ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה בענין תמד חולין פ"ק
תוס' ד"ה התמד ע' רשב"א וכוונת תוס' כיון דפשיטא לש"ס בב"ב דבשמרי' וודאי פליגי ובפסחים מס' לן אי חרצני' ושמרי' דין א' להם למה לאוקמי בחרצני'.
ד"ה המתמד בסו"ד ע' בהג"א דכוונת תוס' דע"כ טעם יין במים אינו דומה לשאר נ"ט דהרי לכ"ע לא בעי' ששים וע"ה א"נ איכא טעמא מקרי קיוהא וא"כ בהא פליגי ר"י ורבנן אי הכא מקרי טעמא או קיוהא. ובב"ב הוסיפו עפרא בעלמא אפשר כוונתם לטעם העפר הנעשה מן היין הנדבק בדופני החביות המובא בטוש"ע יו"ד קכ"ג והי' ראי' דפשיטא לתוס' דשרי.
תוס' ד"ה דלמא הנה רש"י וכל הראשוני' לית להו סברה זו דמקרי ספק מים שאובין ונ' טעמם דס' מים שאובין מקרי דווקא אם הספק אם הי' ג' לוגין שלימים או הי' כול' שאובי' אז הי' כבר במחוה מ' סאה אבל הכא דבכל אלו אין כאן ספק והספק רק אם יעשו המים יין או לא כה"ג לא מקרי ס' מים שאובי':
תוס' ד"ה ופליגי דר"א נ' דרש"י לטעמי' שכ' לעיל דאזלי' בתר רובא וא"כ שרי להפריש ממקום אחר.
רש"י ד"ה מן החיוב והו"ל טבל ביד כהן לכאור' מיירי שלא הפריש כ"א על תמד זה אמנם אם גם על תמד אחר הפריש למה יהא טבל הרי אם רצה מעיקרא להרבות בתרומה רשאי ומ"מ בכולא ש"ס מ' דבכ"ג אינו רשאי להפריש מן החיוב על הפטור וצ"ל משום דהו"ל תרומה בטעות דסבר דהפטור חייב ולכך הו"ל טבל:
ולסיים שיעורי הזמן בד' אגדה אמרתי על הא דתנן כ"מ שיש מיאון אין חליצה ובגמ' וחכ"א יש חליצה במקום מיאון הענין אז"ל עבוד מאהבה עבוד מיראה אמנם איזה מהם קודם ובאיזה מהן ירגיל אדם עצמו תחלה ובזה נחלקו כאן הנה חליצה היא משום יראת חטא שמתיירא שלא יפגע בערוה שלא במקום מצוה ומיאון הוא כינוי לחסרון אהבת ד' ור"ל שעדין ממאן במצות ד' וז"ש כ"מ שיש מיאון שעדין אינו ממאני' במצות ה' ואין כאן אהבת ה' אין חליצה אם איש כזה חולץ אין זה מיראת ה' כ"א מפאת שלא יחפוץ ביבמתו וחכ"א אין זה ראי' כי יש בני ישראל המלאי' יראת ד' ומ"מ לבם רק מאהבה וז"ש יש חליצה במקום מיאון הש"י ישם חלקינו מאוהביו באמת א"ס: