ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בענין חליף וכו' סימן לה
ה' אוני אית לה לריאה ע' תו"ח והש"ך דחה דבריו ממשמעות הפוסקי' נ' כוונתו דוודאי לא הוי שתקו הפוסקי' לאשמעי' רבותא דהיתירא כי האי ועוד הביא ראי' מד' רש"י בוורדא לקמן וע' פמ"ג ולמעיין בד' רש"י אין ראי' מהתם דרש"י ה"ק דוורדא הו"ל ניתרת מקמא ומקמא לא מצי משלים משא"כ הך דתו"ח דהוה בדרא דאוני עדיף.
רש"י ד"ה יתיר דכל יתר כנטו' וק' א"כ למאי דקיי"ל כל יתר כנטול אמאי באמת יתרת בדרא דאוני כשר וצ"ל דכיון דחזי' דהריאה מתפצלת שם אמרי' אורחא בהכי וכשר וא"כ מסתייען ד' רש"י וסייעתו דדווקא בדרא דאוני אורחא אבל יתרת מקמא דלאו אורח' טריפה וא"כ לד' הפוסקי' דיתרת מקמא ג"כ כשר וצ"ל דס"ל כרבי' אפרי' דעובדא דרב אשי הי' בב' וורדות וכל ווררא הוה מקמא וגם הוורדא דרכה להתפצל וא"כ מוכח דגם מקמא מקרי אורחא בהכי וכשר אלא א"כ צ"ע ד' הרא"ש לפי מה שהבין הטור דס"ל ב' יורדות כשר למה יתרת מקמא טריפה:
והנה טעם חליף כ' רש"י ר"פ א"ט דהוה משום דחסר' ממקומ' וא"כ גם ד' התו"ח בטילי' דהרי עכ"פ חסרה ממקומה וכבר נתעורר בפמ"ג דלד' רש"י ד' בשמאל וג' בימין כשר דהרי לא חסרה ולמ"ש רמ"א דטריפה צ"ל דאנן לא ס"ל טעמא דרש"י דחליף כ"א לוושט מדמי' לה ואף דרש"י גם בוושט כ' האי טעמא ר"פ א"ט שם היינו לטעמי' דס"ל שני' לבני' או אדומי' כשר ואנן כרא"ש שם קיי"ל וגם הכא מטעם לקותא אתי' עלה אא"כ גם שוה בשוה אמאי לא מקרי לקותא וצ"ע:
והנה הטו"ז הסכים לד' רב אחאי בהג"מ דסדק אינו מועיל באונה בימין להשלי' מטעם תרתי לריעות' ופי' בפמ"ג כוונתו דגם שוה בשוה הוה ריעותא ולי נ' דמ' שהי' הסדק סמוך לחיתוך אונא השני' וא"כ הו"ל אונא אמצעי' גדולה מאונא התחתונה וכגון דא וודאי ריעותא מיהת הוה דלדידן טריפה.
רש"י ד"ה אבל ביני ע' בסו"ד שכ' או אחת באונה שלא כסדר חיתוכ' דאונ' מבואר מדבריו דאילו הי' בסדר חיתוכ' אף שהאונ' מפסקת לית לן בה יעו"ש משום דמקרי דרא דאוני וכד' המחבר סי' ל"ה
ומ"ש רמ"א ג"כ דזה מקרי דרא דאוני לא כ"כ לפי דעתו שכ' לקמן דאינו משלים כ"א לומר דטעם המחבר דס"ל משלים הוא כמ"ש בב"י דמקרי דרא דאוני ונסתלק בזה קו' הפמ"ג:
והנה הרי"ף הביא מיד אחר הא דביני ביני וה"מ מגוואי וכו' א"כ מבואר דס"ל דבאמת למסקנ' ביני ביני ג"כ כשר וסוגי' הש"ס כך היא רבא הוה ס"ל דכל יתרת טריפה ורב אשי הוה ס"ל דביני ביני מיהת טריפה והש"ס מסיק דדווקא מגבה טריפה לא זולת:
אא"כ וק' לאיזו הל' הביא הרי"ף כלל הך אבל ביני ביני כיון דבאמת בגבה לחוד טריפה ונ' דס"ד בגבה דאונ' דווקא קאמר קמ"ל כי היכי דביני ביני קאי אאונות ה"ה מגבה ג"כ קאי אף אאונות:
רש"י ד"ה חיוי בריי' ולעיל גבי קוץ לא פי' כ"א כל' ראשון ונ' דהאחרוני' כ' דבחיות הבר שכיחי ב' וורדות וא"כ בנקל נוכל לפ' כרבינו אפרים דיתרת הוא דאתא קמי' דרב אשי לזה פי' רש"י לאחר א"נ משום דרבינו אפרים הק' על רש"י למה נקט בריי' דווקא לזה פי' רש"י דר"ל בריאות ושמנות דבכחושות יוכל להיות שהוורדא שהיא קלושה אינה נכרת.
תו"ס ד"ה אבל אגבא וכו' בסו"ד ר"ל כיון דגם שנתה מקומה לא פסול כ"א משום דלאו אורחא א"כ ל"ל לרש"י למימר דיתרת פסול משום שנתה מקומה ושנתה מקומה פסול משום דלאו אורחא הכי וטעם זה ממילא גם יתרת פסול. והנה מד' תוס' אלו מוכח דלרש"י ב' וורדות משורש א' כשר דאל"כ דלמא מיירי רש"י בב' וורדות משורש א' דאין כאן שנתה מקומה אלא ש"מ דכה"ג גם לרש"י פשיטא דכשר מידי דהוה איתרת המעי דכשר אם יש להם שורש א' וכמ"ש הפמ"ג.
ד"ה כל הני כוונתם דלרש"י ל"ק דביני ביני דטריפה ר"ל ב' וורדות אמנם לרבינו אפרים צ"ל כמ"ש
בקו' רבי' אפרים נחלקו הראשוני' יש מפ' דגרסי' עיזי וק' לי' מ"ט נקט עיזי דווקא ויש מפ' מל' בריית' ק' לי' ויכולין לגרוס כגי' דידן חיוי.
עו"ש וקרו לה מ' כרש"י דלרבי' אפרים לא ידעי' לאיזו קרו הכי הנה לד' הטור דהרא"ש סובר כגאוני' דבין חסרה בין יתרת כשר ר"ל דשנתה פוסל הרא"ש מטעם יתרת מקמא וא"כ למה יתרת הוורד' לא הוה יתרת מקמא וכ"ת משום דאין לה צורת אונא הרי כ' הפוסקי' דבאונא לא צריך צורה ואי סבר כרבי' אפרי' א"כ חסרה מיהו טריפה וצ"ע: