אור ברסלב
ליקוטי חבר בן חיים ה בע"ה בענין ריאה פ' א"ט

ליקוטי חבר בן חיים ה· רבי חזקי' פייבל פלויט

בע"ה בענין ריאה פ' א"ט

בע"ה בענין כבד פ' א"ט

סי' ל"ו רש"י במתני' סמפונות שהדם נובע בהם כשחותכין אותה ר"ל דלאו דמחיי' יש שם דם דידוע דהריאה צריכה להיות נקי' ובפרט מקום הסמפונות כ"א בשעת שחיטה בא דם לסמפונות דרך הקנה ונ"מ שצריך לחותכן קודם מליחה כמבואר בפוסקי'

כאהינא סומקא נ' מל' זה דייקו הפוסקי' דמיירי באיגלד כול' וכן דייק ל' רש"י וא"צ לדיוק התו"ח ע"ש כבר כ' מימי' בגליון ש"ע שלי לתמוה לפי מ"ש הטו"ז סי' ל"ג דלקותא גרע מנגלד א"כ החיך פשיט הש"ש אינקב דמיירי אפי' ע"י לקותא מנגנד וצ"ע.

הנה מ"ש הטו"ז דלדידן לא סמכי' בנגלד אבדיקה לכאורה לטעמי' אזיל דס"ל דהא דשני' לבני' טריפה משום דנתפשט לקותא בכולו ואיגלד כשר משום דבאיגלד יש בדיקה ע"י נפיחה וא"כ בדיקה זו מדינא ושפיר לא סמכי' אח"כ ק' אהרא"ש גופא דהוא מרא דשמעתא דשני' לבני' ואמאי קאמר אד' בה"ג דהכי מסתבר משום דנשתנה מבריי' הרי לדידי' מדינא צריך בדיקה וכד' הטו"ז וצ"ע.

מ"ש הב"י ע"ד הג"א דריאה שואבת אין לה ענין לאכלה בי' דאמרי' בוושט נ' שכיון לד' רש"י פ' הרואה שכ' דהא דריאה שואבת ר"ל מבעד לדופני הכרס וכן הוא ע"כ דהילוך הריאה דרך הקנה ואם יכנסו משקין בקנה שום בע"ח יחנק וכן אמר בפ' ע"פ גבי ד' כוסות פרקדן לא הוה הסיבה שמא יקדים קנה לוושט.

ומה שיש לתמוה על שלא הרגישו בו האחרוני' אשר כל רז לא אנס להם דבב"י ובשו"ע החליט דניקב זה שלא נגד זה כשר ובכ"מ דייק בהדי' מל' הרמב"ם דניקב זה שלא כנגד זה טריפה וצ"ע.

סי' ל"ח ככוחלא פי' רש"י לז"ור וכ' רמ"א סי' ל"ח שהוא דומה לרקיע והנה מד' תוס' מוכח דלא הוה כן חדא שהרי כ' לקמן דכרתי הוא כעין רקיע קרוב לתכלת ולעיל ד"ה אוכמי כ' תוס' דאוכמי היינו ככוחלא וא"כ ע"כ הוה מראה בלויא קרוב לשחור ואולי אותה מראה שקורין היום פראנסבלויא ומ"מ אינו דומה לרקיע וצ"ע.

כדיותא כ' הרי"ף וסי' דיותא ארמיתא ר"ל דיו שחורה נ' דק' ק לי' אמאי לא קאמר כדיו וקאמר דיותא לזה כ' דלא כרש"י כ"א כדיו שבעופות טמאי' השחורה והיא נקרא' דיותא בל' רז"ל.

רש"י ד"ה דא"ר חנינא ה"נ סופו לרקב מ' מדבריו דס"ל כהרשב"א בתה"א דטעם פיסול המראות משום סופו לינקב ולא כהרמב"ם שכ' דכל מראה פסולה מקרי בשר מת וע' בנב"י מה"ק סי' י"ד מ"ש בזה ודפח"ח.

רש"י ד"ה כשירה דהדרא בריא מדר"נ נ' דלא לחנם הכניס רש"י תיבות אלו דהדרא בריא בין כשירה למדר"נ כ"א נידוק מדאצטריך רבא לאתוי ראי' דאדומה וירוקה כשירה א"כ לכאורה מ' דשאר מראות כגון ברוין גרויא שהביאו הפוסקי' הם טריפה ולזה כ' רש"י דלא היא כ"א כמסקנת רש"י דכל מראות אחרות כשירות והכא אצטריך לראי' משום דלקותא באמת הוי אלא דהדרא בריא וע"ז קאמר דהדרא בריא מדר"נ:

רש"י ד"ה המתינו שאין לך דבר שעומד בפני פי"נ נ' מד' רש"י דלא מ' לי' מטעם מתו אחיו מחמת מילה הי' מתיר כד' תוס' כ"א משום שראה שלא נבלע בו דמו.

תוס' ד"ה שלישי ע' רש"א ומ"מ ק' כיון דעכ"פ היו מתו אחיו מחמת מילה האיך הניח ר"נ אותו למול אחר שנבלע בו דמו וצ"ל משום שהאשה אמרה לו כי בני' הראשוני' היו כמו כן אדומי' וא"כ עיקר חסר מן הספר וז"נ טעם רש"י שנחלק ע"ד תוס' ואמנם כ"ז לד' תוס' משום דאיכא לפ' דר"נ סבר כרשב"ג הי"ל לגמ' לפ' אבל לגי' הרי"ף רביעי הביאתו לפני א"כ לכ"ע הו"ל מתו אחיו מחמת מילה ג"כ דהאשה א"ל שהי' כלם אדומים דאל"כ על מה סמך שהניח למול אח"כ.

רש"י ד"ה כבישרא הכי קום להו וכו' כוונתו בשלמא לעיל ככוחלא וכדיותא הם מראות רחוקי' זה מזה אין מן התימ' שזו כשרה וזו טריפה אבל כבדא ובשרא שאינם רחוקי' זו מזו ושני' נוטי' כמעט למראה אודם ואעפי"כ זו כשירה וזו טריפה ולזה כ' רש"י הכי קום להו וכו'.

והנה כ' רש"י ירוקה כעשבי' וכ' תוס' ד"ה ככרתי דרש"י כ' זה בכיון דלא נימא ככרתי דווקא ויע"ל דד' רש"י כד' הערוך והרמב"ם דכרתי היינו חציר שהוא עשבי' והנה למ"ש הטו"ז ססי' ל"ח דמראה פוסל אפי' בקרום העליון וכל פוסל במראה קיי"ל אפי' בכ"ש ומד' טו"ז סי' ל"ג מ' לכאורה דלקותא ברוב' הוא דמגרע דומיא דוושט וצ"ל דאפי' במראה כשירה ברובו פוסל להאי תי' של הטו"ז וטו"ז לטעמי' דס"ל דכל מראה כשירה לקותא מיהא הוה. ונ' להביא ראי' ברורה לזה דמראה פסולה אפי' בעור העליון פוסל דאל"כ אמאי לא מתרצי תוס' והראשוני' דאוכמי אוכמי לעיל מיירי בקרום העליון אלא ש"מ דבקרום העליון לבד נמי פוסל.

והנה הטו"ז והש"ך דחו ד' הר"ג שכ' דנגד מכה בדופן לא מהני מתלבן ע"י נפוחה ונ' להביא ראי' לדברי' דהרי כ' הרא"ש דגם לרבי' אפרים לא הוה כ"א ספק אם לשמונה שרצי' או לשאר שקצי' מדמי' לה והאיך ס' חמור מוודאי דהרי שאר מראות וודאי טריפה הן.

כמאן כר"י כן המשולם עוררני תלמיד א' דלכאורה דלמא ר"י בן המשולם לחומרא הוא דקאמר דלא יאכל עד שיהי' נפרך בצפורן והכא לקולא ילפי' וצ"ל דידע הש"ס דלר"י בן המשול' גם ע"ג מזבח מותר להקריבו כ"ז שלא נפרך בצפורן אף דבעל מום מדאוריי' אסור להקריב.

הנה מ"ש מרן בח"ס להכשיר מראה לובן אם גם בשר הריאה לבן דתלי' בבשר כמו במוגלא לד' הרא"ה הריני עפר תחת כפות רגלי מ"ו ומ"מ אם לדין יש תשובה דהרא"ה לא קאמר כ"א במראות הפסולות מחמת שינוי מראה משא"כ בלבן שהוא מחמת אופתא דלמא הא גופא אופתא הוה כשהבשר עם הקרום דומה לבקעת וצ"ע.

דפחיזא פי' בערוך מל' פוחזי' ר"ל קלים וזה פי' מהרי"ו ברמ"א ריאה קלה כעץ טריפה ונ' דמה דדייק רש"י דסדק מועיל להכשיר משום דל' שיעא מיותר דלא הו"ל למימר כ"א דלית לה חיתוכי דאונ' א"וו שיעא ממש בעי'.

והנה הלח"מ פ"י מה' שחיטה תי' דהרמב' ס"ל דאופתא עדיף מחסרה אונא ולדבריו א"ש דלכאור' להאי פי' דשיעא פשיטא אטו לא ס"ל לרפרם חסרה האונה טריפה אמנם ס"ד דאופתא עדיף ומשו"ה ק' לי' דאם שוב אופתא לא דמי לחסרה האונה למה זה פסק הרמב"ם דאופתא וודאי טריפה טפי מנפיחה וחזותא ותי' ע"ש אלא דכל דבריו בשיטת הרמב"ם דמנה חסרה האונה בכלל חסורה וד' הרמב"ם דחסורה היינו מתחלת בריי' א"כ מה מקום לד' הלח"מ וצ"ע:

והנה לד' רש"ל בש"ך שם ג"כ א"ש דאופתא דרפרם שיעא דווקא טריפה משא"כ בחסרה אונא אפי' לא שיעא כ"א אין הפרש כט"ד ג"כ טריפה וממילא א"ש ד' הרמב"ם דתחלה כ' בפ"א דבחסרה אונא בעי' ט"ד ואח"כ כ' דין שיעא והתם לא בעי' כ"א הפרש בעלמא דלתכשר אבל לא ט"ד:

וקרעי' לי' ע' ש"ך דקרעי' הקרום שע"ג האטום וכצ"ל לדעתי דאל"כ מנא ידעי' דאי' שם מוגלא והתימא על הטו"ז שלא נתקשה לו זה לפי פירושו ברשב"א.

והנה בפמ"ג עמד על ד' הכ"מ שהק' לרש"י אמאי לא משני הש"ס חסרה היינו חליף וכ' דלהרמב"ם ל"ק לי' מחסרה גופי' דלא איצטרך דלא גרע מניקבה וק' הרי גם הרמב"ם מנה חליף בכלל חסורה כמו רש"י ומזה תמהתי על מרן בח"ס שכ' דראי' הכ"מ ראי' ברורה דמי"ח טריפות מוכח והרי להרמב"ם י"ל חליף היינו חסרה:

ויותר. מזה לא הבנתי דמ' מדברי קדשו שם בח"ס דיש ריאה שנימוקה ואין החסרון ניכר מבחוץ והיאך יתכן זה כיון שנתרוקנה הריאה ע"כ יש קמט או גומא ומה גם כי הרמב"ם לא הביא כלל דין ריאה שנימוקה ומ' לכאורה משום דלא פסקה מטעם הכמוס עמו וזה ק' על הכ"מ שלא הרגיש בזה וכ' ליישב על הרמב"ם מ"ש ולא זכר כי הרמב"ם לא הביא כלל דין ריאה שנימוקה.

סי' ל"ו כ' רש"י משמשא ידא דטבחא וכמדומה אני דכל מקום שהוא ידוע שיכול לתלות כגון נקב העשוי בסכין וכו' מל' זה מ' דאפי' לא תלשה בכח כ"א אם עסק שם בסכין ג"כ תלי' ולא הוזכר זה בפוסקי'.

והנה בפמ"ג ביאר לאיזו ענין צריך להך תלי' עיי"ש אבל אכתי ק' אטו מ"ד לא תלי' לית לי' נשחטה הותרה ונ' דהנה ע"כ לא נחלקו רש"י ורבותי' אלא אי ריאה מדאוריי' צריכה בדיקה או דרבנן אבל בדיקה מיהת צריכה ומעתה מ"ד תלי' ס"ל דדיעבד נאבדה הריאה כשר ומ"ד לא תלי' ס"ל נאבדה הריאה טריפה וא"כ נהי דתלי' בטבח מ"מ הרי יוכל להיות שמא במקום נקב ניקב ולכך טריפה משום בדיקה ותדע שכן הוא לכאורה דאמאי איפלגי בריאה דווקא הרי גם בשאר בני מעים יכול להיות כן א"וו דבבני מעים כ"ע מודו דתלי' ומטעם שכ' דבריאה דווקא פליגי ובזה מובני' ד' רש"י שכ' דהא תלי' בזאב דאמרי' אין חוששין שמא במקום נקב ומאי בעי רש"י בזה ונ' דהפמ"ג הניח בצ"ע לאיזו ענין קאמר ר"ה האי לישנא בקיצור רו"ל למימר תלי' בזאב ואמנם למ"ש רמז בזה דאפי' בריאה דחיישי' לנקב דהרי בדקי' לה ואעפי"כ אם בא זאב ונקבה אין חוששין שמא במקום נקב ניקב ומעתה בא רש"י ליישב האיך פשיט הש"ס ריאה מבני מעי' לזה כ' רש"י דמל' שמא במקום נקב ניקב דקאמר ר"ה מוכח ע"כ דגם אריאה קאמר למלתי'

דרך אחר י"ל דהנה כ' תוס' לעיל דמסוגיין מוכח דאפי' שלא במקום שיניו תלי' וק' מנ"ל להש"ס גופי' הא מלתא ונ' דמל' דר"ה דאמר שמא במקום נקב ניקב דייק לה הש"ס דהש"ך כ' הטעם דשלא במקום שיניו תלי' דאמרי' נשך וחזר ונשך וא"כ ע"כ אמרי' במקום נקב נשך וס"ד למימר דאדרבא כיון דהך נשיכה ע"כ במקום נקב הוה א"כ חיישי' שמא נקוב הי' מעיקרא לזה קאמר ר"ה דאין חוששין וממילא ע"כ מוכח דאפי' שלא במקום שיניו קאמר ר"ה ואמנם מ"ד לא תלי' ס"ל דלעולם שלא במקום שיניו לא תלי' וא"כ לשמעתין אין ראי' כמ"ש תוס' ודקאמר ר"ה שמא במקום נקב היינו כמ"ש לעיל לומר דאפי' בריאה תלי' ואמנם א"כ עכ"פ מ"ט לא תלי' מטעם נשחט' הותר' ונ' דטעמי' דהרי כאן יוכל לברר ע"י הקפה דהרי כ' רש"י לקמן מקיפי' בריאה למ"ד תלי' אפי' הקפה א"צ אמנם א"כ אמאי באמת לא נימא היכא דאיכא לברר מבררי' וצ"ל דלמאי דס"ל אפי' שלא במקום שיני' תלי' אף דחזי' דהנך נקבי' לא דמי להנך ש"מ כמ"ש הגמ"ר הביאו הש"ך דלקול' סמכי' אהקפה ולא לחומרא א"כ ה"נ כן ומ"ד לא תלי' לטעמי' דשלא במקום שיני' לא תלי' א"כ אפי' לחומרא סמכי' אהקפה ולכך צריך לברר ומ"מ א"ש שוב דנקט רש"י שמא במקום נקב דמהתם עיקר ראי' דשמעתין וכמ"ש. והנה למ"ש בח"ס חי"ד סי' מ"ד דבריאה יש לתלות יותר דהוה ס"ס ע"ש יש לצדד אולי דווקא בריאה תלי' לא זולת וצ"ע:

הנה מ"ש הטו"ז דבזאב דווקא אם חזי' שנשך בשיניו הוא דתלי' י"ל דדייק ל' כשהן נקובי' דקאמר הש"ס דהו"ל למימר והחזיר' נקובי' אלא ש"מ דכשהן נקובין מחמת שיניו קאמר. ואמנם ממ"ש הש"ך דבעכו' בעי' דווקא שידעי' שניקב ש"מ דבזאב לא בעי' ידעי' שניקב דלא כטו"ז וע' פמ"ג:

וכ' הדג"מ דמ"ש רמ"א דלא סמכי' אהקפה כלל להכשיר ר"ל לאפוקי מהגמ"ר דאם טבח אקפ' ולא אדמי אזלי' לחומר'

ונ' דהש"ך לא ס"ל הכי דבטבח שתלש בכח היאך נקיף כה"ג ולזה הביא לקמן אד' רמ"א ד' האפי רברבי דביש עוד צד להכשיר סמכי' אהקפה ולא כ' הש"ך וכ' בס' אפי רברבי כ"א ובא"ר כ' כלומר דרמ"א שכ' כלל להכשיר כוונתו דאפי' באיכא עוד צד לא סמכי'. הנה לד' הטו"ז דתלי' דמורנא הוה מס' י"ל דמאן דס"ל קודם שחיטה פירש ס"ל כד' הרשב"א דהיכא דאיכא ריעותא מחיי' לא אמרי' נשחטה הותרה ומאן דס"ל תלי' לאחר שחיטה ס"ל כתוס' ביבמות ס' ד' אחין דהיכא דאיכ' ריעותא מחיים ג"כ אמרי' נשחטה הותרה ולמאי דקיי"ל לאחר שחיטה פירש צריך לומר לד' תוס' דבמורנא לא הוה ס' כ"א וודאי וכד' הרמב"ם וע' טו"ז.

הנה למ"ש הש"ך דאם יש נקבי' טפי ממורנא כשר כמו בזאב שלא במקום שיני' דחה בפמ"ג ואמנם במהר"ם לובלין כ' הטעם דאימור נפלו לארץ.

ואין הל' כר"ש מכאן יש ליישב קו' תוס' אהרמב"ם בחסרה לעיל דר' יוחנן מצי סבר הל' כר"ש א"כ אמרי' דהך חסרה סתם כ' לר"ש דנדע הל' כר"ש ולדידן דאין הל' א"כ הך חסרה מאי עבדי' אע"כ כד' הרמב"ם ואמנם כשאני לעצמי הייתי אומר דהך חסרה ריאה שכ' הרמב"ם ר"ל חסרה אומה א' הו"ל כחסר אותה וע' בל' הרמב"ם דמ' הכי ולק"מ:

מנא לך הא כ' רש"י חכמה זו כוונתו דוודאי רב משרשי' לא פסק הל' במקום רבא אביו ורבו כ"א רבא הכשיר וע"כ מנא לך חכמה זו א"ל.

סי' ל"ו מקיפין בריאה ע' רשב"א ומ"מ ק' פשיטא וצ"ל דמשום דס"ד דבריאה דיש בשר תחת הקרום לא דמי האי בשר להאי קמ"ל וז"נ ג"כ טעם רבא דס"ל דמערוגה לערוגה אין מקיפין דדלמא האי בשר משונה מהא.

מדקה לדקה כ' רש"י בלי"ב דזה דוגמתה כלומר אבל לא מרחלי' לעזי' וצ"ל הא דלא קאמר מדקה לדקה דלאו דוגמתה לא דמדקה לגסה דוגמתה הוה רבותא טפי כגון מעגל לפרה אבל מרמב"ם מ' דלא בעי' דוגמתה.

כ', רש"י מקיפין בקנה אם נמצאה פסוקה לאחר זמן כבר נרש' בהגהו' הש"ס מאי ל' לאחר זמן שכ' רש"י ונ' דלכאורה הא דסמכי' אהקפה הוא משום דנשחטה הותרה וא"כ בקנה דהו"ל ס' בשחיטה אמאי נימא דנסמוך אהקפה ולזה כ' רש"י דמיירי לאחר זמן כלומר בשעת שחיטה יצאה בהכשר וא"כ שוב אמרי' אפי' בקנה נשחטה הותרה וסמכינן אהקפה ומ"מ מיושב אביי ורבא מאי קמ"ל דס"ד בקנה דהוה פסוקה דידה נבילה לא נימא נשחטה הותרה יש ראי' לד' מ"ו בח"ס דבנקובת הוושט ג"כ שייך נשחטה הותר' דלא כאחרונים.

ודע דמ"ש רש"י דבנקדרה ג"כ מיירי זה לפירושו דס"ל חולי' היינו ג' טבעות משא"כ למאן דמפ' טבעת א' ע"כ רק בפסוקה מיירי דבטבעת א' לא משכחת איסר ובטבעת אחרת לא משיירי' והאיך בעי רב פפא למימר מחוליא לחוליא לא.

סי'. ל"ו תוס' ד"ה אין מקיפין בבועי פי' לדברי' דלמאן דמחלק בבועה בין מים זכי' למוגלא הי' אפשר לומר דמיירי שהי' כמה בועות ואחת נשפכה מקמי בדיקה אין סומכי' אבדיקת בועה אחרת וע"ז כ' תוס' דלא היא כ"א כל בועות יחידות כשירות הן.

תוכן העניינים

ליקוטי חבר בן חיים ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה