה ומחזק הכח הדוחה אשר באסטומכא ומעים ויוציא הליחה והמרה השחורה והאדומה בנחת ולא יזיק אובדי המאכל והשיעור שיקח ממנו משלש אונק אל ארבע במים חמים הרתיח באיניסיא עד שישתנה מראיהם. ולא יקח מזה תדיר. ואולם ילקח בעת הצורך להוציא מותרות התצורות וכאשר ירגיל אותו אדם בכל שבוע פעם אחת יחזיק המעים ויסיר מהם התכונה ההיא המביאה ליובש הטבע. וירכך הטבע וישוב למנהגו
ותוארו שילקח פוליסער קילוף פסתק משובר ומרוצץ שתי אונק סיאכה ומנה ולשון שור מכל אחד אונק ויקיליציאה מרוצצת מעץ מליעישקלי מרוצץ מכל אחד אונק. שומר לח מלא קומצו וורד לח עשרים פרחים. וישרה הכל בארבעה לוט מים חמים יומם ולילה אחרי כן ירתיחהו בבוקר ימססהו ויצננהו על שלשים נילוס מקציאה פושטילא נכללת בחצי אונק שמן שקדים ויסנן זה וישמהו לכדו. ויקח המרובלש בימושיש מנוקים מגרעיניהם. ומרוכלש אינבליקש מכל אחד עשרה דרכמון ירוצצו את המרובלש וישרו בלוט וחצי מים חמים יומם ולילה ובבוקר ירמוס המרובלש מרוס טוב ויזכך אותם ויחבר אל זה הנרתח אשר בו הנסיאה פישטולא אשר שם אותו לכדו ויחבר השתי מימות וישלך זה אל ארבעה לוט אשרוב מויאולש וישימוהו אל אש רכה ויתלה אותו צרור בגד פשתן רפה. בו צנצל ומשתיק מכל אחד שני דרכמונים. ולא ימתח למרוס הצרור בכף עד שיצא כחות הסמנים אשר בו וכאשר יקח השרופו. עובי האישרובש יורידוהו מעל ראשו ויצניעהו בכלי חרס שוע באבר ויעשה בעת הצורך כמו שזכרתי.
ואולם המרקחת אשר רמז עליו העבד. הוא אטריפעל הגדול כבר הרכיב אותו עבדו מקדם לאחד הוצרך אליו והוא ייטיב הבשולי' השלשה ויחזק האברים כלם בכלל. והאסטומכא והלב בפרט ויאחר השיבה ויזיק הלבנה וימנע העשנים מעלות אל המוח ויחזק החושים ויסיר בהלתם. ויעזור למשגל וירויח הנפש:
ותוארו מורובלינש כבולש ואונדי ובליליג מכל אחד אונק אומלילקש. שתי אונק קליפת אתרוג ולשון שור ופרח איסטובריס וקשט מר ואנטלא משקל אחת אונק לינגע ושין שלמין וזרע אשפראס וזרע פאסטאנגע וזרע אירוגא ובאם רובי ולבן ואניסי ומיסתינה וקליפת באלסאמי מכל אחד חצי אונק כאבאמש וקרדמוני וגריפולי וקנולה וגלינגאר ופילפול אייך וזנגביל ודרונסי ולמן אמבי מכל אחד שמין אונק לבב פיטולש שלשה אונק.. רודקי הסמים היבשות ויעבירם בנפה ויודקו הזרעים והפיטולש עד שיהי' דק מאוד ויובללו המרובלש בחצי לוט שמן שקדים או שמן פסתוק פעם אחר פעם. ויערה הכל מ"ג לוט מאשרוב עשוי במים וסוכר לבד ושנים לוט דבש להסיר קצפו ויניחהו בכלי שוע באבר ושיעור אשר יוקח ממנו ארבעה דרכמון תוך חצי אונק בזמן החורף במים חמים נרתח בהם אניס ובמצוע האויר יקחהו עב ולא יקח ממנו בזמן החום הגדול ולא בשום זמן תמיד אבל יקח ממנו פעם אחד בשבוע אלו האברוש והמרקחת אשר ראה העבד שהם ראויים באוצר המלוכה הנכבדת יאריכה השם באורך חיי המלכה:
וידוע אל אדוני השם יאריך ימיו כי התפעליות הנפשיות ישם הגוף שינויים גדולים מבוארים נראים לכל ויעיד על זה תראה אדם חזק מאור פניו:
כאשר יבא לו פתאום דבר שימאסוהו מאוס גדול יפלו פניו מיד ויסור זהרו ואור פניו ישונה. וקומתו ישפל וקולו יהי' צרור ודק ואם ירצה להרים קולו בכל כחו לא יוכל ויחלש כחו ואולי יהי' נעדר מרוב חולשה וגידיו הדופקים יקטנו ויחלשו וישתנו עיניו ויכבדו עליו עפעפיו להניעם ויקרר שטח אפו ואבד תאות המאכל סבת כל אלו האותות העמיק והכניס החום הטבעי אל תוך הגוף ובהפך מזה תראה אדם חלוש הגוף ומשונה המראה וקולו דק כאשר יבא לו דבר ישמחהו שמחה גדולה תראה אותו יחזק כחו ויאיר פניו ויחזק קולו וימהר תנועתו ויחזקו ויגדלו גידיו הדופקים ויחמם שטח גופו ותראה השמחה והגילה בפניו ובעניניו מבוארים מאוד אין צריך עיון להכיר. וסבת אלו המקרים כשם תנועות החום הטבעיי' והדם אל שטח הגוף. וכן עניני בעלי פחד והתקוה והתוחלת ידועים. וכן עניני התועה בכל מחשבותיו ידועים ומבוארים כי פעמים יגיע האדם מיגונו לרוע מזלו עד שלא יראה למעוט הכח הרואה ועכירתו. ואולם המצליח יוסיף מאור עיניו תוספות מבוארת עד שידמה כי אור האויר הולך וגדל וזה הענין מבואר אין צורך להאריך בו:
ובעבור זה צוו הרופאים להשגיח בתנועות הנפשיות ולהסתכל בהם תמיד שיכוון להשוותם בעת הבריאות וכפל חולי ולא יקדם עליהם הנהגה אחרת בשום פנים. ויחשב הרופא כי כל חולי לבו צר וכל בריא רחב הנפש. ולכן יסלק מעליו התפעליות הנפשיות המביאים לקוצר רוח. כי בזה יאריך בריאת הבריא והוא הקודם ברפואות החולה וכ"ש אם הי' חוליו מיוחד בכחות הנפש ובכליהם כחולי אשר בטרפשא ובמוח. כי ההשגחה בתנועות הנפשיות באלו צריכה יותר. וכל מי שיגבר עליו הדם והמחשבה הארוכה ובריחת החברה מה שלא הי' משפטו לברוח ממנה. או שירחק האדם אשר היה מקרבו קודם. לכן אלו כלם לא יקדם הרופא דבר לפי תיקון עניני נפשיתם בהסיר לו ההתפעליות.
ואולם הרופא מאשר הוא לא יחפש מלאכת ידיעת זאת העצה לדחות אלו ההתפעליות ואמנם יושגו אלו הענינים כמו הפילוסופיא כאשר עשו ספרים במיני החכמות כן חברו ספרים רבים בתיקון המדות ומוסרי הנפש. ולקנות מדות נכבדות עד שלא יבא מהם כי אם פעולה טובה ויזהירו מפחיתת המידות וילמדו דרך להסירם מהנפש כל מי שימצא בנפשו מדה רעה עד שיסיר הקנין ההוא המביא לכל רעה:
וכן מוסרי התורות הלקוחים מהנביאים מנבואתם וטבעותם. וידיעת הנהגותיהם הטובות. יועילו לתקן מידת הנפש עד שיגיע להם התכונה הנכבדת. עד שלא יבואו ממנו כי אם פעולת טובות ולזה לא תמצא אלו ההתפעלות שיעשו שנוי גדול כי אם לפחותי העם אשר אין להם חכמה במדות הפילוסופיות ולא במוסרי התורות כקטנים וכנשים והשוטים מהעם. כי אלו למורך נפשם יבהלו ויפחדו ותמצאם כאשר יגיע אליהם הנזק. או יבא להם צרה מצרות הזמן ירבה פחדם ויצעקו ויבכו ויטפחו על פניהם ויכו החזה שלהם. ואפשר כי פעמים יגדל הדבר עליו עד שימות הפחות ההוא פתאום או אחר זמן במה שישיגהו מן היגון והאנחה לכן כאשר תבא לאלו הפחותים טובה מטובות הזמן תגדל שמחתם בזה ויחשוב הפחות ההוא למיעוט מוסר נפשו כי השיג טובה גדולה. ויוסיף להתאוות ולהתפאר ברוב מה שהשיג מן התענוג וירבה צחקו ושמחתו עד שקצתם ימותו מגודל השמחה להיות נתכת ונמסה הרוח לרוב נטותה לחוץ פתאום. כמו שזכר גאלינוס וסבת כל זה רכות הנפש וסכלותה באמתת הדברים ואמנם הלומדים והלוקחים מדת הפילוסופי' ומוסרי התורה הם יקנו לנפשם גבורה והם הגבורים באמת עד שלא תשתנה נפשם ולא תתפעל כי אם מעט מזעיר:
וכל מה שיהיה האדם יותר לוקח מוסר יתפעל יותר מעט בשני העניינים יחד ר"ל ביום הטובה וביום הרעה. עד שאם ישיג טובה גדולה מטובות העולם והם אשר יקראו הפילוסופים הטובות המדומות. לא יגדל זה בעיניו ויחשוב לאין הטובות ההם. וכן כאשר יבא לו נזק גדול וצרה מצרות הזמן. והם אשר יקראום הפילוסופי' הצרות המדומות לא יבהל ולא יפחד ויסבלם סבל טוב:
ואולם הגיע לאדם זאת הכונה בנפשו בהשתכלות באמתות הדברים וידיעות טבעי המציאות כי הגדולה שבטובות העולם לא יתמדו עם האדם כל ימיו הוא ענין פחות מאוד. בעבור כי הוא דבר פחות ונפסד בהגיע קץ האדם אשר ימות בו כשאר בעלי חיים. וכן הגדולה שברעות העולם כשיסתכל במות אשר אי אפשר להנצל ממנה הנה הרעה ההיא קטנה מרעת המות בלא ספק ולזה ימעט השנוי לזאת הרעה כי היא למטה במעלה מהרעה אשר א"א בלעדיה:
ובדין קראו הפילוסופים טובות העולם ורעותיו טובות ורעות מדומות. כי כמה טובות מטובותיו ידמה ויחשב שהם טובות. והם רעות באמת וכמה פעמים קבץ האדם ממון רב. והשיג לגדולה ומלכות גדולה והיה הדבר ההוא סבה להפסיד גופו ואבדת נפשו בקנותו מדות מאנות (מגונות) וקוצר ימיו ורחקו מהשם יתעלה. אשר הדבקות בו היא הטובה האמיתית ונצחית לעד. וכמה פעמים נירש העושר ומלך אבד מלכותו. והיה הדבר ההוא סבה לתקן גופו ולהשלם נפשו במדות נכבדות ולהאריך ימיו ולקרבו אל השם ולדבקה בו אשר היא הטובה הנצחית.
(ואולם. אמר העבד "יאריך ימיו או יקצר", כי כן הוא דעת הרופאים והפילוסופים בעלי התורו' הקדומות קודם דת הישמעאלים).
ובכלל רוב מה שיאמר העם שהיא טובה היא רעה באמת ורוב מה שיחשבו שיהי' רעה היא טובה באמת. ואין כוונת זה המאמר לבאר אמיתת אלו הענינים ולפרש אותם וללמד דרכיהם. כי כבר חיבר בזה הרבה בכל זמן. ובכל אומה חכמה תעיין בחכמת העיונית ואולם רמז זה העבד רמז להרגיל הנפש לקבל מעט ההפעלות. בהסתכלו בספרי המדות ההם ובמוסרי התורות והתוכחת הדינים אשר אמרו אותם המשכילי'. עד שתתחזק הנפש. ויכיר וידע האמת שהוא אמת והבטל שהוא בטל וימעט ההפעלות בנפשו ותהיה נעדרת מחשבתו הרעה. ויסור התבודדתו ורמזו החברה. ותרחב נפשו עם היות נפשו באיזה טבע שתהי' ובכאן השתדלות טוב ימעטו בו המחשבות הרעות היגונות והאנחות ואפשר יבטלו לגמרי כאשר ישים זאת ההשתכלות נגד עין שכלו וזה כי כל מה שיחשוב האדם ויכאב למחשבתו ויחדש לו יגון ואנחה ואבל לא ימנע מהיות אחד משני דברים אם שיחשוב בדבר שעבר כמי שיחשוב במה שעבר עליו מאבדת הממון הי' אצלו או מיתת אדם יכאב לבו עליו או שיחשוב בעניינים עתידים ליפול ויפחד שיבואו למה שיחשוב וידמה שיפול עליו נזק מהנזקים. וידין עם ההשתדלות השכלי. כי המחשבה במה שעבר והלך לא יועיל כלום בשום ענין והאבל והיגון על העניינים שעברו מפעולות חסר השכל ואין הפרש על האדם שיתאונן בעבור היותו אדם ואינו מלאך או כוכב והדומים להם מהמחשבות הנמנעות ואמנם המחשבה בדברים המביאים לקוצר רוח והקיצה במה שיפול ויבוא בעתיד ראוי להניחו גם כן בזאת ההשתכלות וזה כי כל מה שיפחד האדם שיפול עליו הוא מצד האפשר אפשר שיהי' ואפשר שלא יהי' וכמו שיכאב ויתאונן בעבור שמא יהיה מה שיפחד ממנו. כן ראוי שירחיב נפשו בבטחון בשם ובזאת ההסכמה אפשר שיבח היפך ממה שפחד שיבא עליו כי מה שפחד שיבא עליו והפכו אפשרים זה הוא שיעור מה שראה העבד שהוא צריך עליו בזה השער:
השער הרביעי. יכלול שערים ילכו דרך ציווים מועילים בכלל ובפרט לבריאים ולחולים בכל מקום ובכל זמן:
תחלה ראוי שנכוין בתיקון האויר ולאחר זה בתקון המים. ואחרי זה תקון המאכלים וזה כי אלו אשר יקראום אותם הרופאים רוחות. הם עשנים דקים נמצאים בגוף בעלי חיים התחלתם. ועיקר חמרם מן האויר הנשאף מחוץ והעשן הנמצא בדם הכבד ובגידים הצומחים ממנו יקראו הרוח הטבעיית והעשן הנמצא בדם הלב והגידים הדופקים יקרא הרוח החיונית והעשן והתחלה כולם ורוב חמרם מן האויר הנמשך מחוץ וכאשר יהי' זה האויר מעופש או מסוכן או עכור ישתנו הרוחות כלם וילך עניינם בהפך ממה שראוי אמר גאלינוס מצוה בענין עצם האויר אשר יבא בגוף בנשימה עד שיהי' בתכלית השיווי ומנוקה מכל דבר שיגאלהו אמר המחבר וכל מה שיהי' הרוח יותר דקה יהי' שנויה משינוי. האויר יותר. והרוח הטבעי יותר עב מן הרוח החיוני והחיוני יותר עב מן הנפשיי. ובהשתנות האויר שנוי מעט ישתנה עיין הנפשיי שנוי ישוער בו ולזה תמצא אנשים רבים ישוער הפסד פעולותיהם הנפשיות בהפסד האויר. ר"ל כי יחדש להם בהלה מהבין וקוצר התבנה וחסרון הזכרונות ואע"פ שיהיו פעולותיהם החיוניות והטבעיות לא ישוער בהם שינוי:
שער ערך אויר המדינות לאויר המדברות והיערים. כערך המים העבים והעכורים אל המים הזכים והדקים. וזה כי המדינות לגובה בייניהם נצרות הדרכים ורוב מה שיותך המשוכנים בהם. וממותריהם ומותיהם וצואת בהמתם והעפוש שיתעפש ממאכלם. ישיב בכל אוירם מעופש עכור עשני ועב וישובו הרוחות כן במדרגות והאחד ממנו לא ישער במה שימצאהו. ואם לא יהי' לך בזה עצה. כי הנה גדלנו במדינות וכבר הרגלנו אותם. צריך לפחות שיבחר האדם מן המדינות מדינה מגולה האפיקים וכ"ש הרוח הצפוני והמזרחי והגבוהות על ההרים והיערות מעוטות האילנות והמימות ואם לא יהי' לך גם בזה עצה. ר"ל להעתיק מן העיר אין לפחות משכון בקצה המדינה ובצד שמאל ומזרח ממנה. ויהי' העמידה בבית גבוה הבנין ורוחב החצר יעבור בו רוח השמאלי והשמש. כי השמש תתיך עפושי האויר ותדקדק אותו וחזככהו. ויכון להרחיק מקום בית הכסא ממקום העמידה בתכלית מה שיוכל וישתדל עם זה לתקן האויר וליבשו בבשמים והעשונים במה שראוי לפי השתנות האויר. וזה עיקר בהתחלת ההנהגה מהנהגות הגוף או הנפש.
שער לו תזהר ותשמור בתכלית כוונתך אי אפשר מבלתי מקרים קטנים יתחדשו תמיד בגוף האדם והמשל פעם ירכך הטבע מעט:
ופעם ייבש מעט או ימצא האדם שינוי בעכולו יום אחד או ירגיש מעט כאב בראשו. או יכאב לו מקום אחד מגופו כאב מעט ורבים כמו אלה. והשמר מאד מאד שלא תתחיל לרפאות זה ולא תמהר לקחת הרפואות תכוון להסיר בהם זה החולי:
כבר הזהיר אדון הרופאים מזה וזה כי הטבע מספיק בהדומים לאלו הדברים ולא יצטרך לעזר הרפואות. אבל תשאר עם ההנהגה הבריא' הטובה כי אתה כשתקח לרפאות אלו המקרים הקטנים הנה אתה בין שני דברים או שיהי' פעולתך טעות ויהי' ההפך ממה שרצה אותו הטבע. ותפסידהו וירבה הנזק. אי יהי' פעולתך ישרה ותשיב הטבע אל פעולתו הטבעית. ותלמד טבעך העצלות ותשיבה שלא תעשה מה שראוי כי אם בעזר מחוץ. והמשל בו אמרו כמו מי שישיב בהמתו לא תלך כי אם במתג הנה היא תעמוד לעולם עד שיניע אותה. דמיון זה שתמצא הטבע כבר נתרככך בזולת המנהג מבלתי שיתחדש שנוי בהנהגתך ופעמים יתמיד זה שני פעמים או שלשה. מבלתי כאב ולא חולשה בכח ואם מהרת לייבשו ועצרת השלשול ישוב הטבע להרגלו ברפואות וכבר הי' סבת זה תנועה טבעית מתנועות הכח הדוחה והתנועה לדחות מה שראוי לדחות. ורכך הטבע ובעבור זה הזיין בטל יושר פעולתו ונעצר מה שהוא דינו שיצא ויחדש חליים:
ופעמים שיהי' סבות רכות הטבע חולשת הכח המחזיק ולו הונח הי' מתעורר ושב הדבר לטבעו ולפעולתו הטבעית. ובעבור שחזקו יעזרו הכח הזה בכל עת שיחלש. שב לו זה למוד ומנהג כל עת שיעמוד יצטרך למנוע מחוץ. כבר התבאר כי הטוב להניחו לטבע. וכן ראוי שיעשה לכל דבר שאין סכנה בו.
שער כבר זכר אבונצר אלפברע כי מלאכת רפואות ועבודת האדמה אין תכליתם הלכות אל השלמות כפי פעולתם בהכרח. וזה כי הרופא פעמים שיעשה כל מה שראוי לעשותו ועל הטוב שיעשה ולא יפול טעות לא ממנו ולא מן החולה. ולא יגיע ממנו הבריאות אשר היא בתכלית וסבת זה מבוארת. כי הפועל בנה אינה רפואה לבד אך הרפואה והטבע ופעמים שלא יצליח הטבע לסבת רבות כבר נזכרו קצתם מזה המאמר וכן עובד האדמה יעשה כל מה שראוי ולא יצליח הזרע וכן הספן ינהיג ספינתו וטובו שבהתנהגות ויבנה אותה בטוב שבבניניה. וירכב היום בעת הנהיג ותשבר הספינה וסבת כ"ז היות זה התכלית ויגיע מפועל שנון. כי פעמים יעשה האחד כל מה שראוי לעשות ויקצר האחד מפעולותיו.
כאשר תשתכל במה שהקדמנו בשער הקודם תדע כי פעמים יהי' החולה קל והטבע חזק עליו ולקח להסירו וכן שיעשה כל מה שראוי ויחטא הרופא ברפואתו. ויבטלו פעולת הטבע והוא בכל העירות ובכל הזמנים:
אמר הראוי בשער משעריו מאמר זה עניינו לאמר כאשר יהי' החולי יותר מבואר מן הכח לא יועיל הרפואה כלל וכאשר תהי' הכח יותר מבוארת מן החולי אין צריך לרופא בשום פנים. וכאשר יהי' שווים אז יצטרכו אל הרופא יסמך הכח ויעזר אותו אל החולי:
אמר המחבר ממאמר זה האיש השלם במלאכתו יודע גם כן כי ההסתפקות מבלעדי הרופא יותר גדול מצרכו אליו כאשר יובן בכל התחלואים. זה אם יהי' חכם ויודע לעזור הטבע לא שישבר דרכו ויהפוך אותו ממנהג הישר:
שער הרבה היא מה שיפשעו אלו שאינם עושים פעולתם כשיעור מן הרופאים אל העם פשיעה גדולה מאד. ולא ימות החולה וינצל וכבר ראיתי מי שהשקה אספרגוס חזק למי שלא הי' צריך אפילו לקל והגיע לו ממנו להוציא דם הרבה מלמטה והתמיד בו ימים ובא לו פונץ גדולים ונרפא אחרי כן. וכן ראיתי מי שהקיז למי שנפסד מאכלו. ולא הי' יודע בו ונשתתק מכאב לב ואבד כחו. והאריך חליו והגדיל ואחר כן נתרפא. ולא יסמך בזה הרופא ויבטח. ויחשוב כי טעות הרופא מעט הנזק. ויאמר כאשר טעו הטעות בשיעור הגדולה הזאת ולא מת מה יהי' כאשר יטעה הרופא בשיעור המאכל או משקה קל אין הענין כן. אבל הענין באלו הסבות הבאות מבפנים כענין הסבות הבאות מבחוץ. כי אתה תראה לעין אנשים יחתכו ידיהם עד הכתף. ורגליהם עד למעל' מהירך ויצאו עיניהם או יכו אותם מכות רבות ורעות בחרב ברזל בחלל הגוף. ולא ימותו ויחיו ברצון השם ותראה אדם יקוב עור ראשו מחט דק או קוץ ויגע באחד מהעצבים. ויבא לו ממנו הקיווץ וימות כי ילך הענין בטעיות הרופאים בשוא כי פעמים יטעו טעות גדולה וינצל החולה. ופעמים יקל בדבר קל במחשבתו ויחשוב החולי כי הוא מעט דבר. ויהי' זה סבת מיתת החולה ישים נגד עיניו זה כל פעל סכל:
שער ידוע כי אכילת המאכל הנהוג ושתיית המים הנהוגים. והרחיצה במים הקרים למי שנהוג בו ולהכנס במרחץ. כל אלו העניינים יחשבו האנשים כלם כי אין סכנה בהם על החולים כאשר יעשו הפך ממה שראוי ואין הענין כן. כבר ביאר גאלינוס כי יש מבעלי הקדחות מי כשישתה מים קרים ויתירו לו זה. ישוב לחרוג פגה ויעורר אש הקדחת וימות. ומהם מי ששתיית המים הקרים לו רפואה. ירכך טבעו ויכבה אש קדחתו וירפא ואם ימנעו מים ימות. וכן קצת בעלי קדחות ישלים רפואתו. ויוסיף בעפוש קצתם ויחזק קדחתו ויהרג בזה. וכן המסעדים פעמים יהי' מניעתם מן החולה סבת רפואתו. ופעמים סבת מיתתו. ודרכי אלו הדברים כלם והתנאים אשר בהם יותר כל פעולה מאלו הפעולות או ימנע. כבר התבארו ובא המופת על סבת והבנת כל זה מן הספרים קל מאד על כל משכיל ואולם המעשה בו בבא עת הצורך לאדם הפרטי קשה מאד על החכם המיושב ואולם הסכלים. בשרשי זאת המלאכה ומתעברים ובוטחים ועושים דבוריהם בלי שיעור. לא יקשה עליהם דבר ולא יחשבו שיהי' חולי צריך אל ההסתכלות.
אמר הראוי בספר מספריו הרפואה מלאכה מלומדה ישיג תכליתה פחותי העם וכמה קשה עניינה על הרופא הטוב
אמר המחבר זה הענין אשר ביאר הראוי בזה השער ספרי גאלינוס מלאים ממנו וזכר היותם מקילים בעלי הערמה לזאת המלאכה. ולהיותה נקלה אצלם עם היות מפליג בקשיית אפוקרט והאריכו בה ולא יחשוב מי שיראה מאמרי זה. כי זה דבר מיוחד ברפואות אבל כאשר תתבונן כל החכמות הטבעיות או המוסכמות או התוריות תמצאם כן. כל מי שיהי' בחכמה אחת מהם יותר שלם ידקדק העיון בו ויחדשו לו ספיקות ויקשו עליו שאלות ויחדש האריכות בעיון ויעמוד בקצת התשובות וכל מי שיהי' יותר חסר בחכמה יהי' קל בעיניו כל קשה. ויקרב הרחוק וירבה שגעונות ודיעות וימהר להשיב מה שלא הבין. ואשוב אל כוונתי ואמר כי זה אשר אמרתי מקלות הבנת מלאכת הרפואות לאנשי השכל הטוב וההבנה הטובה וקשי המלאכה בה אצלם. כבר זכרו גאלינוס ואמר מאמר זה לשונו אמר ולזה הי' הדבור קל שהיושר שימשחו הזקן בשמן ויחפף אותו. והיה פעולת זה לפי מה שראוי מן הדברים הקשים אמר המחבר. השתכלו הרואים אם תהי' החפיפה והמשיחה הקשה שבענינים אצל גאלינוס במעשה. ר"ל כשהגענו למלאכה באדם הפרטי וכן שתיית המים והמניעה מהם כאשר בארנו. מה יהיה הדבר בהקזה והנקיון בקולוקינטרש ומיץ הקישואים המרים וליבורוס והקליסטירא בקשטרון. ואפפונק והכויה באש והחתוך בברזל היהיה כל זה קל אצל הרופאים באמת או בלתי קשה אמר אבן זהר. ולא השקיתי מעולם רפואה משלשלת שלא הי' מחשב לבי ימים לפניו ולאחריו
שער ענין רוב אנשים במשגל ידוע כי אין בהם מי שיכוין בו להנהגות הבריאות ולא בעבור קיום העולם. כי אם להמשך אחר התאוה ולא ישימו בו כוונתם בכל עת בכל ענין שהזדמן. וכבר התבאר ליודעים כי המשגל מזיק לאנשים כלם. זולתי אחדים מועטים. יהיה משפט מזגם שלא יזיקם המעט ממנו. ואולם ההפרש בין האנשים בשיעור הנזק כי יש שמדקים נזקים רבים ומהם מי שיזיקם מעט נזק והזיקם לבחורים אשר גופם לח מעט. והזיקו לזקינים ולקמים מחולי וכל מי שמזגו יבש. רב מאד. וכבר ראינו מהקמים מחולי שבעל ומת ביומו. ומהם שהתחדש לו השתוק מכאב לב. ושב לו הקדחות ומת אחר ימים מעטים ובכלל הוא ענין רע וממית לחולים ולקמים מחולי. ומזיק הרבה לזקנים ולכל מי שמזגו יבש ואין ראוי לו לאחד מכל אנשים שיבעלו לפני עיכול המאכל באסטומכא ולא בהיותו רעב או צמא או שכור או אחר צאתו מן המרחץ. ולא אחר התנועעות ולא לפניה ולא לפני הקזה ביום אחד ולא לאחריה ביום אחד וכל מי שיחפוץ תמידות הבריאות יעביר מלבו זכרון המשגל בכל יכלתו.
שער תועלת היין רבות מאוד כאשר ילקח כפי מה שראוי. כי הוא אז סבה גדולה בהתמדת הבריאות ורפואות חליים רבים. אבל ידיעת לקיחתו איך הוא נסתרת מן העם וזה כי הם לא יכונו זולת השכרות והשכרות מזקת מאוד. והנה טעה מי שמחשב שיועיל השכרות פעם אחת בחודש כי השכרות הוא הפסד ביטול כולל כל הגוף ומיוחד במוח. והשיעור בקטן המועיל ראוי שילקח אחר צאת המאכל מן האסטומכא ולא יקרבו אליו הקטנים כי הוא מזיק להם מאוד. יפסיד גופם ונחפשותם:
כבר אמר גאלינוס. כי אין ראוי שיקח הנער כלום ממנו. כי אם אחר שלשה שבועות ר"ל אחד ועשרים שנה. וכל מה שיעלה האדם בשנים יהיה היין מועיל לו יותר והצריך לו יותר מן האנשים הם הזקנים:
שער המרחץ צריך מאד להנהגת הבריאות. וברפואות החליים. והרופאים ינהגו המרחץ בעת החולי לפי השתנות החליים ולפי הזמנים ולפי השתנות השנים. ואולם עניינו בהנהגת הבריאות כבר אמרו שהוא ראוי ליכנס בו בכל עשרה ימים חכרו הרופאים כי תמידות הכנס במרחץ בכל יום מעפש הליחות וזה מאמר אמתי למי שיאריך במרחץ עד שיזיל זיעתו ואולם מי שיכנס ולא יתאחר שם אלא ירחץ ויצא זה מועיל ואפילו בכל יום וכ"ש לזקנים ומי שמזגם רע ואין ראוי לאחד להכנס למרחץ לפני צאת המאכל מהאסטומכא. ובעת כניסתו אחר ריקות האסטומכא לפני הרגישו ברעב אין ראוי להכנס בו כי אם מי שירצה להכחיש גופו ותואר עשייתו. שיזיע האדם תחלה וינגב זיעתו בבגד פשתן נקי. כל מה שיזיע ינגב עד שיהיה בלול הבגד שהתנגב בו ואז ינקה העור ואח"כ יחופף גופו וירחץ במים החמים חום ערב לגוף. ואח"כ יחסר חמימותם מעט מעט עד שירחץ באחרונה במים חמים כחמי חמה השבים להיות קרים קרירות. לא יתנדנד הגוף מהם. ואז יכנס באמבטי אשר יהי' ממנו כן ואולם מי שירצה להכחיש גופו ומשמן בשרו ירזה. יקח המים חמים ויכנס בהם בהיותם חמים שיוכל. ואולם הראש אין ראוי לעולם שירחצו אותו במים קרים ולא פושרים. כי אם במים חמים הרבה מאד. עד שיחשוב שישרוף עור ראשו כי המים הקרים ואם יחזקו המוח אמנם יעצרו מותריו בו ויקררוהו. ויתקררו העצבים כלם בעבור כי המוח מקורם. ויכבדו התנועות כלם. ולפעמים יחדש פלארי או הקוווץ או לקועה מיד ולכן ישמר מאד. וכן המים הפושרים יוסיפו למוח קרירות ורכות ויחלשו התנועות והחושים כלם וראוי שיישן האדם אחר צאתו מן המרחץ. ואולם השינה במרחץ רע מאוד ופעמים שיולד כאב לב בעבור המשיכה המגעת מן השינה וחום המרחץ כי חמימות המרחץ תמשוך החום הטבעי לחוץ אל שטח הגוף. והשינה יחייב להעמיק החום אל תוך הגוף. וצריך שישמור מאד משתית מים קרים כי היו אנשים ששתו מים קרים אחר צאתם מן המרחץ ונתקררו כליותיהם מיד וצבתה בטנם ולכן ראוי לאדם שיסבול הצמא עד שיתקר' גופו ותסתלק החמימו' אשר קנו אותם האברי' מן המרחץ ואז ישת' המים ואם לא יוכל להמתין ברוב צמאו ישת' מזגוי' באשרוב מקליפ' האתרוג או מאשרו' משטיצי או בשרופי וורדי' וכן שתיית השכר מהשעורי' העשוי בגרעיני הרמוני' והסוכר המרוקוח וליינא אלובי ויירופלא אחר המרחץ מזיק. ואם המתין אחר המרחץ עד שתעבור חמימות המרחץ מהגוף ואז יקחוהו יהיה זה מועיל ר"ל זה השכר או זולתי מהאשרובים הקודמים:
שער רבים הם אשר יקלו בנוזלים. ר"ל דומים לסכלותם. למה שיתחדש מהם ברוב אם הזלת החוטם. כאשר ירד לחוטם או קולי או צרירותו כאשר ירד לקנה הריאה והטוב בו הוא שיזהר וישמור מן הנוזלים בחורף ובקיץ. ושילבש האדם בגדיו תוך המרחץ וישמר ראשו לעולם מן הקור החזק ותוך המותרות הנקרשות אשר במוח וירדו והם הנוזלים החדים. וכל הנוזלים החמים והקרים לרוב ישפכו לחללי הריאה וימלא אותם פתאום לרוב הליחה היורדת וחלשת המקבל ויחלש כח הדוחה מהנצא השיעול ההוא ויחנק האדם וימות. או יחדשו חולי העמידה שהוא קוצר הנשימה עד שלא יוכל לשכב ופעמים ירדו לחלל האסטומכא ויחדש הגרת המעים והוא חולי קשה לרפא ופעמים ירדו לגופי האברים הפנימיים לחלליהם ויחדש מוגלא באבר ההוא. ויחדש מוגלת היותרת ומוגלת הכבד ומוגלת האסטומכא. ולזה צריך שמירה מן הנוזלים.
שער השמירה מן הנוזלים תהיה בשמירה מחמם הראש או קרר אותו כמו שזכרנו ושלא יאכל מה שימלא הראש. כחלב והזרעונים המנפחים כפולים. ושלא לישן תיכף אחר מאכלו וכ"ש בלילה ושלא יקח הדברים החמים כי לקיחתם ישנה השכל במהרה וישחזק גוף המוח בהריחו הבשמים והפרחים לפי המזג והזמן. ומן הסגולות לחזק המוח:
ישחוק הגרופולי עד שישיב אבק. ויושם בחצי צורתו בזמן החורף כולו. וכן ימשח המוח בשמן אלבאן המבושם בזמן החורף יחזקהו. ואולם בזמן החום הגדול יטבול הראש במי וורדים ואלונסרין ויעפר על ראשו מעט מעט מאבק מאפיש הפליג שחיקתו:
שער אין ראוי לאחד מן האנשים בשום מקום מן המקומות ולא בזמן מן הזמנים שיקח מאכל התחיל בו ההפסד ואפילו מעט:
ולא מה שנתקרר. וכל מה שנשתנה ריחו ולא פושר. ולא דבר מן המעפשים כפירות המתוקנים בחומץ. והציר מדגים קטנים והחלב החמץ והדומים להם. כי אלו חומר לקדחת. והם כסמי המות והטובים שברופאים יזהירו מאכול מאכל שעבר לילה אחת. ופוסלים אותו בלינה והבשר שעבר יומו כי הוא כבר התחיל בו העפוש. ואם לא יתבאר זה מיד וישים האדם כוונתו לקחת מאכלים המתוקנים. כי המתוקנים הם אשר יזונו כמו שזכר גאלינוס. וכן ישתה מן המים המתוקים מהם יותר והזכים והקרים מהם יותר. ואם יגעל וימאס המאכלים המתוקים יתקן מאכלו במעט מן החמוצים או מה שבטעמו מלחות נכר יקובץ. כתבשיל נתבשל באייגראס או חומץ או לימו או מרי השעורים או סומק או חבושים או רמונים כי אלו המאכלים ואם הם מתוקין ואינם מזון הרב בהם הראשונה היותם בלתי נגעלים. ומהם שיתיך הלחה מהאסטומכא ויתן תאות המאכל כמו המרי:
ומהם מה שיעמוד נגד העיפוש וינגב כתכשילין יבא מהם החומץ ומי לימו ומהם מי שיחזק האסטומכא ויסתום פיה:
כמי שנתבשל בסימאק וגרעיני הרמון והחבושים ומי בוסר הגפן יסמוך על אלו המאכלים כל מה שיוכל.
שער המנהג וההרגל עיקר גדול בהתמדת הבריאות ורפואות החליים. אין ראוי לאדם שישנה ממנהגו בבריאות בבת אחת. לא במאכל ולא במשתה ומשגל והכנס במרחץ ובתנועה. תכון בכל זאת המנהג. ואפילו היה הדבר המורגל על חלוף דרך רפואה. לא יפרד ממנו וילך אל מה שישפוט הדין אלא במדרגות ובזמן ארוך עד שלא ישוער בשנוי. ולא שנה אדם מנהגו בפעם אחת שלא חלה בהכרח:
ואמנם החולים לא תשנה מנהגם ר"ל שלא תשפוט בעת החולי לשנות החולי לשנות המנהג ואפי' ליותר טוב:
שער ידוע כי יש בעלי חיים מזג בשרם הפך למזון האדם. כבשר הזאב והשועל. ומהם נאותים כבשר הצאן. וכן הוא הדין במלבושים. והניאות בהם למלבושי האדם עורות הצאן:
והיותר מזיק להם עורות השועל. כך זכרו הרופאים המשכילים והוא האמת ולזה יראה העבד כי הבגד אשר יקרא בערביי ראבאטה דבר רע מאוד ואמנם הבגד הנקרא בערבי אלסנבא שבחו אותו הרופאים וכן זכרו כי לבישת עורות החתולים יזיק וכן רוח נשימתם. כמו שרצו להריח נשימת היונים עראותם תמיד בבית. כי זה בטחון מחליי העצבים כפלארי והעקום והקיווץ ותנועות האברים. כל אלו יהי' בטוח בהם אשר יראה היונים לפנים תמיד ובתנאי שישלך זבלם ולא יניחהו להתקבץ בשום פנים כי הוא יעפש האויר ויפסידהו וכן אכילת בני היונים ירפא מחליי העצבים.
שער הטוב שבבשר. הציר העפרים וכן הארנבת לה תועלת התאמתו בנסיון וזה כי אכילת מוחו יועיל מן הרעש. וכן בשרו כולו יועיל מן הרעש וחליי העצבים. ועור הארנבת יחמים חימים טובים ויועיל מחליי העצבים וכ"ש לזקנים וחמור לו סגולה גדולה לחזק הראות התאמת זה בנסיון:
אכילת בשרו וכפיית העינים על תבשיל בשרו יחזק כשיאות. ויפתח סתומי העצבים החלולים. התאמת זה בנסיון זהו שיעור שרצה העבד עתה ממה שצריך אל אדוני והשם ברחמיו יאריך ימי אדוני ויתמיד לו הבריאות ויתן לו הצלחות שני העולמים כחפץ עבדו.