ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט
בע"ה בענין שדרה פא"ט:
תוס' ד"ה נתמזמז יל"ד מ"ט לא הק' תוס' זאת אמאי דאמר' מעיקרא בהמה שנתמזמז מוחה כמו שבאמת דייק הב"י מהתם דגם במוח דינא הכי אלא ש"מ דשם איכא למימר דקאי אמוח שבשדרה משא"כ כאן דקאי אטריי' לריש' דוודאי מיירי במוח הראש שפיר הקשו בתוס'.
רש"י ד"ה בעי ר' ירמי' כוונת רש"י דוודאי ר' ירמי' הו"מ למבעי כמו כן אי עד ולא עד בכלל אלא משום דבעי' דר"פ ל"ש כ"א אי עד ולא עד בכלל אתא ר' ירמי' למימר דאפי' אי עד ועד בכלל שייך ג"כ איבעי ומ"מ מ' רש"י דעיקר אבעי' דר' ירמי' הי' אראשונה דשייך וודאי טריפות ולא אשניי' דלמה לא בעי ספק ספיקא וכמ"ש תוס' והש"ס הוא דקאמר לדידן דשניי' ג"כ טריפה דנ"מ לשניי' ג"כ וכמו שביאר רש"י ואין מקום למ"ש לקו' הרשב"א בד' רש"י:.
ודע דלפי פי' הש"ך בד' מהרי"ח בענין עצמות קטני' מחמיר מהרי"ח יותר מהרא"ש דלמטה ממקום חיבור הגוף ג"כ טריפה ומ"מ מיקל יותר מד' הרשב"א דלח בעי עד שכיבת הגף על הגוף: